פרי צדיק, חיי שרהPeri Tzadik, Chayei Sara
א׳קודם סעודת ליד שבת אומרים אשת חיל וגו' דכנס"י אשה יראת ה'. וזה בשבת שכל א' מישראל משיג היראה. דשומרי שבת נקראו יראי שמי. (בתענית ח:) ובכניסת שבת כל א' מישראל זוכה לנשמה יתירה נשמתין חדתין. וכמו ש' בזוה"ק (ח"ב פח ב) נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי ובג"כ איקרי שבת ע"ש. ושבת נקראה כלה מלכתא. ונקראו כל ישראל אשת חיל עטרת בעלה ובמד"ת פ' זו נדרש על שרה שהיתה ראשונה שממנה יצאה כל אומה ישראל כנס"י כמש"נ הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. דאברהם היה אב ראשון ושרה אם ראשונה. ואי' (ברכות לה:) ואין אביו אלא הקב"ה ואין אמו אלא כנסת ישראל ומחינו (קידושין לא:) כי הוה שמע קל כרעי דאימי' אמר איקום מקמי שכינה דאתיא. ועל כן שרה שהיתה אם ראשונה לכל ישראל נדרש עלי' כל אשת חיל. ודרש זממנה שדה ותקחהו זממנה ונטלה שדה המכפלה כו' וצריך להבין הא בחיי' לא ידעה שרה משדה המכפלה. רק א"א קנה השדה אחר מותה וקברה שם. ואיך נדרש עלי' זממנה שדה ותקחהו. אך הענין עפמ"ש בזוה"ק (קכט א) רזא דמלה שדה המכפלה ודאי. מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה כו' דלא הוי בשמא קדישא את אחרא מכפלה בר איהי ע"ש. והיינו ה' עלאה ה' תתאה שהוא שכינתא עלאה שכינתא תתאה. ולעיל מינה א' בזוה"ק כגונא דא כ' כריח שדה אשר ברכו ה' לעילא ותתא כו' והיינו דשכינתא תתאה כנסת ישראל נקראה שדה. וזש"נ אשר ברכו ה'. שמדה זו שבת וכ' מפורש ויברך אלהים את יום השביעי. ומדה זו נקראה שדה עדמ"ש תוס' (כתובות ב:) שהאשה שדה של הבעל ע"ש. ואי' במדרש (ב"ר סו"פ סה) נכנסה עמו ג"ע הה"ד ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' והכל א'. דג"ע משכן נפשות ישראל. וגן שכינתא תתאה כמו ש' בזוה"ק (ח"א כו א) ויש ג"ע שמלעלה וג"ע שמלטה והוא עפמ"ש בזוה"ק (ח"ג קפב ב) האי עדן תתאה איקרי גן לעדן דלעילא. והאי גן איקרי עדן לגן דלתתא. והיינו ה' עלאה איקרי גן לעדן דלעילא שהוא כ"ע כמו ש' בתקו"ז (תי' נה ובהקדמה) שהוא מקוצא דיו"ד דלעילא כמו ש' בזוה"ק. והאי גן איקרי עדן לגן דלתתא וכמו ש' בזוה"ק (ח"א שם) יוצא מעדן דא אמא עלאה להשקות את הגן דא שכינתא תתאה. וזהו מ"ש בזוה"ק כריח שדה אשר ברכו ה' לעילא ותתא. והוא ג"כ עפמ"ש במ"ר (שם) ריח בגדיו כגון יוסף משיתא כו' ע"ש ודרש בגדיו כמו בוגדיו וכ"ה בגמ' (סנהדרין לז.) וע"ז אמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' והיינו ה' עלאה שהוא בינה תשובה כמש"נ ולבבו יבין ושב. וז"ש ובג"כ שדה המכפלה ודאי ולא שדה כפול. והיינו ה' עלאה ה' תתאה. ומקודם אי' בזוה"ק בגונא דא ירושלים לעילא ירושלם לתתא אחידא לעילא ואחידא לתתא כו' בג"כ כפלתא היא כו' והוא כמ"ש (מד"ת ר"פ פקודי) שירושלים מכוונת למעלה כמו ירושלים שלמטה כו' כעיר שחברה לה יחדיו כלומר כו' ע"ש וכן נדרש בגמ' (תענית ה.). ולעיל בזוה"ק (קכב א) דרש מלך לשדה נעבד. מאן מלך דא קוב"ה לשדה נעבד כד אתתקן כדקא יאות כו' דא שדה אשר ברכו ה' כו' דכד איהו נעבד ואתתקן כו' כדקא יאות כדין מלך עלאה אתחבר עמה ע"ש דרש נעבד על השדה שהיא נעבד כראוי. ושרה שהולידה את יצחק שהיה הראשון שנימול לח' התחלת צמיחת כנס"י דרש עלי' זממה שדה ותקחהו שזכתה להיות כנס"י. וכן דרש במד"ת אחר כך מפרי כפיה נטעה כרם זה ישראל שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיזו שייכות יש לזה לראש הפסוק זממה שדה שדרש על שדה המכפלה. אך לפי האמור מבואר זממה שדה ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה שדה המכפלה. ותקחהו שזכתה להיות כנס"י. ועז"א מפרי כפיה נטעה כרם זה ישראל שממנה יצאה כנס"י אומה ישראלית והיא אם האומה כאמור. רק התנחומא הפסיק דרשת הפסוק עד שהקדים לזה הדרש מרבדים עשתה לה אלו בגדי כהונה והוא עפמ"ש בגמ' (חולין נו:) כרכא דכלה בי' ממנו כהניו כו' ועז"א מפרי כפי' נטעה כרם על כנס"י וכן נרמז באברהם ושרה קוב"ה ושכינתי' כמו ביצחק ורבקה אחר כך (ע' ס"ת לך עט ב' פ' ב ומה"נ פ' זו קכט א) וזה שדרש זממה שדה על שדה המכפלה ה' עלאה וה' תתאה וגן דלתתא נקרא שדה של תפוחים כמו שנדרש שדה אשר ברכו ה' בגמ' (תענית כט:) חקל תפוחין קדישין ששם משכן נשמות ישראל שנקראו תפוחים כמש"נ וירח אפך כתפוחים דמתרגם כריחא דתפוחין דגנתא דעדן ובכניסת שבת שהישראל מקבל שמירת שבת נקראו ישראל אשר חיל והסעודה נק' דחקל תפוחין קדישין:
1
ב׳ודרש במד"ת לא תירא לביתה משלג למה כי כל ביתה לבוש שנים. שנים שבת ומילה. ואף שבכ"מ מכניס אש של גיהנם וכאן קוראו שלג. אך עיקר הגיהנם הוא היצר הרע וכמו ש' במד' (ב"ר פ' ו' וש"מ) ויש יצר הרע של תאוה מכונה בשם אש. וכן יצר הרע של קנאה וכבוד כמו ש' (וירא מא' א ד"ה וגם) שנקראו ג"כ אש. ויש קליפת עמלק שנאמר אשר קרך שהצנינך והפשירך. והיינו שמשליך קרירות ועצלות על האדם. וזה ראשית דקליפה והוא מתגרה אף בגדולים. וכמו שמצינו ביעבץ שנדרש (תמורה טז.) לבלתי עצבי שלא ישגבני יצר הרע מלשנות. ששורש הנחש והיצר הרע נקרא עצב שהוא הביא עצב ועצבון לעולם. וזש"נ לא תירה לביתה משלג. לא מיבעיא מאש של תאוה קנאה וכבוד ג"פ אש שלא תירא. אלא אף משלג שהוא ראשית דקליפה שמשליך עצלות וקרירות. לא תירא לביתה היינו הגדולים שנקראו ביתה. למה כי כל ביתה לבוש שנים. שבת ומילה ששניהם מורים שקשורים בשרש במאמר בראשית ראשית דקדושה. שהוא נגד ראשית דקליפה זלעו"ז. מילה שנימול לח' שלא מדעת ונעשה עי"כ ישראל מורה שנולד בקדושת ישראל שקשור בראשית המחשבה. וכן שבת שיש בו התגלות עתיקא. ושניהם נרמזו בתיבת בראשית כמו ש' בתיקונים. ומילה מורה ועמך כולם צדיקים כל מאן דאתגזר איקרי צדיק. והיינו שהם באמת טובים. ושבת זמן תשובה וכמו ש' (ב"ר סו"פ כב) ובפרדר"א (פ' יט) שאף מי שקלקל ח"ו יכול לתקן הכל על ידי תשובה. ובב"ר ורוח אלהים זה רוחו של משיח כו' ע"פ המים בזכות התשובה שנמשלה למים כו' ובתיקונים (תי' לו) נדרש ע"פ המים ולית מים אלא אורייתא כו' והיינו בזכות תורה שמורה שבאמת ישראל טובים. שע"ש זה נקרא תורה שמורה לב ישראל לעשות רק רצון השי"ת. ובזכות התשובה אם קלקלו ח"ו. לתקן על ידי תשובה. ונרמזו שניהם במאמר בראשית. ובג' (שבת פט:) אם יהיה חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית. והיינו שכך עלה במחשבה להיות נהורא דנפיק מגו חשוכא כשלג ילבינו ברזא דברית כמו ש' בזוה"ק (ח"ב צב א) וכן שבת יעשה כולה תורה כמו ש' (ריש סא"ר) והיינו שישראל באמת טובים. ואם קלקל מה. בשבת הזמן לתקן על ידי תשובה כאמור:
2
ג׳ודרש במד"ת עוז והדר לבושה אלו ענני כבוד שהיו מקיפין את האהל שלה. ולמעלה דרש הוד והדר לבשת מהודך והדרך הלבשת לראשו של אברהם כו' שנ' ואברהם זקן. ובמ"ר (סו"פ נח) תפשת אומנתי בוא לבוש לבושי ואברהם זקן וכמו ש' (המת"כ) הקב"ה שנקרא עתיק יומין. וכ' לבושי' כתלג חיור. ובמד"ת פתח ה"א גדלת מאד שעשית עם האדם שנתת לו זקנה וכו' והענין כמו שאמרנו דשם גדול מורה בלא שיעור. גדלת מאד היינו בלא סוף ותכלית א"ס. והשי"ת האציל עשר מדות לבריאת העולם. וזה שנחשב במד' (סו"פ ואתחנן והש"ר עיש"ה. ובפסיקתא שוש אשיש לגי' ילקוט עייש"ה) עשר לבושים שלבש הקב"ה מיום שברא העולם. והיינו ע"ס עשר לבושים. וחשב בפסיקתא הלבוש הראשון הוד והדר. והוא כנגד כ"ע שקשורים בשורש. שאחר כך כ' עוטה אור כשלמה. מאמר יהי אור שכנגד חכמה. וזה ענין שדרש התנחומא הוד זה העוז שהלבשתיך בים שנאמר עזי וזמרת וגו' והדר ההדר שנהדרת בי בסיני כו' והיינו שבים ובסיני היה התגלו עתיקא דקריעת ים סוף בעתיקא תליא כמו ש' בזוה"ק (ח"ב נב ב) ואי' במכילתא (ושם ס"ד ב) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. וכן במתן תורה כ' פנים בפנים דיבר ה' עמכם ובזוה"ק (שם פ"ב א) חמו ישראל הכא מה דלא חמא יחזקאל והיינו התגלות עתיקא. וכן אי' (זח"ג רנו ב) אנכי בי' כ' כתר ע"ש. וזהו לבוש הוד והדר. ומסיק במד"ת כיון שאמרו ישראל נעשה ונשמע עז"נ כשושנה בין החוחים והיינו שזה ההדר שנתהדרת בי בסיני נגד כל העמים. ובשעה שאמרו נעשה ונשמע נכתרו בב' כתרים כמו ש' (שבת פח.) והיינו שמלבוש הוד והדר נעשה אור מקיף כתרים על הראש. ומה שדרש הוד על עוז שהלבשתיך על הים הוא דבים אי' במכילתא על מש"נ והמים להם חמה חסר. אל תיקרי חומה אלא חמה ע"ש והיינו שהיה קטרוג על הים. רק ישראל עשו תשובה. וזהו ע"פ המים תשובה שנמשלה למים. והדר דרש על מ"ת דכ' אני אמרתי אלהי' אתם שנעשו באמת טובים. וזהו תורה. ומשניהם נעשה אחר כך במ"ת אור מקיף וב' כתרים. וזה שדרש עוז והדר לבושה. עוז לבוש הוד מהים על ידי תשובה. והדר של סיני שישראל טובים באמת. ומשניהם זכו לאור מקיף וז"ש אלו ענני כבוד. וז"ש אלו ענני כבוד. וזש"נ ותשחק ליום אחרון דכ' אז ימלא שחוק פינו והיינו בהתגלות עתיקא שכן מורה לשון אז וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב נד א) כד אתנהיר נהירו דעתיקא כו' ואלף אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר כו' ומטו לזיין ע"ש ועיקרו הוא לעוה"ב וכמו ש' במה"נ פ' זו (קכז א) ומ"מ כיון שזכו להתגלות עתיקא וכמש"נ עוז והדר לבושה. כ' ותשחק ליום אחרון. וכן בגמ' (ברכות לא.) ומ"מ מצינו ברב ברונא (שם ט:) זמנא חדא סמיך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכמא מפומי' כולא יומא. והיינו ממלא שחוק פיו. אך סמיכות גאול"ת מורה על התגלות עתיקא וכמו ש' (ירושלמי סופ"א דברכות) הקרוא את שמע כו' צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכות בכורים כו'. ומכת בכורות מכה עשירית שבה נתבררו ישראל ויצאו מקליפה עשירית ראשית דקליפה. ונכנסו לקדושה במדה עשירית שהוא כ"ע. שכן היה בכל המכות כמש"נ נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל כעין מ"ש בזוה"ק (ח"ב לו א) וסדר העשר מכות היה מתתא לעילא כמו ש' בזוה"ק (שם כט סע"א). וקריעת ים סוף בעתיקא תליא. וע"כ כשזכה לסמיכת גאולה לתפלה היינו שזכה להתגלות עתיקא מעין עוה"ב ולכן לא פסיק חוכא מפומי' וכן כאן עוז והדר לבושה ותשחק וגו':
3
ד׳שדה המכפלה נקרא שדה אשר ברכו ה' וכמו ש' בזוה"ק. ואחר העקידה כשנשלם אברהם אבינו ע"ה בכל העשר מדות כמש"נ ואברהם זקן בא בימים באינון יומין עלאין כמו ש' בזוה"ק אז קנה שדה המכפלה לקבורת שרה. ואי' בזוה"ק (קכז א) שנפתח לו פתח ג"ע שם. ואמר (שם ע"ב) דהוה סליק ריחין עלאין וחמא נהורא דנפיק מגו מערתא כו' וזה ריח שדה אשר ברכו ה' ריח ג"ע. ונהורא היינו מאור הראשון. וה"פ אורה שבפ' יהי אור כנגד ה' חומשי תורה כמו ש' בב"ר והיינו אור תורה שבב' לוחות שהם תרי ההין. וכמו ש' בהקדמת תקו"ז חמש לגו חמש אילין ה' ה' ומאילין אתיהיבן עשר דברן דאו'. וזה נרמז גם בשדה מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהו מכפלה וכמו ש' בזוה"ק. ובמ"ר (פ' נח) כמה דיות כו' לכתוב בני חת עשרה פעמים כו' כנגד עשרת הדברות ללמדך שכל מי שמברר מקחו של צדיק כאלו מקיים עשרת הדברות וצריך להבין מה טיבם של בני חת לעשרת הדברות שיוזכרו עשר פעמים כנגדם. אך הענין על פי מ"ש (סנהדרין מד:) שכא"ל הקב"ה ליחזקאל לך אמור להם לישראל אביך האמורי ואמך חתית כו' אם יבא אברהם ושרה ויעמדו לפניך כו' ופירש"י תרח ואבותיו מכנען באו ע"ש. ויש להבין דהא תרח מבני שם כמפורש בתורה ומהם יצאו אברהם ושרה. אך הוא עפמ"ש רבינו זצללה"ה מלובלין בס' דברי אמת (לך) דז' אומות כנגד ז' קליפות שהם זלעו"ז כנגד ז' מדות תחתונות. והחתי כנגד מדת גבורה מלשון חתת ופחד ובקליפה מדת הקנאה ע"ש. ואמר אביך האמורי כנגד אברהם אבינו ע"ה שהוציא הקדושה והחיות מהם. דסיחון ועוג מלכי האמורי וכ' אל תירא אותו. ובזוה"ק (ח"ג קפד א) אותו בתרי ווין כו' אות ממש כו' דא עוג דאתדבק באברהם ומאנשי ביתיה הוה וכד אתגזר אברהם כו' דא עוג דאתגזר עמי' כו' ע"ש. ואמך חתית דשרה הוציאה הקדושה מבני חת. דשרה היתה מדת היראה וכן נכתב בה כי יראה. ויצחק שמדתו פחד יצחק כתיב ולשרה בן שהיה מדתו מכח שרה. וכן מצינו תלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים כמו ש' (נדה לא.) והוא עפמ"ש בגמ' (ברכות לה:) ואין אביו אלא הקב"ה ואין אמו אלא כנס"י. והיינו דהאב זוכה לבן בחכמה ומלמדו תורה. קוב"ה תורה איקרי (זח"ב ס ע"א) והאם מכנסת בלב הבן היראה. אשה יראת ה'. וע"כ מצינו (קידושין לא:) כי שמע קל כרעי' דאימי' אמר איקום מקמי שכינה דאתיא. ולכן כתיב ביצחק ולשרה בן. שמדת היראה והפחד קנה על ידי שרה שהיתה מדת היראה. ועל כן היה שדה המכפלה בשבי' אצל בני חת. ואחר שנשלם אברהם אבינו ע"ה בכל העשר מדות. אז קנה מהם שדה המכפלה לקבורת שרה. שהיא הוציאה הקדושה והחיות מהם. וז"ש ואמך חתית. וזה כעין כלימה לאברהם ושרה שהם הוציאו הקדושה והחיות מהם. ובאמת הם שורש ומרכבה להמדות הקדושים. ובפיר"ש (יחזקאל) אברהם ושרה משם נטלו גדולתם ובני חת נתנו לה קבר ע"ש. וזה שהוזכר כאן בני חת עשר פעמים. שכ' מהאריז"ל דשמו של אדם שורש החיות של האדם ולכן כשקוראים איש בשמו ניעור משנתו. וכן מצינו בזוה"ק פ' זו (קלא א) בתחית המתים. ונחית לון קוב"ה ויקרי לון בשמהן כד"א לכלם בשם יקרא. והיינו דהשם חיות של האדם. וכן אף בבע"ח כ' וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו. שהשם שיש לכל בע"ח בלה"ק שהעולם בלה"ק נברא כמו ש' (ב"ר פ' יח) שמעת מימיך אומר גברא גברתא כו' והשם שי"ל להבע"ח בלשון הקודש הוא עיקר חיות שלו. וכן בבני חת עיקר החיות שלהם דכ' ואתה מחי' את כולם הוא בשמם. וכשנכבת בתורה עשרה פעמים בני חת מורה שהוציאו מהם כל שורש החיים שלהם והקדושה שבהם. שכן מורה מספר עשרה על מספר שלם. וזה מ"ש כנגד עשרת הדברות כמו ש' עשרה אני יודע עשרה דבריא והיינו שבכ"מ שנזכר מספר עשרה מרמז כנגד עשרת הדברות. וכן מצינו עשרה למעשה בראשית עשרה למ"ת כמ"ש (זח"ג יא ב) ועשרה מאמרות כנגד ע"ס. והיינו מספר שלם. וכשמזכיר שמותם עשר פעמים מורה שהוציאו מהם החיות והקדושה מכל וכל. והיינו מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה. שהיא מדת היראה שדה אשר ברכו ה'. ואצלם היה בהיפוך מדת הקנאה שזה קליפת החתי וכאמור. והם בני חת היו המבררי מקחו של צדיק וכמו ש' בב"ר ופגעו לי פגעוני סרסוני כו'. וכשהוציא שדה המכפלה מידם כ' ויקם השדה והמערה אשר בו ואי' בזוה"ק (קכח א) קימה ממש הוה לי' מה דלא הו"ל עד השתא וכן אי' בב"ר ויקם דהוה נפילה וקמת ע"ש. ושבת כולל כל העשר מדות. דג' סעודות שבת ברזא דענג עדן נהר גן כמו ש' (זח"א כו א) עדן כולל כל הג' הראשונות וכמו ש' בתיקונים (תי' נה) דלית עדן אלא כ"ע. ובזוה"ק (ח"ג רצ ב) אי' מאן עדן חכמה עלאה. ובזוה"ק בראשית שם אי' יוצא מען דא אימא עלאה. וזהו מ"ש ברע"מ (זח"ג רנז א) שכינתא אתקיראת שבת מסטרא דתלת דרגין ש' ג' כתרין כתר חכמה ובינה ואיהי בת רביעאה לון. ונהר עמודא דאמציעיתא כולל כל קדושת האבות וכמו ש' בזוה"ק פ' זו (קכד ב) מאבהן עלאין רזא דוא"ו ע"ש. והיינו דיעקב כללא דאבהן וזהו מ"ש (זח"ב רד א) שבת ש' רזא דתלת אבהן דמתאחדן בבת יחידה ואיהי מתעטרא בהו. והוא כולל כל הו' מדות. וכמו שאמרנו במ"ש קריבו שושבינין. היינו משה ואהרן שהם מרכבה למדת נצח והוד והם ענפים ממדות חסד וגבורה מדות אברהם ויצחק. ויעקב ויוסף כחדא אינין כמו ש' (זח"א קעו ב) ובמ"א גוף וברית חשבינן חד (זח"ג רמב ב) ומוסף שבת נחשב בזוה"ח (תולדות) כנגד קדושת יוסף. והיינו דהתוספות קדושה של שב מקדושת יוסף. ומדת מלכות שבת מדה ז' בת דמתעטרא באבהן. ומתעטרי בג' ראשונות. וכלולה מכל קדושת עשר מדות:
4
ה׳ויהיו חיי שרה וגו'. במ"ר יודע ה' ימי תמימים וגו' כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים כו' כהדא עגלתא תמימה. ושמעתי מרה"ק זצוקללה"ה שפי' כהדא עגלתא דבר עגול שא"ל ראש וסוף שהכל שוין. כך שנותם וכמו ש' בת ק' כבת כ' לחטא. ומסיק במדרש מה צ"ל שני חיי שרה באחרונה לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעוה"ז ולעוה"ב. ודרש זה בשרה שלא נכתב פרשה מיוחדש ולמנות השנים בשום א' מהאמהות כמו בשרה וכמו ש' בזוה"ק (קכב א) אבל מה שנרמז שחביב חייהם לפני השי"ת בעוה"ז ובעוה"ב מדנכפל שני חיי שרה באחרונה. יש להבין למה נרמז זה בשרה ולא באברהם. כיון שזה אמר על כל הצדיקים שחביב חייהם בעוה"ז ולעוה"ב. אך הענין מ"ש שנותם תמימים הוא כיון שנמנו כל השנים אף שנות הילדות שלא היה בהן דעת. מזה מבואר ששנותיהם תמימים. והנה באברהם אבינו ע"ה כ' התהלך לפני והיה תמים. שעל ידי המילה נשלם ששנותיו תמימים. והיינו שאז נתברר מש"נ לך טל ילדותך מה טל זה פורח כו' מה הטל הזה סי' ברכה כו' וכמו ש' (ב"ר פ' לט) והיינו שאף ימי הילדות קודם שהכיר את בוראו ג"כ סימן ברכה. שיהא נהורא דנפיק מגו חשוכא (וכמו שאמרנו לך מא'ז) וכן שרה אף שלא נאמר בה והיה תמים כבר אמרו (ע"ז כז.) דאשה כמאן דמהילא דמיא. ונכתב רק בשרה שניימים להורות ששנותיה תמימים עפמ"ש במדרש (קה"ר ז) אדם א' מאלף מצאתי זה אברהם. ואשה בכל אלא לא מצאתי זו שרה. והמכוון שהיו עוד צדיקי כאברהם שבא לתקן פגם של אדם הראשון וכמו ש' (ב"ר פ' יד) הרי אני בורא את האדם תחלה שאם יקלקל יבא אברהם ויתקן תחתיו ע"ש ואדם א' מאלף מצאתי כאברהם שיבא לתקן פגם אדם הראשן וכמו שנאמר בב"ר (פ' נו) אין דור שאין בו כאברהם כו' אבל אשה כשרה שתקנה פגם חוה לא נמצא. וזש"נ ואשה בכל אלה לא מצאתי. ומש"ה נחשב בפרשה מיוחדת מיתתה ושני חייה. להורות ששנותיה תמימים. מה שלא נמצא בשום אשה וכמו ש' בזוה"ק. ונכפל בה באחרונה שני חיי שרה שחביב שנותיהם של צדיקים לפני השי"ת בעוה"ז ולעוה"ב. אך זה יתכן באשה שאינה בת תורה ונשארים חייה כמו שהם לעוה"ב והם חביב לפני השי"ת משאח"כ בצדיקים דאי' (סוף ברכות) ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ואל בעוה"ב שנ' ילכו מחיל אל חיל. ופירש"י מישיבה לישיבה ממדרש למדרש. ויתוסף להם חיים גם בעוה"ב. לא יתכן לרמז בהם לכפול לשון שני חייהם שחביב לפני המקום לעוה"ב. שהרי יתוסף להם חיים ושנים. ורק באשה שנשארים החיים כמספרם לעוה"ב יתכן לרמז שחביב שנותם לעוה"ב וזה נרמז במה שנכפל שני חיי שרה ואשה אחרת כשרה לא היה שתקנה פגם חוה וכמו שאמרנו. ומש"ה נרמז דוקא בשרה:
5
ו׳במדרש תנחומא ואברהם זקן זש"ה ברכי נפשי וגו' מה ראה דוד לברך הקב:ה בנפש שהנפש רואה ואינה נראית כו' הנפש משמרת את הגוף כו' חשב כאן ב' דברים. ובגמ' (ברכות י.) חשב ה' ברכי נפשי כנגד הנשמה. וחשב שם ה' דברים ע"ש. והם כנגד ה' מדרגות שבנפש (שחשב בב"ר פ' יד) נפש רוח נשמה חיה יחידה. והם כנגד ד' אותיות הוי"ה וקוצו של יוד שמרמז לכ"ע. נפש ממ' מלכות ה' תתאה. רוח מת"ת ו' שבשם הק'. נשמה מה' עלאה. ונשמה לנשמה בה ב' מדרגות חיה מיוד חכמה ויחידה מקוצא דיוד לדעילא שמרמז לכ"עץ ובפסוק כ' ברכי נפשי וכן הלשון במד"ת שהנפש כו' ובגמ' הלשון וכנגד נשמה כו' אף נשמה כו' והיינו כמו בע"ס שכל מדה ומדה כלולה בע"ס כן בנפש בכל המדרגות. נמצא בכל א' מהם ה' מדרגות נר"נ ח"י. וחשב בגמרא אף נשמה מלאה את כל הגוף ובמדרש הנפש משמרת את הגוף והכל א'. וכמו דחשב בהשי"ת בגמ' שהוא מלא כל העולם ובמד' והקב"ה משמר העולם כולו שהכל א'. וכן כשהנפש מלאה כל הגוף משמרת כל הגוף. וזה תיכף משנברא הגוף אף שאין בו שום דעת להבין בד"ת. והנשמה נתינה באדם משעת פקידה כמו ש' (סנהדרין צא:) ומשמרת כל הגוף. ואחר כך כשזוכה להשיג מה בד"ת מ"מ מתחלה זוכה רק לראי' ולא בקנין ע"ד מה שנת' במ"א במ"ש ראתה שפחה על הים כו' וז"ש אף נשמה רואה ואינה נראה. והיינו שהנשמה זוכה לראי' בד"ת. אבל אינה נראית שישיג הגוף ג"כ מהד"ת. והיינו שיזכה להד"ת בקנין שיהיה נקבע בגוף ג"כ. ואחר כך כשנעשה בן י"ג שנה וזוכה לנשמה אז זוכה שהנשמה זכה את כל הגוף שישיג חיים מהדברי תורה שיהיו נכנסים בלב. הוא יפתח לבינו בתורתו. ואחר כך חשב אף נשמה טהורה. והוא שכמו שבשעת מ"ת כ' אני אמרתי אלהים אתם שנעקר יצר הרע מלבם מ"מ אחר כך חזר יצר הרע למקומו. כן אף אחר שזוכה שהנשמה זכה את הגוף שישיג חיים מד"ת. מ"מ יצרו של אדם מתגבר בכל יום ומתחדש בכל יום. ואחר כך זוכין אף נשמה טהורה. שתשאר טהורה עומדת לעד שלא תתקלקל שיתבטל כח היצר הרע. אך מ"מ לא אתפני יצר הרע מכל וכל כמו שיהיה לעתיד כשישחוט הקב"ה ליצר הרע כמו ש' (סוכה נ"ב.) וחשב אחר כך מה הקב"ה יוש בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים. חדרי חדרים. חדר י' מרמז ליוד חכמה שכלול עם קוצו של יוד שמרמז לכ"ע. והיינו מאמר יהי אור שכנגד חכמה עם אור שנגנז. חדרים חדר י"ם. והיינו שהיוד סגור על ידי מ"ס סתומה. שמורה שאל יצא עוד לעולמי עד. (עדמ"ש זח"ג רלו ב מ' סתימא מלכא עלאה בינה ע"ש) והיינו שזוכה למדת זקן זה קנה חכמה כמו ש' (קידושין לב:) והיינו שזכה להחכמה בקנין. ולהיות האור מפורש לעין שיוכל להראות באצבע. ואז זוכה להיות בא בימים ביומין עלאין. להתברר בכל המדות עד השורש. ושיהיה קיים לעולמי עד וזהו חדר י"ם. וזש"נ ואברהם זקן בא בימים:
6
ז׳במד"ת בשביל ד' דברים הזקנה קופצת על האדם. מפני היראה ומפני הכעס בנים ומפני אשה רעה ומפני המלחמות. וחשב במדרש דוד ואחר כך עלי ואחר כך יהושע ושלמה. ולפי סדר זמנים היה לו לחשבו יהושע עלי ואחר כך דוד ושלמה. ויש להבין למה חשבם שלא כסדר. גם מ"ש דוד מפני היראה דכ' כי נבעת מפני חרב וגו' מה כ' אחריו ודויד זקן וגו' יש להבין דהא באמצע כ' פרשה שלימה מהכנת בנין בהמ"ק. גם מ"ש מפני המלחמות מיהושע ולפשוטו שמטרדת המלחמה הזקין קודם זמנו. יש לדקדק שפסוק ויהושע זקן וגו' נכתב אחר שכתב שכבש המלכים. ואחר כך (סי' כ"ג) כ' ויהי מימים וגו' מסביב ויהושע זקן וגו' אך ענין זקנה הוא דכל לשון זקן מורה על זקני העדה והסנהדרין. והיינו כמו ש' בגמ' אין זקן אלא חכם כו' אין זקן אלא מי שקנה חכמה והיינו דדרש זקן זה קנה. ומורה שקנה החכמה בקנין וגם הוא מפורש. שכן מורה לשון זה שמפורש שיוכל להראות באצבע כמו לעתיד (סוף תענית). והוא ג"כ כשחקוק בלב בקביעות שאז יתכן ג"כ לשון זה. וכמו שדרשו (מגילה טו:) וכל זה וגו' שכל גנזיו חקוקין לו על לבו. וזה ענין מ"ש בגמ' (ב"ב יב.) וחכם עדיף מנביא. והיינו מה שמכוין התורה שבעל פה לאמתו והוא על ידי רוה"ק וכמו ש' הרבמ"ן. והיינו אף שאין משיגין על ידי נבואה רק שמופיע בלב על ידי רוה"קץ מ"מ בזה עדיף מנביא. שכל הבניאים נתנבאור באספקלריא שאינה מאירה כמו ש' (יבמות מט:) והחכם זוכה למדריגת זה כמראה באצבע. שהוא ממדרגת אספקלריא המאירה. וכמו על הים שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל כמו ש' (במכילתא) והיינו אף שלא זכו לנבואה מ"מ זכו להיות מראה באצבע שאמרו זה אלי. וז"ש חכם עדיף מנביא. בזה שזוכה למדרגת זה קנה חכמה שהחכמה לו בקנין ובמדרגת זה שהוא מפורש. וזה ענין מ"ש בשביל ד' דברים הזקנה קופצת שזוכין למדת זקן. וחשב מפני היראה מדוד. שדהמע"ה היה מרכבה למדת מלכות פה תורה שבעל פה. איהי יראה ושריא בה יראה (זח"א ה ב). וז"ש דכ' כי נבעת וגו' ואחר כך כתיב הפרשה שהכין ההכנות לבנין בהמ"ק עד דכ' וקומו ובנו את מקדש ה' הא' להביא את ארון ברית ה' וגו' והארון בקה"ק ששם יש התגלות עתיק יומין יתיב. כמו ש' בגמ' (ברכות ז.) ונזכר שם של כ"ע. ות"ח קרוי ג"כ ארון וכמו שלמדו בגמ' (יומא עב:) מארון לת"ח. והיינו שהת"ח הוא כלי המחזיק בו תורה שבעל פה. מה כ' אחריו ודו זקן ושבע ימים. והיינו שזכה למדת זקן זה קנה חכמה. ושבע ימים היינו שנתברר בכל המדות עדמ"ש בזוה"ק על מש"נ בא בימים ביומין עלאין. ואחר כך חשב מפני כעס בנים מעלי. והיינו שעלי אחר ששמע את כל אשר יעשון בניו והבין שהחסרון בו. וכמ"שנ אחר כך ולא כהה בם. ואז תיקן הקלקול מצדו ושיוכלו בניו לתקן. והיינו כדאי' בגמ' (ר"ה יח.) בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה. ולאביי בתורה וגמ"ח. והוא ג"כ בתורה שבעל פה ועפמ"ש (סוכה מ"ט:) תורה ללמדה זו היא תורה של חסד. והיינו תורה שבעל פה ללמד לתלמידים. וכן כ' ותורת חסד על לשונה והיינו תורה שבעל פה. ועלי ע"י שתיקן שיוכלו בניו לתקן זכה למדת זקן. זה קנה. רק דבו לא כתיב בא בימים אלא זקן מאד. ולשון מאד מורה ג"כ עד השורש. שאף שלא נתברר בכל המדות כאברהם אבינו ע"ה ודהמע"ה. מ"מ על ידי שתיקן קלקול כעס בנים זכה למדת זקן שמורה זה קנה חכמה עד השורש:
7
ח׳ואחר כך אמר מפני המלחמות מיהושע. והיינו דבא"י היו ז' אומות והם היו שורש כל ע' קליפות שכל א' מהם כלול מעשר. ועיקר תורה שבעל פה בארץ ישראל כמו ש' (ב"ר פ' ט"ז) שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל. והיינו דארץ מדת מלכות (זח"א לא א) מלכות פה תורה שבעל פה. וז"ש (נדרים כב:) אלמלא חטאו כו וס' יהושע בלבד שערכה של אי' היא. והוא דשם בירר יהושע חלק כל א' מישראל בתורה שבעל פה. ואלמלא חטאו היה כל א' מישראל משיג כפי חלקו כל שורש תורה שבעל פה מה' חומשי תורה. ושורש המכוון שבכל הגליות להוציא הני"ק. והיינו התורה שבעל פה שיש בהם עדמ"ש ואתה מחיה את כולם. ועז"א (פסחים פ"ז:) לא הגלה כו' אלא כדי שיתוספו עליהם כו' ופירשו להוציא מהם הני"ק שיש בהם. וכשכבש יהושע הז' אומות שהיה כלול בהם כל השבעי וכמו ש' (ב"ר סו"פ פה) שכל שלטין שלא היה שלטין בארץ הוא אמר אינו שוה כלום כו' אז כ' והיושע זקן בא בימים. שנתברר שזכה זה קנה. שקנה החכמה בקנין ומפורש לעין על ידי שנקבע בלב ונתברר בכל המדות. ופעל אז שאחר כך אף אם יקלקלו ישראל ח"ו. מ"מ לסוף יזכרו להוציא כל הני"ק על ידי הגליות ויזכו לכל אור תורה שבעל פה בקנין. ושיהיה מפורש בבחי' ומדרגת זה קנה. ואחר כך כ' מפני אשה רעה משלמה דכ' ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו וגו' והיינו דמקודם כ' ויטו נשיו את לבו ואחר כך כ' ויהי לעת זקנת שלמה שניו הטו את לבבו וגו' ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דוד אביו. ולשון ה' אלהיו מורה כעין מש"נ במתן תורה אנכי ה' אלהיך. ששם הוי"ה בעל הכחות שלך. וכן כאן כ' לשון ה' אלהיו. רק לא היה שלם כדוד אביו. והוא שמקודם נשיו הטו את לבו ולא הרגיש עד אחר כך שהטו את לבבו אחרי אלהים אחרים. אז שם אל לבו תיכף ועשה תשובה כיון שראה עד היכן הדברים מגיעים וזכה להיות שם הוי"ה אלהיו בעל הכחות שלו. ואם היה זוכה כדוד המלך שהיה הגבר שהקים עולה של תשובה כמו ש' (מו"ק טז:) היה הוא משיח. אך לבבו לא היה שלם כלבב דוד אביו. ומ"מ עכ"פ זכה למדת זקנה זה קנה. ולהיות שם הוי"ה אלהיו כל שם הוי"ה עם קוצא דיוד שמרמז לכ"ע. וזה מורה שאף שמי שקלקל כ"כ וכמו בשהמע"ה עד שבקשו למנותו בין אלו שא"ל חלק לעוה"ב כמו ש' (בסנהדרין קד:) מ"מ יש כח זה בישראל שיוכל לתקן על ידי תשובה עד שזוכה למדת זקנה זה קנה חכמה בקנין כאמור. וזה הענין דמסיק במד' אבל אברהם כו' לפיכך כ' בי' וה' ברך את אברהם בכל. ולא מסיק דכתיב בי' ואברהם זקן. רק המכוון דאברהם אבינו עה"ה. זכה למדת זקן בא בימים. בכל המדרגות האלו. והיינו דא"א זכה למדת בכל בת הי' לא"א ובכל שמה והיינו מדת מלכות כמו ש' (זח"א ריט א) בת יהבה לאברהם כו' וכל הד"ת של א"א היה במדרגת תורה שבעל פה לבד שקיים אפי' תורה שבעל פה מצות דרבנן כמו ש' (יומא כח:) כל התורה שלמד היה מלבו. וכמו ש' (בב"ר פ' סא) אב לא למדו רב לא היה לו כו' זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כו' והיו נובעות ומלמדות אות וחכמה. והיינו תורה שבעל פה כמו ש' כליות יועצות והיינו במדרגות דוד. וכן כאן שהתחיל הפרשה ששלח ליקח אשה ליצחק והזהיר שלא יקח מבנות הכנעני. שדאג שאם יקח מבנות כנען שאז יוליד יצחק נפש א' שיהיה בערבוב טו"ר. ולא יכול לזכות לנפש יעקב שמטתו שלימה. שעל עשו נתבשר כי ביצחק ולא כל יצחק כמו ש' (נדרים לא.) אבל זה רק כשיצא נפש יעקב שכולו טוב אז הרע לא נחשב זרעו. אבל אם לא היה לוקח את רבקה והיה יוצא הפסולת בערבוב עם הטוב. לא היו זרעו זוכין שיהיה מטתו שלמה ולא היו זוכין להרכוש גדול. וזה שזכה אברהם אבינו ע"ה לד"ת על ידי תיקון כעס בנים כעלי. וכן זכה א"א שינחלו זרעו ארץ ז' עממין ויזכו לערכה של ארץ ישראל ואם לא יקלקלו יזכו להשיג כל התורה שבעל פה מתורה שבכתב. ואם יצטרכו לגליות יזכו אחר כך להרב חכמה לתקן הרב כעס ויוציאו כל התורה שבעל פה. וכן זכה אברהם אבינו ע"ה שאף מי שיקלקל הרבה כיון שבא מזרע יעקב יעשה תשובה ויוכל לזכות לזקנה על ידי תשובה. כמו שזכה שהמע"הה על ידי אשה רעה. שבסיבתה נתעורר לתקן הכל על ידי תשובה. וזש"נ וה' ברך את אברהם בכל. בכל המדרגות כאמור:
8
ט׳במד"ת ויוסף אברהם זש"ה והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד כו למאה שנה הוליד בן הוי אומר והיה ראשיתך מצער זה אברהם. ואחריתך ישגה מאד שנשא אשה והוליד עמה כמה בנים באחרונה. ויפלא הדבר שדרש ראשיתך מצער על יצחק אע"ה שיצא ממנו כל אומה ישראלית. ובני קטורה שהם עוע"ז דרש אחריתך ישגה מאד. אך הענין עפמ"ש (זבחים סב:) קרי עלייהו בני קטורה. ופירש"י בני אברהם אתם אבל לא כזרע יצחק ויעקב. ואחר כך אי' בני אחתי' דר"ט כו' ויקח אשה ושמה יוחני א"ל קטורה כתיב קרי עליהם בני קטורה. ויש להבין וכי מפני שלא ידעו בהלכה קרו להו בני קטורה. גם במהרש"א הקשה למה לא קראם בני עשו אף שהם בני אברהם ויצחק אינם בני יעקב. גם יש להבין ענין מה שאמר ר"ט ושמה יוחני. איזו שייכות יש לשם זה דוקא. ונראה עפמ"ש (סנהדרין צא.) מאי מתנו כו' מלמד שמסר להם שם טומאה. והוא קשה לומר שימסור להם אברהם אבינו ע"ה שם טומאה לעשות כישוף שנאמסר לב"נ כמוש"כ בגמ' (שם נו:) והעיקר כגירסת פענח רזא שמסר להם שם בטומאה. והיינו שידע א"א שלא יהיו טהורים ומסר להם שם שיוכלו להזכירו אף בטומאה. והיינו שיהיה בהם איזה שורש קדושה שיושאר מהם אף לעתיד שיהיו גרים גרורים. והנה מצינו (מנחות פה.) א"ל יוחנא וממרא כו' פירש"י ראשי מכשפים של מצרים. ומדנזכר יוחנא ראשון מכלל דראש המכשפים היה יוחנא. ובגמ' (סוטה כב.) מצינו אלמנה שובבית כגון יוחני בת רטובי ופירש"י אלמנה מכשפה כו'. והנה כ' ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. והיינו דכ' ואתה מחיה את כולם. ועיקר החיים הוא ד"ת. ובמצרים היה בגלות כל התורה שבעל פה ועז"נ ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. והיינו כשיוציאו מהם כל החיות והקדושה שעשאוה כמצודה שאין בה דגן כמצולה שאין בה דגים כמו ש' (ברכות ט:) והיינו כל החיים שע"ז מרמז דגים שנזכר בתורה ראשונה לשון נפש חיה שבהם שורש חיים. ודגן היינו קיום החיים. ועל ידי כן זכו למתן תורה וזהו הרכוש גדול. וחכמת כל בני קדם שם היה בגלות תורה שבעל פה. והם בקליפה זלוע"ז נגד תורה שבעל פה. דאי בזוה"ק (סו"פ זו קלג ב) דהא באינון הררי קדם אינון דאולפין חרשין לב"נ ומההיא ארץ קדם נפקו לבן ובעור ובלעם בנו ע"ש ובלעם היה דעת דקליפה כמו ש' (בוזה"ק ח"ג קצד א). ואה"כ דחכמת שלמה שהיא חכמה תתאה תורה שבעל פה. ותרב שנתרבה ממה שהוציא הני"ק מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. אף דחכמת מצרים היה בקליפה נגד תורה שבכתב. זכר חכמת מצרים דתורה שבעל פה שורשה מתורה שבכתב. וקטורה אף שהיתה צנועה במעשי' כמו ש' במדרש מ"מ שורשה היה מקליפת מצרים וכמו שאמרו שם זו הגר שהיתה שפהח מצרית. וזרע השילח אברהם אל ארץ קדם ומסר להם שם בטומאה. דאף שהם בטומאה יהיה בהן קדושה ומהם יוציאו ישראל החיות הני"ק התורה שבעל פה ומהם יושאר גרים גרורין לעתיד. וכן מצינו (סנהדרין נט:) לענין מילה לרבות בני קטורה. ואף שרש"י פירש אותן ששה ולא זרעם. הרמב"ם (פרק י מה' מלכים) פסק שכל זרעם חייבין במילה. וע"כ שיש בהם קדושה יותר מבני עשו שפטורין ממילה. וכן מצינו באברהם אבינו ע"ה שכל הנפש אשר עשו בחרן אחרי מות אברהם הפרו ברית מילה. וכ"כ (בפרדר"א פ' כט) כל העבדים שנמולו עם אברהם לא נתקיימו כו' וספרו ברית מילה. ובני קטורה חייבין במילה ע"כ יש בהם ני"ק יותר. וז"ש שם בטומאה מסר להם. שאף כשיהיו בטומאה יהיה בהם ג"כ איזו חיות. וזה המכוון במ"ש (במ"ר פ' סא) וישלחם מעל יצחק בנו א"ל כל מה שאתם יכולים להזריח תזריחו שלא תכוו בגחלתו של יצחק. ולפשוטו דקאי על רוח מזרח אינו מדוקדק לשון תזריחו. אך המכוון להזריח להופיע אור תזריחו תאירו אור. והוא כדי שיושאר מהם השארה להיות גרים גרורים. ואמר שלא תכוו בגחלתו של יצחק היינו אש דקדושה שהוא תורה שבעל פה כמו ש' (תענית ד.) האי צ"מ דרתח אורייתא דקא מרתחא לי' שנ' הלא כה דברי כאש. ודברי היינו תורה שבעל פה דברי אשר שמתי בפיך. וכ"כ בהקדמת תקו"ז וכד אתנטילת מגבורה אתקריאת תורה שבעל פה כו' וזה הענין שקרא להם להנהו דמחכו עלי' ולא הבינו כונתו בני קטורה. דכמו בבני קטורה שהיה בשורשם ד"ת תורה שבעל פה רק הם לא זכו לזה ושלמה הוציא מהם התורה שבעל פה. כן גם בכם יש ד"ת ולא זכיתם להבין. וזה הענין דא"ל ר"ט לבני אחתי' כשפתח ואמר ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני. והיה כונתו על קטורה שבאמת היתה משורש מצרים וראש המכשפים כמו יוחני שהיה מצרי. וכמו יוחני בת רטיבי שהיתה ישראלית ומכשפה. ומש"ה שילח אברהם זרעה אל ארץ קדם כאמור. והם לא הבינו את כונתו ואמרי לי' קטורה כתיב קרי עליהם בני קטורה שלא הבינו עומק כונתו. וזה שדרש במדרש ראשיתך מצער על יצחק אע"ה. ואחריתך ישגה מאד על בני קטורה. שמהם ישראל מוציאין כל עומק תורה שבעל פה. וכמו ש' ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם וכמו שאמרנו. וזש"נ מאד עדמש"נ וירא א' את כל אשה עשה והנה טוב מאד. שנדרש (בב"ר פ' ט) על כל ההיפך מהטוב שיהיה טוב מאד. ועדמ"ש (בזוה"ק ח"ב קפד א) דלית נהורה אלא ההוא דנפקי מגו חשוכא ולית טוב אלא ההוא דנפיק מגו בישא. שמזה נעשה טוב מאד וז"ש אחריתך ישגה מאד. ופסוק וירא וגו' והנה טוב מאד נאמר ביום ו' בזמן תוספות שבת. שבשבת הזמן לזכות להתורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס שיהיה טוב מאוד. וכמו ש' (זח"א מז ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי כו' והיינו מלכות פה תורה שבעל פה:
9
י׳ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי וגו'. תיבות אשר חי מיותר. אך הענין שעסק אברהם אבינו ע"ה היה השתדלות במ"ע. שמדתו היה אהבה כש"נ זרע אברהם אוהבי. ואי' בירושלמי (פ' הרואה הובא תוס' סוטה כב:) עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע שאתה אוהבו כו' ששורש המ"ע בא על ידי אהבת השי"ת. ומדת יצחק הפחד והיראה ומזה בא השמירה במל"ת. וכמו ש' (שם) שאם באת לבעוט דע שאתה ירא כו' והיה עסק אברהם אבינו ע"ה הזריזות במעשה כמו ש' (חולין טז.) קרא זריזותיה דאברהם קמ"ל. וכן (יומא כח:) אנן מאברהם ניקום ונגמור ופירש"י להיות זריזין כאברהם. והוא כמו שאמרנו דזריזות במ"ע וזהירות במל"ת. כמו ש' (רש"י לריף ע"ז פרק א) ונאמר לאברהם לך לך לאתקנא גרמך כו'. וכמו ש' (בזוה"ק עז ב) והיינו להיות מהלך מדרגא לדרגא ולא עומד. וז"ש במדרש (תנחומא וירא) מהו לך לך נסיון אחרון כנסיון ראשון נסיון הראשון בלך לך מארצך ונסיון האחרון בלך לך כו' ומה נ"מ בלשון לך לך. אך המכוון שאף בנסיון האחרון שכבר נשלם בכל הט' נסיונות. מ"מ נצטוה לך לך שישתדל בהשתדלות כמדות. וזה לך לך לאתקנא דרגא דילך כמו שנצטוה בנסיון הראשון. וזש"נ ימי וגו' אשר חי. שכל שניו היה חי הולך וגדל כמדתו בהשתדלות וזריזות. עדמש"נ כי הולך האדם אל בית עולמו. ואי' (משו"ר פ' נב) כל צדיק וצדיק הוה לי' עולם בעצמו כו' (וע' שבת קנב.) והיינו שכל אדם צריך להיות מהלך להיות נשלם במדרגתו ומדתו. ומזה יש לכל צדיק מדור ועולם בפ"ע. וחשב כל שני חיי אברהם אף ימי הילדות קודם שהכיר את בוראו ועל כולם כ' אשר חי. והיינו שע"ז נתבשר לך טל ילדותך מה הטל הזה כו' סימן ברכה כו' כמו ש' (ב"ר פ' לט) והיינו שעל ידי השתדלותו זכה שיהיה הכל מטלא דעתיקא. כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כו' כמו ש' (שבת פט:) וכמו שאמרנו (לך מא' ז) ונקרא הכל אשר חי:
10
י״אובזוה"ק פ' זו (קלא ב) ר"א פתח גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך כו' בגין דאורייתא כל חיין כו' חיין אינון בעלמא דין דיזכון ליומין שלמין בהאי עלמא כו' וליומין אריכין בעלמא דאתי בגין דאינון חיין שלימין אינון חיי דחידו חיי בלא עציבו חיין דיאנון חיין כו'. חשב כל מיני החיים והמכוין ממקור החיים מעתיקא. וזה שפתח נפלאות מתורתך. נפלאות מפל"א עליון והוא עתיקא וזש"נ אשר חי. והיינו כמו שנדרש (ב"ב יז.) בכל מכל כל שהטעימן בעוה"ז מעין עוה"ב. שלא שלט בהן יצר הרע. שלא שלט בהן מה"מ. שלא שלט בהן רימה ותולעה. ובתדב"א (א"ה פ' ה) ומפני מה זכה יעקב לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע וכו'. והנה באברהם אבינו ע"ה כ' ואברהם זקן בא בימים שנתברר באינון יומין עלאין ג". ואחר כך כ' וה' ברך את אברהם בכל. ויעקב אע"ה אמר וכי יש לי כל. והיינו שנולד כך שהיה כאדה"ר קודם הקלקול (כשנ"ת כ"פ) וביצחק כ' ואוכל מכל. והיינו שבהסעודה שהאכילו יעאע"ה הטעימו מכל וכמו שנדרש (ב"ר פ' סז) מכל טוב שהוא מתוקן לעתיד לבא. ומסיק בזוה"ק וע"ד כל מאן דאשתדל באורייתא לא יכיל לשלטאה לעוי ההוא חויא בישא דאחשיך עלמא. אר"י א"ה משה אמאי מית כו' א"ל ודאי מית אבל לא שלטא בי' קאמרינן כו' אלא אתדבק בשכינתא ואזיל לחיי עלמא כו' והיינו שלא שלט בהן מה"מ. ואחר כך א' בזוה"ק ת"ח באורייתא כמה רזין עלאין סתימין אית בה וכו וע"ד כד אסתכל דוד וידע כמה פליאן נפקין מאורייתא פתח ואמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ואמר פתיחה זו לשליחות אליעזר להביא את רבקה מפני שאז היה ההכנה ללידת נפש יעקב ועיקר הפליאן נפלאות מתורתך. הוא שעל ידי זה זוכין הוא יפתח לבינו בתורתו. ואמר שבפר' זו יש סודות. והוא כמו ש' (בב"ר פ' ס) יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים. ובודאי אין אות מיותר בתורה ח"ו. רק בפרשה זו יש סודות וכמה גניזין טמירין בה. שעל ידי הד"ת זוכין לפתוח הלב בד"ת. ואמר בזוה"ק למעלה ודאי זכותי' דאברהם אערע קמיה דההוא עבדא כו' ע"ש. והוא שעל ידי זכותו של אברהם אבינו ע"ה זכה להשיג זיווגו של יצחק שיולד נפש יעקב שהיה כלול מב' המדות של אברהם ויצחק אהבה ויראה. וזכר זכותו של אברהם שזה היה העיקר. וכמו ש' שניסה אליעזר את רבקה במדת החסד. וכמש"נ אותה הוכחת וגו' ופירש"י ראוי' היא שתהא גומלת חסדים וכדי היא לכנס לביתו של אברהם כו' והיינו שיצא נפש יע,א שעיקר מדתו משל א"א מדת החסד וכמו ש' הוא יפתח לבינו בתורתו והיינו מדת יעקב אמת ליעקב אמת זו תורה כמו ש' (ברכות ה':) וישים בלבנו אהבתו ויראתו. והוא ג"כ מדת יעקב שכלול ממדות אהבה ויראה כאמור. ומקדימין האהבה שזה עיקר מדתו עדמ"ש (נדה לא.) תלה הזכרים בנקבות כו' וכן מדת יעקב העיקר היה חסד מרבקה ומזה בא האהבה. והיה כלול גם ממדת יצחק הפחד והיראה. וכן אומרים בברכת ק"ש והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותך והוא עדמ"ש (ירושלמי פ"א דברכות ה"ה) ליבא ועינא תרי סרסורין דחטאה דכ' תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי. ויחד לבבנו היינו שיהיו ב' הלבבות יצר טוב ויצר הרע לב אחד לאבינו שבשמים. לאהבה וליראה את שמך. מדת יע"א שכולל אהבה ויראה והאהבה קודמת כאמור. ולא נבוש כו' עדמ"ש בזוה"ק (פ' זו קלא סע"א) מאי וחרפת עמו יסיר דא יצר הרע דאחשיך אנפי בריין כו' שזהו החרפה היותר גדולה בעולם. ולהסיר היצר הרע מכל וכל אי אפשר רק כשזוכין לתקן כל הפגם מהנחש וכמו ש' בזוה"ק (שם קכד א) וההוא חויא נשיך לעמלא ואחשיך אנפי בריין ע"ש. ואחר כך אומרים כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו. הגדול מדת אברהם אבינו ע"ה שנעשה מרכבה למדת גדולה. והנורא מדתו יעאע"ה וכמו ש' בזוה"ק (ח"ב עט א) וכמו שאומרי בברכת אבות הגדול הגבור והנורא נגד קדושת ג' האבות. נגילה ונשמחה בישועתך עדמ"ש (בוי"ר) ישעי ביוהכ"פ. שזהו הישועה שיתוקן הכל. ורחמיך ה"א כו' נגד יע"א שנעשה מרכבה לשם הוי"ה מדת רחמים. וחסדיך הרבים כנגד מדת אברהם אבינו חסד לאברהם. אל יעזבונו נצח סלה ועד שיהיה הישועה לעולמי עד. ולא כמו שהיה במ"ת שבשעה ששמעו דיבור לא יהיה נעקב יצר הרע מלבם ומ"מ אחר כך חזר יצר הרע למקומו כמו ש' (שהש"ר פ' ישקני). רק שיהיה הישועה לעולמי עד נצח סלה ועד. ועדמש"נ ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו וגו' והוא עדמ"ש וחרפת עמו יסיר דא יצר הרע כו' וזה יזכו על ידי שיהיה הישועה תשועת עולמים. ולכן בסעודה ג' שכנגד קדושת יע"א הוא עת רצון. ועדמ"ש (אד"ר קלו ב) נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דז"א כו' וכדין אתקרי עת רצון והיינו בצלותא דמנחה כמו ש' למעלה (שם קכט א) ואז אומרים למיחזי זיו דז"א כו' והא אזמין עתיק ימין כו' לבטלא בכל קליפין. והיינו שבסעודה זו הזמן לזכות לבטל כל פגם הנחש ולתקנו. וזוכין לקדושת יעקב ויחד לבבנו לאהבה וליראה כמו שאמרנו. והיינו קדושת יעקב שכולל גם קדושת א"א. ואז זוכין לעת רצון רעוא דרעון ולית זעפין. ועל ידי שמירת שבת כהלכתה נגאל מכל וכל:
11
י״במפטירין והמלך דוד זקן בא בימים. ושייכות הפטרה זו לפרשה זו לא רק למש"נ ואברהם זקן וגו' רק לכל הפרשה שמדבר מענין זה. מתחלה מדבר מחיי שרה שנשלמה ונתבררה בכל עשר מדות כמו ש' מאה שנה וכמו ש' בזוה"ק. ומאה כנגד כ"ע שכולל עשר פעמים עשר. ואחר כך כתיב ואברהם זקן בא בימים ביומין עלאין והיינו בג' ראשונות. ואחר כך כ' הפ' ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וגו' והיינו שאף העבד זכה מפני שהיה עבד האבות אברהם ויצחק. ואחר כך כ' ואלה שני חיי ישמעאל וגו' שזכה ג"כ בשביל אברהם שנאמר בו גויעה ואסיפה. מפני שעשה תשובה בחיי אברהם כמו ש' (ב"ב טז:) ולכן בא ההפטרה והמלך דוד זקן בא בימים. ומסיים ההפטורה יחי אדני המלך דוד לעולם. ואם היה המכוון על חיי עוה"ז היה זה היפך המעשה שהרי המליכו את שלמה שיהיה יושב על כסאו תחתיו. ואם המכוון לעוה"ב למה נצרכו לברכו בזה הא כל ישראל י"ל חלק לעולם הבא. רק הברכה כמו ש' (ר"ה כה.) דוד מלך ישראל חי וקים. שנתברר בכל המדות ולא מת כלל רק כשישן לפי שעה. ואי' במ"ר זקן זה קנה ב' עולמות. ג' נכתרים בזקנה ובימים ושלשת היו ראש לנסיון. אברהם ראש לאבות. יהושע ראש למלכות משבט אפרים שנ' מני אפרים שרשם בעמלק. דוד ראש למלכות משבט יהודה ע"ש. ויש להבין למה הוצרך להביא ראי' על יהושע שהוא ראש למלכות משבט אפרים והלא כ' כל איש אשר ימרה את פיך וגו' שיהיה כדין מורד במלכות ויהושע כבש כל ארץ ישראל. ולמה להו להביא ראי' ממה שנלחם בעמלק שזה היה בחיי משה רבינו. ואחר כך לא נלחם יהושע בעמלק. וטפי הו"ל להביא שכבש כל ארץ ישראל. ונראה שעיקר הראי' הביאו שהוא ראש גינוסיא. שענין ראש מורה שנתברר שקשור בראשית המחשבה. ובאברהם כ' בא בימים שאחר נסיון העשירי נתברר במ' כ"ע וכמו ש' בזוה"ק בא בימים ביומין עלאין ובב"ר בא בימים בפילון מפולש לחיי עולם הבא. ובדוד נמי כ' יחי אדוני המלך דוד לעולם שמורה דוד מלך ישראל חי וקיים וכמו שאמרנו והוא ג"כ ראש שקשור בראשית. ובא בימים שמורה שנתברר ביומין עלאין כ' ביהושע ג"כ. אך שהיה ראש וקשור בראשית המחשבה הביאו ראי' ממה שנבחר ממשה רבינו להלחם בעמלק ועמלק בקליפה ראשית גוים. ואין עמלק נופל אלא ביד בני' של רחל כמו ש' (ב"ר פ' עג) ומזה ראיה שיהושע בקדושה נגד קליפת עמלק. והיינו מפני שיהושע קשור בשורש בראשית המחשבה בקדושה. וז"ש שהוא ג"כ ראש למלכות משבט אפרים. ימ"מ אין מפטירין בפרשת ויהושע זקן וגו' והיינו (בפ' כג) ויהי מימים רבים וגו' ויהושע זקן בא בימים שכל הפרשה מדבר מיראת ה'. ומפטירין בפ' והמלך דוד זקן וגו' ששניהם שוים. אברהם ראש לאבות וממנו נשתלשל אומה ישראלית. וכן דוד ראש למלכות משבט יהודה ומזרעו יהיה משיח ב"ד שיתקן הכל. משא"כ יהושע שהיה ראש למלכות משבט אפרים שהוא התחיל מחיית עמלק. ומשיח בן יוסף שיגמור מחיית עמלק מכל וכל אינו מזרעו. ולכן מפטירין בפ' דוד המלך:
12
י״גושייכות ענין אדניהו לפרשה זו. הוא עפמ"ש בזוה"ק (תוספ' פ' זו) מאן דאיהו זעיר איהו רב כו' מאה דאיהו חושבן רב כתיב בי' שנה כו'. ויש להבין למה נרמז ענין זה בפ' זו דוקא. אך באמת שלא להתגאות מענין טובת ושלימות עניני עוה"ז אין צריך ראי'. ובפרט בהאבות דמצינו באברהם שלא בחר בגדולה בעוה"ז כמו ש' (ב"ר פ' מב) שהשבי למה שא"ל מלך אתה עלינו. א"ל אל יחסר העולם מלכו כו' רק העיקר צריך ללמד שאל יתגאה ח"ו במה שזוכה במדרגות קדושה וטהרה יתירה. וכאן דכ' בשרה מאה ועשרים ושבע שמורה שנתבררה בכל העשר מדות וכמו ש' בזוה"ק דשבע נגד ז' מדות. ועשרים כנגד חכמה ובינה שכל א' כלול מעשר. ומאה כנגד כ"ע סתימא דכל סתימין. ומספר מאה מספר שלם שכולל עשר פעמים עשר. וכן באברהם כתיב ואברהם זקן בא בימים ביומין עלאין והיינו בג' ראשונות. ואף דלמעלה כ' ואברהם ושרה זקנים באים בימים. שם הפירוש שנתבררו בכל הז' מדות שהם ז' ימי בראשית ובאו להתברר במדות ג' ראשונות. והיינו כיון שהיה צריך להוולד נפש יצחק שנימול לח' והיינו שנולד בקדושת ישראל. הוצרך שיהיו האבות מסולקים כבר מעניני עוה"ז. שלכך נולד יצחק לאברהם למאה שנה משבטל יצרו מבשטלה תאותו כמו ש' (ב"ר פ' מו) ולכן כ' באים בימים. שכבר באו להתברר ביומין עלאין. ובינה ג"כ עלמא דאתי וכמו ש' בזוה"ק. וחכמה ובינה נקראו ג"כ ימים וכמו ש' (ב"ר פ' ח) ב' אלפים קדמה תורה לבריאת העולם שנאמר ואהי' אצלו וגו' יום יום. ויומו של הקב"ה אלף שנים וכו' והיינו דהעולם נברא בז ימי בראשית והם זק אלפים הרומזים לז' המדות. והתורה שהיא מדת חכמה קדמה ב' ימים ב' אלפי שנה. שמא"כ אחר נסיון העשירי דכ' ואברהם זקן בא בימים המכוון שכבר בא ונתברר באינון יומין עלאין. וזכה לשם זקן ע"ש עתיק יומין כמו ש' (ב"ר סו"פ נח) בוא ולבוש לבושי כו' וכ' וה' ברך את אברהם בכל ואי' בב"ר בכל שלא חזר וניסה אותו. והוא דאברהם אבינו ע"ה לא ידע מנין הנסיונות גם לא ידע מה נחשב לנסיון. רק שהשי"ת ברכו בכל. והיינו שכבר נחשב נסיון עשירי ונתברר במדת כ"ע ומבורר כבר בכל המדות ולא ינסה אותו עוד. וכן שרה נתבררה בכל המדות וכמו שנרמז במנין שנותי' וכמו שאמרנו. ומזה יכול האדם להשיג גאוה. ואם היה משיג בלב איזה גאות היה מאבד הכל. וזה היה חסרון אדניהו דכ' בי' ואל עצבו אביו מימיו וגו'. וחלילה לדוד שלא יוכיחו מדוע ככה עשית. אלא ודאי שלא עשה אדינהו דבר שירע בעיני דוד מימיו שיוכיחו ע"ז. רק החסרון שלו היה רק מה שנאמר שהיה מתנשא לאמר אני אמלוך. שהתגאה בלבו שראוי למלוכה. ועל יד הגאוה אבד הכל:
13
י״דוהנה בשם אדניהו נמצא ג' אותיות יה"ו משום הוי"ה ונחסרה ה' אחרונה שכנגד מלכות. וכן נמצא בשמו ג' אותיות אד"נ משם אדנ"י ונחסרה אות י' שהיא חכמה תתאה מלכות פה תורה שבעל פה. וד' אותיות משם אדנ"י מרמזין לד' הקדושות שמרמזין ד' אותיות שם הוי"ה ואות י' משם אד' מרמז למדת מלכות שבמלכות. ועיקר מי שנעשה מרכבה למ' מלכות הוא על ידי שמכיר דלית לי' מגרמי' כלום. כמו סיהרא דמקבלא משמשא ולית לה מגרמה כלום. וכן סדר אותיות שם הוי"ה יה"ו מרמזים לט' מדות. יוד חכמה ה' בינה ו' ת"ת כליל שית ספיראן (כמו ש' זח"ג רנח א) וקוצא דיוד דלעילא רמזיא לאין כ"ע (כמש"ש סה ב) ואחר כך ה' ד' הות דלית לה מגרמה כלום רק שמקבלת בסדר הט' מדות שמופיע לה מהשורש ונעשה ה'. וכשזוכה לקבל בסדר הה נעשה מרכבה למ' מלכות. שנעשה מרכבה לשכינה השוכן בתוך בני ישראל. וכן מצינו בדוד המע"ה אחר שהובטח מהנביא על מלכותו עד עולם. אמר מי אנכי וגו' ומי ביתי כי הביאותני עד הלום וגו' ועתה ה' אלהי הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו הקם עד עולם גו' והיינו שלא עלה על דעתו לבקש על המלוכה שלא תזוז מביתו לעולם. רק מאחר שהובטח מהנביא בשם ה' על זה. אז מצא לבו להתפלל ועשה כאשר דברת. ורק על ידי השפלות יכול לזכות להיות משכן לשכינה. משא"כ מי שמתגאה כתיב גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל. אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם כמו ש' (סוטה ה.) וזה הבדל בין ישראל לעמים. וכמו ש' (חולין פט.) נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עפר ואפר. למשה ואהרן אמרו ונחנו מה. לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש כו' והגדולה המכוון בד"ת ומדרגות הקדושה. דגדולת עוה"ז לא נחשב להם כלום וכמו שאמרנו. רק כל מה שהשיגו יותר במדרגות עליונות נעשו שפל יותר בעיניהם ומיעטו א"ע. משא"כ בנמרוג ונ"נ וכדומה שנתגאו במה שהשפיע להם השי"ת וכמו ש' בגמ'. ועיקר המלוכה זוכין על ידי שמשיגים היראה בהפלגה. וכמו ש' (ברכות לד:) המלך כיון שכרע אינו זוקף והיינו מרוב היראה והפחד. ועל ידי זה נעשה מרכבה למדת מלכות איהי יראה ושריא בה יראה כמו ש' (זח"א ה ב) ואז מכיר השפלות שאין לו כלום מהשתדלותו רק מה שחננו השי"ת. וכאברהם משה ואהרן ודו. דכן מורה מ' מלכות דלית לה מגרמה כלום. ואז זוכה להתברר בכל המדות כמו ש' במא' פתח אלהיו כ",ע איהו כתר מלכות. ועל ידי שמכתיר להשי"ת זוכה להתברר במדת כ"ע. וחסרון אדניהו הי' שהיה מתנשא לאמר אני אמלוך. שהיה סבור לזכות למלוכה מחמת זכות מעשיו ולא הכיר דלית לי' מגרמי' כלום. ולכן הסדר בשמו ג' אותיות אד"נ משם זה הרומז למלכות קודם ג' אותיות יה"ו משם הוי"ה. והיינו שלא הכיר שמקבל הכל מהקב"ה. ולכן אבד הכל ולא נעשה מרכבה למ' מלכות. וכן נחסר לו אות י' משם אד' ואות ה' משם הוי"ה הרומזים למדת מלכות. וע"כ מלך שזוכה להיות מרכבה למ' מלכות ויכול להתגאות אחר שזוכה להתברר מכל המדות ואז יאבד הכל. לכן הוזהר בתורה בפרט וביחוד לבלתי רום לבבו מאחריו. שהוא צריך שיכיר דלית לי' מגרמי' כלום ואז יהיה מרכבה למדת מלכות ובאם לאו יאבד הכל ח"ו. וע"כ בפרשה זו המדבר משלימות אברהם אבינו ע"ה ושרה בכל העשר מדות כאמור. נרמז כאן מאן דאיהו זעיר איהו רק מאן דאיהו רב איהו זעיר וכו'. ונרמז ענין זה בשרה בוזה"ק שזה הסבה הגדולה לאדם להכיר שפלותו מה שהוא ילוד אשה. כמו שמצינו (שבת פח:) שאמרו המלאכים על משה רבינו כשעלה למרום מה לילוד אשה בינינו. שזה הגנאי הגדול בעולם העליון. ומזה יכול אדם להשיג שפלות. ובגמ' (מגילה יד:) לא נאה יהירותא לנשי תרתי נשי יהירן הוויין וסניין שמייהו כו' והיינו שמטעם שהם יהירן סניין שמייהו שהם אשה. וע"כ נתקנה הפטרה זו מענין אדניהו. שזה היה החסרון שלו שהי' באמת גדול במעלה. רק שנתגאה על יד כן לאמר אני אמלוך ובזה אבד המלוכה. שאדרבה היה לו להשיג השפלות האמיתית על ידי גדולת מעלותיו. כמו ש' כי אתם המעט. ומאן דאיהו זעיר איהו רב:
14
ט״ומנוחה וקדושה לעמך נתת. אומרים בתפלת המנחה שנחשבה כנגד ק' יעקב אע"ה. כמו ש' (בתיקונים תי' יח) שחשב התפלות כנגד האבות. והוא דמנוחה נקרא היחוד קוב"ה וכנס"י. ואז הוא הנייחא של השי"ת ג"כ. וכמש"נ על מקום המקדש זאת מנוחתי עדי עד וגו' ושם מקום יחוד השי"ת עם ישראל. והמנוחה הנחיל לישראל בשבת. ומזכירין זה בתפלה זו אתה אחד שהיא ע"ש היחוד כמו ש' (במט"מ). וקדושה. אף שתיכף בכניסת שבת זוכין לקדושה ואומרים אתה קדשת וכו' ע"ש הקדושה. מ"מ עיקר הקדושה בתפלה זו שכנגד יע"א שמדתו קדושה כש"נ והקדישו את קדוש יעקב. וכנגד יע"א נתקן ברכת אתה קדוש כמו ש' (ברע"מ זח"ג ד א) ולכן תקנו בתפלה זו יום מנוחה וקדושה לעמך נתת. שניתן לישראל במתנה המנוחה וקדושה ונקבע הקדושה לעולמי עד. יעקב ובניו ינוחו בו יעקב מרכבה לשם הוי"ה ובניו כנס"י והוא יחוד קוב"ה ושכניתי'. מנוחת אמת ואמונה עפמ"ש ברע"מ (שם רל א) איהו אמת ואיהי אמונה (ונת' בראשית מא' י) מנוחת שלום השקט ובטח שלום הוא מקטרוג היצר הרע כמש"נ אין שלום בעצמי מפני חטאתי ועז"נ ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד. והוא ג"כ מרוגז מלחמת היצר הרע שהיא המלחמה התדירה וזהו השקט ובטח. ונזכר ג' לשונות נגד ג' דברים דתליא בעתיקא. ובמדרש הנעלם פ' זו' (קכה א) ועדין באיזה מקום כו' בערבות דהא תנן שם גנזי חיים טובים ברכה ושלום ונשמתן של צדיקים כו'. והוא מ"ש בגמ' (חגיגה יב:) ערבות שבו כו' ושם נחשבו הרבה דברים ע"ש. וכאן חשב רק ג' דברים דתליא בעתיקא שהוא גנזי חיים גנזי ברכה גנזי שלום שהם כנגד חיי בני ומזוני דלאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא מלתא כמו ש' (מו"ק כח.) והיינו בעתיקא. וכמו ש' בזוה"ק (ח"ג עט ב) כ' בחנה ותתפלל על ה' על דייקא בגין דבנין במזלא קדישא תליין כו'. השלך על ה' יהבך על דייקא דהא מזוני במזלא תליין כו' והיינו מעתיקא שהוא על ה' דקוצא דיוד לדעילא רמזיא לאין כ"ע (כמש"ש סה ב). גנזי חיים חיי. גנזי ברכה היינו עושר שהוא סתם ברכה וכמו ש' (ב"ר ר"פ יא) ברכת ה' היא תעשיר זו השבת שנאמר ויברך אלהי' את יום השביעי. גנזי שלום היינו בני וכמש"נ וראה בנים לבניך שלום על ישראל. ומה שחשב במה"נ נשמתן של צדיקים. הוא מפני שאמר להלן (ע"ב) ת"ר כל נשמתן של צדיקים למעלה בעדן כו'. וחיי בני ומזוני באמת הם כפשוטו ג"כ אבל העיקר מרמזין על מיני ד"ת. חיים כמש"נ ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' ובחרת בחיים גו' ואי' (ברכות לב:) ואין עץ חיים אלא תורה וכמו ש' כי הם חיינו. גנזי ברכה שהוא עושר בעשירי תורה כמו ש' (נדרים מא.) אין עני אלא בדיעה מכלל שסתם עשיר הוא בד"ת. וכן נדרש (תמורה טז.) עשיר ורש על חכם וטיפש. גנזי שלום שלום הכנה לד"ת כמש"נ ויחן ישראל וגו' כאיש א' בלב א' כמו ש' במכילתא וזה היה הכנה למ"ת וכשזוכין לד"ת מטלא דעתיקא זוכין לשלום מקטרוג היצר הרע:
15
ט״זוג' דברים אלו כנגד האבות הק'. גנזי חיים כנגד אברהם אבינו ע"ה דכ' בי' ביחוד ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי והוא נגד מדת חכמה כמו ש' (זח"ב יד ב) עביד לאברהם ברזא דחכמה וכ' החכמה תחי בעלי' ואברהם אבינו ע"ה בו התחיל הב' אלפים תורה שהוא עיקר החיים. גנזי ברכה כנגד יצחק אע"ה דכ' בי' ויברכהו ובב"ר שאמרו זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. גנזי שלום נגד יע"א ע"ה כמו ש' (בזוה"ק ח"ג יב ב) עושה שלום במרומיו דא יעקב כו' דאמת ושלום קשיר דא בדא. ובשבת יש כל הג' דברים חיים שהוא תורה דכו"ע בשבת נתנה תורה וכן תורה שבעל פה ביום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי כו' כמו ש' (זח"א מז ב) והיינו מלכות פה תורה שבעל פה. גנזי ברכה ומזוני כמו ש' בגמ' (שבת קיט.) עשירים כו' ושבשאר ארצות במה הן זוכין בשביל שמכבדין את השבת. גנזי שלום בשבת פריסת סוכם שלום. ומדכתיב לריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' ונתתי להם וגו' ושם טוב מבנים ובמנות. והיינו מפני שהם אינם ראוים לבנים ובנות ולא עביד קוב"ה ניסא לשנות הטבע. מכלל שהראוים לבנים זוכין בזכות שבת לבנים. והנה בגמ' (שבת י:) אי' מתנה טובה יש בביתגנזי ושבת שמה כו' ואי' בגמ' (ברכות לג:) אין לולהקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים כו' ולכאורה המאמרים סותרים זא"ז. אבל באמת יש להקב"ה רבה גנזים וכמו שנחשבו במה"נ ובמג' חגיגה. אבל אוצר הוא כלי המחזיק בית גנזיו וע"ז אמר שאוצר המחזיק בית גנזיו של הקב"ה הוא יראת שמים. ושבת ג"כ בבית גנזיו והוא ג"כ באוצר של יראת שמים. ובשבת נקראו ישראל יראי שמי כמו ש' (תענית ח:) ואימת שבת על ע"ה כמו ש' בירושלמי (דמאי פ"ד) זוכין לכל הג' גנזים דתליין בעתיקא וכאמור. והיינו בג' סעודות שבת שכנגד קדושת האבות:
16
י״זבמ"ר פ' זו. ר"ע היה יושב ודורש והצבור מתנמנם בקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיתה ק' וכ' וז' וכו'. ויש להבין למה בא לעורר הצבור בהגדה זו דוקא. אך הענין שר"ע דרש בענינים גבוהים בד"ת והצבור מתנמנם שהיו סוברין שאין להם שייכות לד"ת גבוהים כאלה עדמש"נ ראמות לאויל חכמות וגו'. וביקש לעוררן שידעו שכל א' מישראל שייך אף לד"ת הגבוהין כמו ש' בתדב"א (א"ר ר"פ כה) כל או"א מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב. והיינו שכל א' מישראל כיון שהוא מזרע האבות יש בכחו להגיע באיזו פרט למעשה אבותיו ועדמ"ש (ב"ר פ' נו) ואין דור שאין בו כאברהם כו'. וזה שאמר מה ראתה אסתר שתמלוך כו' והל"ל מה זכתה אסתר שתמלוך כו' וכי בדידה תליא. ונראה המכוון עפמ"ש (מגילה טו.) ותלבש אסתר מלכות בגדי מלכות מיבע"ל כו מלמד שלבשתה רוה"ק כ' הכא ותלבש וכ' התם ורוח לבשה. ולכאורה שם מפורש ורוח לבשה משא"כ כאן דכ' ותלבש אסתר מלכות ואיך למד זה מזה. אך העיקר שמדייק מדלא כ' בגדי מלכות ולכן מפרש שלבשתה רוה"ק. והיינו מה שהיה לה תקיפות כזה לכנוס למלך שלא כדת ולסמוך על הנס ולא עלה על דעתה שפלות מצבה שנמסרה לאחשורוש. ואף שלא היתה מחויבת למסור עצמה דאסתר קרקע עולם היתה כמו ש' (סנהדרין עד:) מ"מ לאו משנת חסידים היא דהא אשכחן (כתובות ג:) דאיכא צניעות דמסרי נפשייהו לקטלא (וע' תוס' גיטין נז:) וכמו שמארה מקודם וכאשר אבדתי אבדתי. אך אחר התפלה ותעניות לבשתה רוה"ק. ולבשתה תקיפות שהמלכות שלה ולא תפחד כלל מאחשורוש שבודאי יטה לבו לרצונה. וזה מדת מלכות רוה"ק וכמו ש' האריז"ל דוד שהיה רבן של בעלי רוה"ק והיה מרכבה למדת מלכות. ובמ"ר פ' זו שהיה ראש למכלות משבט יהודה. וכן אי' מהאריזל"ל שר"ע שורש תורה שבעל פה. וז"ש במדרש (פ' חוקת) דברים שלא נגלו למשה נגלו לר"ע וחבריו וכל יקר ראתה עינו זה ר"ע וחבריו. והוא דמשה רבינו שורש תורה שבכתב שהיא חכמה וכמו ש' בזוה"ק (ח"ב קכא א). ותורה שבעל פה ממדת מלכות וכמו ש' הרמב"ן ז"ל על מ"ש (ב"ב יב.) וחכם עדיף מנביא כו שהוא בהשגת רוה"ק. ואף שזה ממדת מלכות פה תורה שבעל פה. כ"ע איהו כתר מלכות כו' וזהו כל יקר וגו' ע"ד מ"ש (מגילה טז:) ויקר אלו תפילין כו' תפילין שבראש שזה מורה על כ"ע. וע"כ כולהו סתימתאי אליבא דר"ע (סנהדרין פו.) מפני שהוא שורש תורה שבעל פה והוא רוה"ק מדת מלכות. וז"ש ותלבש אסתר מלכות. וע"ז אמר מה ראתה אסתר ללבוש תקיפות זה ולסמוך על הנס. אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיטה קכ"ז שנה ונכללו כל ימי חייה לטובה בת ק' כבת כ'. וכמו ש' במ"ר כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים והיינו אף ימי הילדות שאין בהם דעת ובפרט שרה שנולדה מזרע תרח. ובא"א ע"ה יש דעה שבן מ"ח הכיר את בוראו רק שהשי"ת בשרו של יצטער עליהם כמו ש' (בב"ר פ' לט). ובודאי גם שרה לא היתה בתחלה כמו שהיתה אחר כך ומ"מ חישב השי"ת כל שנותיה לטובה. מזה לבשה אסתר מלכות שלבשתה רוה"ק. כיון שהזמין לה השי"ת דבר זה לא לחכנם הוא ובודאי יבא הצלת כלל ישראל על ידה. ומזה לבשה מלכות שמהלוכה שלה ולא תפחד כלל. וזה שבא ר"ע לעורר את הצבור שלא יאמר האדם מה אני ומה חיי ואיזו שייכות יש לי לד"ת הגבוהים והוא יודע נגעי לבבו. וע"ז בא ר"ע לעורר כמו שאסתר למדה משרה. והוא דכמו שכל אחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב. כן הנשים הכשרות חייבות לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אמהות. והיינו שהם נטעו בלב זרעם שיוכל כל אחד ואחד מישראל להסתייע מעבודת האבות והאמהות כשיבא לטהר. וממילא יוכל כל אחד מישראל למצוא מקום אף בדברי תורה הגבוהין ויוכל לצפות מתי יגיעו מעשי עכ"פ באיזו פרט למעשה אבותי:
17