פרי צדיק, חיי שרה א׳Peri Tzadik, Chayei Sara 1
א׳קודם סעודת ליד שבת אומרים אשת חיל וגו' דכנס"י אשה יראת ה'. וזה בשבת שכל א' מישראל משיג היראה. דשומרי שבת נקראו יראי שמי. (בתענית ח:) ובכניסת שבת כל א' מישראל זוכה לנשמה יתירה נשמתין חדתין. וכמו ש' בזוה"ק (ח"ב פח ב) נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי ובג"כ איקרי שבת ע"ש. ושבת נקראה כלה מלכתא. ונקראו כל ישראל אשת חיל עטרת בעלה ובמד"ת פ' זו נדרש על שרה שהיתה ראשונה שממנה יצאה כל אומה ישראל כנס"י כמש"נ הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. דאברהם היה אב ראשון ושרה אם ראשונה. ואי' (ברכות לה:) ואין אביו אלא הקב"ה ואין אמו אלא כנסת ישראל ומחינו (קידושין לא:) כי הוה שמע קל כרעי דאימי' אמר איקום מקמי שכינה דאתיא. ועל כן שרה שהיתה אם ראשונה לכל ישראל נדרש עלי' כל אשת חיל. ודרש זממנה שדה ותקחהו זממנה ונטלה שדה המכפלה כו' וצריך להבין הא בחיי' לא ידעה שרה משדה המכפלה. רק א"א קנה השדה אחר מותה וקברה שם. ואיך נדרש עלי' זממנה שדה ותקחהו. אך הענין עפמ"ש בזוה"ק (קכט א) רזא דמלה שדה המכפלה ודאי. מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה כו' דלא הוי בשמא קדישא את אחרא מכפלה בר איהי ע"ש. והיינו ה' עלאה ה' תתאה שהוא שכינתא עלאה שכינתא תתאה. ולעיל מינה א' בזוה"ק כגונא דא כ' כריח שדה אשר ברכו ה' לעילא ותתא כו' והיינו דשכינתא תתאה כנסת ישראל נקראה שדה. וזש"נ אשר ברכו ה'. שמדה זו שבת וכ' מפורש ויברך אלהים את יום השביעי. ומדה זו נקראה שדה עדמ"ש תוס' (כתובות ב:) שהאשה שדה של הבעל ע"ש. ואי' במדרש (ב"ר סו"פ סה) נכנסה עמו ג"ע הה"ד ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' והכל א'. דג"ע משכן נפשות ישראל. וגן שכינתא תתאה כמו ש' בזוה"ק (ח"א כו א) ויש ג"ע שמלעלה וג"ע שמלטה והוא עפמ"ש בזוה"ק (ח"ג קפב ב) האי עדן תתאה איקרי גן לעדן דלעילא. והאי גן איקרי עדן לגן דלתתא. והיינו ה' עלאה איקרי גן לעדן דלעילא שהוא כ"ע כמו ש' בתקו"ז (תי' נה ובהקדמה) שהוא מקוצא דיו"ד דלעילא כמו ש' בזוה"ק. והאי גן איקרי עדן לגן דלתתא וכמו ש' בזוה"ק (ח"א שם) יוצא מעדן דא אמא עלאה להשקות את הגן דא שכינתא תתאה. וזהו מ"ש בזוה"ק כריח שדה אשר ברכו ה' לעילא ותתא. והוא ג"כ עפמ"ש במ"ר (שם) ריח בגדיו כגון יוסף משיתא כו' ע"ש ודרש בגדיו כמו בוגדיו וכ"ה בגמ' (סנהדרין לז.) וע"ז אמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' והיינו ה' עלאה שהוא בינה תשובה כמש"נ ולבבו יבין ושב. וז"ש ובג"כ שדה המכפלה ודאי ולא שדה כפול. והיינו ה' עלאה ה' תתאה. ומקודם אי' בזוה"ק בגונא דא ירושלים לעילא ירושלם לתתא אחידא לעילא ואחידא לתתא כו' בג"כ כפלתא היא כו' והוא כמ"ש (מד"ת ר"פ פקודי) שירושלים מכוונת למעלה כמו ירושלים שלמטה כו' כעיר שחברה לה יחדיו כלומר כו' ע"ש וכן נדרש בגמ' (תענית ה.). ולעיל בזוה"ק (קכב א) דרש מלך לשדה נעבד. מאן מלך דא קוב"ה לשדה נעבד כד אתתקן כדקא יאות כו' דא שדה אשר ברכו ה' כו' דכד איהו נעבד ואתתקן כו' כדקא יאות כדין מלך עלאה אתחבר עמה ע"ש דרש נעבד על השדה שהיא נעבד כראוי. ושרה שהולידה את יצחק שהיה הראשון שנימול לח' התחלת צמיחת כנס"י דרש עלי' זממה שדה ותקחהו שזכתה להיות כנס"י. וכן דרש במד"ת אחר כך מפרי כפיה נטעה כרם זה ישראל שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיזו שייכות יש לזה לראש הפסוק זממה שדה שדרש על שדה המכפלה. אך לפי האמור מבואר זממה שדה ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה שדה המכפלה. ותקחהו שזכתה להיות כנס"י. ועז"א מפרי כפיה נטעה כרם זה ישראל שממנה יצאה כנס"י אומה ישראלית והיא אם האומה כאמור. רק התנחומא הפסיק דרשת הפסוק עד שהקדים לזה הדרש מרבדים עשתה לה אלו בגדי כהונה והוא עפמ"ש בגמ' (חולין נו:) כרכא דכלה בי' ממנו כהניו כו' ועז"א מפרי כפי' נטעה כרם על כנס"י וכן נרמז באברהם ושרה קוב"ה ושכינתי' כמו ביצחק ורבקה אחר כך (ע' ס"ת לך עט ב' פ' ב ומה"נ פ' זו קכט א) וזה שדרש זממה שדה על שדה המכפלה ה' עלאה וה' תתאה וגן דלתתא נקרא שדה של תפוחים כמו שנדרש שדה אשר ברכו ה' בגמ' (תענית כט:) חקל תפוחין קדישין ששם משכן נשמות ישראל שנקראו תפוחים כמש"נ וירח אפך כתפוחים דמתרגם כריחא דתפוחין דגנתא דעדן ובכניסת שבת שהישראל מקבל שמירת שבת נקראו ישראל אשר חיל והסעודה נק' דחקל תפוחין קדישין:
1
ב׳ודרש במד"ת לא תירא לביתה משלג למה כי כל ביתה לבוש שנים. שנים שבת ומילה. ואף שבכ"מ מכניס אש של גיהנם וכאן קוראו שלג. אך עיקר הגיהנם הוא היצר הרע וכמו ש' במד' (ב"ר פ' ו' וש"מ) ויש יצר הרע של תאוה מכונה בשם אש. וכן יצר הרע של קנאה וכבוד כמו ש' (וירא מא' א ד"ה וגם) שנקראו ג"כ אש. ויש קליפת עמלק שנאמר אשר קרך שהצנינך והפשירך. והיינו שמשליך קרירות ועצלות על האדם. וזה ראשית דקליפה והוא מתגרה אף בגדולים. וכמו שמצינו ביעבץ שנדרש (תמורה טז.) לבלתי עצבי שלא ישגבני יצר הרע מלשנות. ששורש הנחש והיצר הרע נקרא עצב שהוא הביא עצב ועצבון לעולם. וזש"נ לא תירה לביתה משלג. לא מיבעיא מאש של תאוה קנאה וכבוד ג"פ אש שלא תירא. אלא אף משלג שהוא ראשית דקליפה שמשליך עצלות וקרירות. לא תירא לביתה היינו הגדולים שנקראו ביתה. למה כי כל ביתה לבוש שנים. שבת ומילה ששניהם מורים שקשורים בשרש במאמר בראשית ראשית דקדושה. שהוא נגד ראשית דקליפה זלעו"ז. מילה שנימול לח' שלא מדעת ונעשה עי"כ ישראל מורה שנולד בקדושת ישראל שקשור בראשית המחשבה. וכן שבת שיש בו התגלות עתיקא. ושניהם נרמזו בתיבת בראשית כמו ש' בתיקונים. ומילה מורה ועמך כולם צדיקים כל מאן דאתגזר איקרי צדיק. והיינו שהם באמת טובים. ושבת זמן תשובה וכמו ש' (ב"ר סו"פ כב) ובפרדר"א (פ' יט) שאף מי שקלקל ח"ו יכול לתקן הכל על ידי תשובה. ובב"ר ורוח אלהים זה רוחו של משיח כו' ע"פ המים בזכות התשובה שנמשלה למים כו' ובתיקונים (תי' לו) נדרש ע"פ המים ולית מים אלא אורייתא כו' והיינו בזכות תורה שמורה שבאמת ישראל טובים. שע"ש זה נקרא תורה שמורה לב ישראל לעשות רק רצון השי"ת. ובזכות התשובה אם קלקלו ח"ו. לתקן על ידי תשובה. ונרמזו שניהם במאמר בראשית. ובג' (שבת פט:) אם יהיה חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית. והיינו שכך עלה במחשבה להיות נהורא דנפיק מגו חשוכא כשלג ילבינו ברזא דברית כמו ש' בזוה"ק (ח"ב צב א) וכן שבת יעשה כולה תורה כמו ש' (ריש סא"ר) והיינו שישראל באמת טובים. ואם קלקל מה. בשבת הזמן לתקן על ידי תשובה כאמור:
2
ג׳ודרש במד"ת עוז והדר לבושה אלו ענני כבוד שהיו מקיפין את האהל שלה. ולמעלה דרש הוד והדר לבשת מהודך והדרך הלבשת לראשו של אברהם כו' שנ' ואברהם זקן. ובמ"ר (סו"פ נח) תפשת אומנתי בוא לבוש לבושי ואברהם זקן וכמו ש' (המת"כ) הקב"ה שנקרא עתיק יומין. וכ' לבושי' כתלג חיור. ובמד"ת פתח ה"א גדלת מאד שעשית עם האדם שנתת לו זקנה וכו' והענין כמו שאמרנו דשם גדול מורה בלא שיעור. גדלת מאד היינו בלא סוף ותכלית א"ס. והשי"ת האציל עשר מדות לבריאת העולם. וזה שנחשב במד' (סו"פ ואתחנן והש"ר עיש"ה. ובפסיקתא שוש אשיש לגי' ילקוט עייש"ה) עשר לבושים שלבש הקב"ה מיום שברא העולם. והיינו ע"ס עשר לבושים. וחשב בפסיקתא הלבוש הראשון הוד והדר. והוא כנגד כ"ע שקשורים בשורש. שאחר כך כ' עוטה אור כשלמה. מאמר יהי אור שכנגד חכמה. וזה ענין שדרש התנחומא הוד זה העוז שהלבשתיך בים שנאמר עזי וזמרת וגו' והדר ההדר שנהדרת בי בסיני כו' והיינו שבים ובסיני היה התגלו עתיקא דקריעת ים סוף בעתיקא תליא כמו ש' בזוה"ק (ח"ב נב ב) ואי' במכילתא (ושם ס"ד ב) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. וכן במתן תורה כ' פנים בפנים דיבר ה' עמכם ובזוה"ק (שם פ"ב א) חמו ישראל הכא מה דלא חמא יחזקאל והיינו התגלות עתיקא. וכן אי' (זח"ג רנו ב) אנכי בי' כ' כתר ע"ש. וזהו לבוש הוד והדר. ומסיק במד"ת כיון שאמרו ישראל נעשה ונשמע עז"נ כשושנה בין החוחים והיינו שזה ההדר שנתהדרת בי בסיני נגד כל העמים. ובשעה שאמרו נעשה ונשמע נכתרו בב' כתרים כמו ש' (שבת פח.) והיינו שמלבוש הוד והדר נעשה אור מקיף כתרים על הראש. ומה שדרש הוד על עוז שהלבשתיך על הים הוא דבים אי' במכילתא על מש"נ והמים להם חמה חסר. אל תיקרי חומה אלא חמה ע"ש והיינו שהיה קטרוג על הים. רק ישראל עשו תשובה. וזהו ע"פ המים תשובה שנמשלה למים. והדר דרש על מ"ת דכ' אני אמרתי אלהי' אתם שנעשו באמת טובים. וזהו תורה. ומשניהם נעשה אחר כך במ"ת אור מקיף וב' כתרים. וזה שדרש עוז והדר לבושה. עוז לבוש הוד מהים על ידי תשובה. והדר של סיני שישראל טובים באמת. ומשניהם זכו לאור מקיף וז"ש אלו ענני כבוד. וז"ש אלו ענני כבוד. וזש"נ ותשחק ליום אחרון דכ' אז ימלא שחוק פינו והיינו בהתגלות עתיקא שכן מורה לשון אז וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב נד א) כד אתנהיר נהירו דעתיקא כו' ואלף אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר כו' ומטו לזיין ע"ש ועיקרו הוא לעוה"ב וכמו ש' במה"נ פ' זו (קכז א) ומ"מ כיון שזכו להתגלות עתיקא וכמש"נ עוז והדר לבושה. כ' ותשחק ליום אחרון. וכן בגמ' (ברכות לא.) ומ"מ מצינו ברב ברונא (שם ט:) זמנא חדא סמיך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכמא מפומי' כולא יומא. והיינו ממלא שחוק פיו. אך סמיכות גאול"ת מורה על התגלות עתיקא וכמו ש' (ירושלמי סופ"א דברכות) הקרוא את שמע כו' צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכות בכורים כו'. ומכת בכורות מכה עשירית שבה נתבררו ישראל ויצאו מקליפה עשירית ראשית דקליפה. ונכנסו לקדושה במדה עשירית שהוא כ"ע. שכן היה בכל המכות כמש"נ נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל כעין מ"ש בזוה"ק (ח"ב לו א) וסדר העשר מכות היה מתתא לעילא כמו ש' בזוה"ק (שם כט סע"א). וקריעת ים סוף בעתיקא תליא. וע"כ כשזכה לסמיכת גאולה לתפלה היינו שזכה להתגלות עתיקא מעין עוה"ב ולכן לא פסיק חוכא מפומי' וכן כאן עוז והדר לבושה ותשחק וגו':
3