פרי צדיק, מוצאי יום הכפוריםPeri Tzadik, Motzei Yom Kippur
א׳ומלוין אותו עד ביתו ויו"ט הי' עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש, לא כ' כשיצא רק בשעה שיצא ובפייט איתא בצאתו בשלום ומשמע שלא על הנס בלבד שמצינו (יומא נ"ג:) שהאריך בתפלה ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו שסבורים הי' שקלקל מה ונפגע, דא"כ הי' הנס כל היום רק על מה שיצא בשלום, והוא שעיקר עבודת כה"ג לתקן הקלקול מחץ מכתו של עולם שיהי' כמו לעתיד ומש"ה לפרש המשנה גרסי' עלה (שם עא:) ת"ר כו' והוי אזלי כו"ע אבתרי' כו' ייתון בני עממיא לשלם דעבדי עובדא דאהרן כו' ומה לנו במעשה זו ולספר גנות הכה"ג גם מה עובדא דאהרן עשו, אך עובדא דאהרן הי' אוהב שלום ורודף שלום ומקרבן לתורה דכתיב בי' תורת אמת הי' בפיהו וכתיב והאמת והשלום אהבו ובזוה"ק (ויקרא דף י"ב ע"ב) אמת ושלום חד הוא ובמקום אחר איתא בזוה"ק גוף וברית חשבינן כחדא גוף (אמת ת"ת) וברית מדת יוסף הוא שלום ודרשו חז"ל (ב"ר מקץ פ' צ"א) עה"פ ויכר יוסף את אחיו שהי' מעביר על מדותיו. אף שהם לא הכירוהו לא נטר שנאה בלבו עליהם. ואמת מדת יעקב תתן אמת ליעקב והי' עבודת כה"ג להכניס שלום ונדיבות בלב ישראל ומש"ה אף שלא מצינו שנצטוו ללות הכה"ג כיון שיצא בשלום הכניס נדיבות ושלום בהכלל והי' מלוין אותו אינם מצוום ועושים. ויחן ישראל כ"א בלב אחד (כמ"ש במכילתא) הי' מנדבת לבם ללותו. ואף שמעי' ואבטליון שהיו ת"ח וגדולי הדור ומרבין שלום בעולם (כדאי' סוף ברכות) אל תקרא בניך אלא בוניך דאיתא במ"ר (פ' וירא פמ"ט) שהי' אברהם יודע ההלכה שהשי"ת מחדש בכל יום. והיכן מצינו שמחדש בכל יום. ובמדרש דרש מדכתיב הגה מפיו יצא [מכתי"ק. אבל אין מזה ראי' על חידושי הלכות והרי א' בב"ר דהקב"ה מקיים כל המצות והוא הוגה בתורה ג"כ ומנ"ל על חידושין ואולי מלשון מפיו דר"ל תושבע"פ דשבכתב כבר היתה כתובה לפניו במרום וכמ"ש במק"א עמש"נ ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ואז"ל מתוך הפצטלין שתוך פיו והיינו תושבע"פ דתבונה היא הבנת ד' מתוך דבר ודעת הוא רוה"ק כמ"ש רש"י פ' תשא והיא רוה"ק של החכמים עי' רמב"ן ב"ב י"ב אבל מ"מ אין ראי' על התחדשות ובכל יום. ע"כ] רק מדאיתא המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. וחידוש מע"ב הוא בד"ת שתחלת הבריאה בראשית ברא א' מתרגמינין בחוכמא ברא ה' והיינו בתורה שבכתב ואח"כ מחדש בכ"י מעשה בראשית בהלכות שמחדש בכ"י וזה הי' קודם מ"ת ואח"כ נתנו החידושים לישראל ולכן נקראו ת"ח בנאין (כמו"ש מ"ו פ"ו דמקואות) וזה ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך מ"מ בענותנותם חלקו כבוד לכה"ג שיצא בשלום ותיקן מה אף שלא תיקן הכל שאז הי' כמו לעתיד כמו שמצינו (יומא י"ט:) האידנא יו"כ ואיבעל כמה בתולתא בנהרדעא שאם הי' מתקן הכל הי' נעקר יצה"ר מכל וכל וכמוש"ש שהקב"ה אומר לפתח חטאת רובץ. ומ"מ בכל שנה מתוקן ביוהכ"פ יותר משנה העברה בשלו'. עד שיתוקן הכל ויהי' גמר התיקון שהרי אמרו (יומא ט':) אחרונים שלא נתגלו עונם וכו' וחרב בשביל שנאת חנם (ובירושלמי) שהי' בהן תורה וכל מדה טובה וכו' ומהסת' כשיתוקן הכל יהי' גמר התיקון. לסוף אתו שמעי' ואבטליון ואפטורי מני' שהי' לנסיון אם ירגיש הכ"ג שפלותו נגדם שהם מרבים שלום יותר ממני. וכיון שלא עמד בנסיון וא"ל ייתון ב"ע לשלם. השיבוהו ייתון ב"ע לשלם דעבדי עובדא דאהרן. שהי' אוהב שלום ורודף שלום. והוא לאעבד עובדא דאהרן. ולכן הביאו הברייתא לפרש מ"ש במשנה והי' מלוין אותו מה טעם יש בה גם מ"ש ויו"ט הי' עושה בשעה שיצא בשלום שהי' עיקר עובדא דאהרן וזה הי' ע"י מעשה הקטורת שהכניס לקה"ק שהי' בהם חלבנה לרמז על פושעי ישראל (כמ"ש כריתות ו'.) וכן אח"כ בחג ע"י ד' מינים שבלולב שהי' בהם ערבה שאין בה לא טעם ולא ריח המרמז על ע"ה שאין בו לא תורה ולא מעש"ט (כמ"ש במ"ר אמור פ"ל) ולוקחו באגודה עי"ז כתיב ויאסף כל איש ישראל חברים (ובגמ' חגיגה כ"ו) דרשו מזה שיש להם דין חברים ברגל. וכ"ז עובדא דאהרן שיצא בשלום מן הקודש וכעת שאין לנו כהן ונשלמה פרים שפתינו ולאו דוקא האמירה שהרי חשב לעשות ונאנס ולא עשה ג"כ כאילו עשאה ממילא בכל שנה נתקן יותר השלום עד גמר התיקון ויהי' שלום ומשו"ה הוי יו"ט לכל ישראל:
1
ב׳במד"ר (קהלת ט' ג') שבמוצאי יוהכ"פ יצתה ב"ק אכול בשמחה לחמך כבר נשמע תפלתכם יש להבין למי יוצא הב"ק ומי שומע אותו. גם למה כ' לשון יחיד. כיון שהוא לכל ישראל הול"ל לכו אכלו בשמחה לחמכם ושתו בלב טוב יינכם. גם מה תועלת מהב"ק. אך מצינו (סוטה ל"ג.) יוחנן כה"ג שמע ב"ק מבית קה"ק שהוא אומר נצחו טליא כו' בשמעון הצדיק ששמע ב"ק מבית קה"ק שהוא אומר בטלה עבידתא כו' וכתבו אותה שעה וכוונו. ומה נ"מ בב"ק זה. ומה ספרו שכוונו השעה וכי להראות גדולת הכה"ג. אך באמת הקול הוא מדת הקב"ה שהוא גזר למעלה אז. וע"י הקול אז נצחו טליא באותו שעה וכן נהרג גסקלגס ובטלו גזירותי'. והכה"ג שהי' בקה"ק שהוא כנגד כ"ע (כמ"ש זח"ב קכ"א ע"א) ומצינו בגמ' (ברכות ז'.) נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריא' וכו' והוא שם של כ"ע. ומש"ה שמע הגזירה מן השמים. והוא שמע הקול ממש מהשי"ת מה שנגזר בשמים והקול הועיל שאז נצחו המלחמה. וכן באותו שעה נהרג גסקלגס וכו' וכן מצינו (סנהדרין י"א.) ונתנה עליהם ב"ק מן השמים יש כאן א' שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו כו' נתנו עיניהם בהלל הזקן כו' הי חסיד הי ענו. שוב כו' ונתנה עליהם ב"ק מן השמים יש כאן א' שראוי שתשרה עליו שכינה כו' נתנו עיניהם בשמואל הקטן כו'. ובמ"א (בסוטה מ"ח:) ליתא לתיבת כמשה רבינו וגם שם יש להבין תועלת הב"ק אך היא ג"כ כמו שאמרנו שע"י הב"ק זכו הלל וכן שמואל הקטן שיהי' ראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו שמצדו לא הי' לו שום עסק כי הי' כן משורש כשנולד נתמלא הבית אורה כמ"ש (סוטה י"ב.) ומש"ה יכול להשפיע ד"ת לישראל וכן הם ע"י הב"ק זכו שראוי שתשרה עליהם שכינה. ולגי' כמשה רבינו הוא כאמור שהלל ג"כ הי' נשיא בישראל ולומד תורה לכל ישראל. ולגי' שלא נזכר כמשה רבינו מפני שהוא הי' רק ראש לכמה מישראל ולא לכל ישראל כמשה רבינו. וזה שהספידו עליהם הי חסיד הי עניו חסיד מורה שתיקן הכל שא"ל שום עסק מצד נפשו עניו מורה שנקבע הקדושה בשורש מתולדה. וזה מתברר אחר שהוא חסיד ומתקן הכל. ואח"כ הי עניו שהכל מהשי"ת שהקדושה בקביעות מצד השי"ת. ואז הוא ראוי ללמד לישראל. וע"י הב"ק הופיע בהם שראוי שתשרה עליו שכינה בדור הזה. וע"ז כ' התוס' (סנהדרין י"א.) בשם י"א שלא הי' שומעין הקול היוצא מן השמים. רק הקול אחר היוצא ממנו וזהו ב"ק. ורק הכה"ג שמעו מן השמים מפני שהי' בקה"ק וכאמור. וכן ענין הב"ק שיצא ביוהכ"פ שבודאי אם הי' מצוה מדברי קבלה או מד"ת לאכול ולשתות במוצאי יוהכ"פ הי' כתוב כן אף בגמ' לא נזכר מצוה בזה. ולמה נרמז בב"ק לך אכול וגו' אך הב"ק מופיע בכל מי שזוכה להרגיש בלב הקול הנגזר מן השמים אם כבר זכו ביוהכ"פ להיות הזיווג והתיקון ופגם הנחש. אז מועיל שיהי' אכילתו בקדושה וזש"נ לך אכול בשמחה לחמך שיהי' שמחה מהזיווג ביוהכ"פ (כשנ"ת עיוהכ"פ) והנה הרמ"ז הק' (בגליון זה"ק אמור ק' סע"ב) שבפ' אמור איתא ויהכ"פ אוכח דת"ה אסור בגין דזווגא לא אשתכח כו' ובפ' פנחס (רי"ד ע"ב) איתא לדכאה גרמייהו בזווגא דמטרוניתא ביומא אחרא היא זווגא דילי' לשוואה שמאלא תחת רישהא כו' אך לפי מה שאמרנו (עריוכ"פ) כשיגיע הזמן שיזכו ישראל שיהי' נגאלין בתשרי ויזכו בר"ה לתשובה ואח"כ ז' ימי תשובה ז' נקיים. ובעיוהכ"פ ההכנה למטבל במימי הדעת לזיווג של יוהכ"פ יהי' הזיווג ביוהכ"פ. אך כל זמן שלא בא הזמן ולא נגאלו עוד ולא נתקן כראוי זווגא לא אשתכח ביוהכ"פ. וכמ"ש בפ' אמור ומי שזוכה לתקן בפרט נפשו כראוי אע"פ שהעולם נידון אחר רובו מ"מ הוא בפרט נפשו מרגיש בלב לשמוע הב"ק במוצאי יוהכ"פ לך אכול בשמחה לחמך. ועכ"פ יזכו בחג זמן שמחתנו שיהי' גמר התיקון לפגם הנחש ויהי' האכילה ד"ת עדמש"נ לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבע"פ (זח"ג רע"א ע"ב) וזה מועיל הב"ק למי שמרגיש בלב ושומע אז באותו זמן נתקן כמו שאמרנו בכל עניני הב"ק. וזש"נ לך אכול בשמחה לחמך הכל לשון יחיד שהוא רק ליחידי סגולה שמרגישים וש"נ לך ע"ד מה שאמרנו במ"ש (תמיד כ"ח) איזו דרך ישרה שיבור לו האדם דרך לבא לישר הלב לזכות לישרי לב שמחה. וכן לך אכול בשמחה שיהי' עכ"פ הכנה לזמן שמחתינו בחג שיתוקן כל פגם הנחש ויהי' האכילה בשמחה ואח"כ בחדוותא דאורייתא בשמע"צ. ושתה בלב טוב יינך לחמך יינך דייקא שהכל יהי' האכילה והשתי' ד"ת תושב"כ ותושבע"פ כמו קודם קלקול הנחש. והב"ק מועיל לכל מי שמרגיש בלב ושומע אותו מועיל בשעתו. וש"נ (סוכה ל"ג) ב"ק שאני דלאשמיע עבידא והיינו שהב"ק בא להופיע בלב מי ששומע ויש מי שאינו מבין בלה"ק ומ"מ לבו זך ונקי וזוכה שנכנס בו הב"ק. ולכן מדה זו יודעת בע' לשון (כמ"ש פירש"י) וכן ענין הב"ק בגמ' (מ"ק ט'.) יצתה ב"ק ואמרה כולכם מזומנין לחיי עוה"ב שבאמת למה אכלו ביוהכ"פ וכי שכחו ח"ו כל ישראל קדושת יוהכ"פ. אך באמת מצינו (ת"ז תי' כ"א מ' ע"א ד"ה פורים) עיי"ש יוהכ"פ דעתידן לאתענגא בי' ולשנוי לי' מעינוי לעונג ומה דאיהי שכינתא אסור כו' כנעילת הסנדל בהאי זמנא אתמר מה יפו פעמיך בנעלים וכו' נראה שלעתיד יתבטל עינוי נעילת הסנדל. וכן הזיווג יהי' הזמן ביוהכ"פ כשיגיע הזמן שיהי' נגאלין בתשרי כאמור כנראה מהזוה"ק ואז יהי' רק מצות עינוי התענית מאכילה ושתי' שהתורה לא תשתנה ח"ו ואף אחר התיקון יהי' נצרך התענית לכפר על העבר. כמו שאמרנו. במ"ש (בזוה"ק פ' פנחס הנזכר) וכדין ישראל בתעניתא על חוביהו כו'. ואז סברו שכבר הגיע זמן התיקון ויהי' שלמה משיח. ולכן סברו שא"צ תענית וסברו שאין עוד מקום לתענית יוהכ"פ. אך אח"כ הרגישו שעכ"פ נצרך התענית לכפר העבר. וכמש"כ בזוה"ק ונצטערו ויצאה ב"ק כולכם מזומנים לחיי עוה"ב. ואז הועיל הב"ק בשעתו שנעשו מזומנים לחיי עוה"ב ולשון מזומנים לחיי עוה"ב (נת' ל"ג בעומר) וכן כל עניני ב"ק שמצינו מועיל בשעתו וכמו שמצינו (שבת נ"ו:) בשעה שאמר דוד למפיבושת את וציבא תחלקו כו' יצאה ב"ק וא"ל ירבעם ורחבעם יחלקו את המלוכה והיינו כמו שאמרנו שאז כשקיבל דוד לה"ר אז נגזר בשמים שלא יהי' עוד זמן התיקון ויחלקו רחבעם וירבעם המלוכה ויוצמח משיח בן יוסף מירבעם ואח"כ משיח בן דוד מרחבעם. וכן כל עניני ב"ק שבש"ס. וזה תועלת הב"ק שיוצא במוצאי יוהכ"פ לך אכול גו' שמועיל לכל מי שזוכה להרגיש בלבו לו מועיל להיות הכנה לתקן הפגם באכילה שורש קלקול הנחש. גם יתכן דמש"ה אמר לשון יחיד לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך שאף אם יזכו כל ישראל להתיקון אז ג"כ צריך להיות לשון יחיד וכמו שמצינו בזוה"ק (ח"ג פ"ד ע"ב) בקדמיתא אנכי ה"א כו' בלישנא יחידאי והכא אני ה' אלהיכם בלישנא דסגיאין אלא ת"ח כו' לא אשתכחו קמי קב"ה בלבא חד וברעותא חדא כמה בההוא יומא דקיימו בטורא דסיני כו' ואם יזכו כל ישראל להיות התיקון וזיווג קב"ה וכנס"י ביוהכ"פ אז יהי' הכל כאיש א' בלב א' כמו במ"ת דכ' ויחן ישראל כאיש אחד בלב א' (כמ"ש במכילתא) ומש"ה הבת קול יוצא לך אכול בלשון יחיד. וכשרואין אחר יוהכ"פ שעוד לא נגמר התיקון ביוהכ"פ בכלל ישראל שבעולם נידון אחר רוב עכ"פ במוצאי יו"כ מי שזוכה מרגיש הב"ק לך אכול בשמחה לחמך שיהי' הכנה שיתוקן הפגם בזמן בחג וביומא תמינאה חדוותא דאורייתא ויהי' נגאלין מיד ב"ב אמן:
2
ג׳יומא (ע' ע"א) ויו"ט הי' עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש. מצינו בש"ס גבי ר' יוסף עבידנא יומא טבא לרבנן. מאן דהוה א"ל הלכה כר"י כו' ואח"כ מד"א לי אין הלכה כר"י כו' ופירש"י יו"ט לרבנן סעודה לתלמידים. וכן (שבת קי"ט.) כי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתי' עבידנא יו"ט לרבנן והיינו סעודה. (וכמו שלמדו מזה שהוא סעודת מצוה עי' יש"ש ב"ק) ומה זה לשון יומא טבא והל"ל סעודה. אך ענין יו"ט הוא שמחה כמו שתקנו אנשי כנה"ג מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון. ובגמר מצוה עושין שמחה וסעודה כמו שעשה שלמה בגמר בנין בהמ"ק משתה ז' ימים. ובידם הי' כח להכניס שמחה בלב הכלל שיהי' ישמח ישראל בעושיו שמחו צדיקים בה'. דבלא"ה לשמחה מה זו עושה. וגבי נבל שמצינו לשון על יו"ט באנו (שמואל א' כ"ה ח') הוא מפני שנתקיים מצות ראשית הגז. ושיעור לחיוב ראשית הגז למדו (חולין ר"פ ר"ה) מחמש צאן עשיות דכתיב גבי'. ואף שהי' מצוה מיוחדת להם. היו בכח לעשות יו"ט לרבנן להכניס שמחה בלבם וכן כאן שנעשה לו נס שיצא בשלום וידע שגמר מצותו הי' לו יו"ט ושמחה לגמר מצותו שעשה בשלימות. ואף שיו"ט שלו הי'. הי' בכוחו לעשות יו"ט לאוהביו. ובזה"ז שאין לנו כהן ומקדש ונשלמה פרים שפתינו. ומחמת החשק שלנו לעשות הרי אמרו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה (ברכות ו'.) כל א' מישראל גומר מצותו והוי יו"ט לכל כמש"כ (תוס' שבת קי"ד: ד"ה אמאי ובמדרש) יצא ב"ק במוצאי יוכ"פ לך אכול בשמחה לחמך ושתה טוב יינך כי כבר רצה א' את מעשיך:
3
ד׳יומא (פ"ה:) אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם וכו' שנאמר וזרקתי עליכם וגו' ואומר מקוה ישראל וגו'. כי עיקר ענין יוה"כ הוא טהרת הנפש מזוהמת השאור שבעיסה מה שנדבק בה. והנה יש ג' מיני טומאות בעולם כמפורשים בתוה"ק בפ' וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש. וע"י שנשרש בנו קדושת ג' האבות הק' יכולים ליטהר מג' טומאות הללו. כי מצורע הוא רע לבריות מעבירות שבין אדם לחבירו וכאמרם ז"ל (ערכין ט"ז:) בדד ישב מפני שהבדיל בין אדם לחבירו. וע"י שאנחנו בתולדה זרע אברהם אע"ה שהי' גומל חסדים ומכניס אורחים יכולים לטהר מטומאת הצרעת. גם אם נדבק באיזה פרט מחמת מעשיו מפני שבשורש נשרש בנו תכונות ג' האבות יעקב יצחק אברהם. וכן טומאת זיבה הוא מצד בעל תאוה והוא משולח ממחנה לוי'. יש ג"כ כח ליטהר ובחי' קדושת יצחק אע"ה שהי' נקי וזך מכל מיני תאוה בעוה"ז כש"נ בו והוא יושב בארץ הנגב (כתי"ק) ל' ארץ הנגב דרשו (בתמורה טז.) גבי יעבץ שמנוגב כו' (ע"כ). שהי' לבו מנוגב מכל תאוה כי מדתו הוא יראה והוא שורף את כל מיני תאוה שבעולם. כי מי שיודע ברור שהוא עומד תמיד לפני ממ"ה תפול עליו אימה ופחד עד שאין באופן לכנוס שום תאוה בלב וזהו מבחי' יראה האמיתית שהוא בחי' מדת יצחק וכאמרם ז"ל (שבת פ"ט:) ומחוי להו יצחק לקוב"ה בעיניהו וכמו שמצינו בחנני' מישאל ועזרי' שיכולים לעמוד בהיכל המלך היינו שאונסים א"ע מן השחוק וכו' ומכ"ש כשעומדים לפני ממ"ה הקב"ה. וטומאת מת היינו הטמא לנפש שהחיות נעדר מאתו מבחי' הקדושה וע"כ הוא משולח ממחנה שכינה ובכלל טומאת מת הוא ג"כ טומאת שרץ שמשולח אך ממחנה שכינה וטומאת שרץ נתכנה על כלל טומאה שבתורה כדאיתא (תענית ט"ז.) כטובל ושרץ בידו. וע"י בחינת מדת קדושת יעקב אע"ה שהי' מדתו אמת כש"נ שפת אמת תכון לעד והי' נשרש בו כל קדושת כלל התורה כאמרם ז"ל (פירש"י וישלח) עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי כי הגם שאברהם אע"ה קיים ג"כ את כל התורה. אמנם עיקר קיום תורת אמת לעד בלב נתקיים ביעקב מפני שהי' שורש החיות של הקדושה כאמרם ז"ל (תענית ה':) יעקב אבינו לא מת ועי"ז יכולים ליטהר גם מטומאת הנפש להיות דבוק בשרש החיות של הקדושה ולכנוס למחנה שכינה. הגם שאין לו הבחנה בעוה"ז כי הלא גם בחי' יעקב בעצמו אין לו הבחנה בעוה"ז כדאיתא בגמ' (שם) וכי בכדי חנטו חנטייא עד שהשיב לו מקרא אני דורש ושב יעקב מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. וע"ז מרמז טהרת יוה"כ בעיקר שורש החיות של הקדושה שלא יהי' נפרד מהשי"ת שיוכל לכנוס למחנה שכינה וכש"נ לפני ה' תטהרו. וע"ז מרמז לפני מי אתם מטהרים. וכש"נ וזרקתי עליכם מים טהורים והוא כנגד טהרת טמא לנפש. ואמר מקוה ישראל ה' הוא כנגד טהרת טומאת זיבה שעיקר טהרתה היא ע"י מקוה מים דייקא. והטהרה השלישית מטומאת צרעת לא נרמז ביוה"כ מפני שהוא על רע לבריות והוא מעבירה שבין אדם לחבירו ועל עבירה זו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו. כדאי' בגמ' (יומא פ"ה:):
4
ה׳בזמירות קראתיך הושיענו אורח חיים תודיענו מדלות ומשפלות תבצענו. הגם שאין מדה יפה לישראל כעניות וכמש"א בחגיגה (ט' ע"ב) יאה עניותא כו'. וכדאיתא במדרש כל מקום שנאמר דל הלך אביון מסכן בישראל הכתוב מדבר אמנם בודאי מי שהוא יודע בעצמו שאין לו מגרמי' כלום רק מה שחננו השי"ת הוא מדה יפה מאוד אבל מי שהוא דל בעצם וכענין אמרם ז"ל (נדרים מ"א.) אין עני אלא בדעת ע"ז אנו מבקשים אורח חיים תודיעני כי יראת שמים הוא האורח חיים שע"י היראה הוא הדרך לבוא ע"י לבחי' חיים שהמה ד"ת בעצם כש"נ יראת ה' ראשית דעת ועי"ז מדלות ומשפלות תבצענו שהמה שני בחינות ההיפוך של היראה והתורה כי ענין דלות הוא העני בדעת ההיפוך של החיים בדעת של תורה. ושפלות הוא ההיפוך של יראת ה' שהוא ארח לחיים וזה מיום ועד לילה הן בשעה שמאיר לו כיום אדע בעצמי שאין לי מנפשי כלום ועד לילה כי גם אם אשב בחשך ד' אור לי:
5
ו׳וע"ז יש לרמז גם פזמון השני שאנו מזכירים אלי' הנביא ומלך המשיח שהמה נגד שני הקדושות הנ"ל. אלי' הנביא נגד בחי' היראה שנקרא ארח חיים כי הוא מלאך הברית שהוא המנגד לכל בחי' תאות ההיפוך כמש"נ בו תחת אשר קנא לאלהיו והוא מבחי' יראת ה' וכמש"נ באברהם כי אמרתי רק אין יראת ה' במקום הזה והרגוני על דבר אשתי. ומלך המשיח הוא בחי' החיים האמיתים בדברי תורה כאמרם ז"ל (סוכה נ"ב.) על מלך המשיח שאינו מבקש אלא חיים וכש"נ חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים לעולם ועד ובקדושת יום השבת נמצא בעצם שני הקדושות הנ"ל כש"נ ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. ויקדש הוא בחי' יראת ד' כי קדושה הוא פרישות מתאות העוה"ז ויברך הוא ענין חיים של ד"ת כש"נ ברכת ה' היא תעשיר וגו' וע"ז אנו מתפללים במוצש"ק שיהי' נשפע לנו מקדושת שבת שני הקדושות הנ"ל על כל ימי השבוע הבע"ל:
6
ז׳כבר דברנו מזה שענין סעודת מלוה מלכה הוא להמשיך את קדושת שבת גם על ימי החול וכח זה נמצא אך בקדושת שבת משא"כ בשאר מועדים כענין פסח וסוכות שאין להם שייכות לבחי' המשכת קדושה לאחר כן כי אם ירצה ביום שלאחריו לקדשו באכילת מצה וישיבת סוכה לא יפעול בזה כלום וכמו כן בשבועות זמן מ"ת הוא רק ביום הזה יש השראת נתינת התורה שבכתב והגם שאמרו ז"ל (ספרי עקב) בכל יום יהי' בעיניך כחדשים הוא ענין אחר שזהו כח ההתחדשות התורה שבע"פ שנתחדש בכ"י בנפשות ישראל בכל אחד לפי בחי' נפשו. אבל ענין השראת נתינת תושב"כ הוא רק באותו היום של מתן תורה ואין לו כח המשכת קדושה על הימים הבאים זולת בהשפעת בחי' קדושת שבת שהוא מעין העוה"ב יש בו כח המשכה גם לימי החול כענין שמצינו בנפשות גדולים כענין האבות הק' שהטעימן השי"ת כל ימיהם מעין העוה"ב כמאמר חכז"ל (ב"ב י"ז.) ע"פ בכל מכל כל. וכעין מ"ש (ברכות י"ז.) עולמך תראה בחייך שלאדם טוב מטעימין אותו מפרי מעשיו שבעוה"ב בעוה"ז. וזה מכח קדושת שבת שנא' בו וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד והיינו שכל ענינים שבעולם נתקנים לבחי' הטוב ומה גם כעת שנזדמן במוצאי שבת גם מוצאי יוה"כ שהוא גם בחי' קדושת שבת מצד המקראי קודש מאתדל"ת כמו שדברנו מזה במוצש"ק העבר בוודאי יש השראת קדושה ע"י סעודה עוד ביתר שאת משבת דעלמא כי בשאר יום השבת יש רק המשכת קדושה מבחי' יום השבת עצמו אשר בעצם היום רק נתוודע על כל הענינים שהמה טוב מאוד אבל לאחר שבת חוזר הדבר לקדמותו משא"כ אחר יוה"כ יש דייקא השראת הקדושה בימים הבאים שכל מה שהי' עבר עד כה הי' נתקן הכל ומכאן והלאה חושבנא ממילא יש השראת השמחה בסעודה זו של מצוה בעצם ולא מצד המשכה בלבד וכאמרם ז"ל (מד"ר קהלת ט' ג') שבכל מוצאי יוה"כ יוצא ב"ק לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלהים את מעשיך היינו שמזה נולד עתה השמחה ולב טוב מפני שכבר נתרצו כל המעשים כולם ונהפכו כולם לטוב והנה איתא בגמ' (ערכין י"א.) ע"פ תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל איזהו עבודה שהוא בשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה ומקשו שם אימא בד"ת שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב ותירץ שמשמחי לב אקרי טוב לא אקרי והוא שנדחקו שם בתוס' הגם שנא' בבועז וייטב לבו ופרש"י שיש במדרש שעסק בתורה טוב לב אקרי אבל לא טוב לבב. והיינו כי טוב לבב היינו שנתהפכו והסכימו גם השני לבבות לבחי' הטוב כענין אמרם ז"ל (ברכות נ"ד.) ע"פ ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך שהמה שני לבבות לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ג"כ נתהפך לטוב אבל בד"ת נאמר רק טוב לב היינו שע"י ד"ת פועל רק שנתחזק הלב חכם לימינו להכריעו לטוב שלא יתפתה אחר לב כסיל כענין אמרם ז"ל (סוכה נ"ב:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד אם אבן הוא נימוח ועכ"ז אמרו ז"ל (שם) יצרו ש"א מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו מפני שיש מציאת היצה"ר גם בד"ת רק שנכנע לפי שעה. ובסעודת מצוה נאמר אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך שמרמז ג"כ על ד"ת כש"נ לכו לחמי בלחמי (כתי"ק. וכ"ה בזוה"ק פ' עקב רע"א ב' ד"ה אדהכי ע"פ זה לכו כו' נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבע"פ) והיינו בחי' תושב"כ שנקרא לחם ושתו ביין מסכתי מרמז על תושבע"פ דייקא נמשלה ליין ומים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך וע"ז דייקא נאמר ושתה בלב טוב כי זהו פעולת עסק תושבע"פ לעשות הלב טוב לחזק הלב חכם לימינו לבל להתפתות אחר לב כסיל כנ"ל וע"ז אמרו ז"ל (סוכה נ"ב:) בלשון אם פגע מנוול זה משכהו לביהמ"ד דייקא שהוא בית מדרש חכמים תושבע"פ וגם אמרו שם אם אבן הוא נימוח כש"נ אבנים שחקו מים ומרמז על תושבע"פ כדברינו הנ"ל:
7
ח׳בשילהי יומא איתא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו' ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל יש לכוון על דרך מאחז"ל (יומא נ"ז.) בהאי מינא דאמר השתא ברי טמאים אתון דכתיב טומאתה בשולי'. א"ל כתיב השוכן אתם בתוך טמאותם והוא הפסוק הנאמר ביוה"כ וכפר על הקודש וגו' השוכן אתם בתוך טמאותם ואח"ז נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו' לפני ה' תטהרו. כי ענין השוכן אתם בתוך טמאותם הוא שפנימיות קדושת ישראל לא נתרחק מהשורש הקדושה איך שיהי' עכ"פ יוכל להיות אצלם השכנת והשראת הקדושה כענין יחוד שמותר בטומאת אשתו נדה. ואח"ז נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו' לפני ה' תטהרו היינו בסגולת היום הקדוש הזה פועל שיהי' הטהרה בשלימות לפני ה' כביכול שיוכל להיות הזיווג לפני ה' פב"פ והיינו ע"י עבודת כה"ג בקה"ק שנקרא חדר המטות כידוע. וע"ז מרמז בגמ' אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים היינו שסבת טהרתם הוא כדי להיות לפניו ית' שהוא תכלית הטהרה כנ"ל ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים היינו שכל עניני טהרת ישראל הן שיוכל להיות השראת השכינה שהוא ענין מדרגה ראשונה השוכן אתם וגו' והן תכלית הטהרה לשלימות ביחוד כנ"ל הוא רק מכוחו ית' וע"ז הולך ומפרש שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' הוא כדי להיות חלוקה שיהי' שוכן אתם וגו' כנ"ל והיינו ע"י השפעת ד"ת בלב נפשות ישראל כמשמעות וזרקתי עליכם כמי שזורק על חבירו מרחוק. ומים טהורים הוא השפעת ד"ת שנמשלו למים שעי"ז יהי' עכ"פ ביכולתנו להכניע את לב כסיל לשמאלו להכריע א"ע לטוב לבל להתפתות. וכדברינו הנ"ל שע"י ד"ת נעשה אבנים שחקו מים להכניעו לפי שעה עכ"פ וכל זה מעזרת השי"ת כאמרם ז"ל (סוכה שם) אלמלא הקב"ה עזרו וכו' וזה פועל שיהי' עכ"פ השוכן אתם וגו' ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל הוא חוזר על חלוקה השנית שהוא תכלית הטהרה לשלימות היחוד והזיווג והוא כעין המקוה מים שהנכנס לתוכו נמצא כל גופו מוקף במי הדעת והוא כש"נ כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ודעת הוא ענין הכרה וחיבור בתכלית הדביקות כידוע מלה"כ והאדם ידע את חוה ותכלית הטהרה היו נעשה ביוה"כ להיות לפני ה' תטהרו כנ"ל. ובזה נסמך מיד מצות סוכה שהוא ג"כ שלימות היחוד בפועל להיות כל גופו מוקף בתוך המצות סוכה להיות חוסה בצילא דמהימנותא וזהו דייקא רק בסגולת נפשות ישראל שיוכלו להגיע לדביקות השי"ת בעצם כמש"נ ואתם הדביקים בה' אלהיכם וכדאי' בזה"ק (ח"ג דס"ג ע"ב) ע"פ כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מאן דאיהו מגזעא ושרשא דישראל יתיב תחות צילא דמהמנותא:
8
ט׳איתא במדרש (ק"ר ט') במוצאי יוה"כ יוצא ב"ק לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך. כי עיקר השמחה הוא לאחר יוה"כ שניתקן הפגם הראשון שנאמר בעצבון תאכלנה כי זהו עיקר כח היצה"ר ע"י שמפיל את האדם בעצבות והתרשלות בעבודה. וכאשר ניתקן הפגם יאכל לחמו בשמחה. ושתה בלב טוב יינך כי בכל מקום שנאמר לבב מרמז על שני לבבות יצה"ט ויצה"ר ולב טוב מרמז על לב אחד שהוא נתברר לטוב מיצה"ר וזהו יינך מיין המשמח כי ביין נמצא ג"כ מתערובות טו"ר כאמרם ז"ל (ב"ר פ' י"ט) סחטה ענבים ויהבה לי' וענין אכילה ושתי' מרמז על שורש הד"ת השייכים לכל נפש באכילתו בקדושה כש"נ לכו לחמו בלחמי ושתו יין מסכתי וזה לחמך ויינך היינו השורש של ד"ת של האכילה והשתי' שבקדושה השייכים לכל נפש לפי שרשו כדאיתא מהבעש"ט ז"ל ע"פ רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. וע"ז גמר אומר כי כבר רצה האלהים את מעשיך כי איתא במדרש ובפסיקתא ע"פ משם חפר אוכל שמיוה"כ נטל הכה"ג אכילה ושפע פרנסה על כל השנה והיינו דדרשו מלת חפר כענין שנאמר ויחפרו את הארץ וכ"ה מפורש בפסיקתא שהיינו לתור ולרגל כת"א ויאללון. והיינו ענין בירור הטוב של האכילות שבקדושה השייכים לכל נפש לפי שרשו כנ"ל על כל השנה וזהו כי כבר רצה האלהים את מעשיך והיינו שביוה"כ נתרצו המעשים באכילת הקדושה של כל השנה:
9
י׳לדוד ה' אורי וישעי. ואיתא במדרש (שו"ט כ"ז) ה' אורי בר"ה וישעי ביוה"כ דהנה איתא בתיקונים (תי' ל"ו) ויהי אור דא ר"ה כד"א ויהי היום ובכל אתר ויהי לישנא דצערא. כי בר"ה הוא זה יום תחלת מעשיך ועל ראשית בריאת האור נאמר יהי אור אמנם כדי שיהי' נשפע בעוה"ז להמקבל נצרך להיות ע"י צמצום וזה ביום ר"ה שנקרא יומא תניינא וע"ז נותן העצה לישראל ביום ר"ה לתקוע בשופר כדי לאתערא ההוא שופרא עלאה שעי"ז באור פניך יהלכון כמו שהי' במ"ת שהי' הארות התגלות ע"י קול שופר חזק מאוד. וכמו שיהי' לע"ל התגלות הארתו ית' בשלימות כש"נ והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול וזהו ה' אורי בר"ה אמנם תיכף לאחר ר"ה נכסה האור הזה כדאיתא (ברע"מ אמור צ"ט:) הרמז בר"ה על ויקרא יצחק את עשו בנו הגדול לקטרגא וכו' ויעקב עשה מטעמים ביום הזה וקבל הברכות ויתן לך אלהים מטל השמים וגו' שהוא תכלית השלימות. ואחר כל זה ויהי אך יצא יצא יעקב ועשו אחיו בא מצידו טען כמה טענות לקטרג כדאיתא בזוה"ק (שם) עד יוה"כ שנותן לו הדורן השעיר. ואז וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה וזהו וישעי ביוה"כ כי אז נעשה התגלות הישועה בפועל. ואח"ז נאמר ה' מעוז חיי הוא מרמז על חג הסוכות שאז נשלם התוקף והעוז לנפשות ישראל ע"י זמן שמחתינו כדאי' בזה"ק (שם) דקב"ה חדי בבנוהי ועי"ז נותן העוז בנפשות ישראל כש"נ כי חדות ה' מעוזכם ואח"ז נאמר אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח ואיתא במדרש ג"כ על יוה"כ בזאת יבא אהרן אל הקודש כי זאת הוא בחי' התגלות מלכות שמים בנפשות ישראל ונקרא כנס"י כד"א בזוה"ק זה וזאת בחד דרגא כי זה הוא הגלוי ומבורר לנגד עיני האדם וזאת היא בנוקבא כשנתקבל בנפשות ישראל והתגלות התקשרות הזה נעשה ביוה"כ בנפשות ישראל על כל ימי השנה ואיתא במד' פ' אחרי ע"פ בזאת יבא אהרן עשרה רמזים על תיבת זאת שהם נגד י"ס והשלשה ראשונים המה בזכות התורה בזכות מילה בזכות שבת הם נגד ג"ר מפני שג' קדושות אלו המה עצם התקשרות ישראל בהשי"ת מה שאין לכל האומות שייכות להם. כי תורה אסור ללמוד לגוי כמש"נ ומשפטים בל ידעום. ומילה הוא רק לזרע ישראל כידוע שערלי ישראל המה נקראים מולים בעצם משא"כ במולי עכו"ם ושבת ידוע שגוי ששבת חייב מיתה בכל אלו כמורה באצבע קדושת ישראל ע"י שהשי"ת שוכן במעמקי לבם ואח"כ הז' אחרונות שהם בהתגלות:
10
י״אאיתא במדרש (ב"ר פס"ה) על הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק משל לקווץ וקרח שעמדו בגורן עלה המוץ על הקווץ ונסתבך כך עשו איש שעיר נסתבך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה לכפר אבל יעקב איש חלק נטהר בקל ביוה"כ כש"נ כי חלק ה' עמו. ולהבין ע"פ הדרוש הזה א"כ מה נתיירא בזה אולי ימישני אבי ומה יהי' אם יכירו בזה כנ"ל הלא עוד ייטב בעיניו. אמנם י"ל כי יעקב אע"ה חשב שיצחק אע"ה מכיר אותם בתכונתם באמת ודייקא עבור זה רצה לברך את עשו כדי שיוכל להכניסו להקדושה משא"כ יעקב אע"ה שאינו צריך לזה כי גם בלא זה הוא מקושר בהקדושה. ועל עצה זו עשה יעקב מטעמים לאביו שני גדיי עזים טובים ואיתא במדרש (שם) טובים לבניך שהמה נגד השני שעירים ובזוה"ק (ח"א קמ"ב א') ההוא יומא ערב פסח הוי דבעי יצה"ר להתבערא מעלמא ועשה שני שעירים לאכפיא דרגא דעשו. וע"י המטעמים שאכל יצחק הטעים לו יעקב אע"ה גם מסטרא דעשו שיתברר ממנו להקדושה מה שנמצא בו והמותר מה שלא יוכל להתברר ממנו ולכלול בהקדושה יהי' נמחה זכרו וזה הי' באכילת משמנים ושתיית ממתקים של יצחק אע"ה וכמו כן נעשה הבירור בכל יו"ט של ר"ה כדברינו הנ"ל וזה הטעם שאומרים בימים האלו ויאתיו כל לעבדך ויכירו כח מלכותיך וגו' ובכן תן פחדך וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים וגו' מפני שעתה הוא זמן הבירור חיות נצוצות הקדושה של כל האומות שדבר טוב שבהם נקלט בהקדושה כאמרם ז"ל (פסחים פ"ז:) לא גלו ישראל בין האומות אלא שיתוספו עליהם גרים. היינו שיהי' נקלטים הניצוצות שלהם ויכנעו להקדושה זולת מה שהוא רע בתכלית ואינו יכול להתברר יהי' נמחה לגמרי כמ"ש וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעבור ממשלת זדון מן הארץ וגמר הבירור נעשה ביוה"כ כדאיתא בזוה"ק על וישב עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה וזהו הטעם ג"כ שמקריבים שבעים פרים בחג לבררם להקדושה כנ"ל:
11
י״באמרו ז"ל (מדרש קהלת ט' י') בכל מוצאי יו"כ ב"ח יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה ה' את מעשיך. וכמו כן במוצש"ק יוצא ב"ק כזה כי הסעודה הי' מרמז כמו סעודת מלוה מלכה של מוצאי שבת. כי בפשיטות מה מקום לסעודת מלוה מלכה שאנחנו שמחים אחר שיצא השבת הלא מצינו בגמ' (ביצה טז.) וינפש וי אבדה נפש את הנשמה היתירה ושמעתי מאדמו"ר זצל"ה שאמר בשם הרב הגאון ר"י פוזנר זצל"ה שבכל מוצש"ק יורד מאיגרא רמה לבירא עמיקתא אכן הסעודה הוא כעין שלמדו חכמז"ל משלמה המע"ה שעושין סעודה לגמרה של תורה. דשלמה המלך מצד שזכה להחכמה ולהקדושה עשה הסעודה וכמו כן שבשבת נעשה הכל טוב מאוד וישראל מתקדשים בשורש הקדושה שמצד השי"ת לכן אנחנו שמחים תיכף אחר השבת בסעודת המלוה מלכה שהכניס אותנו לקדושתו ית"ש בשלימות וכ"כ במוצאי יו"כ שנתכפר לנו העונות ונעשינו ברי' חדשה מנוקים מכל עון ופשע אנחנו עושים ג"כ הסעודה כי אנחנו שמחים בקדושה זו. וסעודת מוצ"ש נקראת סעודת דוד המע"ה מחמת שהוא הקים עולה של תשובה שאפילו אחר הקלקול יכול אדם להתקרב עצמו לקדושתו ית"ש. וכמו כן במוצאי יוה"כ שנתקרבו ישראל לקדושתו ית"ש מצד המחילה והכפרה לכן אנחנו עושים הסעודה במוצאי יוה"כ בשמחה. והנה כתיב לשון לחמך ויינך הי' די לכתוב אכול סתם ושתה סתם או שתה יין. לרמז שנוכל לשתות יין ומה הי' הצורך לכתוב יינך ולחמך ואם להוציא את הגזול זה שייך להזהיר בדבר מצוה שאינו יוצא בגזל. ואם באכילת אדם מוזהר ועומד כל אדם מגניבה וגזילה. אכן הכ' מרמז כדכתיב שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחרותיך ואיתא בגמ' (שבת ס"ג.) ע"כ לדברי תורה מכאן ואילך למעש"ט ודע כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט אם המעשים טובים הי' כראוי והנה כתיב לשון שמח ולשון טוב לב כי מרמז על תושב"כ ותושבע"פ כי מצד תושב"כ שייך לשון שמחה כדכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב. ומצד תושבע"פ הוא הטבת הלב כדכתיב אצל בועז ויטיב לבו בד"ת. ושמעתי מאדומו"ר זצל"ה שאמר מהאי טעמא אמרו בגמ' בכמה מקומות אליבי' דהאי כי הד"ת שבע"פ הם יוצאים מקירות לבו של האדם כפי הרגשתו הקדושה בלבו וכדכתיב כי ברוב חכמה רוב כעס היינו שע"י הרוב חכמה התושבע"פ מתיישר הלב מהרוב כעס ומתקן את הרוב הכעס. והנה כתיב לכו לחמו בלחמו ושתו ביין מסכתי שהוא ג"כ מרמז על תושב"כ ותושבע"פ כמו שדברנו מזה במה שכתוב יין מסכתי שנמסך מצד הקב"ה הד"ת שבע"פ ונראה כאילו הת"ח מחדשים אותם ונקראים הד"ת לחם ויין היינו מצד כי בכל המאכלים החיות שבהם הוא הד"ת שבתוכם כדאיתא בזוה"ק (ח"ב ס"ב א') שהמזונות של הת"ח הוא במעלה יותר ממאכל המן שהמזונות שלהם הוא מצד החכמה שתחי' בעלי' היינו מהד"ת שבתוך המאכלים וע"ז מרמז במוצאי יוה"כ לך אכול בשמחה לחמך היינו אפי' הלחם הגשמיות שתאכל במוצאי יוה"כ יהי' בו חיות קדושה מצד הד"ת שבכתב ששייך בו ענין שמחה ושתה בלב טוב יינך מרמז שבהיין הגשמיות של מוצאי יוה"כ יהי' החיות קדושה מהד"ת שבע"פ שמטוב הלב מצד גודל הקדושה שהשיגו ישראל ביום הקדוש שנעשו ברי' חדשה טהורים מכל חטא ועון וכמו כן בכל מוצאי ש"ק מצד קדושת שבת:
12
י״ג[מכי"ק]
13
י״דב"ק היוצא אכול כו' כי כבר כו' י"ל מ"ש רצה כו' משמע אף במעשה העבירות ע"י שנמחלו נעשו כזכיות כמ"ש ביומא (פ"ו:) ובשבת (פ"ט:) א' אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימ"ב כשלג ילבינו וכשמלבינים היינו שנעשו זכיות. וזהו ע"י שבסידרא דבמע"ב במאמר א' דבראשית ברא השי"ת חושך תחלה שכך רצה וכמ"ש בזה"ק (ח"ב קפ"ד א') לית נהורא אלא מגו חשוכא ולית טבא אלא מגו בישא והוא הנק' טוב מאד אחר התשובה וזהו ל' הגמרא סוף יומא מאי סדורות לימחול ומהו הל' סדורות רק ר"ל שנעשו כסדורות ובאות כו' היינו ג"כ לזה שנעשו כזכיות וזה ל' כי כבר היינו משיב"ר. והוא ע"י שנתקן עד השורש שעז"נ יכפר עליכם ול"א לכם דעליכם משמע ע"ג מלמעלה וכמש"נ כי עונותי עברו ראשי וגו' שחשד עצמו שקלקל עד השורש שהוא למעלה מהראש והתיקון ג"כ עד השורש וזהו לפני ה' תטהרו. [ע"כ]:
14