פרי צדיק, מוצאי יום הכפורים א׳Peri Tzadik, Motzei Yom Kippur 1
א׳ומלוין אותו עד ביתו ויו"ט הי' עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש, לא כ' כשיצא רק בשעה שיצא ובפייט איתא בצאתו בשלום ומשמע שלא על הנס בלבד שמצינו (יומא נ"ג:) שהאריך בתפלה ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו שסבורים הי' שקלקל מה ונפגע, דא"כ הי' הנס כל היום רק על מה שיצא בשלום, והוא שעיקר עבודת כה"ג לתקן הקלקול מחץ מכתו של עולם שיהי' כמו לעתיד ומש"ה לפרש המשנה גרסי' עלה (שם עא:) ת"ר כו' והוי אזלי כו"ע אבתרי' כו' ייתון בני עממיא לשלם דעבדי עובדא דאהרן כו' ומה לנו במעשה זו ולספר גנות הכה"ג גם מה עובדא דאהרן עשו, אך עובדא דאהרן הי' אוהב שלום ורודף שלום ומקרבן לתורה דכתיב בי' תורת אמת הי' בפיהו וכתיב והאמת והשלום אהבו ובזוה"ק (ויקרא דף י"ב ע"ב) אמת ושלום חד הוא ובמקום אחר איתא בזוה"ק גוף וברית חשבינן כחדא גוף (אמת ת"ת) וברית מדת יוסף הוא שלום ודרשו חז"ל (ב"ר מקץ פ' צ"א) עה"פ ויכר יוסף את אחיו שהי' מעביר על מדותיו. אף שהם לא הכירוהו לא נטר שנאה בלבו עליהם. ואמת מדת יעקב תתן אמת ליעקב והי' עבודת כה"ג להכניס שלום ונדיבות בלב ישראל ומש"ה אף שלא מצינו שנצטוו ללות הכה"ג כיון שיצא בשלום הכניס נדיבות ושלום בהכלל והי' מלוין אותו אינם מצוום ועושים. ויחן ישראל כ"א בלב אחד (כמ"ש במכילתא) הי' מנדבת לבם ללותו. ואף שמעי' ואבטליון שהיו ת"ח וגדולי הדור ומרבין שלום בעולם (כדאי' סוף ברכות) אל תקרא בניך אלא בוניך דאיתא במ"ר (פ' וירא פמ"ט) שהי' אברהם יודע ההלכה שהשי"ת מחדש בכל יום. והיכן מצינו שמחדש בכל יום. ובמדרש דרש מדכתיב הגה מפיו יצא [מכתי"ק. אבל אין מזה ראי' על חידושי הלכות והרי א' בב"ר דהקב"ה מקיים כל המצות והוא הוגה בתורה ג"כ ומנ"ל על חידושין ואולי מלשון מפיו דר"ל תושבע"פ דשבכתב כבר היתה כתובה לפניו במרום וכמ"ש במק"א עמש"נ ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ואז"ל מתוך הפצטלין שתוך פיו והיינו תושבע"פ דתבונה היא הבנת ד' מתוך דבר ודעת הוא רוה"ק כמ"ש רש"י פ' תשא והיא רוה"ק של החכמים עי' רמב"ן ב"ב י"ב אבל מ"מ אין ראי' על התחדשות ובכל יום. ע"כ] רק מדאיתא המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. וחידוש מע"ב הוא בד"ת שתחלת הבריאה בראשית ברא א' מתרגמינין בחוכמא ברא ה' והיינו בתורה שבכתב ואח"כ מחדש בכ"י מעשה בראשית בהלכות שמחדש בכ"י וזה הי' קודם מ"ת ואח"כ נתנו החידושים לישראל ולכן נקראו ת"ח בנאין (כמו"ש מ"ו פ"ו דמקואות) וזה ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך מ"מ בענותנותם חלקו כבוד לכה"ג שיצא בשלום ותיקן מה אף שלא תיקן הכל שאז הי' כמו לעתיד כמו שמצינו (יומא י"ט:) האידנא יו"כ ואיבעל כמה בתולתא בנהרדעא שאם הי' מתקן הכל הי' נעקר יצה"ר מכל וכל וכמוש"ש שהקב"ה אומר לפתח חטאת רובץ. ומ"מ בכל שנה מתוקן ביוהכ"פ יותר משנה העברה בשלו'. עד שיתוקן הכל ויהי' גמר התיקון שהרי אמרו (יומא ט':) אחרונים שלא נתגלו עונם וכו' וחרב בשביל שנאת חנם (ובירושלמי) שהי' בהן תורה וכל מדה טובה וכו' ומהסת' כשיתוקן הכל יהי' גמר התיקון. לסוף אתו שמעי' ואבטליון ואפטורי מני' שהי' לנסיון אם ירגיש הכ"ג שפלותו נגדם שהם מרבים שלום יותר ממני. וכיון שלא עמד בנסיון וא"ל ייתון ב"ע לשלם. השיבוהו ייתון ב"ע לשלם דעבדי עובדא דאהרן. שהי' אוהב שלום ורודף שלום. והוא לאעבד עובדא דאהרן. ולכן הביאו הברייתא לפרש מ"ש במשנה והי' מלוין אותו מה טעם יש בה גם מ"ש ויו"ט הי' עושה בשעה שיצא בשלום שהי' עיקר עובדא דאהרן וזה הי' ע"י מעשה הקטורת שהכניס לקה"ק שהי' בהם חלבנה לרמז על פושעי ישראל (כמ"ש כריתות ו'.) וכן אח"כ בחג ע"י ד' מינים שבלולב שהי' בהם ערבה שאין בה לא טעם ולא ריח המרמז על ע"ה שאין בו לא תורה ולא מעש"ט (כמ"ש במ"ר אמור פ"ל) ולוקחו באגודה עי"ז כתיב ויאסף כל איש ישראל חברים (ובגמ' חגיגה כ"ו) דרשו מזה שיש להם דין חברים ברגל. וכ"ז עובדא דאהרן שיצא בשלום מן הקודש וכעת שאין לנו כהן ונשלמה פרים שפתינו ולאו דוקא האמירה שהרי חשב לעשות ונאנס ולא עשה ג"כ כאילו עשאה ממילא בכל שנה נתקן יותר השלום עד גמר התיקון ויהי' שלום ומשו"ה הוי יו"ט לכל ישראל:
1