פרי צדיק, לערב יום הכפורים ח׳Peri Tzadik, Erev Yom Kippur 8
א׳בזה"ק (פנחס רי"ד ב') כגונא האי סדורא דהני יומין מר"ה עד יומא בתראה דחג. בר"ה אתער דרועא דשמאלא לקבלא לה למטרוניתא וכדין כל עלמא בדחילו בדינא ובעי ההוא זמנא בתיובתא שלים לאשתכחא עלמא קמי קב"ה. לבתר אתיאת מטרוניתא ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למעבד חדוותא ולמטבל בנהרא לדכאה גרמייהו בזווגא דמטרוניתא ביומא אחרא כו' כד"א שמאלו תחת לראשי כו'. והנה מ"ש בר"ה אתער דרועא שמאלא כו' הוא מ"ש לעיל מינה חשף ה' את זרוע קדשו דא דרועא חדא דבי' תליא ישועה דבי' תליא נוקמא כו' וכמו"ש רח"ו שהוא גבורות. וכן מצינו בגמ' (שבת ל"א.) ישועות זה סדר נזיקין והיינו דינא וגבורה. וז"ש וכד האי אתער לקבלה כמה דחילין שריא בעלמא כו' וכן כאן כל עלמא בדחילו דדינא:
1
ב׳אך יש להבין למה נצרכו ב' ימים דר"ה לתשובה שלימה. והלא כ' היום אם בקולו תשמעו ובמדרש (שוח"ט תלים צ"ה ושמו"ר סו"פ כ"ה) דרש לה על יום השבת. ועכ"פ די ביום א'. ובאמת מצינו (זח"א קכ"ט סע"א) זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא קרבין לגבי קוב"ה. וא"צ אפי' יום א' ולמה נתיחדו לזה ב' ימי ר"ה. גם כיון דאז בעי עלמא לאשתכחא קמי קב"ה בתיובתא שלים למה נצרכו אח"כ עוד ז' ימים עד יוהכ"פ. גם מ"ש ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למיעבד חדוותא כו' לא מצינו בעיוהכ"פ רק כל כל האוכל ושותה בתשיעי כו' ולפירש"י (ברכות ח': ויומא פ"א:) הכינו עצמיכם כי היכי שייקל לכם התענית ביוהכ"פ (וכמ"ש הרא"ש בפ"ח דיומא סי' כ"ב) והי' די באכילת לחם בעיוהכ"פ. אך לפירש"י (ר"ה ט'.) כל דמפיש באכילה ושתי' טפי עדיף כו' נר' שיש מצוה להרבות בסעודה (וכמ"ש הרא"ש שם) ומהגמ' (חולין פ"ג.) נר' שנהגו להרבות ולאכול בשר. ומעשה דחייט שהי' אוכלים דגים (כמ"ש הרא"ש). אך מצות שמחה לא מצינו. גם יש להבין הא בסוכות מתחיל זמן שמחתינו. וכמ"ש בזה"ק אח"כ וכדין כל חדוותא כו' ביומא תמינאה חדוותא דאורייתא הוא כו'. אך הענין שבכל שנה מתעורר בר"ה היום הרת עולם. וכמו שנברא אז אדה"ר בר"ה שהי' יום ו' ואז הי' הקלקול. ואח"כ הי' שבת שהוא זמן תשובה כמש"נ טוב להודות לה' שכל מי שמודה על פשעיו וכו' (כמ"ש בשוח"ט תהילים צ״ב:ב׳ ופרדר"א פי"ט וכ') ואי' בפסיקתא שיום השבת הגין עליו שהמתין לו השי"ת יום השבת שמא ישוב ויתקן הכל וכ"כ במדר' (ב"ר פכ"א) אין ועתה אלא תשובה שפתח לו פתח של תשובה. והוא אומר פן לאו. וכשעבר יום השבת ונטרד במוצ"ש מג"ע. ביום א' כבר רצה לשוב בתשובה והקריב קרבן (כמ"ש ע"ז ח'.) ואז הוצריך לז' ימי המעשה שיהי' ז' נקיים. ואם הי' שב בתשובה על כל הפגם והקלקול הי' אח"כ כל התיקון כמו לעתיד. וכן בכל שנה מתעורר יומי דדינא בר"ה ואז ישראל בתשובה מיד נגאלין בתשרי (כמשנ"ת במ"א דכו"ע מודו דע"י תשובה נגאלין בתשרי) ובא התעוררות שיתעוררו בתשובה. וכדין כל עלמא בדחילו דדינא ובעי ההוא זמנא בתיובתא שלים לאשתכחא קמי קב"ה. ומצד הקב"ה אם היו ישראל שבין בתשובה שלימה הי' נתקן מכל וכל כמו ביעקב אע"ה באמת בלא יצה"ר כאדה"ר קודם הקלקול. ומ"מ הוא מצדו נתיירא שמא יגרום החטא (כמ"ש ברכות ד'.) וכן ישראל צריך אח"כ ז' נקיים כמו האשה שנטהרה לבעלה ואז ביום הז' היא שמחה למטרוניתא שהוא הכנה לזווגא דמלכא. וז"ש ובעיין בני היכלא למיעבד חדוותא ולמטבל בנהרא לדכאה בזווגא דמטרוניתא ביומא אחרא היא זווגא דילי' לשוואה שמאלא תחות רישהא וכו' והיינו בעיוהכ"פ השמחה ממה שהוא יום ז' מז' נקיים. והיא הכנה לזיווג של יוהכ"פ. ומ"ש למטבל בנהרא בודאי אין הפי' על טבילה לבד. רק הוא כמ"ש הרמב"ם (סוף ה' מקואות) ואעפ"כ רמז יש בדבר כו' המכוין לבו לטהר נפשו מטומאת הנפשות כו' והביא נפשו במי הדעת טהור כו' והיינו שזמן הז' ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ ימי תשובה להיות ז' ימים נקיים. ולהטהר במי הדעת שהוא השער הנ' שנמסר לבע"ת והיינו טבילה בנהר דינור. ומזה זוכין לשמחה בעיוהכ"פ. שמחה מההכנה להזווג ביוהכ"פ. ואז הזמן להיות נתקן הכל. ומ"מ צריך להתענות לכפר על העבר. וז"ש וכדין ישראל בתעניתא על חובייהו ומכפרא להו דהא אמא עלאה אנהירת אנפהא למטרינותא בזווגאה כו'. ומצד השי"ת כבר מר"ה נתקן הכל. אך מצד ישראל יש פחד וצריך ז' נקיים. ומש"ה בעיוהכ"פ הזמן שנתקן כל שורש הפגם שהי' בג' הקליפות. שאדה"ר הי' הקלקול בתאוה והנאת הגוף. ואח"כ אצל קין יצא ק' רציחה וקנאה. ואח"כ ע"י אנוש יצא לפועל ק' ע"ז שלימות היצה"ר. ובאמת כל הקליפות נכללו במ"ש הנחש ואף כי אמר אלהים גו' שאין להשגיח על ציווי השי"ת והוא כעין כפירה וע"ז. אך לפועל יצא אח"כ בזרעו. וע"ז הי' הזמן בז' ימי המעשה שאחר שבת ראשונה שיתקן אדה"ר מכל וכל. ואחר שלא נתקן. הזמן בכל שנה בר"ה ב' ימי תשובה ואח"כ ז' ימים נקיים מצד ישראל:
2
ג׳והנה התוס' (ר"ה ח':) דקדקו על מה שלא זכרו (פסחים ס"ח:) הכל מודים בעיוהכ"פ דבעינן נמי לכם ובאמת למה הוזכר בעיוהכ"פ המצוה לאכול ולשתות בלשון עינוי. אך לכם מורה שיש מצוה בהנאת הגוף. משא"כ בעיוהכ"פ שהמצוה לתקן שורש הפגם שהי' הנאה באכילה וצריך להיות האכילה כעינוי שלא ירגיש שום הנאה רק לקיים מצות בוראו כדי שעי"ז יהי' מתוקן כבר כל שורש הפגם באכילה. ואפשר ג"כ שטעם המצוה לאכול בעיוהכ"פ כיון שעי"ז יהי' העינוי יותר כשפורש מאכילה ושתי' (עדמ"ש תענית כ"ו. במשנה) שינוי וסת. ואפשר שז"ש רש"י ז"ל (ר"ה ט'.) וכיון דאכילתו עינוי חשובה כל דמפיש באכילה ושתי' טפי עדיף. שיהי' העינוי יותר ביוהכ"פ. ולפ"ז א"ש הא דלא קאמר (בפסחים) הכל מודים בעיוהכ"פ דבעינן נמי לכם. כיון שבעיוהכ"פ לא הותר הנאת הגוף כלל רק אכילה לש"ש. ולהגוף יהי' עינוי יתירה. ומ"מ כיון שאז גמר התיקון ע"י תשובה ולמטבל בנהרא בנהר דינור במי הדעת מזה נצמח שמחה מיום המחרת שיהי' הזיווג. וכעין מ"ש (תענית ט"ו.) ישרים לשמחה לישרי לב שמחה. אך כ"ז התיקון יהי' רק כמו משיח ב"י שיקבץ נדחי ישראל ויכבוש כל האומות. חשף ה' את זרוע קדשו כו' דבי' תלייא נוקמא דבי' תליא פורקנא כו' ומ"מ עוד יהי' מציאות לאו"ה. עד שיתעורר גוג ומגוג שיאסוף מכל ע' אומות (גימ' גו"ג ומגו"ג) על ה' ועל משיחו. ואף שבאם יהי' התיקון כראוי לא יהי' פחד ממנו. כמש"נ יושב בשמים ישחק גו' מ"מ מצד ישראל יהי' עוד פחד וכמ"ש (סוכה נ"ב.) על משיח ב"י שנהרג כו' ואם יהי' התיקון כראוי לא יצטרך להיות נהרג. ואח"כ מתחיל זמן שמחתינו מצד ישראל שידעו ג"כ שהוא שמחה. וז"ש ביומא קדמאה דחג יתער ימינא לקבלה בגין לחבקא. וכדין כל חדוותא וכל אנפין נהירין וחדוותא במים צלינן לנסכא על מדבחא. והיינו דאז מתחיל התיקון ממשיח בן דוד שיהי' ע"י קדושת האבות. שהם מרכבה לג' מדות חג"ת והם ענפים מג"ר כמ"ש (זח"ב י"ד סע"ב) עביד לאברהם ברזא דחכמה ליצחק ברזא דתבונה ליעקב ברזא דדעת. וז"ש כל חדווא נגד א"א ונגד מדת חכמה שהוא הי' הראשון שהוריד הד"ת שקיים כה"ת כולה והי' זקן ויושב בישיבה (כמ"ש יומא כ"ח:). וכל אנפין נהירין נגד יצחק אע"ה שמדתו גבורה פחד יצחק ונפקי מבינה (זח"ב קע"ה ב') וזהו אנפין נהירין ע"י תושבע"פ מבינה שנתקן הכל. ואח"כ חדוותא במים צלילין היינוי מימי הדעת. וזהו כנגד קו האמצעי יעאע"ה הברית התיכון וגו' שמופיע מקוצו של יוד דרמיזא לכ"ע (זח"ג ס"ה ב'). לנסכא על מדבחא שירד לשיתין לתהום להיות לעולמי עד. ובעיין ב"נ למיחדי בכל זינין דחדווא דהא ימינא גרום כו' כדין חדוותא הוא לאשתעשא כו' והיינו ימינא גרום חכמה. חדוותא הוא לאשתעשא עפמ"ש ואהי' שעשועים יום יום. ונדרש מזה (ויק"ר פ' י"ט) ששני אלפים קדמה תורה לבריאת עולם. יומו של הקב"ה אלף שנה. והיינו ב' מדות חכמה ובינה (ונת' כ"פ). ואח"כ ביומא תמינאה חדוותא דאורייתא הוא דהא כדין זווגא דגופא הוא זווגא דכלא למיהוי כלא חד ודא הוא שלימו דכלא כו' דלית לי' חולקא לאחרא. והיינו שזה נגד תחיית המתים שאז גם הגופים יהיו בקדושה כמו שהי' רצון הבריאה. אם לא הי' קלקול כלל בע"ש שהוא יום ראשון דר"ה. ואז ה' בדד ינחנו שלא יהי' כלל מאו"ה. וז"ש למענה לבתר אתדווגת בגופא וכדין כלא איקרי אחד בלא פרודא כדין הוא שלימו דכלא. והיינו דקדושת יע"א ולדבקה בו הדביקות בהשי"ת. כעין מ"ש (ב"ר פ' פ') ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע ותדבק נפשו כו' ואתם הדבקים בה' גו'. והעיקר יהי' לעתיד אחר תחה"מ שיהי' הזווג בגוף ג"כ כצלמינו כדמותינו, ויהי' היחוד בשלימות בגוף ג"כ ואתם הדבקים בה"א:
3