פרי צדיק, מוצאי יום הכפורים ב׳Peri Tzadik, Motzei Yom Kippur 2
א׳במד"ר (קהלת ט' ג') שבמוצאי יוהכ"פ יצתה ב"ק אכול בשמחה לחמך כבר נשמע תפלתכם יש להבין למי יוצא הב"ק ומי שומע אותו. גם למה כ' לשון יחיד. כיון שהוא לכל ישראל הול"ל לכו אכלו בשמחה לחמכם ושתו בלב טוב יינכם. גם מה תועלת מהב"ק. אך מצינו (סוטה ל"ג.) יוחנן כה"ג שמע ב"ק מבית קה"ק שהוא אומר נצחו טליא כו' בשמעון הצדיק ששמע ב"ק מבית קה"ק שהוא אומר בטלה עבידתא כו' וכתבו אותה שעה וכוונו. ומה נ"מ בב"ק זה. ומה ספרו שכוונו השעה וכי להראות גדולת הכה"ג. אך באמת הקול הוא מדת הקב"ה שהוא גזר למעלה אז. וע"י הקול אז נצחו טליא באותו שעה וכן נהרג גסקלגס ובטלו גזירותי'. והכה"ג שהי' בקה"ק שהוא כנגד כ"ע (כמ"ש זח"ב קכ"א ע"א) ומצינו בגמ' (ברכות ז'.) נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריא' וכו' והוא שם של כ"ע. ומש"ה שמע הגזירה מן השמים. והוא שמע הקול ממש מהשי"ת מה שנגזר בשמים והקול הועיל שאז נצחו המלחמה. וכן באותו שעה נהרג גסקלגס וכו' וכן מצינו (סנהדרין י"א.) ונתנה עליהם ב"ק מן השמים יש כאן א' שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו כו' נתנו עיניהם בהלל הזקן כו' הי חסיד הי ענו. שוב כו' ונתנה עליהם ב"ק מן השמים יש כאן א' שראוי שתשרה עליו שכינה כו' נתנו עיניהם בשמואל הקטן כו'. ובמ"א (בסוטה מ"ח:) ליתא לתיבת כמשה רבינו וגם שם יש להבין תועלת הב"ק אך היא ג"כ כמו שאמרנו שע"י הב"ק זכו הלל וכן שמואל הקטן שיהי' ראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו שמצדו לא הי' לו שום עסק כי הי' כן משורש כשנולד נתמלא הבית אורה כמ"ש (סוטה י"ב.) ומש"ה יכול להשפיע ד"ת לישראל וכן הם ע"י הב"ק זכו שראוי שתשרה עליהם שכינה. ולגי' כמשה רבינו הוא כאמור שהלל ג"כ הי' נשיא בישראל ולומד תורה לכל ישראל. ולגי' שלא נזכר כמשה רבינו מפני שהוא הי' רק ראש לכמה מישראל ולא לכל ישראל כמשה רבינו. וזה שהספידו עליהם הי חסיד הי עניו חסיד מורה שתיקן הכל שא"ל שום עסק מצד נפשו עניו מורה שנקבע הקדושה בשורש מתולדה. וזה מתברר אחר שהוא חסיד ומתקן הכל. ואח"כ הי עניו שהכל מהשי"ת שהקדושה בקביעות מצד השי"ת. ואז הוא ראוי ללמד לישראל. וע"י הב"ק הופיע בהם שראוי שתשרה עליו שכינה בדור הזה. וע"ז כ' התוס' (סנהדרין י"א.) בשם י"א שלא הי' שומעין הקול היוצא מן השמים. רק הקול אחר היוצא ממנו וזהו ב"ק. ורק הכה"ג שמעו מן השמים מפני שהי' בקה"ק וכאמור. וכן ענין הב"ק שיצא ביוהכ"פ שבודאי אם הי' מצוה מדברי קבלה או מד"ת לאכול ולשתות במוצאי יוהכ"פ הי' כתוב כן אף בגמ' לא נזכר מצוה בזה. ולמה נרמז בב"ק לך אכול וגו' אך הב"ק מופיע בכל מי שזוכה להרגיש בלב הקול הנגזר מן השמים אם כבר זכו ביוהכ"פ להיות הזיווג והתיקון ופגם הנחש. אז מועיל שיהי' אכילתו בקדושה וזש"נ לך אכול בשמחה לחמך שיהי' שמחה מהזיווג ביוהכ"פ (כשנ"ת עיוהכ"פ) והנה הרמ"ז הק' (בגליון זה"ק אמור ק' סע"ב) שבפ' אמור איתא ויהכ"פ אוכח דת"ה אסור בגין דזווגא לא אשתכח כו' ובפ' פנחס (רי"ד ע"ב) איתא לדכאה גרמייהו בזווגא דמטרוניתא ביומא אחרא היא זווגא דילי' לשוואה שמאלא תחת רישהא כו' אך לפי מה שאמרנו (עריוכ"פ) כשיגיע הזמן שיזכו ישראל שיהי' נגאלין בתשרי ויזכו בר"ה לתשובה ואח"כ ז' ימי תשובה ז' נקיים. ובעיוהכ"פ ההכנה למטבל במימי הדעת לזיווג של יוהכ"פ יהי' הזיווג ביוהכ"פ. אך כל זמן שלא בא הזמן ולא נגאלו עוד ולא נתקן כראוי זווגא לא אשתכח ביוהכ"פ. וכמ"ש בפ' אמור ומי שזוכה לתקן בפרט נפשו כראוי אע"פ שהעולם נידון אחר רובו מ"מ הוא בפרט נפשו מרגיש בלב לשמוע הב"ק במוצאי יוהכ"פ לך אכול בשמחה לחמך. ועכ"פ יזכו בחג זמן שמחתנו שיהי' גמר התיקון לפגם הנחש ויהי' האכילה ד"ת עדמש"נ לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבע"פ (זח"ג רע"א ע"ב) וזה מועיל הב"ק למי שמרגיש בלב ושומע אז באותו זמן נתקן כמו שאמרנו בכל עניני הב"ק. וזש"נ לך אכול בשמחה לחמך הכל לשון יחיד שהוא רק ליחידי סגולה שמרגישים וש"נ לך ע"ד מה שאמרנו במ"ש (תמיד כ"ח) איזו דרך ישרה שיבור לו האדם דרך לבא לישר הלב לזכות לישרי לב שמחה. וכן לך אכול בשמחה שיהי' עכ"פ הכנה לזמן שמחתינו בחג שיתוקן כל פגם הנחש ויהי' האכילה בשמחה ואח"כ בחדוותא דאורייתא בשמע"צ. ושתה בלב טוב יינך לחמך יינך דייקא שהכל יהי' האכילה והשתי' ד"ת תושב"כ ותושבע"פ כמו קודם קלקול הנחש. והב"ק מועיל לכל מי שמרגיש בלב ושומע אותו מועיל בשעתו. וש"נ (סוכה ל"ג) ב"ק שאני דלאשמיע עבידא והיינו שהב"ק בא להופיע בלב מי ששומע ויש מי שאינו מבין בלה"ק ומ"מ לבו זך ונקי וזוכה שנכנס בו הב"ק. ולכן מדה זו יודעת בע' לשון (כמ"ש פירש"י) וכן ענין הב"ק בגמ' (מ"ק ט'.) יצתה ב"ק ואמרה כולכם מזומנין לחיי עוה"ב שבאמת למה אכלו ביוהכ"פ וכי שכחו ח"ו כל ישראל קדושת יוהכ"פ. אך באמת מצינו (ת"ז תי' כ"א מ' ע"א ד"ה פורים) עיי"ש יוהכ"פ דעתידן לאתענגא בי' ולשנוי לי' מעינוי לעונג ומה דאיהי שכינתא אסור כו' כנעילת הסנדל בהאי זמנא אתמר מה יפו פעמיך בנעלים וכו' נראה שלעתיד יתבטל עינוי נעילת הסנדל. וכן הזיווג יהי' הזמן ביוהכ"פ כשיגיע הזמן שיהי' נגאלין בתשרי כאמור כנראה מהזוה"ק ואז יהי' רק מצות עינוי התענית מאכילה ושתי' שהתורה לא תשתנה ח"ו ואף אחר התיקון יהי' נצרך התענית לכפר על העבר. כמו שאמרנו. במ"ש (בזוה"ק פ' פנחס הנזכר) וכדין ישראל בתעניתא על חוביהו כו'. ואז סברו שכבר הגיע זמן התיקון ויהי' שלמה משיח. ולכן סברו שא"צ תענית וסברו שאין עוד מקום לתענית יוהכ"פ. אך אח"כ הרגישו שעכ"פ נצרך התענית לכפר העבר. וכמש"כ בזוה"ק ונצטערו ויצאה ב"ק כולכם מזומנים לחיי עוה"ב. ואז הועיל הב"ק בשעתו שנעשו מזומנים לחיי עוה"ב ולשון מזומנים לחיי עוה"ב (נת' ל"ג בעומר) וכן כל עניני ב"ק שמצינו מועיל בשעתו וכמו שמצינו (שבת נ"ו:) בשעה שאמר דוד למפיבושת את וציבא תחלקו כו' יצאה ב"ק וא"ל ירבעם ורחבעם יחלקו את המלוכה והיינו כמו שאמרנו שאז כשקיבל דוד לה"ר אז נגזר בשמים שלא יהי' עוד זמן התיקון ויחלקו רחבעם וירבעם המלוכה ויוצמח משיח בן יוסף מירבעם ואח"כ משיח בן דוד מרחבעם. וכן כל עניני ב"ק שבש"ס. וזה תועלת הב"ק שיוצא במוצאי יוהכ"פ לך אכול גו' שמועיל לכל מי שזוכה להרגיש בלבו לו מועיל להיות הכנה לתקן הפגם באכילה שורש קלקול הנחש. גם יתכן דמש"ה אמר לשון יחיד לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך שאף אם יזכו כל ישראל להתיקון אז ג"כ צריך להיות לשון יחיד וכמו שמצינו בזוה"ק (ח"ג פ"ד ע"ב) בקדמיתא אנכי ה"א כו' בלישנא יחידאי והכא אני ה' אלהיכם בלישנא דסגיאין אלא ת"ח כו' לא אשתכחו קמי קב"ה בלבא חד וברעותא חדא כמה בההוא יומא דקיימו בטורא דסיני כו' ואם יזכו כל ישראל להיות התיקון וזיווג קב"ה וכנס"י ביוהכ"פ אז יהי' הכל כאיש א' בלב א' כמו במ"ת דכ' ויחן ישראל כאיש אחד בלב א' (כמ"ש במכילתא) ומש"ה הבת קול יוצא לך אכול בלשון יחיד. וכשרואין אחר יוהכ"פ שעוד לא נגמר התיקון ביוהכ"פ בכלל ישראל שבעולם נידון אחר רוב עכ"פ במוצאי יו"כ מי שזוכה מרגיש הב"ק לך אכול בשמחה לחמך שיהי' הכנה שיתוקן הפגם בזמן בחג וביומא תמינאה חדוותא דאורייתא ויהי' נגאלין מיד ב"ב אמן:
1