פרי צדיק, מוצאי יום הכפורים ג׳Peri Tzadik, Motzei Yom Kippur 3
א׳יומא (ע' ע"א) ויו"ט הי' עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש. מצינו בש"ס גבי ר' יוסף עבידנא יומא טבא לרבנן. מאן דהוה א"ל הלכה כר"י כו' ואח"כ מד"א לי אין הלכה כר"י כו' ופירש"י יו"ט לרבנן סעודה לתלמידים. וכן (שבת קי"ט.) כי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתי' עבידנא יו"ט לרבנן והיינו סעודה. (וכמו שלמדו מזה שהוא סעודת מצוה עי' יש"ש ב"ק) ומה זה לשון יומא טבא והל"ל סעודה. אך ענין יו"ט הוא שמחה כמו שתקנו אנשי כנה"ג מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון. ובגמר מצוה עושין שמחה וסעודה כמו שעשה שלמה בגמר בנין בהמ"ק משתה ז' ימים. ובידם הי' כח להכניס שמחה בלב הכלל שיהי' ישמח ישראל בעושיו שמחו צדיקים בה'. דבלא"ה לשמחה מה זו עושה. וגבי נבל שמצינו לשון על יו"ט באנו (שמואל א' כ"ה ח') הוא מפני שנתקיים מצות ראשית הגז. ושיעור לחיוב ראשית הגז למדו (חולין ר"פ ר"ה) מחמש צאן עשיות דכתיב גבי'. ואף שהי' מצוה מיוחדת להם. היו בכח לעשות יו"ט לרבנן להכניס שמחה בלבם וכן כאן שנעשה לו נס שיצא בשלום וידע שגמר מצותו הי' לו יו"ט ושמחה לגמר מצותו שעשה בשלימות. ואף שיו"ט שלו הי'. הי' בכוחו לעשות יו"ט לאוהביו. ובזה"ז שאין לנו כהן ומקדש ונשלמה פרים שפתינו. ומחמת החשק שלנו לעשות הרי אמרו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה (ברכות ו'.) כל א' מישראל גומר מצותו והוי יו"ט לכל כמש"כ (תוס' שבת קי"ד: ד"ה אמאי ובמדרש) יצא ב"ק במוצאי יוכ"פ לך אכול בשמחה לחמך ושתה טוב יינך כי כבר רצה א' את מעשיך:
1