פרי צדיק, לט"ו בשבטPeri Tzadik, Tu BiShvat
א׳בחמשה עשר בשבט ראש השנה לאילן ונוהגין לאכול בו מפירות האילן. ואיתא בפסיקתא זוטרתא (בא י פ' כד) יש אומרים כי משבט התחילו המכות למצריים לפיכך נק' שבט שבט למצריים. והיינו כמ"ש במדרש (שמות רבה פ' ט) על המכות פסוק דושבט לגו כסילים ע"ש. וחשב שהמכות שמשו כל א' שבוע א' עד ט"ו ניסן שיצאו. ובמשנה דעדיות (סו' פ"ב) דמשפט המצריים י"ב חודש וגם אמרו (שמות רבה שם ומדברי תורה) דכל מכה ההתראה עם שימוש המכה היה חודש א' ע"ש. ולדעת הגמ' ומד' התחילו אז הג' מכות אחרונות שהיו כנגד ג' ראשונות כמו שאמרנו (ונת' ריש פ' בא) שבהם הוציאו מהמצריים פנימיות הקדושה שהיה משוקע בהם והחלישו כח הג' ראשונות שבקלי' זה לעומת זה. וזה התחיל בשבט וזהו הרמז ושבט לגו כסילים דהוא לשון פנימיות שבתוכם. ואיתא בס' יצירה המליך אות צ' בלעיטה ושבט בשנה כידוע שתחלת הסתת הנחש היה באכילה ואחר כך הטיל בה זוהמא וא' בספרי (עקב) שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה וכמה שנאמר ואכלת ושבעת השמרו לכם פן וגו'. פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת וגו'. שמנת עבית וגו' ויטוש וגו'. שבעו וירם לבם על כן שכחוני ועוד טובי. ובגמ' (ברכות לב.) מלי כריסיה זני בישי (שם כט :) לא תרוי ולא תחטי.
1
ב׳והש"י ברא את האדם שיצטרך אכילה לקיום החיים שהוא חיות הקדושה והיה בהאכילה קדושה. ובתחלת הבריאה היה מזון האדם מפירות האילן כמה שנאמר ויטע וגו' וישם שם את האדם ונטיעה הוא באילנות וכמה שנאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. ומה שנאמר נתתי לכם את כל עשב וגו' ואת כל העץ אשר בו פרי עץ וגו' לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ וגו' אין הכונה הכל לכולם רק פרי העץ לאדם ועשב השדה לבע"ח תדע דאחר החטא בקללות נאמר לו ואכלת את עשב השדה וא' (פסחים קיח.) דזלגו עיניו דמעות אני וחמורי נאכל באבוס אחד וא"ל בזעת אפך וגו'. ואז נתקללו פירות האילן ועתיד להחזירן לתיקונן כמ"ש (ב"ר פ' יב). ובעצרת על פירות האילן (כמ"ש ר"ה טז.) כי במתן תורה נעשה חירות ממה"מ ומיצר הרע שהכל א' (כמ"ש ב"ב טז.) וחזר להיות כקודם החטא ונתקנים הפירות. ובשבט הוא על ידי היסורין ע"ד שנ' הכרתי גוים וגו' תראי אותי תקחי מוסר ונאמר במכות מצרים אשר יגורת מפניהם. ועל ידי זה היה רפואה לישראל וזהו שבטך ומשענתך שע"י השבט זוכין למשענת שהוא דברי תורה (כמ"ש חגיגה יד.). והנה אדם הראשון קודם הקלקול היה עסקו רק בדברי תורה כי נברא בבחירה לבחור רק בטוב. ופרנסתו מזומנת בלא שום יגיעה דעצי הגן נתנו פרים וחטים גם כן היו גדלים באילן וכמ"ש (ברכות מ.) דאיכא למ"ד דאילן שאכל ממנו אדם הראשון חטה היה ורש"י כ' (ר"ה טז סע"א) דמש"ה א' הביאו שתי הלחם בעצרת שיתברכו פירות האילן. ואז הוציאו האילנות גלוסקאות כמו לעתיד שעתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות כו' (כמ"ש שבת ל :) ולא היה נצרך אף טורח דטחינה ואפייה. ואיתא בתוק"ז (תי' כ"ד) ובתיקונים שבסוף זוה"ח (דף קז ב) דכלא קשוט מ"ד חטה ומ"ד תאנה ומ"ד גפן ולא הוו חולקין במילוליהו ע"ש והיינו שהיה כח עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע בכל עצי הגן והמחלוקת הוא רק במה תחלת הקלקול (ונת' בראשית מא' ח' ע"ש) ואחר הקלקול שניתן הכל תחת הבחירה לבחור בטוב ובהיפך נאמר לו בזעת אפך וגו' שיצטרך יגיעה ועבודה בדרך ארץ להיות לו לסייעתא להיות משכחת עוון ולבחור בחיים ובטוב. ואיתא מהאריז"ל דהנפשות מדור המבול נשתעבדו במצרים וגם נפש משה רבינו ע"ה היה בדור המבול וכמו שנרמז בגמרא (חולין קלט :) משה מה"ת בשג"ם גימט' משה ועל זה מרמז כי מן המים משיתוהו ממימי המבול. דמקלקול אדם הראשון נעשה הערבוב גם בנפשות וגלות מצרים היה להפריד הרע מהטוב ונתקנו אז נפשות דור המבול. וידוע דחטא דור המבול היה בתאוה ועיקר תאוה בלב ועל זה נאמר מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים והמכות שהיה נגוף לממצרים ורפוא לישראל כשנ"ת כ"פ וסדר המכות מתתא לעילא והיה מכת ארבה נגד בינה לבא. וכ' במכת ארבה ולמען תספר וגו' וכ' ביואל גם כן לבניכם ספרו וגו' מרמז שנתקנו ישראל בפנימיות הלב לדורות. וכן נאמר ביואל ואת הצפוני וגו' דקאי לפשוטו על הארבה ובגמרא (סוכה נב.) צפוני זה יצר הרע שצפון בלבו של אדם (ונת' בא סו' מא' ב) ולזה היה מכת ארבה בחודש שבט שיתוקן פנימיות הלב מתאות גשמיות וזה מרמז המליך אות צ' בלעיטה שהצדיק מתקן בראשית עבודתו תאות אכילה כש"נ צדיק אוכל לשובע נפשו רק להחיות את נפשו בלא שום תאוה. וחודש שבט זמן תיקון האכילה מתאוה. ואחר כך בחדש אדר מכת חשך נגד חכמה מוחא ואז הוא מחיית עמלק ומרמז נגד משיח בן יוסף שאין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל (כמ"ש פסיק' רבתי פ' יב) ושבט הוא ההכנה למחיית עמלק ואמרנו שלכך המצוה בפורים לעשות סעודה ולשתות כי כבר נתקן ענין אכילה ונמחה זכר עמלק על ידי צדיק האוכל לשובע נפשו. ומסמך גאולה לגאולה (מגילה ו סע"ב) היינו גאולת מחיית עמלק לפסח וחודש ניסן שמרמז על משיח בן דוד כ"ע איהו כתר מלכות ובמדת כ"ע נגאלו ישראל ממצרים בניסן ובו עתידין להגאל. ובעצרת זמן מתן תורה שנתקן קלקול אדם הראשון שהיה חירות מיצר הרע מקריבין שתי הלחם שיתברכו פירות האילן דחטים גם כן מין אילן כמ"ד דעץ הדעת חטה היה (כמ"ש רש"י ר"ה טז.) ומרמז שעל ידי התורה נתקן ונחשב כמו קודם הקלקול. ובשבט לב"ש מר"ח ולב"ה מט"ו בו שנתמלא הסיהרא מפגימתה שנתקן ענין תאות אכילה הוא ר"ה לאילן ואנחנו מברכין על הפירות להכניס בהם ברכה וקדושה. ובסוף סוטה הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח ובגמ' שם דאמר מורחינא ריחא דחינוניתא ואמר לו בני טהרה יש בך והוא טהרת הלב מתאות וכמ"ש דוד המלך ע"ה במזמור כאשר בא וגו' לב טהור ברא לי ונאמר יראת ה' טהורה ויראה מציל מתאות כש"נ רק אין יראת וגו' ונאמר והריחו ביראת ה' דעל ידי יראה זוכין לחוש הריח והיינו על ידי הטהרה וא' (עירובין כא :) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא וממ"ש בחורי מבואר דר"ל חטאי התאות שמצוי בילדות ומי שנקי מזה מריח ריח טוב:
2
ג׳במשנה (ריש ר"ה) בא' בשבט ראש השנה לאילן כדברי ב"ש ובה"א בט"ו בו. ראיתי שדקדקו למ תני לאילן לשון יחיד וכ' דתי' איל"ן גימט' צ"א גי' ב' השמות ובאמת יש לדקדק יותר הא דתנן בא' בתשרי ראש השנה וכו' לנטיעה לשון יחיד אף דכולהו תנן לשון רבים לשנים ולשמיטין וליובלות וכן אחר כך לירקות ובאמצע תני לנטיעה לשון יחיד. ויש לומר הענין דאיתא בזוהר הקדוש (בשלח ס ב) על פי ויורהו ה' עץ ואין עץ אלא תורה דכתוב עץ חיים וגו' ואין תורה אלא קב"ה ר"א אמר אין עץ אלא קב"ה דכ' כי האדם עץ השדה דא עץ שדה דתפוחין. ואף דבכ"מ חלק תפוחין קדישין היינו כנסת ישראל נפשות ישראל. אך הוא על פי מ"ש (שבת פח.) כתפוח בעצי היער למה נמשלו ישראל לתפוח וכו' ותמהו התוס' דבהאי קרא לא נמשלו ישראל לתפוח אלא הקב"ה כדכ' כן דודי בין הבנים. אבל נראה דבאמת הקב"ה נקרא האילן של תפוח ונפשות ישראל נמשלו לתפוחים פרי האילן ועל דרך מ"ש בזוהר הקדוש (לך פה ב) ופריו מתוק לחכי אלין נשמתהון דצדיקיא דכלהו איבא דעובדוי דקב"ה וכו' שהן פריו כמה שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם וחק"ת כנסת ישראל כמ"ש בס' הבהיר (סי' כט) וינפש שמשם פורחין כל הנשמות וקב"ה האילן והשדה שכינתא על דרך מ"ש תוס' (כתובות ב :) שהאשה שדה של הבעל ע"ש וז"ש ודא עץ שדה דתפוחין. וז"ש מקודם ואין עץ אלא תורה ואין עץ אלא קב"ה והיינו שאין שום תפיסה בהשי"ת רק על ידי הדברי תורה שהם דרכיו של הקב"ה. והשי"ת האציל עשר מדות לבריאת העולם וסדרם בפתי' אליהו על קומת צורת האדם ע"ש. שעל פי סדר המדות שהאציל השי"ת ברא האדם בצלמנו כדמותנו ובמד' (ב"ר ר"פ כז) גדול כחן של נביאים שמדמים צורה ליוצרה וכו' דמות כמראה אדם וגו'. ואמר ר"א אין עץ אלא קב"ה דכ' כי האדם עץ השדה וקאי על הקב"ה ולפשוטו קאי על האדם דהאדם נקרא גם כן עץ שממנו יוצאים פירות גם כן. וכמ"ש בזוהר הקדוש (שם) על מה שנאמר ממני פריך נמצא וכן כתוב צדיק כתמר יפרח כארז וגו' שגם הצדיק נמשל לעץ ויוצאים ממנו פירות וזש"נ כי האדם עץ השדה שהוא בצלמנו כדמותנו וצורתו של יעקב חקוקה בכה"כ וכמ"ש בזה"ק (בשלח נא ב) והבריח התיכון וגו' ודא קב"ה רי"א דא יעקב וכלא חד. וכ' ויטע ה' אלהים גן בעדן וגו' והיינו שברא עץ החיים והוא תורה (כמ"ש ריש סא"ר) אילן אחד. ואיתא (קידושין ל :) בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין והוא שהשי"ת ברא גם כן עץ הדעת טוב ורע והוא גם כן דברי תורה וכמ"ש (ברכות ה.) ואין טוב אלא תורה והיינו שאחר הערבוב ברא השי"ת שיהיה עץ הדעת טוב ורע להיות ביד האדם לעשות כולו טוב וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א כז א' וש"מ) דאית אורייתא מסט' דעץ החיים ויש אורייתא מסט' דעץ הדעת טוב ורע. ואיתא בתקו"ז (תי' כד) וכ"כ בתקוני זוה"ח גפן דחב אדם הראשון וח"א חטה היה וכו' וכלא קשוט שבע מינין אינון וכו' ולכאורה איך יצויר כלא קשוט בדבר התלוי במציאות ואמרנו דכ' ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע והוא שהשי"ת ברא שבתוך עצי הגן היה השורש עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע ואם היה אדם הראשון טועם מתחלה מעץ החיים היה מרגיש בכל עצי הגן מעץ החיים אך כיון שטעם מעץ הדעת טוב ורע הרגיש בכל אכילתו מעה"ד טו"ר כיון שנעשה הערבוב (ונת' בראשית מא' ח) והאלהים עשה את האדם ישר ואם לא היה הקלקול היה רק נטיעה אחת שהוא עץ החיים וזה ברא השי"ת וכל עצי הגן ענפים ממנו אך אחר הקלקול שנעשה הערבוב טו"ר ונעשה עץ הדעת טוב ורע. אז עץ החיים הוא קב"ה ואין בו שום תפיסה רק על ידי אורייתא מסטרא דעה"ד טוב ורע והיינו לטעום רק מהטוב שבו. וכן היה במתן תורה אף שיש תרי"ג מצות מכל מקום השורש אנכי ולא יהיה לך שמפי הגבורה שמענום (כמ"ש מכות כד.) והיינו דאנכי כולל כל הדברי תורה והוא עץ החיים וכל מצות ענפים ממנו וכמ"ש (שהש"ר פ' ישקני) שבשעה ששמעו דיבור אנכי נתקע ת"ת בלבם. ולא יהיה שהוצרך אחר הקלקול שנעשה הערבוב טוב ורע דאיתא (שם) שבשעה ששמעו לא יהיה לך נעקר יצר הרע מלבם. ואז בשעת מתן תורה נתבטל כל הרע ונעשה רק טוב והיה כמו קודם הקלקול הא' עשה את האדם ישר ואם לא חזר יצר הרע למקומו אחר כך היה רק אילן א' עץ החיים כמו קודם הקלקול. ואחר שחזר יצר הרע למקומו יש רק עה"ד טוב ורע כיון שיש ערבוב והיינו לטעום רק מהטוב. ושמעתי מרה"ק זצוק"ל דמשה רבינו ע"ה היה שרשו דבור אנכי ור' עקיבא היה שרשו דבור לא יהיה לך. והאריז"ל כ' דרע"ק היה שורש תורה שבעל פה ואמרנו דמוכח כן מגמ' (סנהדרין פו.) וכולהו אליבא דרע"ק וז"ש (ב"ב יב :) ומתאמרא משמיה דרע"ק בן יוסף כוותיה שתפס רע"ק מפני שהיה שורש תורה שבעל פה כאמור. והיינו דשורש משה רבינו ע"ה היה תורה שבכתב והוא עץ החיים להכניס דברי תורה ללב חכם לימינו ומשה רבינו ע"ה לא ידע משום רע שכשנולד נתמלא הבית אור כמ"ש (סוטה יב.) ורצה שיהיו כן כל ישראל וכמו בשעת מתן תורה דכתוב אני אמרתי אלהים אתם. ורע"ק שהיה בן גרים ואמר כשהייתי ע"ה וכו' (כמ"ש פסחים מט :) שרשו התורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס עד"ש (נדרים כב :) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו' מ"ט כי ברב חכמה רב כעס וז"ש שהיה שרשו דבור לא יהיה לך שהוא לעקר ולשרש את הרע מלב כסיל שיהיה רק עץ הדעת טוב. וז"ש בזה"ק מסט' דעה"ד טו"ר ודא איסור והיתר כשר ופסול טומאה וטהרה. והנה נחלקו ר"א וריה"ש דר"א אומר בתשרי נברא העולם וריה"ש אומר בניסן וכו' (ר"ה י :) וכ' התוס' (שם כז.) דאלו ואלו דברי אלהים חיים דבמחשבה עלה לבראות בתשרי ולא נברא עד ניסן ע"ש והיינו אשר עשה האלהים את האדם ישר ועלה במחשבה לבראו במדת הדין וזה בתשרי וראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדת הרחמים למדת הדין כש"נ ביום עשות ה' אלהים וזהו אחר שראה הקלקול ונברא בניסן. וכפי שעלה במחשבה אשר עשה את האדם ישר כ' ויטע היינו נטיעה א' שהוא עץ החיים ממנו היו הענפים כל עדברי תורה וזה בא' בתשרי שהוא ר"ה לשנים שנה דחמה וכ' כי שמש ומגן ה' אלהים והיינו קב"ה ותורה שבכתב שמש. ובניסן שהוא אחר שראה שאין העולם מתקיים ושיתף מידת הרחמים למדת הדין כ' החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה והוא אחר שגדל הנטיעה להוציא פירות וזה היה בניסן וזה נקרא אילן שעומד לחנוט ולהוציא פירות איל"ן גימט' ב' השמות הוי"ה אדנ"י כאמור הוי"ה תורה שבכתב אדנ"י מלכות פה תורה שבעל פה סיהרא דמקבלא משמשא ועל ידי התורה שבעל פה מתקנים הרב כעס שיהיה הכל מסטרא דטוב. וזה שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. חיים עץ החיים תורה שבכתב והם לוחות ראשונות שאז היה מתוקן שיהיו כמו שעלה במחשבה שיהיה רק עץ חיים. והטוב היינו לוחות שניות שבהם היה כלול מדרש הלכות ואגדות (כמ"ש שמות רבה פ' מו ופ' מז) וזהו עץ הדעת טוב דעת פירש"י תשא רוח הקודש והיינו תורה שבעל פה שזוכין לכוין הלכה למשה מסיני וזהו על ידי רוח הקודש כמ"ש רמב"ן (ב"ב יב :) והוא מאור יכ טוב אור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה (כמ"ש מדר"ת נח). וכל יקר ראתה עינו זה ר"ע וחביריו דברים שלא נגלו לר"ע וחביריו כמ"ש במד' (רבה ותנ' חוקת) וזה היה אחר הקלקול שנצרך לתקן הרב כעס וזה לא היה חלקו של משה רבינו ע"ה למעלתו (כמו שנת' חנוכה מא' ב) והלוחות שניים ניתן ביום הכפורים אחר הקלקול. וז"ש בא' בתשרי ר"ה לנטיעה נטיעה עץ החיים קודם שהתפשט לעשות פירות ובאמת ביום הכפורים הזמן לתקן על ידי תשובה שלימה שיהיה כמו שהיה בשעת מתן תורה שחזר להיות כמו שעלה במחשבה אשר עשה האלהים את האדם ישר וכמ"ש ר"א (בר"ה) שבתשרי עתידין להגאל והיינו על ידי תשובה וכשיטתו בחלק ואלו ואלו דברי אלהים חיים (ונת' בראשית מא' ה). וז"ש (ר"ה טז.) הביאו שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן ופירש רש"י דאזלא כמ"ד עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה ואמרנו דלכולי עלמא קודם הקלקול היה החטה מין פרי שהיה מוציא גלוסקאות כמו לעתיד דלא פליגי כמ"ש בתקו"ז. אך צריך להבין מה נ"מ שהיה חטה מן אין קודם הקלקול כיון שבזמה"ז אחר הקלקול אינו מין אילן ומה שייך הביאו שתי הלחם שיתברכו פירות האילן. אכן בעצרת זמן מתן לוחות ראשונות שיתברכו פירות האילן. אכן בעצרת זמן מתן לוחות ראשונות נתקן כל הפגם שיהיה כמו קודם הקלקול רק עץ החיים. ועל כן בא המצוה להקריב בעצרת שתי הלחם חמץ שאז מופיע הזמן שיוכלו לתקן כל הפגם שאף השאור שבעיסה יהיה טוב מאד ובבית המקדש היה מופיע בכל עצרת אור זה דמתן תורה שיוכלו לתקן כל הפגם עד"ש (זח"ב קפו א) דלית נהורא וכו'. ולכן השתי הלחם שהקריבו בעצרת בבית המקדש חטה זה מין פירות אילן היה כמו שהיה החטה קודם הקלקול לכו"ע כאמור. ואיתא במשנה דבא' בתשרי ראש השנה לנטיעה שבתשרי הזמן לתקן על ידי תשובה שיהיה הגאולה שלימה שיהיה רק עץ החיים שזה נקרא נטיעה כמו שנק' קודם שהתפשט להיות אילן. והנה איתא בס' יצירה המליך אות צ' בלעיטה ושבט בשנה והיינו דעסק חודש זה לתקן מדת צדיק להיות גבור הכובש את יצרו וא' בזה"ק (ח"א רב א) דלית מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא והיינו תורה שבעל פה דכתוב אור זרוע לצדיק דצדיק שיש לו מלחמת היצר הרע זוכה לאור כי טוב ועל ידי זה כובש יצרו. וז"ש אות צדיק בלעיטה דשורש הסתת הנחש היה באכילה ומזה הטיל הזוהמא וגרם הק"ל שנה ועל ידי תיקון הפגם באכילה נתקן הכל. וזה שנאמר בעשרי עשר חדש בא' לחדש דבר משה וגו' והיינו דמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג רסא א וע' מגילה לא :) והיינו דמשנה תורה הוא משורש תורה שבעל פה שאמר משה רבינו ע"ה אחר הקלקול לתקן הרב כעס שיהיה כולו טוב וכן כתב בזוהר הקדוש (שם) תורה שבכתב ושבעל פה והוא אקרי תורה ומשנה תורה. ובו נכתבו הלוחות שניים שיש בהן מדרש הלכות ואגדות והיינו אחר הקלקול שנצרך לתקן הרב כעס ולכן התחיל המשנה תורה בא' בשבט שנוצר באות צ' שזוכה בו לאור כי טוב כדכ' אור זרוע לצדיק. וזש"נ הואיל משה באר את התורה ופירש"י ומדברי תורה בע' לשון וכתבו דנלמד מדכ' בפ' תבא באר היטב היט"ב מתגלל בצירופו ע' ה" ה"י הי"ט היט"ב ויתכן שמרמז על ע' פנים לתורה שהוזכר בזוהר הקדוש (ח"א מז ב וש"מ) ובתקו"ז:
3
ד׳וז"ש באחד בשבט ראש השנה לאילן אילן נקרא עץ הדעת טוב ורע והיינו אחר שנתגדל הנטיעה להוציא פירות שנקרא אילן וזהו כמו שנברא בניסן ולתקן זה שיהיה רק מסט' דטוב הזמן בשבט שנוצר באות צ' ועיקר התיקון על ידי אור דתורה שבעל פה וז"ש בגמרא (ר"ה יד.) בטעמא הואיל ויצאו רוב גשמי שנה והמכוון על פי מ"ש בס' עבודת ישראל דיום הגשמים שהוזכר לשבח בגמ' (תענית ז) מרמז על שמיני עצרת. והיינו דבחג מרצין על המים ואין מים אלא תורה ושמיני עצרת איתא (תקו"ז תי' יג) שמיני עצרת בפ"ע ביה נביעו דאורייתא ע"ש והוא האור זרוע לצדיק. ואף דגשם מרמז תמיד לתורה שבכתב וכמה שנאמר יערוף כמטר לקחי והיינו התורה שבכתב שניכר שבא מהשי"ת כמטר שנראה שיורד מהשמים. תזל כטל אמרתי התורה שבעל פה שנובע בלב חכמים וזהו אמירה בחשאי כד"א ואמרת בלבבך (זח"א רלד ב) וזה נמשל כטל שאינו ניכר ונראה לעין ירידתו משמים (ונת' כ"פ) וכאן רומז גשמים על תורה שבעל פה. רק הוא דכ' לקח טוב נתתי לכם והיינו עץ הדעת טוב לוחות שניות שכלול בהם כל התורה שבעל פה כאמור מהמד' והוא גם כן לקח ונכלל במה שנאמר יערוף כמטר לקחי. וז"ש שיצאו רוב גשמי שנה נביעו דאורייתא שנכלל בתורה שבכתב בלוחות שניות וזהו לקח טוב שנכלל בהם אורייתא מסטרא דטוב והוא הטוב שבעה"ד והוא כולל כל שרשי תורה שבעל פה אור כי טוב. ונחלקו בזה ב"ש וב"ה ושורש מחלוקתם דשמאי והלל נקראו במשנה (עדיות פ"א מ"ד) אבות העולם וכן בזוהר הקדוש (ח"ג עג א) אבהן דעלמא והוא על פי מ"ש ברע"מ (שם רמה א) הלל ושמאי דאתון חד מסט' דרחמי וחד מסט' דדינא וכו' דרגין דאברהם ויצחק. והלל מדתו חסד ושמאי מדתו גבורה ולכן על פי רוב ב"ש להחמיר וב"ה להקל. רק בהאבות שהוריד השי"ת נשמות האבות לתקן קלקול אדם הראשון (כמ"ש ב"ר פ' יד) ומצד השי"ת הסדר אנכי ואחר כך לא יהיה שבמאמר אנכי נתקע ת"ת בלבם ובדבור לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם (כמ"ש שהש"ר ) ולכן נברא אברהם ואחר כך יצחק וכן נאמר עולם חסד יבנה וכן בעולם הזה הלכה כב"ה. אבל מצד האדם מה ה' שואל כי אם ליראה ואחר כך בא האבה מהש"י שכן דרכו של איש וכו' כמו"ש בשם רבינו ר' בער זצוק"ל וזש"נ סור מרע ועשה טוב ולכן הוזכר בכ"מ (לבד במקומות מיוחדים שיש לומר טעם) שמאי ואחר כך הלל (ונת' חנוכה מא' ח) וכן נחלקו כאן שמדבר מעיקר התיקון מצד כנסת ישראל סיהרא דמקבלא משמשא שע"ז מרמז איל"ן גימט' ב' בשמות כאמור. ואמרו בא' בשבט שמתחיל הזריחה רק קצת מהלבנה ר"ה לאילן כדברי ב"ש. ובה"א בט"ו בו שהסיהרא באשלמותא. ואזדו לטעמייהו דפליגי (ביצה טז א') דשמאי כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת וכו' והיינו דשמאי לפי מדרגתו דרגא דפחד יצחק לא היה מאמין בעצמו שמא אינו מתכוין באכילתו לשם שמים ורצה להכניס קדושה באכילתו שיהיה אכילה דמצוה לכבוד שבת שאם מצא אחרת נאה הימנה אוכל זו שיושאר השני' לכבוד שבת אבל בלא"ה לא היה אוכל בשר. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים וכו' והוא על פי מ"ש (ויקרא רבה פ' לד) הלל הזקן וכו' לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא וכו' והדין נפשא עלובתא לאו אכסניא היא ע"ש והיינו שלא עלה על דעתו שום הנאת הגוף רק כמו שמאכיל לאכסניא והיינו לקיום הנפש שהוא על ידי אכילה וכמו ביעקב אבינו ע"ה שלא ידע כלל מהרגש הנאת הגוף וכאדם הראשון קודם הקלקול ועל כן אמר מה שקל שבקלים אינו אומר (וכמו שנת' כ"פ). וחודש שבט שנוצר באות צ' בלעיטה שהעסק בו לתקן האכילה שיהיה בקדושה כש"נ צדיק אוכל לשובע נפשו כמו הלל גומל נפשו איש חסד לגמול חסד עם הדין נפשא עלובתא וכשמתקן האכילה שיהיה בקדושה ניצול מכל קטרוג היצר הרע דשליטתו על ידי אכילה כמו שנת' (מא' א') מספרי וגמ' וכ"ה בזוהר הקדוש (ח"ב קנד ב) ובחודש הזה הזמן לתקן שיהיה האכילה רק מסט' דטוב ואין טוב אלא צדיק כש"נ אמרו צדיק כי טוב וכמ"ש (חגיגה יב.) ואיתא ב"ש מחד שביך לשבתיך ועל כן א' באחד בשבט ראש השנה לאילן שרק זריחה קצת יש בו מהלבנה וצריך יגיעה ועמל לתקן האכילה שיהיה בקדושה וכעצת שמאי על ידי קדושת שבת וזהו כדברי ב"ש כמדתו הפחד והיראה ולא האמין בעצמו. ובה"א בט"ו בו דהיינו דסיהרא באשלמותא שבחודש הזה התיקון מכל וכל שיהיה האכילה בקדושה צדיק אוכל לשובע נפשו לגמו חסד עם הדין נפשא וזה ברוך ה' יום יום כמו שהיה במתן תורה שנעקר יצר הרע מלבם ונעשה הכל מסט' דטוב וכמו יעקב אבינו שהיה כאדם הראשון קודם הקלקול. ועיקר אכילה בקדושה הוא בשבת וז"ש בגמרא ומד' וזוה"ק דעל ידי שמירת שבת נגאלין מיד שמתקנים הכל שיהיה כמו קודם קלקול ופגם הנחש וכמו ביעקב אבינו שלא מת כמ"ש (תענית ה :) וזהו מיד נגאלין. ומועיל אכילת שבת לכל האכילות שיהיו בקדושה וכמו שאמרנו שהוא דוגמת לחה"פ שהועיל לכל אכילת כהנים (כמ"ש זח"ב קנד ב) וכן על ידי אכילת מצוה מתקנים שיהיו כל האכילות בקדושה (כמו שנת' קו' עת האוכל אות ח) ולכן נוהגים ישראל לטעום כל מיני פירות ביום זה והיינו שעל ידי מנהג ישראל שהוא תורה מכניסין קדושה להאכילה ועל ידי זה מתקנים כל האכילות שיהיו בקדושה. וכעין שמצינו בערבה שהוא מנהג נביאים חביט חביט ולא בריך (כמ"ש סוכה מד :) והיינו שהם לא ציוו לעשות כן רק שנהגו לטעם שידעו ואחר כך נהגו אחריהן כל ישראל. וזה מועיל לתקן אף ערבה שאין בו לא טעם ולא ריח ומרמז למי שאין בו תורה ולא מעשים טובים כמ"ש (ויקרא רבה פ' ל) דכשהן באגודה א' מרצין אלו על אלו (וכמ"ש מנחות כז.) וכאן ניתקן הערבה בעצמה וזה ניתקן על ידי מנהג. וכן מנהג ישראל תורה היא שאם אינן נביאים בני נביאים הם (כמ"ש פסחים סו.) והוה מנהג נביאים ויכולים להכניס על ידי מנהג ישראל קדושה בכל מיני פירות שיהיה רק מסטרא דהע"ח ויתוקן כל האכילות שיהיו בקדושה צדיק אוכל לשובע נפשו לגמול חסד עם הדין נפשא עלובתא ואז נגאלין מכל וכל בניסן:
4
ה׳כבר אמרנו דחודש שבט נוצר באות צ' בלעיטה היינו לתקן שורש הפגם שהיה באכילה ושיהיה צדיק אוכל לשובע נפשו ועל כן בשבט ראש השנה לאילן שבו הזמן לתקן שיהיה האכילה כאכילת אדם הראשון קודם הקלקול שהיה רק מפרי עצי הגן וזה טעם למנהג ישראל לטעום מכמה מיני פירות בט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילן כב"ה (ריש ר"ה) ולגירסת הגאונים המליך אות צ' בהרהור גם כן המכוון לתקן פגם הנחש שהכניס הרהור מהנאת הגוף. והזמן לתקן שיהיה צדיק יסוד עולם ויהיה ההרהור בדברי תורה (ונת' ר"ח שבט מא' ד) אך לכאורה יש להבין הא טעם דשבט ר"ה לאילן הוא מפני שיצאו רוב גשמי שנה כמו שכתב בגמ' (שם יד.) ואז זמן חנטת הפירות (כמ"ש רש"י) וזהו רק בארץ ישראל ואיזו טעם שיהיה ט"ו בשבט ר"ה לאילן בחו"ל. ומנהג ישראל לאכול פירות בט"ו בשבט אף בחו"ל ואם היו אוכלים פירות ארץ ישראל דוקא היה מקום אבל המנהג לאכול פירות חו"ל. גם כל ענין ר"ה לאילן הוא לענין מעשר וזה אינו נוהג בפירות חוץ לארץ. ומנהג זה לאכול פירות אף שלא נזכר בקדמונים רק בס' למהר"ם חאגיז אבל מנהג ישראל תורה ואומרים מהרה"ק הרבי מלובלין זצוק"ל שהוא עצמו תורה. ובסידור הרב יש שא"א תחנון בט"ו בשבט ובודאי יש מקום אף בחוץ לארץ לזה. אכן מצינו בברכת המזון דכ' ואכלת ושבעת וברכת וגו' על הארץ הטובה וגו'. וכן חותמין בברכת הארץ על הארץ ועל המזון ובברכת מעין שלשה על הארץ ועל הפירות ולא הוי חתימה בשתים ארץ דמפקא מזון ארץ דמפקא פירות (כמ"ש ברכות מט.) ותחלת הברכה נודה וכו' על שהנחלת לאבותינו ארץ וכו' ולכאורה ברכת המזון תלוי בארץ ומה יועיל לנו נחלת הארץ כשנתונה בידי זרים שמשלו בנו בעוה"ר. ומצינו בגמ' (שם כ :) דמיבעי ליה נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן ופירש"י מטעם דלא נטלו חלק בארץ ולכאורה לפ"ז נ"מ דבחוץ לארץ בהמ"ז דרבנן והתוס' שהקשו מכהנים ולויים דתיבעי משום שלא נטלו חלק ע"ש ואף שהם היה להם ערי מגרש ומהאי טעמא מביאין וקורין (כמ"ש רמב"ם פ"ד מה' בכורים) ולכאור' טפי הו"ל להקשות דתיבעי על בהמ"ז בחוץ לארץ אם הוה דרבנן. אבל באמת הוא על פי מ"ש (תענית י.) א"י שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית וכו' א"י שותה תחלה וכל העולם כולו לבסוף ונמצא שבכל העולם המזון הוא רק מתמצית א"י ואף שבא"י יצאו רוב גשמי שנה בשבט ובחו"ל באים בקיץ מכל מקום הוא רק מההשפעה שנשפע לח"י תחלה בזמנו ושפיר יש שייכות ברכת הארץ לברכת המזון אף בחו"ל וזה שאמר נודה וכו' על שהנחלת וכו'. ואיתא בגמ' (ברכות מט.) וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ וכו' ולכאו' יותר יש שייכות לתורה בברכת בונה ירושלים דכ' כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ולמה נתקן בברכת הארץ. אך ליעקב אבינו ע"ה נאמר והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וגו' וא' (שמות רבה פ' כה) כשיגיעו בניך עד עפר הארץ אותה שעה ופרצת וגו' והיינו דכשיהיו בגליות אז ילך עמהם קדושת הארץ בכ"מ שיהיו ועז"א במד' (ב"ר פ' יא) יעקב שכתוב בו שמירת שבת וכו' ירש את העולם שלא במדה והיינו שזוכין זה על ידי קדושת שבת שהוא ברזא דברית כמ"ש (זח"ב צב א) והיינו כמו שאמרנו שהתוספת קדושת שבת ממדת צדיק יסוד עולם ועל כן כשחשב בזוה"ח (פ' תולדות) ז' המוספים כנגד קדושת ז' רועים חשב מוסף שבת נגד יוסף וכ' ועמך כולם צדיקים וגו' כל מאן דאתגזר אקרי צדיק כמ"ש בזה"ק (שם כג א). ולעתיד יוקדש א"י בקדושת ירושלים וקדושת ארץ ישראל תתפשט בכל העולם כמ"ש (ריש פסיקתא רבתי) עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו. והוא כמו תחלת הבריאה שנברא להיות עיקר שכינה בתחתונים (כמ"ש ב"ר פ' יט) והיינו להיות כל העולם א"י ומשכן לשכינה רק לאחר הקלקול שיש פסולת מאדם הראשון שהוא רע הופרש מקום מיוחד משכן לשכינה ולעתיד כשיתוקן הפגם יהיה כל העולם כא"י ובשבת שהוא ברזא דברית פורס סוכת שלום עלינו וכו' שמתפשט קדושת ארץ ישראל וירושלים בכל מקום משכן ישראל וזהו ופרצת ימה וגו' שבכ"מ שילך ישראל יוליך אתו קדושת הארץ. והיינו בשבת שהוא מעין עולם הבא כמו שכתב בגמ' (שם נז :) שיתברר אז ועמך כולם צדיקים וגו'. וכן נדרש בריש תדבא"ר ואי זה מקום מנוחתי על יום השבת וכ' ואל זה אביט אל עני וגו' ואמרנו שבשבת זוכה הישראל להיות עני ונכה רוח ותרד על דבר ה' דהיינו להיות צדיק גבור הכובש יצרו שזה בא על ידי ג' דברים שחשב עקביא בן מהללאל הסתכל בג' דברים וכו' שהם ג' מיני שפלות שהם מבטלים ג' הקלי' דקנאה תאוה וכבוד ובשבת נעשה עני ונכה רוח ותרד על דברי שהם ג' מיני שפלות הנז' (ותנ' פ' בא מא' ז) וזוכין להיות בחינת צדיק גבור הכובש יצרו. וז"ש בגמרא (שם מח סע"ב) צריך שיקדים ברית לתורה שזו ניתנה בג' בריתות וזו ניתנה נגד כל השבטים אחר שנתחלק יוסף לב' ועל פי מ"ש (ב"ב קטו רע"ב) גמירי דלא כלה שיבטא וזה מורה דכל אחד מישראל יכול לזכות לזה כיון דאתגזר אקרי צדיק ויכול לזכות למה שנאמר לעולם ירשו ארץ וזוכין להיות האכילה מהשפעת קדושת ארץ ישראל. ות"ח דמשתדלי באורייתא אתקריאו שבתות כמ"ש (זח"ג כט ב ושם קכד סע"ב) שהם יכולים לזכות על ידי כח התורה תמיד מעין עולם הבא כשבתות ולעולם ירשו ארץ שיזכו לאכול בעולם הזה מקדושת ארץ ישראל וזהו שייכות ברית ותורה לברכת הארץ ותורה ניתנה בג' בריתות היינו כנגד ג' קדושת האבות שהורידו אור תורה לעולם אברהם אבינו ע"ה היה הראשון שקיים ולימד התורה עד שלא נתנה (כמ"ש יומא כח :) ויצחק אבינו ע"ה אורייתא מסט' דגבורה קא אתייא כמ"ש (זח"ג פ' סע"ב) והוא מדת יצחק. ויעקב אבינו ע"ה תתן אמת ליעקב אמת זו תורה (ברכות ה :) ונת' כ"פ. וזה ענין חודש שבט שנוצר באות צדיק לתקן במדת צדיק יסוד עולם וכמו שאמרנו שכל החודש בפ' שובבי"ם שבהם הזמן לתקן הפגם במדה זו. ואז הזמן לזכות לקדושת הארץ שיהיה האכילה מתמצית קדושת ארץ ישראל וכמו לעתיד שתתפשט קדושת ארץ ישראל בכל העולם. ויכולים לזכות שתתפשט קדושת ארץ ישראל בכל משכן ישראל כמה שנאמר ופרצת ימה וגו' ועל כן בשבט ר"ה לאילן והטעם שיצאו רוב גשמי השנה בא"י ובא זמן חנטת הפירות. ובחו"ל אף שיבאו אחר כך הגשמים מכל מקום עיקר הזמן לזכות לתמצית א"י שיהיה האכילה בקדושה הוא בשבט ועל כן נוהגין לאכול מפירות האילן בט"ו בשבט:
5
ו׳בט"ו בשבט ר"ה לאילן (כמ"ש ריש ר"ה) ופירש"י לענין מעשר שאין מעשרין פירות האילן שחנטו קודם שבט על שחנטו לאחר כך וכן אין תורמין כמ"ש רש"י בגמ' (יד.) ומטעם זה מנהג ישראל לאכול מפירות אילן בט"ו בשבט. וכבר שאלנו דענין תרומות ומעשרות נוהג רק בארץ ישראל ומה שייכות ט"ו בשבט לפירות אילן. ב' גם בזמה"ז אף פירות ארץ ישראל והאילנות רובן של עכו"ם. ג' גם חנטת פירות בחו"ל הוא אחר הפסח ולא שייך טעם דיצאו רוב גשמי שנה. ד' מה טעם שאוכלין פירות האילן שגדלו בשנה העברה דהחנוטים בשבט אינם בני אכילה. אך הענין דבזוהר הקדוש (בשלח סב ב) איתא ואתתקף אילנא קדישא בתריסר תחומין בארבע סטרי עלמא וכן איתא (שם סו סע"ב) דתנינן תריסר תחומין כו' סליקו באילנא קדישא רבא ותקיף וכן איתא (סד ב) אילנא אית לקב"ה והוא אילנא רברבא ותקיפא וביה אשתכח מזונא לכלא וכו' ויש לומר דכבר דקדקו מ"ש ר"ה לאילן ולא תני לאילנות כמו לירקות וכבר אמרנו שבשעה שברא השי"ת האדם והניחו בגן עדן היה קיום החיים שלו בפירות האילן דאף חטה מין אילן היה כמ"ש (ברכות מ.) ואז כשנברא להיות קיום החיים שלו באכילה היה רק בדברי תורה על דרך ש"נ לכו לחמו בלחמי נהמא דאורייתא דבכתב (כמ"ש זח"ג רעא ב) ועץ החיים היינו תורה שבכתב וכמ"ש ריש תדבא"ר ואין עץ החיים אלא תורה וזהו אילנא קדישא. ואם לא היה הקלקול היה שאר פירות עולם הזה רק למאכל בהמה וחיה. ואמר ואתתקף אילנא קדישא בתריסר תחומין י"ב גבולי אלכסון ד' רוחות הקרנות למעלה וכן למטה וכן לצדדין והם קדושת י"ב שבטים. ואמר זה על מה שנאמר ושם שתי עשרה עינות מים ועל דרך מ"ש (ב"ק יז.) אין מים אלא תורה. וכבר אמרנו במה שנאמר ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת וגו' שפנימיות כל האילנות היה כלול משניהם ואם היה טועם מעץ החיים היה מרגיש בכל אכילותיו מעץ החיים וכשטעם מעה"ד הרגיש כן בכל אכילותויו וז"ש בתקו"ז דכלא קשוט מ"ד חטה ומ"ד גפן ומ"ד תאנה ולא הוו חולקין במילוליהו (ונת' מא' ב) והיינו שהרגיש מעה"ד בכל המינים. ותורה שבעל פה הוא עץ הדעת מסטרא דטוב ועה"ד טוב הוא אילנא רברבא ותקיפא שהתורה שבעל פה הוא הרב חכמה לתקן הרב כעס וז"ש זמנא שליטא ישראל על אינון מיא דאינון תחות ענפין דאילנא דאקרון המים הזדונים והיינו ויחנו שהיה להם נייחא וחניה על המים דמה שנמשלו דברי תורה למים היינו תורה שבעל פה וכמו שנדרש (תענית ז.) מה שנאמר לכו למים ומה שנאמר התיו מים על תלמידים שהוא בתורה שבעל פה. ובתורה שבעל פה שייך מניחין מקום גבוה והולכים למקום נמוך אך בעה"ד טוב יש ערבוב מהרע ויכול יצר הרע לכנוס. ועל זה כ' והיה אם שמוע וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו וכשהשי"ת נותן המטר אין דבר רע בא על ידו. ושם הפרשה מדבר באין עושין רצונו של מקום כדמוקי לה בגמ' (ברכות לה :) דבעושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים ואמרנו דרצונו של מקום היה שיהיה האדם פנוי רק לתורה. רק אחר הקלקול שנתקלקל בזעת אפיך וגו' מצות ה' לנוח רק בשבת דבימי המעשה נצרך לעסוק בעניני עולם הזה (ונת' לך מא' ג ע"ש) ומכל מקום כשעושין כמצותו של מקום כ' ונתתי מטר וגו' שהשי"ת הנותן מטר ואין רע בא על ידו. וכתיב בעתו בעת ו' עת דא כנסת ישראל (כמ"ש זח"א קטז רע"ב) בעת ו' שמופיע על ידי ו' היו"ד מיו"ד עלאה וקוצו של יוד למדת כנסת ישראל. וכתוב ואכלת ושבעת שיוכל לאכול ולשבוע רק השמרו לכם פן יפתה וגו' שלא יכנוס היצר הרע כיון שיש ערבוב. אך זהו רק בא"י דאיתא (תענית י.) ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו שנאמר הנותן מטר על פני ארץ. וזה ענין מ"ש בשבט ראש השנה לאילן לתקן אילנא קדישא דאית לקב"ה והיינו מי שזוכה שיהיה אכילתו מסט' דעץ החיים והוא מי שזוכה על ידי קדושת שבת להיות נגאל מיד כמו לעתיד. וכשאכילתו מסט' דעץ הדעת לתקן עכ"פ שיהיה מסט' דטוב ולא יהיה בו ערבוב מרע וז"ש בגמ' בטעמא הואיל ויצאו רוב גשמי שנה והיינו בא"י דשם משקה אותה הקב"ה בעצמו וכנ"ל. וכ' ונתתי מטר ארצכם בעתו ועל ידי זה יכולים לתקן שיהיה האכילה מסט' דטוב. ומי שזוכה יכול לזכות שיהיה אכילתו מסט' דעץ החיים. ועל כן אף בחוץ לארץ אף שהגשמים וחנטת פירות אחר פסח מכל מקום בא מתמצית שיורי שנשאר בעבים אחר שתייתה כמ"ש רש"י (תענית שם) והוא ממה שנתן השי"ת בשבט (ונת' מא' ג) ועל כן הזמן בשבט לתקן כל האכילות שיהיה מסטרא דטוב. ת"ח דמשתדלי באורייתא זוכין שיהיה תמיד אכילתן בקדושה. וכל ישראל עכ"פ אוכלין בשבת אכילה בקדושה וזוכין שיהיה האכילה מסט' דטוב ולא יהיה ערבוב רע ח"ו ועל כן מנהג ישראל לטעום ביום זה מפירות האילן להכניס קדושה בכל האכילות:
6
ז׳בחודש זה זמן התיקון לאכילה שיהיה בקדושה ועל כן בחודש זה ראש השנה לאילן לב"ש שכן בראש חודש מתחיל התיקון שעל כן נקרא ראש חודש שבו עיקר העסק מהחודש דבתר רישא גופא אזיל (עירובין מא.) ולבית הלל בט"ו בו שאז סיהרא באשלמותא והוא שלימות קדושת החודש. וכן סדר ג' חדשים אלו בשבט התיקון לאכילה שיהיה בקדושה כמו שאמרנו במ"ש בסי"צ שנוצר באות צ' בלעיטה שיהיה צדיק אוכל לשובע נפשו. ואחר כך אדר שבו מחיית עמלק והוא נגד מדת צדיק יסוד עולם שמברר כל ישראל ועמך כולם צדיקים ועמלק מקטרג ע"ז ואומר שאף בישראל יש שפוגמין בקדושה זו וכמ"ש (מדברי תורה תצא) שחותך מילותיהם של ישראל וכו' טול מה שבחרת ולכן עמלק נופל ביד זרעו של יוסף (כמ"ש ב"ר פ' צט) והוא כנגד משיח בן יוסף שיברר ועמך כולם וגו'. ואחר כך ניסן זמן יציאת מצריים והיינו שיגאלו ישראל מכל המצירים לישראל שנקראו מצרים (כמ"ש ב"ר פ' טז) ובו עתידין להגאל על ידי משיח בן דוד דדוד הקים עולה של תשובה ומשיח יהיה יחיד שעשה תשובה שבשבילו מוחלין. לכל העולם כולו (כמ"ש יומא פו :) והיינו שיופיע הרהור תשובה בכל ישראל ויתקן אף מי שקלקל. וכן היה בחודש ניסן שתיכף בראש חודש נאמר להם החודש הזה לכם וגו' ונאמר להם אז בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה וגו' ועיקר הגאולה היה בט"ו לחודש שהיה סיהרא באשלמותא. וכן בסוכות כי בסוכות הושבתי וגו' שזכו להיות יושבים בצלא דמהימנותא גם כן בא המצוה בט"ו לחודש דסיהרא באשלמותא. וכן בחודש הזה שהעסק לתקן האכילה שיהיה בקדושה בט"ו בו ראש השנה לאילן והיינו כשנזכה לתקן האכילה שיהיה בקדושה ואז יתרפאו גם האילנות כמו שהיה קודם קלקול אדם הראשון (כמ"ש בב"ר פ' יב) ולכן אוכלים מפרי האילן ומברכים עליהם לתקן אכילת הפירות שיהיה בקדושה וכן יהי רצון שנזכה לתקן האכילה שיהיה בקדושה ולתקן כל פגם הראשון ונזכה להיות נגאלין בניסן:
7