פרי צדיק, בחוקתי י׳Peri Tzadik, Bechukotai 10
א׳עזרא תיקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבתו"כ קודם עצרת כו' כדי שתכלה שנה וקללותיה כו' (מגילה לא:) אלא שבתו"כ איתא אטו בעצרת ר"ה היא אין עצרת נמי ר"ה היא דתנן בעצרת על פירות האילן, וצריך להבין הא עיקר מאכל האדם היא הלחם כמ"ש כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם ובפסח העולם נידון על התבואה (כמ"ש ר"ה טז.) והי"ל לתקן שיקראו קודם פסח מה"ט. ואם משום דלפי סדר הפרשיות מיקלע בחקותי קודם עצרת ולא קודם פסח הא מלשון עזרא תיקון לא משמע שהיא מפני סדר הפרשיות, ובאמת לבני מערבא דמסקי אורייתא לתלת שנין (כמ"ש מגילה כט:) לא מיקלע בחקותי קודם עצרת הי"ל לעזרא לתקן שיקראו התוכחה קודם פסח. גם לפמ"ש בגמרא (ר"ה ז:) ט"ז בניסן ר"ה לעומר ו' בסיון ר"ה לשתי הלחם. והנה שתי הלחם היא ר"ה להתיר החדש במקדש אבל כבר הותר לאכילת הדיוט מט"ז בניסן מזמן הקרבת העומר ובמקדש אל שייך תכלה שנה וקללותיה. ויתכן יותר לתקן שיקראו קודם פסח שאז ר"ה להתיר אכילת הדיוט מחדש, גם מה שתיקן עזרא שיקראו שבתו"כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה ולא להיפוך בודאי יש שייכות לכל פרשה לזמנה, אך הענין שקודם הקלקול מאדם הראשון ניתן רק פרי העץ למאכל אדם וכמש"נ ויטע גן בעדן ונטיעה היא באילנות. אך אחר הקלקול ואכלת את עשב השדה רק כיון ששמע אדם הראשון הזיעו פניו ואמר מה אני נקשר לאבוס כבהמה א"ל הקב"ה בזעת אפך תאכל לחם (כמ"ש בב"ר פ' כ') והיינו שיהיה לו טורח לעשות מחטה לחם. וכמ"ש (ברכות נח:) כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וכו'. אבל קודם הקלקול אף חטה היה מן אילן והיה גדל עליו גלוסקאות כמו שיהיה לעתיד (כמ"ש שבת ל:) ועתידה חטה שתתמר כדקל (כמ"ש כתובות קיא:) וכמו שמצינו שיש אילן שקמה המתקיים ת"ר שנה (כמ"ש במד' תהלים צ') עמ"ש כימי עץ ימי עמי (ועי' ב"ר פי"ב אך שם מיירי לענין קומה כמ"ש המת"כ בשם פירש"י) והאילנות שנטע הקב"ה בעצמו בג"ע היה מתקיים לעולם ולא היה צריך שום נטיעה ועבודה. ואדם הראשון ניתן בג"ע לעבדה ולשמרה לעבדה בפקודין דעשה ולשמרה בפקודין דל"ת (כמ"ש בזח"א כ"ו א' ות"ז תי' כ"א) ורק אחר הקלקול נאמר לו בזעת אפך תאכל לחם שיהיה נצרך לעבודה וטורח כמה יגיעות יגע וכו', ובעצרת שהיא זמן מתן תורה דכתיב אני אמרתי אלקים אתם שיהיה התיקון כמו קודם החטא שלא יהיה מיתה (כמ"ש ע"ז ה.) וכ' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' שאז לא היו ישראל רק פנוים לתורה ועבודה כמו קודם הקלקול, והיה מתבטל אז כל היצר הרע וקלקול הנחש וממילא מאכל אדם היה רק פירות האילן כמו שהיה קודם קלקול אדם הראשון, ורק אחר החטא חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון מ"מ כשבא עצרת היא הזמן בכל שנה לתקן הקלקול הראשון מאדם הראשון וכמו שהיה במ"ת וזהו בעצרת על פירות האילן, וז"ש בגמרא (ר"ה טז.) הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן ופירש"י דר"י לטעמי' דא' בסנהדרין עץ שאכל אדם הראשון חטה היה ולפי האמור מובן שבעצרת הזמן שיתברכו פירות האילן שיתוקן קלקול אדם הראשון ויהיה מאכל אדם פירות האילן וכמו שהיה קודם הקלקול:
1
ב׳והנה פ' בחקותי מתחיל אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו' הכל בעניני אכילה ואחר כך כ' ונתתי שלום בארץ וגו' ועיקר השלום הוא מקטרוג היצר הרע וכמ"ש אין שלום בעצמי מפני חטאתי וזהו עיקר המלחמה התמידית עם היצר הרע וכמ"ש (בב"ר פ' נ"ד) גם אויביו ישלים אתו ריב"צ אמר זה יצר הרע. ובגמרא (סוכה נ"ב.) שלמה קראו שונא כו' וה' ישלם לך א"ת ישלם לך אלא ישלימנו לך. וכמו שאומרים בשם רבינו ר' בינם זצ"ל שפירוש כי תצא למלחמה על אויבך על היצר הרע אינו דרך דרש ורמז רק פי' הפשוט שמלחמת היצר זהו עיקר המלחמה והיא תדירה. ואיתא בספרי (עקב) ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה שנ' פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת וגו' ומביא כמה פסוקים, וכן בגמרא (ברכות לב.) מכמה פסוקים וכן כל אכילה יכול להביא לידי חטא כמ"ש (ב"ב יב:) לאחר שאוכל ושותה אין לו אלא לב א'. והיינו אם לא יהיה בקדושה יהיה רק לב כסיל לשמאלו, וכשהיה בקדושה יביא רק להיות לב חכם לימינו, ועז"א אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וגו' שתכירו שהשי"ת הוא הזן ומפרנס ואז לא יביא האכילה לידי יצר הרע ואדרבה האכילה תגרום להביא ד"ת וקדושה בלב. שאכילת השמי"ת הם לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי שהיא ד"ת, וע"ז ביקש יעקב אבינו ע"ה ונתן לי לחם לאכול שיכיר שהשי"ת יהיה המאכל ואז יביא המאכל שיהיה רק לב א' לאביו שבשמים. וזהו ונתתי שלום בארץ מקטרוג היצר הרע. ושכבתם ואין מחריד מרוגז היצר הרע שלא יכנס לקלקל עוד, והנה בגמרא (ר"ה יא.) ר"א אומר בתשרי עתידין ליגאל ור"י אומר בניסן עתידין ליגאל. ואמרנו דלשיטתייהו אזלו. דר"א סובר (סנהדרין צז:) אם ישראל עושין תשובה נגאלין ור"י סובר לא בתשובה ומע"ט. ואלו ואלו דברי אלקים חיים דקץ בעתה אם לא זכו היא בניסן. ואחישנה אם זכו על ידי תשובה היא בתשרי היום אם בקולו תשמעו (כמש"ש צח.) ונתבאר (בראשית מ"ה) וזהו ההבדל בין תוכחות שבתו"כ האמורים בלשון רבים שיהיה התיקון על ידי דברי תורה ובזה יש מדריגות וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג ק"י א') לאו כל מארי תורה שקולין ולאו כל נביאים שקולין וכו' שאף בנביאים יש מדרגות ומש"ה נאמר בלשון רבים, מה שאין כן תוכחות שבמש"ת שהם התיקון על ידי התשובה שזה אמר להם משה לתקן הרב כעס ומשו"ה נאמרו בלשון יחיד שבזה אין מדריגות. ועל ידי התשובה יזכו הכל, ומש"ה עזרא תיקן שיהיו קורין תוכחות שבמש"ת קודם ר"ה שאז זמן התשובה כדי שתכלה שנה וקללותי' ויתוקן על ידי התשובה שיהיו נגאלין בתשרי על ידי תשובה, ושבתו"כ קודם עצרת שבעצרת זמן התיקון על ידי דברי תורה שיהיה התיקון שכל האכילות יהיו בבחי' לכו לחמו בלחמי ובזה נאמר בלשון רבים וכאמור כדי שתכלה שנה ויתוקן כל קלקול מהאכילה שזה היה שורש הפגם מהנחש שבשעת הקלקול שבא הערבוב מטו"ר ע"י שטעם מעה"ד טו"ר וכמ"ש (בתי"ז תי' כ"ד) וח"א חטה היה וח"א גפן וכלח קשוט ז' מינין אינון כו' ואיך יתכן שכולם אמת והמחלוקת במצאיאות אך הענין כמו שאמרנו (ונת' בראשית מ"ח) דכתיב ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טו"ר, והיינו שב' אילנות אלו עץ החיים ועץ הדעת היו בתוך ופנימיות הגן ואם היה טועם מעץ החיים היה מרגיש בכל הפירות טעם עץ הדעת, וכן כשטעם מעה"ד טו"ר אז נעשה הערבוב וכל מה שאכל אחר כך הרגיש טעם עה"ד טו"ר וז"ש וכלא קשוט, וזה הענין שאנו מתפללין בכל יום ברך עלינו את השנה הזאת וכו' לטובה ומסיימין מברך השנים, וזה יתכן לכאורה רק בר"ה או עכ"פ קודם עצרת שהוא זמן קציר אבל לא בכל ימות השנה ואנו מברכין בכל השנה ואף בערב ראש השנה אך הענין הוא כמ"ש דמ"ש בגמרא (ר"ה טז:) הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן ופירש"י כמ"ד עץ שאכל אדם הראשון חטה היה. היינו שיזכו לתקן הקלקול דאדם הראשון שהיה אכילתו קודם החטא רק מפירות האילן כאמור ורק אחר הקלקול הוצרך לעבודה. וע"ז אנו מתפללין ברך עלינו את השנה הזאת לטובה היינו שיהיה אכילתינו רק מהטוב, דכתיב כי חק לישראל וגו' ודרש מינה (ביצה טז.) שכל מזונותיו של אדם קצובים מראש השנה. וסתם אדם היינו ישראל שקרוים אדם וחק לישנא דמזוני הוא, והיינו שהשי"ת קוצב מזונותיו של כל א' מישראל כמה שיועיל לו לעבודת השי"ת. וזהו הטריפני לחם חוקי שביקש שלמה המלך ע"ה אף שהיה סעודתו גדולה ליום כמ"ש בפסוק מ"מ כ * היה אצלו לחם חוקו. וכמ"ש (עירובין סד.) בר"נ שהיה חתנא דבי' נשיאה אמר כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי וכן דלא אכלי בשרא דתורא (כמ"ש ב"ק עב. וכפי' התוס') שהיה נצרך לו אכילת בשר ויין לתורה וזה היה אצלו לחם חוקו וז"ש ואכלת ושבעת וברכת את ה"א על הארץ הטובה, שאף שאחר הפגם כ' ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם שאין יצר הרע שולט אלא מתוך שביעה (כמ"ש בספרי שם) מ"מ על ידי ברכת המזון מועיל שהאכילה יהיה רק מהטוב ויהיה לחם חוקו שיועיל לעבודת השי"ת ולא יבא לידי שליטת יצר הרע וז"ש בברכת המזון הזן את העולם כולו בטובו כו' ומפרנס לכל ומטיב לכל שיהיה האכילה מהטוב וכמו ירושלים ומקדש במקום כתיב באכילת מעשר למען תלמד ליראה וגו' כן אכילת שבת בזמן מביאה גם כן לידי יראה ואינון דמשתדלין באורייתא אינון שבתות ויו"ט כמ"ש בזוהר הקדוש דאכילתם הוא רק שיהיה להם תועלת לתורה ועבדות השם ב"ה, ויש בהם לשבתות שא"צ שום מלאכה, ויש שהם כיו"ט שמותר במלאכת אוכל נפש כן יש להם טורח קצת ומ"מ הכל מוכן מערב יום טוב, ואכילתם שהיא לחם חוקו היא רק מהטוב ומביאה ליראה, ולכן אנו מתפללין בכל יום ברך עלינו את השנה הזאת לטובה היינו שאף אם לא זכינו ח"ו שיוקצב מר"ה שיהיה האכילה רק מהטוב, מ"מ אדם נידון בכל יום מתפללין אנו שיהיה לטובה, ושמעתי מרה"ק זצוק"ל שלעתיד יהיה הצירוף מכל עץ הגן אכל תאכל ועץ הדעת טוב, ורע לא תאכל שאכילת ישראל יהיה רק מהטוב. ולכן קודם עצרת שהוא זמן מתן תורה שנקרא עץ חיים כמ"ש בתדבא"ר (ר"ס) ואין עץ חיים אלא תורה דהתורה נקרא אילנא דחיי וכמ"ש (בזח"ג צז א') מהאי אילנא איתזנו כל שאר אילנין לתתא וכו' וע"ד כתיב באורייתא עץ חיים., ואז הזמן לתקן כל האכילות שיהיו מסטרא דעה"ח קורין אז בפ' התוכחה כדי שתכלה שנה וקללותי' ותחל שנה וברכותי' שיהיה אכילתינו רק מהטוב ומעץ החיים. וכן בשבת כ' טועמי' חיים זכו, שבסעודת שבת מרגישין טעם מאילנא דחיי וע"ז ביקש האריז"ל יגלי לן טעמי' דבתריסר נהמי שירגיש הטעם הנמצא בתריסר נהמי, ולכן בשבת שקודם עצרת קורין התוכחה שבתו"כ כאמור:
2