פרי צדיק, בחוקתי י״אPeri Tzadik, Bechukotai 11
א׳בשבת היא התיקון על שתי התוכחות שבתו"כ ושבמשנה תורה דאיתא (זה"ח תבוא) שהתוכחות שבתו"כ הם כנגד חרבן בית ראשון ושבמש"ת כנגד חרבן בית שני. ואיתא בגמרא (יומא ט:) בית ראשון חרב משום ע"ז ג"ע ושפ"ד ובית שני חרב משום שנאת חנם. וזהו נגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה דבזמן בית ראשון היה ההתנהגות מצד התורה שבכתב ואז היה השפעת הנביאה שהם מאמרי השי"ת בעצמו בהתגלות. וגם הכתובים המה בכלל תורה שבכתב כמ"ש (שבת פח.) דיהיב לן אוריין תליתאי ופירש"י תורה נביאים וכתובים. וכנגד התגלות דברי הקב"ה בעצמו בזלעו"ז היה התגברות הכפירה ר"ל והיו עובדי עבודה זרה, והוא ענין רע לשמים ולא היו רע לבריות כי לא הי' בהם לשון הרע ושפ"ד, ורק בנשואי ישראל כתיב למען שפוך דם. אבל בכלל לא היו רע לבריות, ואליהו צוח ואנכי נותרתי נביא לד' לבדי וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא (כמ"ש במד' דב"ר פכ"ה) וכולם ידעו שעובדי' החביא מאה נביאים ואף שלא האמינו בנבואה אף על פי כן היו אוהבים את נפשותם ולא רצו שיהרוג את כלם וחרבן בית שני היה מצד שנאת חנם כי יצרא דע"ז בטלוהו אנשכנה"ג (כמ"ש יומא סט:) ורק מצד ש"ח שהיה ביניהם שהוא רע לבריות ולא רע לשמים כי בזמן הבית שני היו הצדיקים היותר גדולים ואז הי' תוקף התפשטות התורה שבעל פה שהיו אנשי כנסת הגדולה והם אמרו (אבות פ"א) העמידו תלמידים הרבה וכל הגזירות והסייגים שלא נודע מי תיקנם סתמא אנשי כנסת הגדולה תיקנו אותם וכדאי' [בסדר עולם] מכאן ואילך הט אזניך ושמע דברי חכמים. ומצד תוקף התפשטות התורה שבעל פה היה ההתגברות בזלעו"ז שנאת חנם כמ"ש (קידושין ל:) כי ידברו את אויבים בשער מאי את אויבים בשער כו' אפי' אב ובנו וכו' שעוסקים בתורה בשער אחד נעשים אויבים זל"ז כו' רק בד"ת אמרו אינם זזין משם עד שנעשו אוהבים זא"ז שנאמר ואת והב בסופה וכו' כי כשבאו לידי בירור הלכה נעשה ביניהם אהבה ואחוה ושלום. ונגד זה התגברה השנאת חנם, ואיתא (עירובין טז:) לשון הרע שקיל כנגד ע"ז ג"ע שפ"ד שנאמר לשון מדברת גדולות, ואיתא במדרש (במדרש רבה פי"ט) דורו של אחאב שהיו כלם עובדי ע"ז ויוצאין למלחמה ונוצחין שלא היה בהם דלטורין ודורו של שאול יוצאין למלחמה ונופלין שהיה ביניהם דלטורין. (ושם) תינוקות שהיה בימי דוד היו יודעין לדרוש את התורה במ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור ועליהם התפלל דוד אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור הזה לעולם וכו' ונראה דדרש זה מרישא דקרא כסף צרוף בעליל וגו' דורש תיבת בעליל על התינוקות מלשון מפי עוללים וגו' מזוקק שבעתיים זפ"ז, והיינו גם כן מצד דוד המלך ע"ה היה מרכבה למדת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה והיה עיקר שורש תורה שבעל פה ואמרו (מד"ר ר"פ אחרי) כל הרואה אותו נזכר לתלמודו והוא כדרך שאמר רבי (בעירובין יג:) האי דמחדידנא טפי מחבראי דחזיתי' לר' מאיר מאחורי' ואולו' חזיתי' מלפניו הוינא מחדדנא טפי היינו גם כן מצד שר"מ היה שורש תורה שבעל פה, וכמו"כ בדוד המלך ע"ה היה גם כן שורש תורה שבעל פה וכל הרואהו נזכר לתלמידו ולכן בזמנו היה בזלעו"ז התגברות הלשון הרע מדואג ואחיתופל. וזהו ענין אמרם ז"ל (מגילה לא:) תוכחות שבתו"כ משה מפי הגבורה אמרן ושבמש"ת משה מפי עצמן אמרן. כי התוכחות שבתו"כ שהם כנגד חורבן בי"ר שאז היה התגברות הע"ז והכפירה ולכך מפי הגבורה נאמרו, ושבמש"ת שהם כנגד הבית שני תורה שבעל פה משה מפני עצמו אמרן כי משנה תורה היא התחלת תורה שבעל פה (ונת' אמור מ"א), והנה התוכחות שבתו"כ נאמרו בלשון רבים ושבמ"ת בלשון יחיד, היינו דהתוכחות שנאמרו בתורה אינם ענין עונש. כי בתורה לא נאמר שכר ועונש, וגם בתו"כ נאמר בלשון שמורה על הקב"ה בעצמו ונתתי וגו' אף אני אעשה וגו' וכן בתוכחות שבמש"ת כתיב הכל בשם הוי', והלא מאתו לא תצא הרעות, ואין הקב"ה מיחד שמו על הרעה. וגם איך שייך הטובות והרעות הגשמיות האמורים בתוכחות הלא אמרו ז"ל (אבות פ"ב) יפה שעה אחת קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, ובאמת יש טעם שלא נכתבו השכר והעונש בתורה כמ"ש (מגילה כה:) קללות וברכות ניקרין ומתרגמין מה דתימא מאהבה של ברכות ומיראה של קללות ואין לבם לשמים (כגי' רש"י ז"ל) ואם כן איך יתכן לכתוב השכר והעונש כי לא יהיה לבם לשמים. אך הענין היא דכל הטובות וכמו כן התוכחות האמורות בתורה הם כלם רק לסייעתא לעבודתו ית"ש רק באם בחקותי תלכו אזי יהיה הסייעתא מצד הטובות שבעולם הזה ובאם ח"ו בחקותי תמאסו יהיה הסייעתא מצד התוכחות והיסורים שבעולם הזה כמאמר דוד המלך ע"ה שבטך ומשענתך המה ינחמוני שבטך זו יסורין ומשענתך והיינו הטובות המה ינחמוני לדרך הטוב והישר, כי היסורין המה רק כאב המייסר את בנו להדריכו לדרך הטוב וז"ש (מגילה לא:) מנין שאין מפסיקין בקללות דכ' מוסר ד' בני אל תמאס וגו' כי הוא כאב המייסר את הבן שמגביה עליו השבט לייסרו ותיכף בנו חוזר לדרך הטוב ואינו צריך עוד לייסרו, ולכך התוכחות שבתו"כ שהם כנגד קלקול ע"ז והתוכחות הם על ידי הקב"ה בעצמו כתובים בלשון רבים כי הקב"ה הוא היודע התעלומות ומחשבות לבו של כל אחד ואחד עד היכן לבבו פונה מעם ה"א ועד היכן צריך לייסרו להשיבו להכרת כבוד אלקותו ית"ש. כי אין כל הלבבות שוות לא בהקלקול ולא בקבלות התוכחות לכן נאמרו בלשון רבים. והתוכחות שבמש"ת שהם כנד שנאת חנם והתיקון שלהם היא להסיר הקנאה מלב ושנאת איש מרעהו ולהיות באהבה ואחוה ושלום כאיש אחד בלב אחד לכן נאמרו התוכחות בלשון יחיד שזה התיקון להם. וזה נרמז במ"ש במדרש (ב"ר פ"ח) אמת אמר אל יברא וכו' שלום אמר אל יברא כו' השליך אמת ארצה שנאמר אמת מארץ תצמח האמת והשלום מרמזין כנגד התורה שבכתב ותורה שבעל פה אמת נגד תורה שבכתב שנאמר מפי הגבורה, וכ' וד' אלקים אמת, וע"ז נקרא שקר כמשנ"א (ירמיהו ט״ז:י״ט) אך שקר נחלו אבותינו וגו' וגם ג"ע נקרא שקר שנאמר ערב לאיש לחם שקר ונקרא גם כן לחם כזבים, ושלום מרמז על תורה שבעל פה (כמ"ש קידושין שם) שנעשו אוהבים זה את זה והתורה נקרא גם כן אמת כמש"נ אמת קנה. וזהו נגד יעקב אבינו ע"ה דכ' בי' תתן אמת ליעקב ונגדו הוא עשו שהוא השקר שבעולם כדאיתא במדרש (ר"פ תולדות) עשו הא שוא שבראתי בעולמי וגם הוא שונא שלום (כמש"ש) דם שנאת וכי עשו שונא דם הוא אלא ששונא דמו של אדם בגופו. ובשבת הוא התיקון לשני עניני התוכחות כי בשבת כל ישראל הם במדרגת אמת (כמ"ש פ"ד דדמאי) שאפילו ע"ה ירא לשקר בשבת, וסעודות שבת נקרא מהימנותא שלימתא, וגם בשבת הוא הפריסת סוכת שלום וגם אז הוא השפעת תורה שבכתב וכמ"ש (שבת פו:) דכ"ע בשבת נתנה תורה לישראל. וגם השפעת תורה שבעל פה כמו שאנחנו אומרים נהורא ישרי בה שמרמז על אור הגנוז היינו התורה שבעל פה שמתגלה בשבת ולכן הוא הזמן לתקן השני התוכחות כאמור:
1