פרי צדיק, בהר י״גPeri Tzadik, Behar 13
א׳כי לי בני ישראל עבדים וגו'. בזוהר הקדוש (קיא ב') בזמנא דידע לי' ב"נ לקב"ה בארת כלל כדין איקרי עבד דעביד פקודא דמארי' ולית לי' רשו לתפשא בגניזוי וכו' בזמנא דידע לי' ב"נ בארת פרט כדין אקרי בן רחימא דילי' כבן דחפיש בגיניזוי וברזין דביתי' וכ'ו ואיתא בזוהר הקדוש (ח"ב כה א) כד נפקו ישראל ממצרים כו' וכיון דידעי פקודא דא באורח כלל אתעבידו לון נסין כו' ולבסוף מ' שנין כ'ו כדין אוליף לון באורח פרט הה"ד וידעת היום וגו' היום דוקא דלא הוו רשו מקדמת דנא. כי הוי"ה הוא האלקים דא בארת פרט וכו' (ונת' בארוכה חנוכה מא' יג) וכשמשיג בארת פרט כדין איקרי בן רחימא דילי' דחפיש בגניזוי דמלכא והיינו דברים שכיסן עתיק יומין ומ"נ סתרי תורה כמ"ש (פסחים קיט.) וזה היה רק בשעת מתן תורה בהר סיני דכ' פנים בפנים דבר ה' עמכם, וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב פב א) חמו ישראל הכא מה דלא חמא יחזקאל בן בוזי וכו' ואחר הקלקול נעלם האור עד שלמדם משה רבינו ע"ה לסוף מ' שנין, וזה ענין מ"ש בתו"כ שכל המצות נאמרו כללותי' ופרטותי' מסיני וממנו למדו דכל המצות נאמרו פרטותיהן מסיני דהיו אז באורח פרטב בחי' בן רחימא וכאמור:
1
ב׳ואמר אחר כך בזוהר הקדוש ורזא דמלה תרין דרגין אינון לעילא דאצטרך ב"נ לאתעטרא בהו ואינון רזא דמהימנותא כו' וכלא רזא חדא דמהימנותא וכו' ומסיק מאן דהוי תרוייהו בכללא חדא בחבורא חדא דא איהו ב"נ דאתקין רזא דכל מהימנותא בכללא חדא בלא פרודא כלל כו' דקוב"ה אכריז עלי' כו' אזדהרו בפלניא מהימנא דבי מלכא כו' וקלא אתער יאות הוא ליחיד למיהוי גבי' דיחיד וכו' ורזא דתרין דרגין אלין אשכחנא בחד קרא דכ' ויאמר לי וגו' עבדי אתה הא עבד. ישראל הא בן דכר אינון כללא חדא, כדין כ' ישראל אשר בך אתפאר עי"ש ובתפלה צריך שניהם רזא דעבד דתפלה מ"מ מלכות, ושם אד' דכ' ואם אדונים אני אי' מוראי. וזה רזא דעבד. וכן איתא (תענית ב.) עבודה שהיא בלב זו תפלה וא' (ברכות לה:) דרחב"ד כעבד לפני המלך, וכ' אד' שפתי תפתח. דתפלה בחי' עבד ממדה אחרונה. ורזא דבן בני בכורי ישראל שקשור בשורש כ"ע, במא' בראשית, וזה כ"ע דאיהו כתר מלכות כשהיא בכללא חדא בלא פרודא כלל, וזה יכול לפעול הכל. דכל התפלות על צרכי בנ"א כלולים בג' טובות חיי בני מזוני דלא בזכותא תליא אלא במזלא (כמ"ש מו"ק כח.) ואיתא בזוהר הקדוש (סו"פ אחרי) דהיינו מזלא קדישא עתי"ק שהוא על ה' דייקא דשם הוי"ה מרמז לחו"ב ו' המדות מלכות (כמ"ש רע"מ פנחס רנ"ח סוע"א) וקיצא דיו"ד דלעילא רמיזא לין (כמ"ש זח"ג סה ב) והיינו עתי"ק כידוע מזוהר הקדוש ואדר"ז וזש"נ השלך על הוי"ה יהבך וגו' ותתפלל חנה על ה' על דייקא. וכשהוא זוכה לרזא דבן, בני בכורי ישראל היינו התגלות עתיקא יכול להמשיך שפע חיי בני ומזוני שכולל כל הצרכים, כשזוכה לרזא דעבד ורזא דבן, היינו ממדה אחרונה עד השורש כ"ע דאיהו כתר מלכות, וז"ש בזוהר הקדוש ולאתעסקא יחיד ביחיד כמו הוי"ה אחד כל שם הוי"ה מכ"ע עד ה' אחרונה דאיהי כתר מלכות כן היא כלול מרזא דבן ורזא דעבד דהיא גם כן כולל ממדה אחרונה עד כ"ע דאיהו כתר מלכות, וזהו קדושת שבת דאיתא בזוהר הקדוש (תרומה) קב"ה אחד כו' ברזא דאחד כגונא דילי' למיהוי אחד באחד כו' וזהו מ"ש ישמח משה במתנת חלקו ופי' אבודרהם שזהו השבת שבירר במצרים לישראל כמ"ש (שמות רבה פ' א' וה') ולפ"ז מה נתינת טעם ע"ז כי עבד נאמן קראת לו ואמרנו דהמכוון עפמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב פח א') דמהימנואת דלעילא תליא בג' קדושות של ג"ס שבת, אבל עדיין הול"ל כי נאמן בית קראת לו כמ"ש בכל ביתי נאמן הוא מה זה לשון עבד נאמן וכו' אבל לפי האמור הפ' ישמח משה במתנת חלקו שהוא קדושת השבת למיהוי אחד באחד, כי עבד נאמן קראת לו. עבד רזא דעבד, ולרזא דבן שהיא נאמן בית לחפש בגינזוי דמלכא וכל סתרי' ורזין דביתי' כליל תפארת בראשו תפארת כמש"נ ישראל אשר בך אתפאר תפילין דמארי עלמא כ' בהו ומי כעמך ישראל וגו' (ברכות ו:) שמתפאר בישראל וזהו כ"ע קרקפתא דתפילין, וזהו כליל תפארת בראשו נתת, וקוב"ה מכריז עלי' כו' אזדהרו בפלניא מהימנותא דבי מלכא כו' היא כמ"ש בגמרא (קידושין פא.) דקא מכרזו ברקיע הזהרו בר"מ ותורתו וכו' הזהרו בר"ע ותורתו כו' שהיה היצר הרע יכול לכובשן, אך על ידי דמכרזו עליה הזהרו בפלוני ותורתו ניצולו, ובשבת בכניסת שבת זוכין ליראה שנקראו יראי שמי (כמ"ש תענית ח:) ונופל הפחד על כ"א מישראל, שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה (זה"ק הק' ה' ב') וזהו רזא דעבד ובסעודות. דיממא זוכין להתגלות דעתיקא רזא דבן לחפש בגינזוי דמלכא ורזין דביתא וזהו למיהוי אחד באחד ויכולין להמשיך כל טוב חיי בני מזוני, וכן על ידי שמירת שבת דכ' שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע ואיתא בפע"ח שניצול מקטרוג היצר הרע כאמור על ידי שזכה לרזא דעבד בשבת דמע"ש, ובשבת לרזא דבן:
2