פרי צדיק, בהר י״דPeri Tzadik, Behar 14
א׳בפ' זו כתיב שמיטה ויובל ואחר כך מכירת שדות ובתים. ומכירת ע"ע לישראל ולגר ולעקר ואחר כך כ' את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה'. וכבר נכתב פ' זה כלשונו בפ' קדושים. ולענין דרשת התו"כ כנגד זה הנמכר לנכרי שלא יאמר הואיל ורבי מחלל שבת וכו' הו"ל להזכיר כאן כל המצות שהרי האדון עובר על כל התורה כולה, ובתו"כ דרש סדר הפרשיות על הנחשד על השביעית וכ"ה בגמרא (קידושין כ.) כמה קשה אבקה של שביעית וכו' ובתנחומא דרש סדר הפרשיות על הגליות וד' מלכיות ומסיק לפיכך הקב"ה אומר למשה בסוף כל הפרשיות הללו רצונך שלא יגלו הזהירם על השמיטות ועל היובלות הוא שאמר בסוף הפרשיות את שבתותי תשמורו וגו' ומשמע לכאורה שדרש שבתותי על שמיטה ויובל. אך לשון תשמורו יתכן על שבת שצריך שמירה כל השבת שבנקל בלי דעת יכול לעבור על מלאכת בורר וכדומה מה שאין כן שמירת שמיטה ויובל שהוא אך במלאכת השדה וכשאינו יוצא לשדהו הוא משומר מלעבור על שביתת הארץ, אך נראה שאמר כאן עצה אחר פ' וכי תשיג יד גר ותושב וגו' שנדרש על ד' מלכיות וכשהן בגלות ושוב אין להם מצות שמיטה לתקן הקלקול כמ"ש אז תרצה הארץ את שבתותי' וגו' ואמר להם עצה את שבתותי תשמורו. שכל עיקר מצות שמיטה היא כדי להכיר כי לי כל הארץ, וכן קדושת שבת הוא גם כן לזה ההכרה שלה' הארץ ומלואה (כמשנ"ת מ"ח) ושמירת שבת יכולים לקיים אף שבתות בגלות בין האומות ובזה יוכלו לתקן עון שמיטה שגלו בשבילה וכמ"ש אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות מיד נגאלין (שבת קיח:) ובמדרש (שמות רבה סו"פ כ"ה) ובפסיקתא אי' דבת א' כראוי ב"ד בא. והכל א' (כמשנ"ת כ"פ) דעיקר שיהיה שבת א' כראוי, ואמר ומקדשי תיראו ופי' הרמב"ן ז"ל (בפ' קדושים) שהוא קאי גם כן על שבת וציוה בו שמירה ומורא וכ' יצוה בשבת הגדול שהוא מקדשו וכו' והוא מבואר בזוהר הקדוש (הק' ה' ב') את שבתותי דא שבת עלאה ודא שבת תתאה כו' ומקדשו תיראו דא שבת דמעלי שבתא דאיהי יראה ושריא בה יראה וכו' כדברי הרמב"ן ז"ל ובימיו לא נגלה עוד הזה"ק, והוא דישראל בשבת כמו במקדש דשבת בזמן כמו מקדש במקום (ונת' כ"פ) וכמו דבמקדש נופל הפחד והיראה להבא בתוכו, כן בשבת דכ"א מישראל כמו במקדש נופל עליו הפחד והמורא. כמ"ש במורא גדול זה גילוי שכינה וכן אומרים בשיר של שבת שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו וגו' שתולים בבית ה', היינו דישראל כשמקיימין הג"ס נקראו בני היכלא דמלכא כמ"ש בזה"ק (ח"ב פח ע"ב רנב ב) בחצרות אלהינו יפריחו שהפריחה שהוא בתחילת כניסת השבת הוא גם כן בחצרות אלקינו, וכמ"ש בזוהר הקדוש (פ' זו קט רע"א) והא אשכחנא חצרים דאתמר בי' ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נוכח בית המלך ובכל אתר המלך סתם דא קוב"ה, והוא כמ"ש במד' (אסת"ר פ"ג) למלך סתם משמע קודש וחול. ואמר בזוהר הקדוש ותעמוד ואין עמידה אלא צלותא נוכח בית המלך נוכח בית המקדש דכל ישראל צריכין לצלאה וכו' למיהוי נוכח המקדש. והיינו כמ"ש (ברכות ל.) יכווין את לבו כנגד בית קה"ק וכו'. ואמר מאן חצר הפנימית תרין אינון חצרות בית ה'. וחצרות היינו עזרות, ונוכח בית המלך היינו הקה"ק, וכשנכנסה אסתר למלך אחשורוש התפללה להשי"ת שתצליח במעשי' להציל את ישראל וזהו ותעמוד וגו'. ובשבת כשמקיימין הם שתולים בבית ה' שהוא התגלות עתיקא דאיקרי אין (זח"ב סד ב) ואיקרי קודש הקדשים כמ"ש בזוהר הקדוש (שם קכא א) והפריחה שהיא בכניסת השבת הוא גם כן בחצרות אלקינו, שתיכף כשמקבל ע"ע קדושת השבת נקרא ישראל יראי שמי (תענית ח:) ואימת שבת על ע"ה (ירוש' פ"ד דדמאי) וכמו דכ' באכילת מעשר בירושלים למען תלמד ליראה ובשבת נדרש בזוהר הקדוש ות"ז (תי' מח) לדרתם דעביד לון דירה בתרי בתי לבא, שאז השי"ת שוכן בתוך בנ"י. ואמר בזוהר הקדוש לענין בתי ערי חומא דתרי בתי אית בלבא אם אינון ממארי תורה אתקריאו בתי ערי חומה דאתמר במפקנא דמצרים והמים להם חומה וגו' והיינו דאין מים אלא תורה (כמ"ש ב"ק יז.) וכן נדרש בגמרא (פסחים פז.) אני חומה זו תורה כו'. לאחרים דלאו אינון מארי תורה אתקריאו בתי החצרים. דאינון דמשתדלין באורייתא הם שבתות ויו"ט כמ"ש (רע"מ צו כ"ט ב') והם תמיד בבית ה' בבתי ערי חומה ואף מי שאינו ת"ח בשבת כל א' מישראל בחצרות בית ה' דאימת שבת על ע"ה. ובשבת כל ישראל כת"ח וכמ"ש במדרש (שיר השירים סו"ס ח') היושבת בגנים כו' אף על פי שישראל עסוקין במלאכתו כל ששת ימים ביום השבת משכימין ובאין לבית הכנסת וקורין ק"ש וכו' וכל ישראל קרוים אז היושבת בגנים:
1