פרי צדיק, בהר ב׳Peri Tzadik, Behar 2
א׳בהר סיני. פירש"י מתו"כ מה ענין שמיטה אצל הר סיני כו' אלא מה שמיטה נאמרו כו' אף כולן וכו' וצ"ב דמשמע דאם היה מזכיר אצל מצוה אחרת לא התמוה כ"כ מה ענין המצוה להר סיני. וגם התי' אינו מובן דלמה בחר דוקא במצות שמיטה ללמוד על התורה כולה שנאמרו הכל בסיני, אך הענין דאיתא בגמרא (סוטה לז:) כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב וכו' והיינו דמתן תורה היה שיהיו ישראל ממלכת כהנים כמו שיהיו לעתיד שנאמר ואתם כהני ה' תקראו שיהיו רק עבדי ה'. דכתיב אני אמרתי אלקים אתם שלא יהיה מלאך המות שולט בהם (כמ"ש ע"ז ה.) מכלל שהיה מתוקן הכל כמו שהיה קודם החטא, שלא נברא האדם רק לשמש את קונו ולא יהיה לו שום עסק בעולם הזה. מ"מ היה חלק משה רבינו כל מ' שנה אכלו את המן ולא נתנה תורה אלא לאוכלי מן (כמ"ש במכילתא ותנחומא) אלא היה להם עמל רק ללקוט, וגם בזה היה מדרגות (כמ"ש יומא עה.) צדיקים ירד על פתח בתיהם בינונים יצאו ולקטו רשעים שטו ולקטו, ומי שהי' אמונתם פחותה הי' טרחה מרובה. אבל טורח קצת היה לכל אחד ללקוט. ואם היה משה רבינו ע"ה נכנס לארץ ישראל היה נשאר כך לעולם רק ראה השי"ת שאין מוכשר עוד לזה. ואחר כך בערבות מואב קודם שנכנסו לארץ ישראל שהיה חלק יהושע, אז התחיל כ"א לעבוד זה פונה לשדהו וזה פונה לכרמו, אז התחיל משנה תורה שהיא התחלת תורה שבעל פה דכתיב באר היטב, וכמ"ש (מגילה לא:) ומשה מפי עצמן אמרן ולכן בדברות הראשונות כ' זכור אתר דלית תמן שכחה. [וכמ"ש (עירובין נד.) חרות על הלוחות אלמלי לא נשתברו לוחות ראשונות לא נשתכחה תורה מישראל] ובדברות שניות שנתנו אחר הקלקול כתיב שמור שצריך שמירה שלא ישכח ולכן איתא במדרש (שמות רבה פמ"ו) בלוחות הראשונות לא היה אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות שניות אני נותן לך שיהיה בהם מדרש ואגדות וכו' שנצרך הרב חכמה לתקן הרב כעס וכמ"ש (נדרים כב:) אלמלא חטאו ישראל לא נתנה להם אלא ה' חומשי תורה כו'. וזהו שמתמה מה ענין שמיטה שעניינו שיהי' ישראל פנוין לעסוק בתורה ושיכירו כי לה' הארץ. אצל הר סיני שהיה אז על אופן שיהיו ישראל פנוין רק לעבודת השי"ת ולא היה אז מקום למצות שמיטה רק בערבות מואב וכאמור, ולימד כאן טל מצוה זו שנאמרה גם כן מסיני שאז צפה השי"ת שאם יתקלקל מצבם מאשר היו, יהיה להם שמיטה ויובל, ובא הכתוב ללמדנו ענין מ"ש אל תאמין בעצמך וכו' והיינו שאף מי שזכה להיות בן עולם הבא אף בחייו כמו שזכו האבות בעולם הזה מעין עולם הבא (כמשנ"ת בארוכה ל"ג בעו' מ' ח) מ"מ יש לו לפחוד מרוגז היצר הרע כ"ז שיש מציאת רע בעולם, והיינו שאז בהר סיני שהיו ישראל כמו אדם הראשון קודם הקלקול ומ"מ היה בכח הנחש לכנס בו ולפתותו, ומי לנו גדול מיעקב אבינו שהיה כאדם הראשון קודם הקלקול. ואמר מה שקל שבקלים כו' שלא ידע כלל מהנאת הגוף רק להוליד תולדות כו' מ"מ מצינו בו ויירא יעקב מאד שמא יגרום החטא (כמ"ש ברכות ד.) וע"ז כ' התורה גבי מצות שמיטה בהר סיני. ללמדנו שאף שאז היו ישראל מוכשרין להיות חרות ממה"מ ומיצר הרע והיה אז כמו שיהיה לעתיד ועמדו זרים ורעו צנאכם, ואם הי' התיקון האמותי לא היה נצרך כלל לעבודה, רק היתה א"י מוציאה גלוסקאות כמו שיהיה לעתיד (כמ"ש שבת ל:) ומ"מ נאמר בהר סיני מצות שמיטה שש שנים יעבוד וגו' שיוכל להיות שיקלקלו עוד כיון שיש עוד מציאות לרע בין האומות ואז יהיו צריכים לעבודה כמ"ש (סוף קידושין) הריעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. וכן יוכל להיות שישתקע ח"ו עד שלא ישמור שמיטה גם כן ויגרום החטא למכור מטלטליו ואחר כך שדותיו, וביתו, וילוה ברבית, וימכור עצמו ואף לגר ולנכרי ולע"ז כסדר הפרשיות וכמ"ש בגמרא (שם כ.) ומזה נלמד שכל התורה נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני שכ"ז שיש מציאות מרע בעולם נצרך להתרי"ג זיני עיטא להנצל מקטרוג יצר הרע כמ"ש (זח"ב פ"ב ב) וזה ענין אל תאמין בעצמך וכו' שלא יסמוך על מעלתו שיוכל להשמר מיצר הרע כי יצרו ש"א מתגבר עליו וכו' ואלמלא עזר הקב"ה לא יכול לו, וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו (כמ"ש סוכה נב.) ונצרך למצות שמיטה שהוא כמו קדושת שבת וכאמור:
1