פרי צדיק, בהר א׳Peri Tzadik, Behar 1
א׳וידבר וגו' בהר סיני. בתו"כ מה ענין שמיטה וכו' אלא מה שמיטה נאמרו כללותי' ופרטותי' ודקדוקי' מסיני אף כולם כו' ופי' הר"ש והראב"ד ז"ל דאתיא כמ"ד (חגיגה ו:) כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב. וכ' שמ"ש בתו"כ על פסוק אלה החוקים וגו' בהר סיני שכל המצות נאמרו כללות ופרטות מסיני גם כן מהיקש זה וכונתם אף דגם שם נאמר בהר סיני, אך שם יש מצות שלא הוזכרו עדיין וצריך להזכיר שהכללות נאמרו בסיני שהוא לכו"ע. אך בכאן דכ' פ' שמיטה שכבר הוזכרה בפ' משפטים וכתיב כאן בהר סיני ללמד שאף הפרטים נאמרו בסיני, ומזה נלמד לכל המצות שנאמרו כללותיהן ופרטותיהן מסיני ונשנו באוה"מ ונשתלשו בערבות מואב. אך צריך להבין מה נ"מ במה שלמדנו שנאמרו כללותיהן ופרטותיהן מסיני וכו' גם למה הוזכר לימוד זה אצל מצות שמיטה ולא אצל מצוה אחרת שנאמרה בסיני. אך הענין דבגמרא (שבת פח.) א' בריך רחמנא דיהיב לן אוריאן תליתאי וכו' ופירש"י תורה נביאים וכתובים ואם כונת רש"י עדמ"ש בגמרא (ברכות ה'.) דדרש אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים כו' שכלם נתנו למשה מסיני, הא שם נדרש התורה זה מקרא והמצוה זו משנה להורתם זה גמרא, ובמ"ר (תשא פמ"ו) ובלוחות שניות אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות וכו' וכ"ה בגמרא (מגילה יט:) שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, ולמה נקרא רק אוריאן תליתאי, ויתכן לפרש אוריאן תליתאי על התורה שנתנה בסיני. ונישנו באהל מועד, ונשתלשו בע"מ. ואפשר שזה גם כן בכלל דברי רש"י שהתורה שנתנה בסיני הי' דבר ה', ומה שנשנה באוה"מ היה כמו שאר כל הנביאים שאמרו כה אמר ה' ששמעו מהשי"ת ואמרו לישראל. רק בפרשיות מיוחדות כתיב זה הדבר שמוסיף משה רבינו על כל הנביאים שנתנבא בזה הדבר (כמ"ש בספרי מטות) והיינו שהן הן הדברים היוצאים מפי השי"ת בדרך אמצעית פיו של משה רבינו, והבדל הוא כי דבר ה' כתיב כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישיב אלי ריקם כי אם עשה אשר חפצתי וגו' וכמ"ש במ"ר (שיר השירים פ' ישקני) בשעה ששמעו ישראל אנכי מפי הגבורה נתקע ת"ת בלבם וכו' וע"ז מלמדנו שכל המצות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן מסיני בחי' דבר ר', ונשנו אחר כך באוה"מ ששם כ' וידבר ה' אל משה והם בגדר נביאה, וכן במצוה שהוזכרה בנביאים כ' גם כן וידבר כמו פרשת רוצחים ביהושע וידבר ה' אל יהושע וגו' (כמ"ש מכות יא.) מפני שהן של תורה והוא בחי' נבואה. ונשתלשו בערבות מואב שזה משה מפי עצמו אמרן (כמ"ש מגילה לא:) אף שהיה דבר ה', מ"מ היה בגדר כתובים שהם נאמרו ברוח הקודש, וזה כבר התחלה מתורה שבעל פה, שאף שהם דברי אלקים חיים. הם ברוח הקודש כמ"ש הרמב"ן (במס' ב"ב יב.) וחכם עדיף מנביא היינו ברוח הקודש רוח מקודש דלעילא (כמ"ש בזח"ג סא א) וזה היה אחר הקלקול שצריכין לרב חכמה לתקן הרב כעס וכמש"נ כי ברב חכמה רב כעס. וכמ"ש (בנדרים כב:) אלמלא חטאו ישראל לא נתן להם אלא חמשה חומשי תורה וכו' ורוח הקודש זה נקרא בגדר כתובים וכמ"ש האר"י הק' על דוד המלך ע"ה שהיה רבן של בעלי רוח הקודש שדבריו הם כתובים. וכן התורה שבעל פה נחלקת גם כן לאלה הג' מדרגות, א' מה שאומרים הלכה למשה מסיני, ב' יש הלכות שהם כעין נביאה בלי שום טעם מפורש כמו שאמר הלל (בפסחים סו:) הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. ג' הוא התורה שבעל פה שהוא ברוח הקודש בחי' כתובים. וז"ש רש"י אוריאן תליתאי תורה נביאים וכתובים שכולל כל התורה שבכתב ותורה שבעל פה, ובא לימוד זה במצות שמיטה מפני שמצות שמיטה היא כמו מצות שבת שהוא קבלת מלכות שמים ששובתין כל אומה ישראלית ביום השבת וכן שמיטה בא"י שהי' כל עסקיהם בעבדות הארץ, ובשמיטה פנוים לתורה ועבודה, וכמו דשבת כללא דאורייתא כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב צב א) כן שמיטה גם כן כללא דאורייתא שהוא ההכרה להכיר שיש בורא עולם כמ"ש בזוהר הקדוש (שם פב ב) תרי"ג זיני עיטא, יהב אורייתא לב"נ וכו' ומה המה העצות אך להרגיש הארה בלב מאמר אני ה"א שהיא כללא דאורייתא, ומש"ה בא הלימוד במצות שמיטה שהיא כללא דאורייתא ללמד על המצות כולן שנאמר כללותיהן ופרטותיהן בסיני, נשנו באוה"מ ונשתלשו בער"מ וכאמור:
1