פרי צדיק, ל"ג בעומר ח׳Peri Tzadik, Lag BaOmer 8
א׳סיום הש"ס במאמר תדב"א כל השונה וכו' מובטח לו שהוא בן עולם הבא וכו'. וכבר אמרנו דענין מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ולא לשון מזומן לעולם הבא, דהיינו שזוכה לטעום בחייו מעין עולם הבא והוא בחיים חיותו בן עולם הבא כענין עולמך תראה בחייך (כמשנ"ת באריכות מ"ד ומ"ו) והנה בגמרא (ב"ב יז ) ג' הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא כו' אברהם דכתיב בי' בכל. ולזה זכה אברהם אבינו ע"ה אחר שנתברר בנסיון העשירי דכ' ואברהם זקן בא בימים ואיתא בזוהר הקדוש (ח"א קכ"ט א) בא בימים באינון יומין עלאין כו' והיינו שבנסיון העשירי נתברר בכל המדות עד כ"ע. וכמ"ש האריז"ל דסעודת שחרית של שבת שהוא סעודתא דעתיקא הוא נגד קדושת אברהם אבינו ע"ה שזוכה למדת זקן עתיקא, ואח"ז כ' וה' ברך את אברהם בכל שהטעימו מעין עולם הבא. וז"ש השונה הלכות ואיתא (מגילה כח:) ודאשתמש בתגא כו' זה המשתמש במי ששונה הלכות כתרה של תורה, דההלכות הם מטלא דעתיקא טל תורה שבעל פה כמ"ש תזל כטל אמרתי והיינו התורה שבעל פה שמופיע השי"ת בלב חכמים ואינו ניכר איך שיורד מן השמים כטל (ונת' כ"פ) והוא על ידי בחינת הדעת שהוא רוח הקודש כמו שפירש"י (פ' תשא) ותורה שבעל פה הוא גם כן על ידי רה"ק כמ"ש הרמב"ן (ב"ב יב:) מגמרא שם תדע דאמר גב"ר מלתא ומתאמרה הלמ"מ כוותי', ודעת היא פנימיות מכ"ע וזהו כתרה של תורה, וכשמ"צ בר"ע דהוא שורש תורה שבעל פה כמ"ש האריז"ל איתא בגמרא (מנחות כט:) מצאו להקב"ה שיושב וקושר קשרים לאותיות כו' ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות שהיה ר"ע דורש כתרי אותיות ועז"א בסיום הש"ס שהשונה הלכות שהם כתרה של תורה מובטח לו שהו"א בן עולם הבא שזוכה לטעום בעולם הזה מעין עולם הבא כאמור:
1
ב׳וברע"מ (זח"ג רכ"ג ע"א) בגין דאפילו לבינה לית ב"נ בעלמא דיכול להלקח בר ממשה כו' והיינו דבינה עלמא דאתי לא יכול אדם לזכות לזה בעולם הזה לבר ממשה. והיינו אחר מתן תורה. דביעקב מצינו בזוהר הקדוש (ח"א רז ע"א) ובגין דאיהו אסתלק גו עלמא דאתי כו' והיינו שיעקב אבינו ע"ה שהיה כמו אדם הראשון קודם הקלקול, ואמר מה שקל שבקלים אינו אומר כן רק להעמיד תולדות נתכוון (כמ"ש במ"ר ופרש"י ויצא) והיינו שלא ידע מהנאת עצמו כלל וכמו באדם הראשון קודם הקלקול שנאמר בו ולא יתבוששו ולכן איתא (תענית ה.) יעקב אבינו לא מת. וכן משה רבינו איתא בתיקונים (ת' י"ג) והא משה תמן הוה אלא מסטרא דלגאו הוה דא מגופא ודא מנשמתא וכו' והי' הפנימיות מיעקב אבינו ע"ה וזכה לבינה עלמא דאתי, ומשה רבינו ע"ה גם כן לא ידע מרע כלל ואיתא בגמרא (סוטה יב:) בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אורה. והיינו אור הראשון האור כי טוב שנגנז. ואיתא (ברע"מ שם) שלמה אמר הא בינה איהו דמשה אשאל בחכמה עלאה דאיהי לעיל מדרגיה מה כתיב אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. והיינו עד"ש בגמרא (ר"ה כא.) בקש קהלת להיות כמשה יצתה ב"ק וכו', ומקשה אחר כך (שם ברע"מ) והא כ' וה' נתן חכמה לשלמה. ומשני חכמה זעירא חכמה תתאה וכאן אומרים שזוכין להיות בן עולם הבא עלמא דאתי ולזה הא לא זכה רק משה רבינו ע"ה, אך (ברע"מ שם ע"ב) אמר בוצינא קדישא אי הכי בינה דרגא דילך ואמאי אוקמוה ונתן ההוד למשה שנאמר ונתת מהודך עליו, א"ל שפיר קא שאלת ה' סלקת באת י' חמש זמנין עשר וחמשין תרעין דבינה וכו' ובג"ד מבינה ועד הוד כולא אתפשטיתא תורה שבכתב. דאברהם אבינו ע"ה היה הראשון שקיים כהת"כ (כדאיתא יומא כח:) ויצחק כ' מימינו אש דת למו ואורייתא מסטרא דגבורה קא אתיא (כמ"ש זח"ג פ' סע"ב) ויעקב כ' תתן אמת ליעקב אמת זו תורה (ברכות ה:) אך הם קיימו בעצמם הד"ת. ומשה רבינו ע"ה הוריד כל התורה לארץ ומחסד ועד הוד הוא התפשטות תורה שבכתב והוד אהרן מרכבה למדה זו ומשם מתחיל תורה שבעל פה, ומ"מ במתנה ניתן ההוד למשה וכלול כל המדות מעשר וה"פ עשר נ' שע"ב וזה ניתן למשה הפלפול ונהג בה טובת עין ונתנה לישראל (כמ"ש נדרים לא.) ונצח והוד משם יניקת הנביאים וכ' למנצח על השמינית דלא תזוז נצח מן הוד דאיהו סכירה ח' (ברע"מ שם) ואהרן הכהן מרכבה למדת הוד שלהשפיע התורה שבעל פה בלב ישראל זה נתן משה רבינו ע"ה לאהרן שהוא שושבינא דמטרניתא כמ"ש (בזח"ג נ"ג ב') שהוא המטהר ומקדש לישראל שיוכלו לקבל בלב התורה שבעל פה. וכמש"נ יורו משפטך ליעקב וגו' וכ' כי שפתי כהן וגו' ותורה יבקשו מפיהו וכ' ובאת אל הכהנים שהם רבותן של ישראל ומשה רבינו הוא שושבינא דמלכא שהוריד התורה לארץ:
2
ג׳וכן מתחיל ספי' הוד בפסח שני ואיתא (ברע"מ זח"ג קנב ב') פסח ראשון מימינא דתמן חכמה פסח שני משמאלא דתמן בינה, והיינו דגלות מצרים היה הכנה למתן תורה. ובפסח ראשון זכו שיהיו מוכנים למתן תורה חכמה שהוא תורה אור, וה"פ אורה שבמאמר בראשית נגד ה' חומשי תורה (ב"ר פ' ג') אבל פסח שני שלא היה אז זמן יציאת מצרים ואין ענין להפסח שיבא, אך כבר אמרנו במה שאמר להם משה עמדו ואשמעה וגו' ומה אמר עמדו. אך הם צעקו למה נגרע וגו' וא"ל משה עמדו בתפלה כד"ש (ברכות כו:) אין עמידה אלא תפלה והיינו שיתפללו ויצעקו להשי"ת למה נגרע ועל ידי זה ואשמעה מה יצוה וגו' והם עשאו להד"ת וזכו לפסח שני ועז"א פס"ש משמאלא דמתמן בינה והיינו מבין דבר מתוך דבר שזכו לה על ידי תפלה, וזה ענין הקדמת נעשה לנשמע והיינו שעל ידי החשק שלנו נעשה להד"ת ונוריד הד"ת ואחר כך על ידי זה ונשמע והוא כמש"נ ועשיתם אותם ובגמרא (סנהדרין צט:) כאלו עשאו להד"ת וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"ג ק"י ע"ב) ועל ידי זה זכו להכתרים דכ' החכמה מאין תמצא שאין כ"ע. עתיקא סתימאה כמ"ש (בזח"ב ס"ד ב) וכיון שהם אמרו שיעשו להד"ת זכו להכתרים ואחר כך זכה משה ונטלן וכ' התוס' (שבת פח.) דשל הוד היו וזהו הקרני הוד שזכה משה רבינו ע"ה. וזה ענין מ"ש דפסח שני משמאלא דתמן בינה והוא גם כן ענין תורה שבעל פה לתקן הרב כעס שכן הי' טמאים בנפש אדם אף שהי' בהיתר (כמ"ש בסוכה כה:) והיו מצווים להטמא למת מצוה מ"מ הא נגזר ע"ז טומאה. וכן בדרך רחוקה גם כן מפרש בזוהר הקדוש (בהעלותך שם) על הטומאה והמציא להם תקנה בפסח שני כיון דאתדכי ומתקן גרמי' הא ירחא תנינא וכו' והוא כמש"א (מא' ז') וסליקה לה' מס' נדה. שמתקנין ע"י התורה שבעל פה הפגם הראשון, אך מ"מ שם הפר' של פסח שני הוא בא בתורה שבכתב ורק מסטרא דשמאלא דמתמן בינה וכאמור. ואחר כך בל"ג בעומר הילולא דרשב"י דאז ספירת הוד שבהוד ולרשב"י נתגלו הטעמי תורה סוד דעתיקא כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג ק"ה ב) ביומוי לאכול לשבעה לבתר דשכיב ולמכסה עתיק וכו'. וכן מצינו דר"ש דרש טעמא דקרא (ב"מ קט. וש"מ) ואף דשם הם הנגלות בטעמי המצות מהס"ת הם אחד עם העומק והסוד שבטעמי המצות שבעז"א (פסחים קיט.) למכסה עתיק כו' זה המגלה בדברים שכיסה עתיק יומין מ"ג טעמי תורה ולרשב"י נתגלה זה והילולא שלו בספי' הוד שבהוד, ואיתא ברע"מ (זח"ג רכ"ג א) דוד המלך ע"ה כד מטא לג' ספיראין עלאין פתח ואמר ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני והיינו לא גבה לבי נגד בינה לבא ולא רמו עיני נגד מדת חכמה מוחא והסנהדרין נקראו עיני העדה. וכמ"ש והאר עינינו בתורתך ובגמרא (ברכות יז.) עיניך יאירו במאור תורה והעינים כנגד המוח כמש"נ בין עיניך וגו' ותורה היינו חכמה וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג פ"א א) לאו אורייתא בלא חכמתא ולא חכמתא בלא אורייתא. וה"פ אורה שבמאמר יהי אור שהוא כנגד חכמה הם כנגד ה' חומשי תורה כמ"ש (ב"ר פ' ג') וע"ז ולא רמו עיני דהוא נגד חכמה ולא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני נגד כ"ע שהוא שכל הנעלם מכל רעיון פל"א עליון, וכן מורה לשון גדולות אצל השי"ת בלא שיעור שאם בשיעור יש גדול הימנו והשי"ת א"ס, רק גדול מה שהוא למעלה מתפיסה שכל הנעלם מכל רעיון והוא כעין מ"ש (חגיגה יא:) יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם תלמוד לומר למן היום אשר ברא ה' אדם על הארץ. והיינו דז' מדות תחתוניות הם ז' ימי בראשית הז' מדות שהאציל השי"ת לבריאת העולם ועל זה אמר יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית ית"ל לימים ראשונים אשר היו לפניך. והיינו דז' מדות ז' ימי בראשית שהז' רועים מרכבה להם ובכל ישראל יש התפשטות קדושתם דהם האבות והרועים יכול אתה לשאל, אבל ג' הראשונות הם ימים הקודם ז' ימי בראשית ועליהם אמר דוד לא גבה לבי וגו' והיינו להיות אסתלק בגו עלמא שלזה לא זכה רק יעקב (כמ"ש זח"א ר"ז ע"א) ומשה רבינו. אך האבות הם מרכבה להג' מדות חג"ת. ונצח והוד משם יניקת הנביאים, ומהוד הוא התפשטות הנ' שערי בינה כאמור ה"פ עשר. ואחר כך אמר (ברע"מ שם) לבתר אתא צדיק ונטיל כל חמשין תרעין וכו' ואתקרי כל וכו' ואוף הכי כלה נטילת להו כולהו כו', דמדת מלכות נקראת כלה, דכ"ל כנגד נ' שערי בינה, וה' מדת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה, וחכם עדיף מנביא, והיינו שבאמת זוכה על ידי תורה שבעל פה מחכמה עלאה שהוא למעלה מבנה רוה"ק כלומר רוח מההוא קודש דלעילא (כמ"ש זח"ג ס"א א) והיינו דעת שהוא פנימיות מכ"ע, רק זה זוכין על ידי ההמשכה מנ' שע"ב שנמשכין לכל"ה שהוא מלכות פה תורה שבעל פה. וזה ענין אספקלריא שאינה מאירה כמ"ש (יבמות מט:) וזה נקרא נביאה אך הנביאים זוכין על ידי נצח והוד שמשם יניקת הנביאים והם כנגד משה ואהרן. ועל ידי תורה שבעל פה עדיף מנביא שמשיג על ידי הדעת וזוכין לשער הנ' וכמ"ש כל יקר וגו' ראתה עינו של ר"ע כו', וז"ש בסיום התלמוד השונה הלכות בכל יום שהם כתרה של תורה, שכן שם הוי"ה כולל כל הט' מדות י"ק חו"ב ו' המדות וה' מלכות (כמ"ש זח"ג רנ"ח א). ותגו של יו"ד מרמז לכ"ע וכמ"ש בזוהר הקדוש (שם ס"ה ב) קוצא דיוד דלעילא רמיזא לאין והיינו דכ' החכמה מאין תמצא והיינו עתיקא סתימאה דכל סתימין דאיקרי אין (וכמ"ש זח"ב ס"ד ב) והיינו שמופיע מכתרה של תורה דהוא כ"ע על ידי בחי' הדעת על התורה שבעל פה וזה מובטח לו שהוא בן עולם הבא שזוכה לטעום בעולם הזה מעין עולם הבא וכאמור:
3
ד׳ומ"ש מובטח לו שהוא בן עולם הבא והיינו שמובטח שלא יתקלקל והרי איתא (ברכות כט.) אל תאמין בעצמך עד יום מותך * יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה פ' שנה ולבסוף נעשה צדוקי, והצדוקים אמרו שאין עולם אלא אחד וכפרו בתח"ה (כמ"ש אדר"נ פ' ה') וכן במשנה (ברכות נד.) משקלקלו הצדוקין ואמרו אין עולם אלא אחד וכו' והכופר בתח"ה אין לו חלק לעולם הבא (כמ"ש סנהדרין צ.) ואף בשמואל הקטן שהיה ראוי שתשרה עליו שכינה וכשמת אמרו עליו היה חסיד היה ענו תלמידו של הלל, ועל הלל אמור תלמידו של עזרא (שם יא:) והיינו דהיו שוין, ועל עזרא אמרו (שם כא:) ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל אלמלא שקדמו משה וכו', ומ"מ לרבא אי לאו דאתחיל בה היו חוששין לו שמא נתקלקל ונעשה מין ח"ו (כמ"ש ברכות שם) ואיך אמר כאן מובטח לו שהוא בן עולם הבא, אך באמת תנן רק אל תאמין בעצמך שבודאי לא יוכל לסמוך על עצמו, אף אם השיג כל התורה שבודאי לא יתקלקל שהיצר הרע מתגבר עליו בכל יום וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו (כמ"ש סוכה נב.) ויוכל ח"ו לפטותו. אך מ"מ על ידי הד"ת ה' לא יעזבנו בידו. והרי מצינו (קידושין פא:) בר"ע שהיה שורש תורה שבעל פה והיה דורש כתרי אותיות וא"ל שטן אי לאו דמכרזו עלך ברקיעא הזהרו בר"ע ותורתו וכו' וכן מצינו שם גבי ר"מ. והיינו שאם היו ח"ו סומכין על עצמן לא היה בכחם לכבוש היצר הרע רק על ידי הד"ת שלהם היה לא יעזבנו בידו והכריזו עליהם ברקיעא הזהרו בר"ע ותורתו הזהרו בר"מ ותורתו ואמר שלא רק ר"ע ור"מ וכדומה. אך כל השונה הלכות שהוא כתרה של תורה זוכה אשר ה' לא יעזבנו בידו ומובטח לו שהוא בן עולם הבא. וצריך שידע שמעצמו אין לו כח להתגבר רק בעזר השי"ת וכאמור. וכן נדרש (ב"ב יז.) באמת על האבות שזכו לג' ראשונות בכל מכל כל שלא שלט בהם יצר הרע ולא שלט בהם מה"מ. וכן כל השונה הלכות כתרה של תורה זוכה שלא ישלוט בו יצר הרע. ה' לא יעזבנו בידו. ושלא ישלט בו מה"מ אף שלא נתקן כל הפגם ולא זכו שיהיה בעלמא דאתי ממש בעולם הזה וכאמור, מ"מ זוכה שהמיתה תהיה אצלו רק כשונה ואחר כך הקיצו ורננו (וכמ"ש סוטה כא.) בשכבך תשמור עליך זה מיתה והקיצות היא תשיחך לע"ל שיהיה רק כיקיצה משינה (וכמשנ"ת לעיל במא"ג) ויוכל כל א' מישראל לזכות לזה על ידי ששונה הלכות בכל יום:
4