פרי צדיק, בהר ז׳Peri Tzadik, Behar 7
א׳בבעה"ט (ר"פ) סמך מקלל לבהר סיני כו' כדאיתא (בקידושין) שם בן ד' אותיות חכמים מוסרים אותו לתלמודיהם פעם אחת בשבוע לכך סמך לו שמיטה. וצריך להבין הא מלשון הגמרא (שם ע"א.) משמע פעם א' בז' שנים ולאו דוקא בשנת השמיטה. ואיזו שייכות הוא לשמיטה. אך בגמרא שם איתא ואמרו לה פעמים בשבוע ארנב"י מסתברא כמ"ד פעם א' בשבוע דכ' זה שמי לעולם לעלם כתיב וקשה ממנ"פ אם הותר לגלות פעם א' בשבוע יכול להיות פעמים בשבוע גם כן, ואם צריך להעלות איך הותר פעם א' לגלות גם מה זה החשבון פעם א' בז' שנים, או בג' וחצי שנה, אך בתו"כ דרש עמש"נ שבת לה' אשמיטה כמו שנאמר בשבת בראשית וכבר אמרנו דשבת בזמן כמו מקדש בעולם. ובבית המקדש הותר לגלות ולהגות השם באותיותיו כה"ג בק"ק. וכל הכהנים בברכת כהנים, אך יקשה לפ"ז מאי אולמי' שמיטה משבת הא בשבת גם כן לא הותר להגות שם באותיותיו ושמיטה נלמד רק משבת בראשית ואיך יפה כחו ממלמד, והענין דאיתא ברמב"ן ז"ל עה"פ שבת לה' והנה בכאן עוררו אותנו בסוד גדול מסודות התורה כו' וסוד ימותל עולם רמוז במקום הזה כ'ו כי ו' ימי בראשית הם ימות עולם ויום השביעי שבת לה"א כי יהיה שבת לשם הגדול כמו ששנינו בשביעי מה היו אומרים מזמור שיר ליום השבת לע"ל שכולה שבת וכו' והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאת כל ימי עולם וכו' ושמא לזה רמזו אבותינו באומרים נ' שע"ב נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חוץ מא', כי כל שמיטה שער בית א' והנה הודיעוהו כל ההוי' מתחלה ועד סוף חוץ מן היובל קודש עכ"ל וכבר הוזכר ברקנטי מס' הבהיר ובשאר מקובלים דמ"ש בגמרא (סנהדרין צז.) כשם שהשביעית משמטת א' לשבע שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה, היינו שמיטה א' שער א', והשי"ת ברא ז' שמיטות ואחר כך יהיה היובל קודש שישוב כל הנפשות לשורשם כמש"נ תשובו איש אל אחוזתו וגו', ובכל שמיטה יהיה ששת אלפים שנה ואחר כך אלף שנה עולם הבא יום שכולו שבת. כי יומו של הקב"ה אלף שנה כמש"נ כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (וכמ"ש בויקרא רבה פי"ט) ושבת מעין עולם הבא א' מס' מעולם הבא (כמ"ש ברכות נז:) ואחר כך יהיה עוד שמיטה ז' אלפים שנה שער א', עד אחר הז' שמיטות יהיה היובל קודש, ולמשה רבינו נגלו כל המ"ט שערים, הז' שמיטות כל ההוי' מתחלה ועד סוף חוץ מן היובל קודש. וז"ש (ר"ה כא:) נ' שע"ב נבראו בעולם וכולן נתנו למשה חסר א' כו' וכמ"ש הרמב"ן ז"ל. וזש"נ בשמיטה שבת לה' כשם שנאמר בשבת בראשית, והינו דשנת השמיטה כל השנה מעין אלף השביעי עולם הבא. כמו דשבת בראשית מעין עולם הבא, ובגמרא (סוף ברכות) ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון, והיינו בשבתות שבאלף השביעי אז יראה אל אלקים בציון וכמש"נ והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני וזהו יראה אל אלקים בציון עדמ"ש ציון משכן כבודך ואז יהיה להם מנוחה. ובבית המקדש לא כ' לעלם דשם הותר לכה"ג בקה"ק וכן לכהנים בברכת כהנים להזכיר את השם באותיותיו, ובר"י כה"ג איתא בגמרא (ברכות ז:) וראיתי את אכתריא' וכו' שם של כתר. ושמיטה שכל שנת השמיטה שבת לה' כמו שבת בראשית מעין עולם הבא, השבתות שבשנת השמיטה כעולם הבא כאלף השביעי והותר לגלות שם המפורש, וז"ש שחכמים מוסרין אותו לתלמודיהם פ"א בשבוע היינו בשבתות שבשנת השמיטה ופעם אחת היינו זמן א', ואמרו לה פעמים בשבוע הוא עדמש"נ וירא א' את כל אשר עשה והנה טוב מאד, וזה נאמר ביום ו' בתוספות שבת ויום ד' ה' ו' מקמי שבתא חשבה האריז"ל שיש בהם הופעה משבת במדרגות נפש רוח ונשמה ויום ו' תוספות נשמה יתירה וכן בימות המשיח שהוא בסוף אלף הששי תוספת שבת, איתא (שבת קנא:) ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה וס"ל להאי מ"ד שאז גם כן לא יהיה יצר הרע ומותר אז לגלות השם. וממילא כנגדו ביום ו' בתוספת שבת שבשנת השמיטה גם כן מותר לגלות. ועז"א רנב"י ומסתברא כמ"ד פע"א בשבוע לעלם כ' דס"ל דימות המשיח גם כן לא יתגלה לגמרי רק באלף השביעי ובימות המשיח יהיה רק הניצוח באו"ה ומ"מ יהיה עוד מציאות מרע שהרי לאדם הראשון בג"ע באותו זמן אף שלא היה לו יצר הרע מכל מקום יכול הנחש לכנס וגרם הקלקול. ולכן סובר דלא הותר לגלות רק פע"א בשבוע זמן א' והיינו בשבתות שבשנת השמיטה, וז"ש הבעה"ט דנסמך שמיטה למקלל דכ' ויקוב וגו' דאז מגלין אותו לתלמודיהן וכאמור:
1