פרי צדיק, בהר ח׳Peri Tzadik, Behar 8
א׳כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך עונג זה אינו יודע מהו כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הו"א זה עונג שבת (גמרא שבת קיח:) וקודם ליה כ' בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה ואחר כך כ' והתענג וגו' ומדמוקי קרא דוהתענג בענג שבת מכלל דקרא דלקמי' גם כן מיירי במענג השבת, ומה שייכות הוא לשבת. אך בזוהר הקדוש (פ' זו ק"י ב) וכי תאמרו מה נאכל ר"י פתח בטח בה' וגו' לעולם ב"נ יהא זהיר במארי וידבק לבי' במהימנותא עלאה כו' דשמיטה היא כמו השבת שהוא תכלית שמים וארץ שלזה היה כוונת הבריאה שיכירו כח מלכותו והיינו ביום השבת שאומה שלימה מניחין עסקיהם לכבוד שמים, ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו עדמ"ש (שמות רבה ר"פ כ"ג) נכון כסאך מאז אף על פי שמעולם אתה לא נתיישב כסאך עד שאמרו בניך שירה כו' והיינו שהכירו כח מלכותו, כמ"ש (ויקרא רבה פ"ב) שהם שהמליכוני תחלה על הים ואמרו לי ה' ימלוך לעולם ועד כו' ואז נתיישב מלכותו כמש"ש מה בין המלך כו' לאגוסטות אגוסטות יושב וכו' וכן בשבת ישב על כסא כבודו, וכן השמיטה בא"י שהיה רוב עסקיהם בעבודת השדה וישראל מניחין שנה שלימה מעבודתה לכבוד שמים שמכירין כי לה' הארץ, וכמ"ש (בר"פ ויקרא רבה) גבורי כח עושי דברו בשומרי שביעית הכתוב מדבר כו' ודין חמי חלקי' ביירה כרמי' ביירה ויהבי ארנינא ושתיק י"ל גבור גדול מזה כו'. וע"ז דרש בטח בה' שהוא מבטחון בה'. וכמש"נ וכי תאמרו מה נאכל וגו' וצויתי את ברכתי וגו' וכן בשבת כ' בטח בה' כי שבת הוא חלק שביעית מהשנה וישראל מניחין כל עסקיהם לכבוד שמים. והוא מבטחונם בה' שאדרבה ממה שמכבדין את השבת מתעשרין (כמ"ש שבת קיט.)
1
ב׳ואמר אחר כך בזוהר הקדוש ועשה טוב הכי תנינן בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא והא אוקמוה ועשיתם אותם כביכול אתון תעבדין להון וכו' והוא עפמ"ש (זח"ג קי"ז א') כביכול כאילו עביד לי' לעילא אמר קוב"ה כאלו עשאני ואוקמוה וע"ד ועשיתם אותם ועשיתם אתם כתיב וכו'. והוא כמשנ"ת (סנהדרין צט:) כאלו עשאו לד"ת כו'. ועפמ"ש (זח"ב ס' א') דקוב"ה תורה איקרי כו' ואין תורה אלא קוב"ה כו' (וכמשנ"ת כ"פ). ואמר בזוהר הקדוש וע"ד ועשה טוב ואין טוב אלא צדיק דכ' אמרו צדיק כי טוב. דטוב היינו אור דכ' וירא א' את האור כי טוב ואיתא בגמרא (סופ"א דתענית) צדיקים לאורה דכ' אור זרוע לצדיק. וזהו ועשה טוב דהא טוב אתער דעל ידי אמונה זוכה להפעת אור הראשון מהשי"ת כדין שכן ארץ ורעה אמונה וכלא חד שכן ארץ ארץ עלאה וכו' ורעה אמונה דא ארץ וכלא חד כד"א ואמונתך בלילות וכו', וכמ"ש (בזח"ג ר"ל ע"א ברע"מ) איהו אמת ואיהו אמונה והיינו דשבת היא כנגד מדת מלכות אני ה' השוכן בתוך בני ישראל. וכן שמיטה איתא בזוהר הקדוש (קח א) ה' תתאה שבע שנים בלחודוהו דא שמיטה כו', וברע"מ (שם ע"ב) שמיטה שכינתא תתאה וכו' יובל אמא עלאה כו'. וכן נקרא בזוהר הקדוש (הק' ה' ב) דא שבת עלאה ודא שבת תתאה. וזש"כ בפירש"י מתו"כ שבת לה' לשם ה' כמש"נ בשבת בראשית. דאף דכל המצות הם לשם ה'. אך כמו שבשבת בו שבת ויש להקב"ה נייחא בעולמו וכמ"ש (בתנחו' בראשית) ניחו ביומא דשבתא כי היכי דנחו בי' אנא. כן בשמיטה היא שבת לה' שיש להשי"ת נייחא ממה שמכירין כל ישראל כי לה' הארץ. ורעה אמונה שירעה האמונה. היינו דאכילות שבת מביאים מהימנותא שלמתא בלבות בני ישראל. ונקראים סעודתא דמהימנותא שלימתא. וכמ"ש (בזח"ב פח א) דהא תליא מהינותא דלעילא בעתי"ק ובז"א ובחק"ת וכו' ונכנס האמונה בשלימות בסעודות שבת שמכירין שהכל להשי"ת. וכן אומרים בכניסת שבת אחר התפלה כשהולכין לסעוד מזמור לדוד ה' רועי וגו' שמכיר שהשי"ת הרועה ומפרנס וזהו בטח בה' וגו' והתענג על ה' וגו' וכאמור, וכן השיר ליום א' אחר השבת לה' הארץ ומלואה. שעל ידי שבת מכירין שלה' הארץ שקנה וכו' ושליט בעולמו (כמ"ש ר"ה לא.) וכן בשמיטה כ' שש שנים תזרע שדך שכפי שיהיה הכוונה בעבודת השש שנים כן יהיה קדושת השמיטה. וכ' אחר כך וספרתם לכם וגו' שמצות עשה לב"ד הגדול לספור בכל ר"ה שהיא שנה פלונית לשבוע פלונית (כמ"ש בס' המצות להרמב"ם ז"ל) כמו בספירת עומר דמצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי (כמש"ש ה.) כן ב"ד הגדול סופרין בכל שנה. דכל שקרובה לשמיטה יש הכרה יותר כי לה' הארץ. וכן בכל שבוע יש הכרה יותר וכן בכל שנה ושנה עד היובל. וכן באכילת פירות שביעית יש בהם קדושה (כמ"ש סוכה מ.) כמו באכילת שבת (וכמש"נ מא' ד):
2