פרי צדיק, בהר ט׳Peri Tzadik, Behar 9
א׳סעודה שניה דעתיקא כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב פח א) וברע"מ (שם צב א') חשב ג' קדושות שבת שבת דליליא שבת דיומא שבת עלאה וסעודה זו שבת עלאה בינה והכל א' דבינה כולל כל ג"ר, דחו"ב תרין רעין דלא מתפרשין כמ"ש (זח"ג ד' ע"א) ומי שזוכה לבינה זוכה לחכמה ומחיבור חו"ב מוחא ולבא הוא הדעת שהוא פנימיות מכ"ע וכמש"נ אז תבין יראת א' ודעת אלקים תמצא. כשנכנס היראה שהוא ה' תתאה שבת דמע"ש דאיהי יראה ושריא בה יראה כמ"ש בזוהר הקדוש (הק' ה' ע"ב) כשנכנסת למעמקי הלב בינה לבא זוכה לבחי' הדעת. וזש"נ ודעת א' תמצא (ונת' במ"א) וזה ענין מ"ש בתיקו"ז (ת' נה סא ב) ל' אימא עלאה דאיה מגדל עוז שם ה'. ומ"ש דאיהי מגדל עוז נראה המכוון עפמ"ש רש"י (חגיגה טו:) במגדל הפורח באויר י"מ שהיו דורשין גובהו של למ"ד, דהל' למעלה מכל האותיות, דבינה כולל כל ג"ר יתכן עפמ"ש ברע"מ (זח"ג רכ"ג ב) לענין מדת הוד ה' סליקא באות י' ה' זמנין עשר לחמשין תרעין דבינה ואתפשטותא דלהון חסד עד הוד עשרה בכלל ספירה כו' וכמו"כ בינה שהוא כולל ג"ר ועשרה בכל ספירה עולה ל', ובאותיות דר"ע למ"ד ר"ת לב מבין דעת והיא גם כן לכוונה זו דבינה לבא וזהו לב מבין, ודעת היא פנימיות מכ"ע והוא שער הנ' משערי בינה הנגלה לבע"ת (וכמשנ"ת כ"פ). וזהו לב מבין דעת, ובגמרא יש גם כן רמז לזה דאיתא (שבת קד.) כ' ל' כתר לעולם הבא ופירש"י כ' כתר לעולם הבא היינו למ"ד. ואין לו פירוש דהא הל' שימוש ואפשר לומר לעולם הזה וכדומה. אך המכוון כאמור. דכ' מורה על כתר כמ"ש ברע"מ (זח"ג רנ"ו ב') אנכי בי' כתר ובי' אין, ולמ"ד עולם הבא ע"פ האמור דל' בינה והוא עלמא דאתי, וז"ש דעולם הבא היינו למ"ד, וז"ש בזהר חדש (פ' זו) וברזא דשמיטה ויובל קביל קוב"ה צלותא דשרה רבקה רחל ולאה וזלפה ובלהה דהא בכלהו אתרשימן בה"א, דג"א שמיטה ויובל ובגין דחזת רחל דאתרמיז שמיטה ויובל בשמה דלאה והיא לית רשימו דה"א מיד אמרה הנה אמתי בלהה דאית בה תרי. והמכוון עפמ"ש (ברכות טז:) ואין קורין אמהות אלא לארבעה. ואף דזלפה ובלהה גם כן אמהות לשבטים אך זלפה נכללת בלאה ובלהה ברחל, ולכן הב' ההין של בלהה מועיל לרחל. והענין שנקרא אמהות. דכנסת ישראל אימא תתאה ונקראו האמהות אימא עלאה. ונקראו אמהות. ומסיק בזוה"ח סופי' דיובל ברישא דשמא דלאה ובסיפא דשמא דרחל. ואין לו פירוש, רק המכוון כמ"ש בגמרא (יבמות מז.) הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לישראל וכו' כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל. ולאה בנתה ראש הכנסת ישראל ראובן שמעון לוי ויהודה. ומיהודה יצא משיח בן דוד שיהיה מרכבה למדת מלכות כנסת ישראל. ורחל סוף כנסת ישראל יוסף ובנימין וממנו יצא משיח בן יוסף שיברר את ישראל ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ. שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ומשו"ה הל' שהוא בינה עלמא דאתי כאמור והוא סופי' דיובל נקבע ברישא דשמא דלאה, שהוא בנתה ראש הכנסת ישראל ומשיח מזרעה יהיה ההכנה לעלמא דאתי. וכן נקבע בסוף דשם רחל שהיא בנתה סוף הכנסת ישראל וממנה יצא משיח בן יוסף שיברר שכ"י יש להם חלק לעולם הבא כאמור:
1
ב׳ובגמרא (סוף ברכות) ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון. ופירש"י מישובה לישובה וממדרש למדרש. והמכוון דחיל היינו ד"ת. ובפשוטו אמרנו עמש"נ אין המלך נושע ברב חיל וגו' דרבנן איקרי מלכים (כמ"ש גיטין סב.) והו"א שיועיל להם הד"ת להנצל מהיצר הרע. ועז"א הכ' אין המלך נושע ברב חיל הד"ת. שאדרבה הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו (כמ"ש סוכה נב.). גבור דהיינו הכובש את יצרו על ידי היראה הגדולה שלו. לא ינצל ברב כח שיש לו שיוכל להתגבר מעצמו על יצרו. שיצרו אל אדם מתחדש עליו בכל יום כמ"ש (קידושין ל:) שכל שמתגבר יותר היצר הרע מתחדש בניצוח יותר גדול כנגדו. רק הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו, שהשי"ת בחסדו לא יעזבנו בידו כמ"ש בגמרא שם (ונת' במ"א) אך לפי האמור המכוון דחי"ל גי' יוב"ל, וכל א' יש לו עולם בפ"ע כמש"נ כי הולך אדם אל בית עולמו כמ"ש (שמות רבה פנ"ב ועיין שבת קנב.) והיינו דשבת מעין עולם הבא א' מס' לעולם הבא (כמ"ש ברכות נז:) וכל צדיק וצדיק כפי קדושת השבתות שהיה לו בעולם הזה כן יהיה לו בעולם הבא הנייחא שלו, וז"ש ילכו מחיל אל חיל, מעולם הבא שהוא קדושת השבת לעולם הבא, ובאמצע יהיה לו קדושת ימי המעשה. והוא דאדם לעמל יולד והיינו לעמל תורה מי שזוכה לזה כמ"ש טובי' לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא כמ"ש (סנהדרין צט:) ומי שאינו זוכה היא לעמל מלאכה, דהיינו מעשה המצות כמו מלאכת המשכן שהם מלאכה בפועל, וכן כל מעשה עולם הזה כשיש מכוון לש"ש, או לעמל שיחה ואין שיחה אלא תפלה (כמ"ש ברכות כו:) שבודאי לא היה ס"ד שנברא האדם לעמל מלאכה ממש ולעמל שיחה בטילה, וכפי קדושת ימי המעשה שלו בעולם הזה כן יהיה חיל. ובימים אלו יעלה במעלות, ומי שזכה בחייו להיות דרופתקי דאורייתא, וגם בימי החול פנוי לתורה ודמיין לשבתות ויו"ט (כמ"ש רע"מ צו כ"ט ב) ובי' אוקמוה (בפסיקתא ותנחו' שהביא ב"י או"ח סי' רפח) מ"ד בירושלמי (פט"ו דשבת) לא נתנו שבתות אלא להתענג, והיינו דבימות החול הוא לעמל תורה בעמל ויגיעה שבתורה שבעל פה שהוא בא על ידי צער ויגיעה (כמ"ש מתן תורה נח), ובשבת זוכה להשפעה בד"ת בתענוג מצד השי"ת בלא עמל, וכן בעולם הבא הימים שבין חיל וחיל אין להם מנוחה שיעלו במדרגות בד"ת. ובחיל שהוא יובל העולם הבא שלהם יהיה להם נייחא ועונג בד"ת וכל זה יהיה עד יראה אל אלקים בציון, והוא עפמ"ש המקובלים שיהיה ז' שמיטות מ"ט אלפי שנה ובהם יהיה להם העולם הבא שלהם כפי קדושת השבתות של כל צדיק כפי ששמר בעולם הזה ובין חיל וחיל יהי' להם קדושת ימי המעשה כאמור ואחר כך באלף החמישים יובל הגדול יראה אל אלקים בציון שיהיה להם עולם הבא ומנוחה שלימה. (ומה שהק' ממ"ש (סוף תמיד) על אלף השביעי ומנוחה לחיי העולמים כבר נת' במ"א דלחי העולמים יהי' אז מנוחה כיון שלא יהיה היצר הרע) והמכוון א' עם מה שאמרנו דחיל היינו ד"ת שכן יוב"ל הוא ד"ת. דיו"ד חכמה. ו' אות אמת איקרי (כמ"ש בזוהר הקדוש ר"פ ויקרא) אמת זו תורה (ברכות ה:) ב"ל ב' התחלת התורה. ל' סיום התורה. וכן בס' יצירה ל"ב נתיבות חכמה כ"ב אותיות התורה, וע"ס הם כנגד עשר מאמרות למע"ב. ועשרת הדברות למתן תורה (כמ"ש זח"ג י"א ב) ועשרת הדברות כלל הד"ת וכן כ"ב אותיות התורה כלל הד"ת. וכן אמרנו (מא' ה) דעשייה לעילא. דבינה היינו להוריד הד"ת לארץ שזה היה המכוון במה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע שעל ידי החשק שלנו נעשה להד"ת, וזה בבינה יובל היינו הד"ת, וכן חי"ל היו"ד חכמה, למ"ד בינה כמ"ש בת"ז הנ"ל, והח' איתא (מנחות כט:) דחטרי לגגי' דחי"ת כלומר חי' הוא ברומו של עולם, והיינו למעלה מהשגת תפיסת הברואים שכן מורה רומו של עולם בלא שיעור. והיא שכל הנעלם מכל רעיון, ונמצא בחיל גם כן כולל כל ג"ר כמו יובל ובינה, ומורה גם כן על כל הד"ת כמו יובל, ובשבת תתאה שהיא היראה זוכין גם כן להמשכה מבינה עלמא דאתי, על ידי היראה שנקרא גם כן לב כמ"ש (יומא עב:) ולב אין על מי שאין בו י"ש וכשנכנס היראה למעמקי הלב בינה לבא כמש"נ אז תבין יראת ה', אז זוכין לדעת שהוא השער הנ' מבינה כמש"נ ודעת אלקים תמצא והוא על ידי חיבור חו"ב תרין רעין דלא מתפרשין, וזה זוכין בסעודה זו ונקרא סעודתא דעתיקא, נגד עדן שכולל כל ג"ר, (ונת' במ"א):
2