פרי צדיק, בראשית ט״וPeri Tzadik, Bereshit 15
א׳שהשלום שלו ישים עלינו ברכה ושלום. כתיב יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה. והנה היפך אור הוא חושך והיפכו של רע הוא טוב והול"ל עושה טוב ומה הלשון עושה שלום ובורא רע. גם לא מצינו בבריאת מע"ב בריאת רע. דחשך נזכר עכ"פ במאמר בראשית אבל רע לא נזכר וכן הקשה רבינו ר' בער זצוקללה"ה ברמזי תורה שלא נזכר במע"ב רק טוב וטוב מאד עד מעשה החטא דכתיב עץ הדעת טוב ורע. ואנשי כנה"ג תקנו עושה שלום ובורא את הכל כמו שנאמר (ברכות יא:) אך הענין הוא דבמאמר ראשון בראשית נמי מאמר הוא כמו שנאמר (ר"ה ל"ב.) כתיב תהו ובוהו וחושך על פני תהום (ובמדרש ב"ר) אלו מעשיהן של רשעים. והיינו דכתיב ישת חשך סתרו שמאמר ראשון כנגד כ"ע שהוא נעלם מכל רעיון. ובזה יוכל האדם לתעות כיון שהוא בחשך. אך ישראל עלו במחשבה בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. וכשתועה מה מתקן תיכף באור. ומאמר יהי אור נגד מדת חכמה. וידוע דנפש רוח ונשמה משכנם במוח לב וכבד. והנשמה שבמוח אינה נפגמת כלל כמו שנאמר נשמה שנתת בי טהורה היא וכשפוגם מסתלקת הנשמה. ואח"כ מאמר ג' ויהי מבדיל בין מים למים נגד מדת בינה לבא. וכן באדם הרוח שבלב שם יש ב' חללי הלב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו וזה עיקר המלחמה כמו שנאמר (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם יצ"ט יצה"ר. וכיון שהתחיל מחלוקת לא נאמר בו כי טוב ביום ב' מפני שנברא בו אור של גיהנם (פסחים נד.) דגיהנם נברא קודם שנברא העולם רק אש של גיהנם נברא בשניוכתיב ואשם לא תכבה ולא כתיב ואש של גיהנם רק ואשם והיינו נורא דיצה"ר שהוא אש כמו שנאמר (קידושין פא.) נפיק מיני' כי עמודא דנורא א"ל חזי דאת נורא. וכן מצינו (יומא סט:) נפיק אתא כי גוריא דנורא מבית קה"ק א"ל נביא היינו יצרא כו' זאת הרשעה. ואי' (ב"ר פ' זו) לא יום ולא גיהנם אלא אש יוצאה מגופן של רשעים ומלהטתו שנא' רוחכם אש תאכלכם וכיון שלא נזכר בבריאת היצה"ר טוב הוא רע כמו שנאמר (שבת קמט:) כל שחבירו כו' דכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב ואין לא טוב אלא רע וכתיב לא יגורך רע וכמו שנאמר (סוכה נב.) הקב"ה קראו רע. וזה שנאמר ובורא רע שברא יצה"ר שנקרא רע. וכנגד זה אמרו (חגיגה טו.) ברא צדיקים ברא רשעים ברא ג"ע ברא גיהנם לא אמר כאן מעשיהן של רשעים רק רשעים שע"י בריאת היצה"ר יוכל לטעות במעשה רשע ממש. אך מצד השם יתברך המשל ופחד עמו ודרשו בזוה"ק (ח"ג יב ע"ב) המשל דא מיכאל ופחד דא גבריאל דא יסודא דילי' ממיא ודא יסודא דילי' מאשא וקוב"ה עביד שלמא ביניהו כו' רק מצד האדם הוא עיקר המחלוקת והוא היפך של השלום וזהו עושה שלום ובורא רע. ובזה לא נזכר כי טוב כיון שהתחיל המלחמה והמחלוקת ואמרו (ב"ר פ' זו) ומה מחלוקת שהוא לקיומו של עולם לא נאמר בהן כי טוב שנברא רקיע להבדיל בין שמים לארץ והיינו בין גוף להנפש דהגוף נקרא ארץ כמו שנאמר (סנהדרין צא:) יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ וגו' זו הגוף. אבל מצד השם יתברך הכל אחד עושה שלום במרומיו. והרע לא נברא רק כדי למתקו וכמו שנאמר (בתנחומא פ' זו). ובזוה"ק (בתוס' לפ' בלק רו ע"ב) פתח ר"א מאשר יקרת בעיני נכבדת כו' דכל ב"נ דאיהו בחובא קמי קוב"ה איהו מזלזלא כו' ובתר דאימלך ותב מחוביה השתא איהו דאתיקר מגרמיה וקב"ה קארי עליה מאשר יקרת בעיני נכבדת כו' והיינו שאחר כך על ידי תשובה הוא נעשה טוב מאד. וכמשל הבעל שם טוב מהבן מלך שנפדה משבי' שהוא חשוב יותר לפני המלך מהבן היושב אצלו תדיר וכמו שאמרו (ברכות לד:) לרחוק והדר לקרוב ואני אהבתיך דלית לי' רחימו לקב"ה בהדי ב"נ בהאי עלמא אלא במאן דתב מחוביה וע"ד אני אהבתיך. והיינו משום דמשכין לי' בחילא יתיר כמו שנאמר (זח"א קכט ע"ב) וע"ז אמרו עושה שלום ובורא רע. והוא המחלוקת שהוא לקיומו של עולם וישובו שנברא ביום ב'. ובתר דתב מחוביה עושה אותו טוב כמו שנאמר בתנחומא שברא הרע למתקו. וע"ז אמרו (פסחים נד) אע"פ שלא נאמר בו כי טוב חזר וכללו בששי שנאמר וירא וגו' כל אשר עשה והנה טוב מאד. שמכל ההיפך יוצמח שיהי' טוב מאד וכמו שנאמר בזוה"ק (ח"ב קפד ע"א) דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא כו' וזה שתקנו אנכה"ג ובורא את הכל לישנא מעליא דכל רומז על ההיפך מהטוב. ובשבת דאי' כל המענג את השבת נותין לו משאלות לבו (שבת קיח.) ולא אמר לטובה מפני שכל משאלותיו של אדם בשבת לטובה דכבוד שבת עדיף מאלף תעניות (תנחומא פ' זו) וז"ש בגמ' (שבת קיח.) כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עוע"ז כדור אנוש מוחלין לו והרי חשבו (יומא פו.) ד' חלוקי כפרה וחמורות שתשובה ויו"כ תולין ויסורין ממרקין. ועוע"ז כדור אנוש יש בו חילול השם שרק מיתה ממרקת. רק על ידי שמענג השבת לש"ש עדיף מאלף תעניות. ובתיקוני תשובה נזכרו תעניות לכל חטא והוא להגן מהיסורין ע"י שמקבל ע"ע יסורין וכ' סדר תעניות ומספרם לכל חטא. ועל ידי כדוב שבת מתקן הכל ומוחלין לו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש ונותנין לו כל משאלות לבו. שהכל לטובה. ולכן ביציאת שבת אנו מתפללין ישים עלינו ברכה ושלום:
1
ב׳למוצש"ק אחר הבדלה
2
ג׳קודם הבדלה אנו אומרים פסוקים של ישועות ובהם ו' פעמים לשון ישועה והששי כוס ישועות אשא המרמז לישועה כפולה שנכלל בו שביעית וכמו שמרמז במדרש (ב"ר פ' פח) בחלומו של שר המשקים שנזכר ד' פעמים כוס ונגדם השי"ת משקה את ישראל ד' כוסות לעת"ל ומונה שם כוס ישועות אשא לשנים. והשבעה ישועות המה כענין ז' ימי החגג שאנו שואגים בכל יום הושענא וביום השביעי נקרא הושענא רבה ואז הוא זמן ניסוך המים שנא' ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה והיינו בחי' מים עליונים הנקראים מעיני הישועה דמים התחתונים נקרא התושקה והציפוי לישועה בתשובה ובתפלה מצד אתעדל"ת כש"נ שפכי כמים לבך וגו' והוא בזמן מ' יום האחרונים שנשלמו ביוה"כ ובשבעת ימי החג זמן ניסוך המים שהוא השפעת הקדושה מלעילא בכל ז' המדות הק' שיהי' מוצאם ממקור מעיני הישועה וכמו"כ בכל ז' ימי השבוע מופיע קדושת יום השבת על ששת ימי המעשה לקדש המדות שיהיו בקדושה וע"ז אנו מזכירים בצאת יו הבת הששה פעמים ישועה ונכללים בה שבעה כדי שיכללו כל ו' ימי המעשה בקדושת שבת העבר לטהר ולקדש המדות שיהיו ממעיני הישועה. ויום ראשון של שבת שהוא כנגד בחי' כסד שבקדושה צריך ישועה להיות נשמר מההיפוך שהוא זה לעומת זה שהם הז' שמות של יצה"ר הנזכר בדחז"ל (סוכה נב.) זלעו"ז כנגד שבע מדות שבקדושה והשם הראשון שלו שקראו הקב"ה רע הוא היצר של תאוה שנקרא רע כנגד בחי' אבהת חסד של הקדושה וכמו"כ בכל השבע מדות נצרך ישועה להיות נשמר מבחי' ההיפך המנגד להקדושה זלעו"ז וזהו כל ענינו של אדם בעוה"ז להיות תמיד מצפה לישועה וכמו שנאמר (שבת לא.) שלעתיד שואלים להאדם צפית לישועה ועיקר העצה הוא ע"י קביעות עתים לתושבע"פ. ובפרט בלילות הארוכים שבתקופת טבת דלא איברי לילה אלא לגירסא כמו שנאמר (עירובין סה. ובתוס') והסדר אחר שאלת צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר. ועיקר המכוון על תושבע"פ שהו' שאלות נגד ו' סדרי משנה שנדרשו בפ' והי' אמונת וגו'. ונגד ישועות הוא השאלה צפית לישועה ונגד תיבת חכמת הוא פלפלת בחכמה. ודעת מרמז על הבנת דבר מתוך דבר כי זהו בחי' דעת כשמחבר חכמה שבמוחו עם בינת הלב כידוע:
3