פרי צדיק, בשלח ט׳Peri Tzadik, Beshalach 9
א׳בזוהר הקדוש פ' זו (מז ב) ת"ח ההיא מלה דנפיק מפומיה דב"נ סלקא ואתער אתערותא לעילא אי לטב וכו' ובשבת במלי דשמיא ובקדושא דיומא בעי לאתערא ולא במלה אחרא. אמר במלי דשמיא ולא א' במלי דאורייתא. דשמים נקרא השי"ת כמה שנאמר ואתה תשמע השמים (וכמ"ש בס' הבהיר ותקו"ז תי' נא) ובכ"מ בזוהר הקדוש מכנה שמים וארץ קב"ה ושכינתיה. ומילי דשמיח היינו שידבר מהשי"ת שיש בורא וזה ה' אור לי. וכל הדברי תורה גם כן אור כש"נ ותורה אור שכל הדברי תורה מכניסין אור בלב הישראל ועיקר הדברי תורה והאר עינינו בתורתך. אבל מכל מקום יש בדברי תורה שהם ביאורי המצות והלכות המצות ובשבת יש לדבר מאור השי"ת ובקדושא דיומא קדושת השבת. ובאדרא דנשא הוזכר מחצדי חקלא והיינו הקוצרים השדה שזרע הקב"ה בג"ע מאור הראשון כמ"ש בזה"ק (ח"ב קסו ב) ובשבת אומרים חדו חצדי חקלא שבשבת צריך לאתערא באור ה' שהוא מלי דשמיא. ואמר בדבור ובקלא. קלא איתא בזה"ק פ' זו (ס ב) לקול ה' אלהיך כד"א כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא דא כנסת ישראל והוא מדלא כתיב אש אוכל וכ' אוכלה נוק' והיא כנסת ישראל וה' אלהיך היינו בעל הכחות שלך. דבשם הוי"ה אין לאדם שום תפיסה דשם זה אינו נהנה ואף דרשות וטעמים התלוים גם כן לעלם כתיב כדאיתא (פסחים נ.) דודאי הא דסבר רבא למדרשיה בפרקא היינו הרמזים והטעמים התלוים בשם דלהגות השם בודאי אסור וע"ש. ועל זה כ' נודע בשערים בעלה ואיתא (זח"א קג רע"ב) דא קב"ה דאיהו אתידע לפום מאי דמשער בלביה וכו'. רק מדת מלכות אנ"י ה' שוכן בתוך בני ישראל וכתיב גם כן בשם הוי"ה וכן במה שנאמר אלהיך בעל הכחות שלך מדת כנסת ישראל כ' גם כן שם הוי"ה. ובמתן תורה כ' אנכי ה' אלהיך וכבר אמרנו ההבדל בין אני לאנכי דאני מדת מלכות כנודע ואנכי היינו שיש בו כ' שרומז לכתר וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"ג רנו ב) אנכי ביה כתר וכו' ואמר ה' אלהיך דאז היה התגלות עתיקא כ"ע איהו כתר מלכות וזהו אנכי ה' אלהיך. וכ' ה' אלהיך אש אוכלה עדמ"ש לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין וכו' צדק מלכותא קדישא דינא דמלכותא דינא (זח"ב קיח א) ואמר לקול ה' אלהיך דמדת כנסת ישראל יראה והשם שכנגדה אדנ"י וכ' ואם אדונים אני איה מוראי. וקולות דמתן תורה כ' וכל העם רואים את הקולות שרואים בהווה לעולם שמהקולות נשאר היראה כמה שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ואיתא (נדרים כ.) זו בושה וכו' ומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני שזה נשאר ממעמד ה"ס וז"ש לקול ה"א דא כנסת ישראל ושבת מדת מלכות וזהו קדושא דיומא קדושת השבת. וז' ברכות תפלת שבת כנגד ז' קולות שאמר דוד על המים (כמ"ש ברכות כט.) והיינו קולות דמתן תורה על דרך מ"ש אין מים אלא תורה וקול ה' אלהיך שהוא היראה ובכל שבת ודכו"ע בשבת נתנה תורה כמ"ש (שבת פו :) מתעוררין הקולות דמתן תורה וזהו קדושא דיומא וזהו בקלא. ודבור היינו מילי דשמיא דבורים של השי"ת וכמ"ש דמלה דנפיק אתער אתערותא לעילא וכשהישראל מדבר מאור השי"ת אז השי"ת שולח בתוך לבות ישראל דבר ה' שהוא תורה שבעל פה כש"נ ואשים דברי בפיך ונא' דברי אשר שמתי בפיך וגו' ושבת אקרי דבור (כמ"ש זח"א לב א) ובשבת סליק פומא דשליט על כלא פי ה' (כמ"ש זח"ג רא ב) שאז על ידי שמדבר בקדושא דיומא ובמילי דשמיא זוכה שמופיע בו דבר ה' דברי אשר שמתי בפיך ומדבר על ידי פי ה':
1