פרי צדיק, לחנוכה ה׳Peri Tzadik, Chanukah 5
א׳להבין למה הוצרך הנס בחנוכה בשמן המנורה שהוא רק לקיים מצוה א'. אשר גם בלא זה אונס רחמנא פטריה. אמנם כי היה זה מרמז על אור התורה הק' שנשפע אז דייקא מה שרצו היונים להשכיחם תורתך. כידוע כי יש ז' מדות בקדושה שהם קדושת השבעה רועים שהם מרכבה להם. וקדושתם נמצא בכלל נפשות ישראל כי ג' מדות האבות הק' נמצא בכלל ישראל שהם רחמנים ביישנין וגומלי חסדים (כמ"ש יבמות עט.) ומדות משה ואהרן הם בחי' תושב"כ ותושבע"פ ונמצא בכלל ישראל. ומדת יוסף הצדיק שהי' מרכבה למדת צדיק וכ' ועמך כולם צדיקים. וכל ישראל נקראים על שמו שארית יוסף. ודהמע"ה בחי' מלכות שמים. כנס"י. ובזלעו"ז יש ששה גליות שנחשבו (במ"ר נשא פ"י) שהם מצרים ואשור וד' גליות שהם התגברות ההיפך של ז' המדות ואמרנו שע"ז מרמז מש"נ בשש צרות יצילך נגד הששה גליות שנצולים ישראל מגלותם המנגד להקדושה ובשבע לא יגע בך רע מרמז על מלחמת גוג ומגוג שלא יהיה לו שליטה ונגיעה בישראל (ונת' וישלח מא' יא) וכפי הסדר גלות יון החמישית המנגד להקדושה מדת הוד בחי' אהרן הכהן. וכ"ה בתיקו"ז (תי' יג) תמינאה בהודאה. ונזכר שם כל ענין חנוכה וכ"כ האריז"ל שחנוכת החשמונאים הוא תיקון הוד שבקדושה ולכן הי' הנס ע"י הכהנים וכ"כ (ב"ר פ' צט) לוי כנגד יון זה שבט שלישי כו' כי הם זלעו"ז ולכן נפלו בידם. ואדום נופל ביד בניה של רחל והיינו שבט יוסף שהם ג"כ מדה הששית. וגוג ומגוג נופל ביד משיח בן דוד בחי' מדה השביעית וכבר אמרנו שמדת אהרן הכהן הוא קדושת תושבע"פ כש"נ תורת אמת היתה בפיהו וגו' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וע"ז היו מנגדים היונים שהיו בימי שמעון הצדיק שהיה משירי כנה"ג שהוא היה התחלת התפשטות תושבע"פ ובימיו היה התחלת חכמת יונית המנגד לקדושת תושבע"פ. וכמ"ש (מדר"ת תשא לד) לפי שצפה הקב"ה שעתידים לתרגם התורה יונית והם אומרים אנו ישראל כו' מי שמסטורין שלי אצלו הם בני והיינו התושבע"פ שאין להם שייכות בה. כי עיקר חכמת תושבע"פ להיות נקבע החכמה בלב. והנה אי' (תמורה טו:) משמת יוסי בן יועזר כו' בטלו האשכולות איש שהכל בו ופירש"י תורה ויראת חטא וגמ"ח. והיינו כי יוסי בן יועזר היה ג"כ בימיהם והיה התחלת הזוגות כמ"ש בריש אבות וקבלו מהם היינו מאנטיגנוס ושמעון הצדיק וכן מצינו (פ"ב דפאה מ"ו) שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים כו' ויוסי היה מהזוגות וקיבל מאנכה"ג בימי שמעון הצדיק. ופירש"י על אשכולות מכוון למ"ש (ברכות יז.) תכלית חכמה תשובה ומע"ט שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו כו' ובמי שגדול ממנו כו' שנ' ראשית חכמה יראת וגו' ואף שנזכר רק יראה. תשובה בכללה שע"י יראה בא לתשובה וכמו שאמרנו במה שדרשו (ע"ז יט.) אשרי איש ירא וגו' שעושה תשובה כשהוא איש. וגמ"ח הוא כלל מעשים טובים שכן נקרא במ"ר וירושלמי מצות צדקה סתם מצוה מפני שנוהגת בכל עת. וזכר בגמ' שלא יהא בועט וכו' שזה תכלית המכוון של התורה להיות רוחו שפלה ע"י התורה ולא יהיה בועט במי שגדול ממנו ולכן נמצא תכלית השפלות בתוה"ק בנפשות שהיו השורש של חכמת התורה. דאאע"ה אמר ואנכי עפר ואפר ואמרו עליו (ב"ר פ' סא) שזימן לו הקב"ה ב' כליותיו כמין ב' רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה. ובמשה ואהרן שאמרו ונחנו מה והמה היו שורש תושב"כ ותושבע"פ. ודהמע"ה שאמר ואנכי תולעת והוא שורש של תושבע"פ כי הוא מרכבה למדת מלכות פה תושבע"פ. והיינו כי ע"י שנקבע הד"ת בלבם מזה דייקא באו לתכלית השפלות בנפשם. משא"כ חכמת יונית שהיא חכמה אנושית בלא לב ויראת ה'. מביאה לידי התנשאות וגבהות הלב. והנה אמרו (תמורה שם) כל האשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסי בן יועזר לא היה בהן שום דופי והיינו שהיו מקבלים האמת ולא היה בהם שום מחלוקת זולת בסוף ימיו של יוסי שהתחיל מחלוקת סמיכה בישראל דבצר ליבא כמ"ש בגמ'. והיינו מסיבת שליטת יון שנתגברה בימיו והחשיכו עיניהם של ישראל וכדאי' בסוף מגילת תענית בח' בטבת נכתבה התורה יונית והחשך בא לעולם שלשה ימים ומסיבה זו נגע החשכות בלב נפשות ישראל דבצר ליבא והיינו שלא נקבעו הד"ת בשלימות בלב ועי"ז נעשה המחלוקת והפירוד בלב בדיעות שונות שבא משמץ התנשאות. אמנם בזה דייקא אז היה הנס בשמן המרמז לבחי' חכמה כמ"ש (מנחות פה:) מ"ש תקועה. מתוך שרגילין בשמן זית חכמה מצויה בהן. ונתברך המועט להאיר את החשך דייקא וכמו שאמרו (תנחומא נח ג) ע"פ העם ההולכים בחשך ראו אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תושבע"פ וכו' שדייקא ע"י החשכות מייגעים א"ע ביותר ועי"ז נתרבה האור ביתר שאת וכמו כן בכל דור דבצר ליבא ביותר כמ"ש ז"ל (עירובין נג.) לבן של ראשונים כפתחו של אולם וכו' ואנו כמלא נקב מחט סידקית. ודייקא עי"ז עוד נתרבה ונתחדש התושבע"פ עד אין שיעור. והנה איתא בסה"ק שחנוכה הוא הגמר מר"ה והוא לרמז דברי התיקונים (תיקון לו) ויהי אור דא ר"ה שאמרנו שבכל ר"ה בא התחדשות הארת תושבע"פ לנפשות ישראל ומזה הגמר בחנוכה להתרבות האור להאיר מתוך החשך כנ"ל:
1
ב׳והנה בפירש"י (סוטה מז:) פי' איש שהכל בו תורה באמתה ואין דופי ושכחה ומחלוקת והוא כמ"ש בתמורה כל אשכולות כו' היו למדין תורה כמשה רבינו כו' ובאמת לפירש"י בתמורה איש שהכל בו תורה ויראה וגמ"ח יש להבין איך אמרו שבטלו משמת יוסי בן יועזר והלא גם בימי האמוראים היו ג"כ דעסקי בתורה ובגמ"ח כמ"ש (ר"ה יח.) אביי דעסק בתורה ובגמ"ח. ותורה בלא יראת שמים קראו בגמ' (יומא עב:) מחיר ביד כסיל ואין זה תורה כלל. ונקרא התורה רק תרעא לדרתא שהיא היראה. והנה נא' אשכול הכופר דודי לי וגו' ודרשו (שבת פח:) מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי שכרמתי לי היינו על עון העגל. ויש להבין למה דוקא בכאן מכניס להשי"ת בשם אשכול שהכל שלו יותר משאר מקומות. וי"ל בזה כמו שאמרנו במ"ש (ברכות יא:) עושה שלום ובורא רע כו' כתיב רע וקרינן הכל לשנא מעליא. שכינו הרע בלשון הכל עפמ"ש (ב"ר פ' ט) ע"פ וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שדרשו שהוא המות והרע וזה נקרא כל אשר עשה. והגם שאין שייך לומר על השי"ת בורא רע כי לא נמצא זאת בכל הבריאה רק הוא ע"ד אמרם ז"ל (שבת קמט:) אין לא טוב אלא רע והנה בהתחלת הבריאה דכ' תוהו ובהו וחשך לא נאמר בו כי טוב הוא מרמז על הרע של ד' גליות כמ"ש בב"ר. עד בריאת האור שנא' בו וירא אלהים כי טוב. וכמו כן נא' בכל בריאת ששת יה"מ זולת ביום שני שלא נאמר בו ג"כ כי טוב מפני שבו נבראת מחלוקת וההבדלה בין מים עליונים לתחתונים (כמ"ש ב"ר פ"ד) וזהו הענין שאמרו אשכול מי שהכל שלו היינו בורא את הכל בחי' הרע כנ"ל מכפר לי על עון גדי היינו בחי' החשך של הבריאה שיהיה נהפך לטוב מאד. וע"ז רמזו ז"ל שבטלו האשכולות שכל האשכולות שעמדו מימות משה עד שמת יוסי בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו והיינו שהיה להם כח ע"י התורה להפוך את הרע של הבריאה לטוב מאד כמשה רבינו שנא' לו באותו מעשה ועתה הניחה לי שהיה תלוי בו. ולכן נקראו ג"כ בשם אשכולות שהכל בו שביכלתם לעשות ע"י תורתם בחי' הכל לטוב מאד. וע"ז מביא המשנה שבטלו אשכולות שנא' אין אשכול לאכול והיינו שיהיה פועל בתורתו שיהיה נקנה בלב השומע הד"ת שמכונה בשם אכילה דכ' לכו לחמו בלחמי. ועי"ז יתעלה הכל לטוב כנ"ל. וע"ז רמזו בתמורה דבסוף שניה דיוסי בן יועזר דבצר ליבא אפלוג בסמיכה ובטלו האשכולות והיינו שלא היה עוד בכחם לעשות האחדות מבחי' ההבדלה של יום השני שלא נאמר בו כי טוב מפני המחלוקת. וזה היה משום דבצר ליבא מצד הקליפה של חכמת יונית שהיה בלא לב וכמו שאמרנו במ"ש (מ"ר איכה ב ט) יש תורה אל תאמן דכתיב בגוים אין תורה והיינו כי החכמה שיש להם הוא מן השפה ולחוץ ואינה מורה ללב משא"כ חכמת התורה שעיקר קנינה הוא בלב כש"נ ובלב כל חכם לב נתתי חכמה (ונת' ר"פ וישלח) וזהו ענין אמרם ז"ל על היונים שטמאו כל השמנים והיינו בחי' החכמה שבלב שהחשיכו עיניהם של ישראל. וידוע דראשית חכמה יראת ה' הוא בחי' אשה יראת ה' שנמצא בכלל כנס"י והיא קבלת עול מלכות שמים מצד אמונה בלב שממ"ה הקב"ה עומד לפניו ורואה במעשיו וזה סוף המדרגה מדת מלכות דאיהי יראה וזה נקנה ג"כ בלב וכמי שדרשו (יומא עב:) ולב אין על שעוסקין בתורה ואין בהם י"ש. ויש עוד מדרגה בחי' בינה לבא שהוא דרגא תמינאה למעלה מהשבע מדות שהוא מדרגת היראה שנקלט בפנימיות נקודה שבלב כמש"נ ולבבו יבין. וע"ז היה הוראת הנס שבשמן. כאשר הרגישו אז החכמים בסוף שניה דיוסי בן יועזר שנהרג בגזירת יונים (כמ"ש ב"ר פ' סה) דבצר ליבא כמ"ש בגמ'. והיינו שלא נשאר רק מדרגה התחתונה בנפשות ישראל יראה תתאה מצד האמונה. וע"ז מרמז הפך א' של שמן שהיה בו רק להדליק יום אחד והיינו מדה א' בחי' מלכות שמים ונעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים והיינו שנתוסף ממנו האורה עד שהיה מאיר ובא להם לשמונת ימים והיינו שע"י בחי' מדה האחרונה שהיא יראה יש ביכולת להאיר על נפשו עדי יגיע לדרגא תמינאה להיות נקלט היראה בפנימיות שבלב. וזה הסוד נתגלה להם בשנה האחרת שהרגישו הארה זאת בנפשם עד שהגיע לבחי' נקודה פנימיות שבלב ולכן קבעום לשנה האחרת בהלל והודאה כי זאת הוראה שלדורי דורות גם בשפל המדרגה לא יופסק הארת הקדושה מנפשות ישראל. וזה ענין מ"ש ר' אל עזר בן עזרי' (חגיגה ג:) ע"פ דברי חכמים וגו' בעלי אסופות הללו מטמאין והללו מטהרין כו' כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן וכו' היינו שגם עתה שנתמעטו הלבבות יש בכח להיות נקנה בלב להתאחד גם חלוקי הדיעות להיות בחי' כל אשר עשה טוב מאד. ובזה יונח הדרש (חולין צב.) הבשילו אשכלותיה ענבים אלו הצדיקים שבכל דור ודור וגם אמרו אשכולות אלו ת"ח כו' ליבעי רחמים איתכליא על עליא. שבאמת יש בכל דור מציאות בחינת אשכולות כאמור:
2