פרי צדיק, לחנוכה ו׳Peri Tzadik, Chanukah 6
א׳ענין נס חנוכה שאינו דומה לנס פורים ושאר גאולות. דשם ביקש המן להשמיד כל היהודים והיה הנס שלא נתקיימה מחשבתו ונהפוך הוא משא"כ בימי היונים שעמדו לבטל את ישראל מתורה ומצות וכפי הראות עלתה בידם אז לפי שעה שהרבה מישראל המירו דת רח"ל. אך הענין הוא עפמ"ש (ב"ר פ' סה) וירח את ריח בגדיו כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות שהיה בן אחותו של יוסי בן יועזר וכבר אמרנו שיוסי היה בזמן גזירת היונים שנתלה אז. והוא קיבל מאנטיגנוס שבאותו זמן פקרו תלמידיו צדוק ובייתוס כי נתפתו לחכמת יונית ורצו להמיר דתם. רק שבושו לעשות כן ופקרו בתושבע"פ המנגד לחכמת יונית ויקום ג"כ מתחלה נתפתה ובגד בקדושת ישראל כמוש"ש דאמר ליוסי בן יועזר חמי סוסי דארכבי מרי שרכב על סוס בשבת וחמי סוסך דארכבך מרך הקורה להתלות עלי' כנ"ל וי"ל שהיה כעין התפקרות צדוק בתושבע"פ כי רכיבה בשבת הוא רק איסור שבות דרבנן. ומ"מ נכנסו בלבו דברי יוסי בן יועזר וקיים בעצמו ד' מיתות ב"ד ובשעה קלה קדמוהו ליוסי לג"ע. וכן יוסף משיתא אף שפקר מקודם ונכנס להיכל מ"מ אח"כ לא נתרצה במסירת נפש וקידש ש"ש. וזהו ריח בגדיו דדרש כמו ריח בוגדיו (כמ"ש סנהדרין לז.) והוא שמהריח של הבגידה שמקודם נתעלה ביתר שאת שנתגלה פנימיות לבבם שבשורש ישראל מקושרים בהקדושה כענין מ"ש (ברכות יז.) גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה וזהו אף בקל שבקלים כמו שהיו הם מקודם. ומזה נתברר שגם הבגידה שמקודם היה ברצון השגחתו ית' והוא מ"ש (ב"ר פ' פד) למה תתענו ה' מדרכיך וגו' כשרצית נתת בלבם של שבטים לאהוב וכשרצית נתת בלבם לשנוא ולכאורה הסדר מהופך שמזכיר מקודם נתת בלבם לאהוב שזה הי' בשעה שנ' ויעברו אנשים מדינים שאמר עברו אותן הדיינים. אמנם כי כן הוא הסדר כשנתודע לאדם מקודם בטח בנפשו שמעשיו הטובים אינם מכחו רק מהשגחתו ית' וזהו כשרצית נתת בלבם לאהוב אז גם אם חלילה יזדמן לפניו לפעמים איזה מעשה שלא כהוגן יוכל לבטוח שגם זה היה בהשגחתו ית' והיינו נתת בלבם לשנוא. וע"ז מרמז דהמע"ה ה' רועי לא אחסר וגו' ינחני במעגלי צדק למען שמו היינו שהיה ברור לנגד עיניו שהשי"ת רועו ומנהיגו ללכת במעגלי צדק ויושר ולא בכחו יגבר. עי"ז גם כי אלך וגו' לפעמים. ג"כ לא אירא רע כי אתה עמדי שגם שם אתה עמדי. והנה איתא בלקוטים מהרה"ק ר"פ מקארעץ זצ"ל שבנרות חנוכה יש התגלות אורו של משיח והוא לרמז דברינו הנ"ל וכמו שאמרנו במ"ש (תענית ה:) יעקב אבינו לא מת והיינו מפני שהיה בתכלית שלימות הקדושה כמו אדה"ר קודם הקלקול וכן אליהו שלא חטא הוא חי וקים לעולם אבל שאר הנפשות בהכרח לטעום טעם מיתה ע"י שנדבק בהם מעטיו של נחש. אמנם דהע"ה הוא הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה היינו שיוכל ליתקן גם הפגם שמקודם שיהיו נעשות כזכיות והיינו שיתברר שגם זה היה מהשגחתו ית' מקודם כמ"ש (שבת פט:) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית. והיינו שיתודע שכן היה מסודר לפניו ית' והוא בחי' לאהפכא חשוכא לנהורא. וזה שורש אורו של משיח בן דוד שהמה חיי עולם שיתבררו שכל הקלקולים היה מהשגחתו ית' ויתוקנו ביתר שאת להיות טוב מאד יתר מצדיק מעיקרו שהוא בחי' משיח בן יוסף שלא יהיה לו קיום. וזה מ"ש (ברכות לד:) מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין. וזה נתגלה בהארת נס חנוכה כדברנו שנתעלה הריח בוגדים ביתר שאת ע"י קידוש השם שמסרו נפשם דהנה אי' (יומא פו.) חלוקי כפרה אבל מי שיש חלול השם בידו כו' כולן תולין ומיתה ממרקת. ואי' התם ה"ד חלול השם כו' ר' יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין והיינו שידע שבהכרח לכל נפש לתלות בו המיתה מנורא עלילה ע"י פגם של חילול השם והתנצל שלפניו יש די בעלילה זו. ובגזירת היונים ניתקן החלול השם בעצם ע"י מסירת נפש על קידוש השם והוא תכלית התיקון של משיח בן דוד שנתקן אז ע"י ריח בוגדיו ביתר שאת. עוד איתא בלקוטים מר"פ זללה"ה שבנרות חנוכה ההארה מאור הגנוז לצדיקים לע"ל והוא ג"כ על רמז הנ"ל כאמרם (חגיגה יב.) כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול כו' שמעשיהן מקולקלים עמד וגנזו מהן ולמי גנזו לצדיקים לע"ל והיינו הארת אורו של משיח שיתודע שגם כל הקלקולים המה בהשגחה. אמנם אין העולם כדי לזה כי עי"ז יוכלו ח"ו להקיל בנפשם לומר לית דין ולית דיין ויעשה מה שלבו חפץ ולכן גנזו רק לצדיקים לע"ל כש"נ מה רב טובך אשר צפנת ליראיך היינו להירא וחרד בנפשו שאינו יוצא ידי חובתו תמיד ויודע בנפשו שמעשיו אינם כהוגן כי ע"י יראה בא לתשובה מפני שלא יישרו מעשיו בעיניו לנגד גדולת הבורא אליו נצפן הארה זו כי גם כל הבגידות המה בהשגחה ונתקן הכל להיות טוב כנ"ל. והרמז הזה שהכל מהשי"ת הוא בנרות המנורה דאי' (שמו"ר ס"פ לו) מאיר לעולם שנ' והארץ האירה מכבודו ואמר לישראל ויקחו אליך שמן וגו' הוי למעשה ידיך תכסוף. שרוצה שנאיר לפניו והוא לעדות שהשכינה שורה בישראל ע"י נר מערבי כמ"ש בגמ' והיינו שגם מעשה מצות הנרות הוא מצד השי"ת ששולח הארה בלב רק שמכנה אותו על מעשה האדם:
1