פרי צדיק, לחנוכה ז׳Peri Tzadik, Chanukah 7
א׳שם חנוכה הוא לשון חינוך על שהיה אז חנוכת המזבח ששקצום מלכי יון ואיתא במגלת תענית שלא היה להם מנורה להדליק ושפודין של ברזל היה בידם וחיפום בעץ והדליקו בהם ובפסיקתא (פ"ב) איתא רק טעם זה על נס חנוכה שמצאו שפודין של ברזל ומנס השמן אינו מזכיר כלום וכפי הנראה היה אז עיקר החנוכה בנרות המנורה כי טמאו כל כלי המקדש ולא היו יכולים להקריב קרבנות רק שהדליקו המנורה ע"י נס שמצאו שפודין של ברזל ועושין חנוכה לזכר הנס מחנוכת המנורה. וענין חנוכה הוא התחלה מה שהאדם מתחיל לחנך עצמו ומזה נשאר קבוע לעולמי עד ע"י שמרגיל עצמו בתשוקה ורצון של ימי הנעורים כש"נ חנוך לנער עפ"י דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. ויש להבין למה עושין זכר לחנוכת המנורה שהיה בימי החשמונאים ואין עושין זכר לחנוכת המשכן וחנוכת המקדש שהיה קדושה קבוע לדורות. וי"ל שכבר זכרנו מ"ש במ"ר שהיה אהרן מיצר על שלא הקריב בחנוכת הנשיאים וא"ל הקב"ה לגדולה מזו אתה מתוקן כו' הקרבנות כ"ז שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם כו' וכ' הרמב"ן שמרמז על נרות חנוכה שהם נוהגין לעולם. דהנה ענין ז' הנרות של המנורה מרמזים על התפשטות אור התורה בכל ז' המדות הק' נגד ז' הרועים שהם מרכבה לז' המדות ובכולם נמצא התפשטות חכמת התורה המרומז למנורה בדרום כמ"ש (ב"ב כה:) הרוצה שיחכים ידרים כו' והיינו כי בא"א ע"ה אי' (בב"ר פ' סא) שזימן לו הקב"ה ב' כליותיו כשני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה וגם הב' אלפים תורה התחילו מאאע"ה. וביצחק אי'(זח"ג פ סע"ב) אורייתא מסטרא דגבורה קא אתייא. שהיא יראה מדתו של יצחק וכל מה שנתפשטה יותר חכמת התורה בהמדות הוא בתוקף התלהבות ביותר. וביעקב שמדתו אמת נתפשטה הארת התורה ביותר כמ"ש (ברכות ה:) אמת זו תורה שנ' אמת קנה ואל תמכור וביוסף כ' כי בן זקונים הוא לו ואי' בב"ר שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו וגם אמרו (תענית טו.) צדיקים לאורה דכ' אור זרוע לצדיק וע"י האור הזרוע בבחי' צדיק נשפע ונתפשט הארת התורה בשפע רב כידוע. ומשה ואהרן המה השורש של תושב"כ ותושבע"פ. ודהמע"ה הוא מרכבה למדת מלכות פה תושבע"פ קרינן לה. ובחנוכה מדליקין ח' נרות כי הנר שמיני מרמז על בינה ליבא שהוא המקור של ז' האורות הנז' והיינו התשוקה והרצון שבלב להגיע למאור התורה שתתפשט בלב. ועיקר הגעגועים והתשוקה בלב לזכות למאור התורה נתגלה אז בימי גזירת יון שהיה לבטלם מתורה ומצות. והיה לבם נשבר מאד מזה שנראה שמן השמים מעכבין מפני שאין התורה ומצות שלהם מקובל בעיניו ית' והוא דומה כשופך קיתון על פניו (בסוכה). ועי"ז נתמרמרו וגדלה התשוקה בלבם לעסוק בתורה בסתר. וגם אותם שלא יכלו להצניע א"ע ולעסוק בתורה עוד יותר גדלה הצעקה והתשוקה בלבם לזכות למאור התורה ועי"ז זכו לנס שנזדמן להם השפודין של ברזל לעשות המנורה שהיא הכלי קיבול למאור שבעת הנרות. שהיא כגד הרצון שבלב שעי"ז נעשה כלי להיות נשפע בו מאור התורה. וי"ל שמתורץ בזה קושית הב"י למה עושין ח' ימי חנוכה כי הנם מהשמן היה רק על ז' ימים. די"ל כי נס יום הראשון היה שמצאו השפודין של ברזל כנראה מהפסיקתא שזה היה עיקר הנס והיינו מה שמצאו הכלי להדליק בו האור ואח"כ מדליקין ז' ימים נגד הנם של מציאת השמן להיות התפשטות עצם הארת חכמת התורה בז' המדות הק' כנז'. ואיתא (שבת יג:) מי כתב מגלת תענית אמרו חנניה בן חזקיה וסיעתו שהיו מחבבין את הצרות ולכאורה הו"ל לומר שהיו מחבבין את הניסים ומה להם להצרות. אמנם ע"י הצרות והגזירות זכו למאור התורה וכמש"נ שבטך ומשענתך המה ינחמוני שדייקא ע"י השבט מוסר בא להם המשענת ביתר שאת וכדאיתא בפרקי היכלות (פ' כז) שבבית שני אעפ"י שלא שרתה שם שכינה. אבל הדרה יקרה כבודה וגדולתה וכו' של תורה לא נתנה עד בית שני ע"ש והמכוון על זמן החשמונאים שהיה התחלת הארת תושבע"פ. דחנוכה התחלת הניסים שלא נתנו ליכתב כי אסתר הוא סוף הניסים שניתנו ליכתב (כמ"ש יומא כט.) והיינו התחלת תושבע"פ. כי היא התחלת מצוה דרבנן שהוא רק משורש תושבע"פ כמ"ש בגמ' על ברכת נר חנוכה והיכן צונו מלא תסור. ודייקא אז ע"י הצער והגזירה נתיסד התושבע"פ כמ"ש (ב"ר פ' ב) וחושך זה יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן ודייקא עי"ז ויאמר אלהים יהי אור והיינו הארת תושבע"פ וכדאיתא (תנחומא נח ג) שעל עמלי תושבע"פ נא' העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אור הראשון וכו' וגם לא כפה ההר כגיגית רק על תושבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ומנבל עצמו עליה. ועל לימוד תושבע"פ נא' ואהבת וגו' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. שאין זוכה לה רק מי שהוא אוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו ע"ש ועליהם נא' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו שהקב"ה מאיר עיניהם לע"ל. ובזה יובן למה אין עושין זכר לחינוך הבית בקרבנות כי הקרבנות המה בטלים כמש"נ למה לי רב זבחיכם אמנם הנרות המרמזים למאור התורה עושין זכר להחינוך של החשמונאים כי מזה נתקיים בנו מאור התורה ע"י החינוך והתשוקה לאור התורה שהיה להם אז. כי מיד בהתחלת מ"ת היה בתשוקה גדולה כמש"נ ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב א' וזה היה על תושב"כ שעל תושבע"פ נצרך לכפות עליהם ההר כגיגית כדאיתא בתנחומא אבל אח"ז הדר קבלוה מאהבה בימי אחשורש ובטלו המודעה דכפיית ההר כגיגית. וגמר התשוקה והגעגועים היה בימי החשמונאים מצד הצרות וע"ז אנו עושין זכר לזה החינוך והתשוקה של תושבע"פ שהיה אז שעי"ז נשאר בנו בקביעות הארת התושבע"פ לעולם וכמש"נ חנוך לנער עפ"י דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה וכמכוון המדרש אבל הנרות לעולם:
1