פרי צדיק, חיי שרה ט׳Peri Tzadik, Chayei Sara 9
א׳ושייכות ענין אדניהו לפרשה זו. הוא עפמ"ש בזוה"ק (תוספ' פ' זו) מאן דאיהו זעיר איהו רב כו' מאה דאיהו חושבן רב כתיב בי' שנה כו'. ויש להבין למה נרמז ענין זה בפ' זו דוקא. אך באמת שלא להתגאות מענין טובת ושלימות עניני עוה"ז אין צריך ראי'. ובפרט בהאבות דמצינו באברהם שלא בחר בגדולה בעוה"ז כמו ש' (ב"ר פ' מב) שהשבי למה שא"ל מלך אתה עלינו. א"ל אל יחסר העולם מלכו כו' רק העיקר צריך ללמד שאל יתגאה ח"ו במה שזוכה במדרגות קדושה וטהרה יתירה. וכאן דכ' בשרה מאה ועשרים ושבע שמורה שנתבררה בכל העשר מדות וכמו ש' בזוה"ק דשבע נגד ז' מדות. ועשרים כנגד חכמה ובינה שכל א' כלול מעשר. ומאה כנגד כ"ע סתימא דכל סתימין. ומספר מאה מספר שלם שכולל עשר פעמים עשר. וכן באברהם כתיב ואברהם זקן בא בימים ביומין עלאין והיינו בג' ראשונות. ואף דלמעלה כ' ואברהם ושרה זקנים באים בימים. שם הפירוש שנתבררו בכל הז' מדות שהם ז' ימי בראשית ובאו להתברר במדות ג' ראשונות. והיינו כיון שהיה צריך להוולד נפש יצחק שנימול לח' והיינו שנולד בקדושת ישראל. הוצרך שיהיו האבות מסולקים כבר מעניני עוה"ז. שלכך נולד יצחק לאברהם למאה שנה משבטל יצרו מבשטלה תאותו כמו ש' (ב"ר פ' מו) ולכן כ' באים בימים. שכבר באו להתברר ביומין עלאין. ובינה ג"כ עלמא דאתי וכמו ש' בזוה"ק. וחכמה ובינה נקראו ג"כ ימים וכמו ש' (ב"ר פ' ח) ב' אלפים קדמה תורה לבריאת העולם שנאמר ואהי' אצלו וגו' יום יום. ויומו של הקב"ה אלף שנים וכו' והיינו דהעולם נברא בז ימי בראשית והם זק אלפים הרומזים לז' המדות. והתורה שהיא מדת חכמה קדמה ב' ימים ב' אלפי שנה. שמא"כ אחר נסיון העשירי דכ' ואברהם זקן בא בימים המכוון שכבר בא ונתברר באינון יומין עלאין. וזכה לשם זקן ע"ש עתיק יומין כמו ש' (ב"ר סו"פ נח) בוא ולבוש לבושי כו' וכ' וה' ברך את אברהם בכל ואי' בב"ר בכל שלא חזר וניסה אותו. והוא דאברהם אבינו ע"ה לא ידע מנין הנסיונות גם לא ידע מה נחשב לנסיון. רק שהשי"ת ברכו בכל. והיינו שכבר נחשב נסיון עשירי ונתברר במדת כ"ע ומבורר כבר בכל המדות ולא ינסה אותו עוד. וכן שרה נתבררה בכל המדות וכמו שנרמז במנין שנותי' וכמו שאמרנו. ומזה יכול האדם להשיג גאוה. ואם היה משיג בלב איזה גאות היה מאבד הכל. וזה היה חסרון אדניהו דכ' בי' ואל עצבו אביו מימיו וגו'. וחלילה לדוד שלא יוכיחו מדוע ככה עשית. אלא ודאי שלא עשה אדינהו דבר שירע בעיני דוד מימיו שיוכיחו ע"ז. רק החסרון שלו היה רק מה שנאמר שהיה מתנשא לאמר אני אמלוך. שהתגאה בלבו שראוי למלוכה. ועל יד הגאוה אבד הכל:
1
ב׳והנה בשם אדניהו נמצא ג' אותיות יה"ו משום הוי"ה ונחסרה ה' אחרונה שכנגד מלכות. וכן נמצא בשמו ג' אותיות אד"נ משם אדנ"י ונחסרה אות י' שהיא חכמה תתאה מלכות פה תורה שבעל פה. וד' אותיות משם אדנ"י מרמזין לד' הקדושות שמרמזין ד' אותיות שם הוי"ה ואות י' משם אד' מרמז למדת מלכות שבמלכות. ועיקר מי שנעשה מרכבה למ' מלכות הוא על ידי שמכיר דלית לי' מגרמי' כלום. כמו סיהרא דמקבלא משמשא ולית לה מגרמה כלום. וכן סדר אותיות שם הוי"ה יה"ו מרמזים לט' מדות. יוד חכמה ה' בינה ו' ת"ת כליל שית ספיראן (כמו ש' זח"ג רנח א) וקוצא דיוד דלעילא רמזיא לאין כ"ע (כמש"ש סה ב) ואחר כך ה' ד' הות דלית לה מגרמה כלום רק שמקבלת בסדר הט' מדות שמופיע לה מהשורש ונעשה ה'. וכשזוכה לקבל בסדר הה נעשה מרכבה למ' מלכות. שנעשה מרכבה לשכינה השוכן בתוך בני ישראל. וכן מצינו בדוד המע"ה אחר שהובטח מהנביא על מלכותו עד עולם. אמר מי אנכי וגו' ומי ביתי כי הביאותני עד הלום וגו' ועתה ה' אלהי הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו הקם עד עולם גו' והיינו שלא עלה על דעתו לבקש על המלוכה שלא תזוז מביתו לעולם. רק מאחר שהובטח מהנביא בשם ה' על זה. אז מצא לבו להתפלל ועשה כאשר דברת. ורק על ידי השפלות יכול לזכות להיות משכן לשכינה. משא"כ מי שמתגאה כתיב גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל. אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם כמו ש' (סוטה ה.) וזה הבדל בין ישראל לעמים. וכמו ש' (חולין פט.) נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עפר ואפר. למשה ואהרן אמרו ונחנו מה. לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש כו' והגדולה המכוון בד"ת ומדרגות הקדושה. דגדולת עוה"ז לא נחשב להם כלום וכמו שאמרנו. רק כל מה שהשיגו יותר במדרגות עליונות נעשו שפל יותר בעיניהם ומיעטו א"ע. משא"כ בנמרוג ונ"נ וכדומה שנתגאו במה שהשפיע להם השי"ת וכמו ש' בגמ'. ועיקר המלוכה זוכין על ידי שמשיגים היראה בהפלגה. וכמו ש' (ברכות לד:) המלך כיון שכרע אינו זוקף והיינו מרוב היראה והפחד. ועל ידי זה נעשה מרכבה למדת מלכות איהי יראה ושריא בה יראה כמו ש' (זח"א ה ב) ואז מכיר השפלות שאין לו כלום מהשתדלותו רק מה שחננו השי"ת. וכאברהם משה ואהרן ודו. דכן מורה מ' מלכות דלית לה מגרמה כלום. ואז זוכה להתברר בכל המדות כמו ש' במא' פתח אלהיו כ",ע איהו כתר מלכות. ועל ידי שמכתיר להשי"ת זוכה להתברר במדת כ"ע. וחסרון אדניהו הי' שהיה מתנשא לאמר אני אמלוך. שהיה סבור לזכות למלוכה מחמת זכות מעשיו ולא הכיר דלית לי' מגרמי' כלום. ולכן הסדר בשמו ג' אותיות אד"נ משם זה הרומז למלכות קודם ג' אותיות יה"ו משם הוי"ה. והיינו שלא הכיר שמקבל הכל מהקב"ה. ולכן אבד הכל ולא נעשה מרכבה למ' מלכות. וכן נחסר לו אות י' משם אד' ואות ה' משם הוי"ה הרומזים למדת מלכות. וע"כ מלך שזוכה להיות מרכבה למ' מלכות ויכול להתגאות אחר שזוכה להתברר מכל המדות ואז יאבד הכל. לכן הוזהר בתורה בפרט וביחוד לבלתי רום לבבו מאחריו. שהוא צריך שיכיר דלית לי' מגרמי' כלום ואז יהיה מרכבה למדת מלכות ובאם לאו יאבד הכל ח"ו. וע"כ בפרשה זו המדבר משלימות אברהם אבינו ע"ה ושרה בכל העשר מדות כאמור. נרמז כאן מאן דאיהו זעיר איהו רק מאן דאיהו רב איהו זעיר וכו'. ונרמז ענין זה בשרה בוזה"ק שזה הסבה הגדולה לאדם להכיר שפלותו מה שהוא ילוד אשה. כמו שמצינו (שבת פח:) שאמרו המלאכים על משה רבינו כשעלה למרום מה לילוד אשה בינינו. שזה הגנאי הגדול בעולם העליון. ומזה יכול אדם להשיג שפלות. ובגמ' (מגילה יד:) לא נאה יהירותא לנשי תרתי נשי יהירן הוויין וסניין שמייהו כו' והיינו שמטעם שהם יהירן סניין שמייהו שהם אשה. וע"כ נתקנה הפטרה זו מענין אדניהו. שזה היה החסרון שלו שהי' באמת גדול במעלה. רק שנתגאה על יד כן לאמר אני אמלוך ובזה אבד המלוכה. שאדרבה היה לו להשיג השפלות האמיתית על ידי גדולת מעלותיו. כמו ש' כי אתם המעט. ומאן דאיהו זעיר איהו רב:
2