פרי צדיק, חקת ג׳Peri Tzadik, Chukat 3
א׳ברע"מ פרשה זו (ק"פ ב') ובפ' פנחס (רמ"ג ב') ושכינתא תתאה איהי פרה אדומה מסט' דגבורה וכו' והיינו ע"פ מ"ש (מ"ר ותנחו' פ' זו) משל לבן שפחה וכו' תבא אמו וכו' כך תבא פרה ותכפר על מעשה העגל. כי על ידי הפגם נתבטל השראת השכינה כמו שנאמר אני ה' שוכן בתוך בני ישראל ועל ידי מעשה הפרה יחזור השראת השכינה. וזה שאמר שכינתא תתאה איהי פרה. ובת שהיא שכינתא תתאה מתעטרא באבהן (כמ"ש זח"ב ר"ד א'). וזה שאמר אדומה מסטרא דגבורה פחד יצחק שהעיקר ההתחלה הוא על ידי מדת היראה והיראה מביא לתשובה (כמו שנת' כ"פ) ואחר כך תמימה מסט' דחסד דרגא דאברהם דאתמר בי' התהלך לפני והיה תמים והיינו דא"א היה הראשון שהוריד הד"ת שקיים ולימד כל התורה שהיה זקן ויושב בישיבה כמו"ש (יומא כ"ח:) והוא ע"ד מה שנאמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' וזה שנאמר התהלך וגו' והיה תמים דעל ידי מצות מילה זכה להד"ת בשלימות. אשר אין בה מום מסט' דעמודא דאמצעותא והוא קדושת יעקב אבינו ע"ה שזכה שמטתו שלימה שכל אחד מזרעו בטוח שיש לו חלק לעולם הבא כמו שנאמר ועמך כולם צדיקים. אשר לא עלה עליה עול מסטרא דשכינתא עלאה. והיינו שעל ידי כן יזכו לתקן בשורש שהוא בחינת בינה עלמא דאתי וכתיב ולבבו יבין ושב שהוא תשובה עלאה שלא יוכל היצר הרע לכנוס עוד ולקלקל. וזה שאמר ברע"מ פ' פנחס הנ"ל דאיהו חרו דכלא חדו והוא ע"פ מה שא' (תענית ט"ו.) ישרים לשמחה לישרי לב שמחה והיינו כשמתיישר הלב מכל וכל אף הלב כסיל דאתפני יצר הרע מתמן. ואמר באתר דאיהי שלטא והזר הקרב לית רשו לסט"א לשלטאה והיינו דתפס מליצת הפסוק והזר הקרב וגו' והמכוון על יצר הרע שנקרא אל זר (כמו"ש שבת ק"ה:) ואחר כך מסיק לא שטן ולא משחית ולא מה"מ. והיינו דעיקר הפרה לטהר מטומאת מת שבא על ידי הנחש שגרם מיתה. ובתחלה פתח אסור לחרוש בשבת חרישה דשור דאתמר על גבי חרשו חורשים ואין לו שייכות לכאן אך שם ברע"מ פ' פנחס הנ"ל מבואר דזהו גם כן קדושת שבת דאיתא בזוה"ק (ח"ב ר"ד א') שבת ש' ב"ת ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו. והיינו דקדושת שבת סעודתא דמע"ש דחק"ת נפשות ישראל והוא כנגד קדושת יצחק אבינו ע"ה כמו שחשבה האריז"ל שאז זוכה ליראה שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה (זח"א ה' ב') ובבוקר נגד קדושת אברהם אבינו ע"ה נהורי' ישרי בה. ובסעודה ג' נגד קדושת יעקב אבינו ע"ה שזוכין על ידי שמירת שבת להיות נגאלין מיד. ואמר שם ברע"מ פ' פנחס הנ"ל ובג"ד אסור למיחרש בארעא ולמעבד בה גומות דהוה כאלו עביד פגימו בארעא קדישא דאיהי שכינתא. וזה שאמר אסור לחרוש בשבת חרישה דשור שהוא קלי' עשו שהוא היפך מדת היראה שהוא גבורה דקליפה. ואמר ובג"ד ביומא דחול והוא רחום יכפר עון ולא ישחית שאז יש קליפת עון ומשחית ומבקשים ולא ישחית. והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו אף ו' חמת ו' שאף ההיפך שנאמר אם בחקותי תמאסו הוא מהשי"ת לטובה כדי שעל ידי זה יזכו לימות המשיח וכמו"ש בזוה"ח תבא ומה"ט כל הפרשה שם נכתב בשם הוי"ה שהוא שם של רחמים. ומבקשים שלא יעיר כל חמתו ויהי' די רק בהפחד מהנהימו סגי. אבל בשבת שזוכין על ידי קדושת שבת לשבת עלאה ואתפני יצר הרע מתמן וזוכין לתקן כל קלקול הנחש שהוא קליפת נחש אשת זנונים שהוא תאוה וקליפת הס"מ הרוכב על הנחש שהוא עבודה זרה שאמר והייתם כאלהים. וזה שאמר לא שטן ולא משחית שעיקרו תאוה ועל זה וכמו"ש (סנהד' נ"ז.) כ"מ שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ז. וזה שאמר ולא מה"מ היינו הנחש. ומי שזוכה לשבת עלאה מיד נגאל מכל וכל. ובפרט בשבת זה שקורין פ' זו שמורה על שבת ש' בת בת מתעטרא באבהן ולשבת עלאה וכנ"ל אז הקדושה כפולה לזכות להיות נגאל מכל וכל ולהיות מיד נגאלין:
1