פרי צדיק, חקת ד׳Peri Tzadik, Chukat 4
א׳בגמרא (ב"ב ע"ח:) מה דכתיב ע"כ יאמרו המושלים וגו' המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם וכו' ודרש כל הפרשה דרך רמז עיי"ש. וצריך להבין לפי דרשה זו לשון ע"כ שהוא כנתינת טעם. ומה שייכות יש לענין זה למלחמת סיחון. גם כל ענין מלחמות סיחון ועוג שנקראו שני מלכי האמורי והאמורי הוא א' משבעה אומות ולמה נסתפק משה אם לכובשם שנראה שאם היה מניח סיחון לעבור ישראל בגבולו לא היה כובשין אותו כלל. וגם במשנה (פ"א מבכורים משנה י') לרבי יוסי הגלילי אין מביאין בכורים מעבר הירדן וכו' נראה שאינה כקדושת ארץ ישראל לגמרי. אך הענין הוא דהשבעה אומות הם כנגד הז' מדות בטומאה שהם כנגד ה' מדות בקדושה. ואיתא בס' דברי אמת מהרבי מלובלין זצ"ל בשם הבעש"ט ז"ל דקליפת מלכות האמורי שהוא השלישי להז' עממין הוא כנגד מדת תפארת בקדושה ובקדושה מורה על את ה' האמרת וה' האמירך שהקב"ה משתבח בשבחייהו דישראל כמו"ש (ברכות ו'.) וזלעו"ז האמורי בקלי' הוא התפארת וגאות. והוא כנגד יעקב אבינו ע"ה מדת ת"ת שהוא הי' קטן ושפל בעיניו כמו שאמר קטנתי מכל החסדים וכתיב מי יקום יעקב כי קטן הוא. וכמו שבקדושה קדושת יעקב כולל גם קדושת אברהם ויצחק (וכמו"ש בזוהר הקדוש תרומה קע"ה ב' וש"מ) כן לעומת זה בקליפה קליפת האמורי שהוא הגאוה והכבוד כולל גם הקנאה והתאוה. ומשה רבינו ע"ה ידע שעדיין אין הזמן לכבוש קליפה זו לגמרי. וכן אף אחר כך מצינו (נדרים כ"ב.) ההוא שעתא לא עברינן ירדנא שבעבר הירדן היה עוד שליטת קליפת הקנאה והרציחה וכן בגמרא (מכות ט':) בגלעד שכיחי רוצחים. וזה הוא הענין דכתיב בפ' דברים אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות ולכאורה היה צריך לומר אשר ישב לשון עבר שהרי כאן נאמר אחרי הכותם שלא החיו כל נשמה. אך מפני שבאמת עדיין לא נעקר לגמרי כל קליפת האמורי לכן נאמר בלשון אשר יושב בהוה בחשבון שיושב עוד רק זאת הועיל מה שהיה נקרא מתחלה מלך חשבון כמו שנקרא בפ' דברים מתחלה. והיינו כיון שקליפתו כוללות כל הג' קליפות כנ"ל הי' הוא מלך על החשבון חשבונו של עולם שלא הניח כלל לחשוב החשבון. ועל זה כבשו משה רבינו רק מ"מ נשאר קליפתו ולא כבשו לגמרי שיושב עוד בחשבון שעדיין יכול לפתות שלא יחשבו חשבונו של עולם עולם וכמו"ש (נדרים ל"ב:) דבשעת יצר הרע לית דמדכר לי' ליצ"ט. ומואב הוא שורש קליפת התאוה וכמו"ש (ב"ר פ' נ"א) כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות סוף שמאכילין אותו מבשרו. ועיקר הקליפה היה במואב שקראתו מאב (כמו"ש נזיר כ"ג:) וזה שאמר אחר דכתיב כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשון וגו' והיינו דסיחון היה מלך חשבון שהיה מושל על החשבון להסתירו שלא יחשוב האדם כלל חשבונו של עולם ואחר שנכבש שלא יהיה עוד מלך חשבון אמר על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם וכו' תבנה ותכונן תבנה בעולם הזה ותכונן בעולם הבא שכיון שמתחיל רק לחשוב חשבונו של עולם כבר יכול לתקן שיבנה ויכונן בעולם הזה ולעולם הבא. דסיחון נקרא על שם ב' הקליפות דאחר כך דרש בגמרא (ב"ב שם) סיחון על הצדיקים שנקראו גם כן שיחין כארז בלבנון ישגא כמו"ש רשב"ם שם. ובקליפה נקרא סיחון ע"ש הגאוה שמגביה דעתו כארז כנ"ל ועוד נקרא סיחון ע"ש קליפת התאוה שהולך אחר שיחה נאה שזהו קליפת התאוה ע"ש הכתוב כי נופת תטופנה וגו' וחלק משמן חכה. ועוג היה קליפתו רק הגאוה כמו שנאמר ויבא הפליט ואיתא (נדה ס"א.) זה עוג שפלט מדור המבול וחטא המבול היה חמס וזנות והוא ניצול מכלל שהוא לא היה פרוץ בקליפת הקנאה והתאוה והיה קליפתו רק הגאוה מה שאין כן סיחון אף דאחי הוה (כמו"ש בגמרא שם) והתוס' כתבו דסיחון נמי נפלט הביא המהרש"א מדרש שסיחון נולד בתיבה מאשת חם בזנות והיה כולל כל הג' קליפות וכמו שאמרנו ומש"ה נקרא סיחון מלך חשבון ועוג היה קליפתו רק הגאוה ונקראו שניהם מלכי האמורי:
1
ב׳ומה שנאמר בעוג אל תירא אותו ואיתא בזוהר הקדוש סו"פ זו בי' שעתא דחיל משה האיך יכיל לאעקרא רשימא דרשים אברהם וכו' דהא הוא פגים רשימא דילי' וכו' היינו כיון שבאמת לא נתגייר שיהיה בשם ישראל יכנה רק שנימול בין אנשי ביתו דאברהם וכמו"ש בזוהר הקדוש והיינו שלא היה מקנת כספו שיהיה מחויב למולו רק מל אותו ככל הנפש אשר עשו בחרן והוא לא נתגייר ונחשב כמולי או"ה שהם נקראו ערלים שאין הערלה קרויה אלא לשמם (כמ"ש נדרים ל"א:) וזה שאמר דהא הוא פגים רשימא דילי' שאחר פטירת אברהם אבינו ע"ה כל הנפש אשר עשו בחרן חזרו לסורם. אבל סיחון שהיה כלול מכל הג' קליפות היה נקרא מלך חשבון שהיה עומד נגד כל החשבון למנוע האדם מלחשוב כלל. ואחר שנכבש אז אמרו המושלים בואו ונחשוב שמועיל דברי הצדיקים המושלים ביצרם להכניס בלב השומעים דבריהם שאומרים בואו ונחשוב חשבונו של עולם. ואם מתחיל רק לחשוב אז תבנה ותכונן בעולם הזה ולעולם הבא שיהא ביכלתו לתקן הכל. ואמר אחר כך (בגמרא ב"ב שם) עיר סיחון אם משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה שהוא מקליפת התאוה כנ"ל מה כתיב אחריו כי אש יצאה מחשבון וכו' והוא על פי מה שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ויעקב הוא כנגד קליפת הגאוה כמו שאמרנו ויוסף הוא מדת צדיק דנטר ברית לעומת מ' התאוה. וזה שאמר תצא אש ממחשבין וכו' להבה מקרית סיחון מקרית צדיקים שנקראו שיחין אכלה ער מואב זה המהלך אחר יצרו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה והיא קליפת התאוה ששורשה מואב וכמו שאמרנו בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח דקלי' מואב הי' גם הגאוה וכמו שנאמר (ישעיהו ט״ז:ו׳) שמענו גאון מואב גא מאוד. ואש של הצדיקים ולהבה שלהם הוא אש אוכלה אש שתוכל לתקן בזה אש של הקליפה. וכמו שאמרנו דכל הג' קליפות נקראו אש. קנאה מפורש וחמתו בערה בו ותאוה גם כן נקרא (קידושין פ"א) נפיק וכו' עמודא דנורא א"ל חזי דאת נורא וכו'. וגאוה הוא גם כן כמו אש שדרך האש העולה למעלה. וג' תאות אלו ג"פ אש עולה תתק"ג שזה ענין מ"ש (ברכות ח'.) תשע מאות וג' ג"פ אש מג' קליפות אלו שמוציאין את האדם מן העולם. ואש של צדיקים והלהבה שלהם הוא אש אוכלה אש שיכולים לתקן כל האשות ההם. וזהו אם אתה עושה כן שהמושלים ביצרם יאמרו באו חשבון ויכנסו בלב השומעין שיבואו ויחשבו חשבונו של עולם אז תבנה בעולם הזה ותכונן לעוללם הבא שיתוקן הכל. וזהו תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין. וחשב בגמרא שיתקן אכלה ער מואב קליפת התאוה ומש"ה נק' כאן מואב מפני שהם באו מקליפה זו. בעלי במות ארנון הוא קליפת הגאוה. וזה שהביא אחר כך פסוק אוי לך מואב וגו' וכל פסוק זה לא נדרש כלל כאן בדרוש הרמז הזה וכמו שהק' גם המהרש"א ז"ל. אך פסוק זה אף לפי הדרש הנרמז נתפרש גם כן כפשוטו על מואב שטיהרו בסיחון שעל ידי שכבש סיחון הקליפות שלהם ונכללו בקליפתו על ידי זה יועיל אש של צדיקים שנקראו גם כן שיחין כמו שנאמר כארז בלבנון ישגא כנ"ל רק הגאות הוא בקדושה כמו שנאמר ויגבה לבו בדרכי ה' שהאש שלהם יוכל לתקן האש דקליפת מואב גם כן. אבדת עם כמוש שהקליפה שלהם נתבטלה רק מה שלא יוכלו לכבשם הוא מפני השני פרידות טובות שנמצא בהם וכל פסוק זה מתפרש כפשוטו אף לפי הרמז הנרמז כאן. ואחר כך אמר ונירם נגד מי שיש בו מינות ח"ו כמ"ש אמר רשע אין רם אבד חשבון אבד חשבונו של עולם וכמו"ש הרשב"ם לית דין ולית דיין ולרשע כזה לא יועיל מה שהמושלים ביצרם יאמרו באו חשבון בואו ונחשוב וכו' עד דיבון אמר הקב"ה המתן עד שיבא דין וכו' עד נפח עד שתבא אש שאינה צריכה נפוח והיינו אש של גיהנם שיצרף אותם. ובשבת בת מתעטרא באבהן כמו"ש בזוה"ק ויקהל שזוכה הישראל לקדושת הג' אבות שהם כנגד קליפות הנזכרים ויכול לבוא ולחשוב חשבונו של עולם לתקן הכל על ידי אש דקדושה שהוא אש אוכלה אש ותבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא:
2