פרי צדיק, חקת ה׳Peri Tzadik, Chukat 5
א׳אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ ברכתו וכו' וקדשתו וכו'. הד' לשונות אלו הם כנגד ד' לשונות שנזכרו בתורה על שבת ויכל אלקים ביום השביעי וגו' וישבות ביום השביעי וגו' ויברך וגו' ויקדש וגו'. אתה קדשת נגד ויכל אלהים ביום השביעי דאיתא (ב"ר פ' י') ע"פ זה משל למלך שעשה לו חופה וכו' ומה היתה חסרה כלה וכ'ו דרש ויכל לשון כלה דשבת נקרא כלה כמו"ש (שבת קי"ט.) בואי כלה. והיינו דישראל נקראו בשבת בתואר כלה כמו שנקראו בשעת מתן תורה ובכל ספר שיר השירים שמדבר ממתן תורה נקראו ישראל בשם כלה. וכן בשבת שכל ישראל מקבלין עליהן עול מלכותו ית"ש כמו במתן תורה נקראו ישראל בתואר כלה ואתה קדשת נתקן ע"ש הקידושין וכמו"ש בס' אבודרהם תכלית מעשה שמים וארץ נגד וישבות ביום השביעי לשון נייחא שהוא הנייחא שהי' להשי"ת מהבריאה ביום השבת שהוא תכלית מעשה שמים וארץ שאז כל ישראל מקבלין עול מלכותו ואימת שבת על ע"ה כמ"ש ירושלמי פ"ד דדמאי ולא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו וכו' (כמו"ש שבת ל"א:) ובמ"א (סו"פ קנין תורה) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא וגו' והיינו ביום השבת כמ"ש ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו. ברכתו מכל הימים נגד ויברך וקדשתו מכל וכו' נגד ויקדש. והם כנגד ד' קדושות של יום השבת שהוא בחינת עתיקא קדישא וז"א וחק"ת שבג' קדושות אלו תליא מהימנות דלעילא (וכמו"ש בזוה"ק יתרו פ"ח א') וגם נגד בחינת יסוד דגוף וברית חשבינן חד (וכמו"ש חק"ת שהוא נפשות ישראל שנקראו תפוחין שנמשלו לתפוח (כמו"ש שבת פ"ח.) לשמך דיום השבת הוא יומא דנשמתין ולאו יומא דגופא (כמו"ש זח"ב ר"ה א') שבשבת משליך הישראל כל עניני הגוף והוא פנוי רק לתורה ועבודה בעניני נשמה ונא' נר ה' נשמת אדם וזהו פי' לשמך. תכלית מעשה שמים וארץ הוא נגד קדו' עתי"ק שהוא נגד מאמר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית היינו שקשורים בראשית המחשבה וזה כנגד וישבות ביום השביעי וכמו"ש (סא"ר רפ"א) ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יום השבת לישראל שזה היה תכלית מעשה שמים וארץ שיהיה אומה ישראלית ויקבלו עליהם עול מלכותו ביום השבת. ברכתו וכו' ויברך הוא כנגד קדושת יסוד וכמו"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קל"ה ב') דא אפיקו דברכאן וכו' ברזא דאת קיימת קרינן לי' המבורך איהו מבועא דבירא וכו' ובפתח אליהו דאשקי לאילנא בהאי נביעו. וקדשתו ויקדש אותו הוא נגד קדושת ז"א וכמו שנאמר בא מחמת שדבוקים בהשי"ת שהוא קודש נבדל והוא בחינת ז"א. ואצל ויכל וגו' וישבות וגו' שהוא נגד חק"ת ועתי"ק כתיב בכל אחד יום השביעי מיוחד שמורה על קדושה מיוחדת ואצל ויברך ויקדש שהם נגד יסוד וז"א נאמר רק פעם אחת ביום השביעי ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו דגוף וברית חשבינן חד כנ"ל וקדושה וברכה אחד הוא ובכל מקום שיש קדושה יש ברכה וכמו"ש (ויקרא רבה פ' כ"ד) ברכה מציון שנאמר יברכך ה' מציון וכתיב כי שם צוה ה' את הברכה. וכן בכהנים דכתיב ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים ניתן להם הברכות לברך את ישראל:
1