פרי צדיק, חקת ו׳Peri Tzadik, Chukat 6
א׳בזוה"ק ח"א (רס"ד א' בהשמטות) דאמר רבי מאיר מאי דכתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור ולא אמר ויהי כן מלמד שהאור ההוא גדול וכו' גנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא [והיינו שויהי אור השני אינו אותו אור שבמאמר יהיה אור שהוא אור הראשון] מלמד שלקח הקב"ה מזיוה א' מאלפים ובנה ממנה אבן יקרה נאה ומקושטת וכלל בה כל המצות וכו'. אבן היינו מדת מלכות שנקרא אבן וכמו"ש (זח"ג רמ"ג ב') דשכינתא דאתקריאת אבנא דכתיב בה והאבן הזאת וגו' ומביא שם כמה פסוקים שנז' אבן על אבן אחת שבעה עינים והיינו מדה זו מדת מלכות שכוללת כל הז' מדות ונקראת בת שבע וכמו"ש בזוהר הקדוש כל הז' מדות ונקראת בת שבע וכמו"ש בזוהר הקדוש בכמה דוכתי. גם פסוק זה אבן מאסו הבונים שמביא הס' הבהיר הנ"ל גם כאן. והן הדברים שכ' בס' הבהיר במ"א לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים לעתיד לבוא וכו' דשבת הוא כנגד מדה ז' מדת מלכות ושדבת כללא דכל אורייתא כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב צ"ב א') ובמדרש (שמות רבה סו"פ כ"ה) שהוא שקולה כנגד כל המצות. וכן אמר בס' הבהיר כאן וכלל בה כל המצות וכו' והוא מעין עולם הבא ואף דשבת א' מס לעולם הבא כמו"ש (ברכות נ"ז:) וכאן אמר שלקח מזיוה א' מאלפים וכו' אך הוא ע"פ מ"ש בזוהר הקדוש (פ' זו קפ"ב ב') ואלין קיימי בקיומא דעדן תתאה ולא יתיר וכו' האי עדן תתאה אקרי גן לעדן דלעילא והאי גן אקרי עדן לגן דלתתא וכו' ואיתא (פסחים צ"ד.) וגן א' מס' בעדן נמצא הגן דלתיתא הוא אחד מס' לעדן תתאה ועדן תתאה שהוא גן לעדן דלעילא והיא אחד מס' ממנו ונמצא גן תתאה א' מג' אלפים ת"ר מעדן עלאה שהוא עין לא ראתה והוא עולם הבא. וזה שאמר מזיוה אחד מאלפים והיינו אחד מג' אלפים והמאות לא חשב:
1
ב׳ואמר אחר כך בס' הבהיר בא אברהם וכו' נתנו לו אבן יקרה זו ולא רצה אותה זכה ונטל מדתו וכו' בא יצחק ובקש כחו ונתנו לו ולא רצה בה זכה ונטל מדתו שהיה מדת הגבורה וכו' בא יעקב ורצה בה ולא נתנוהו לו א"ל וכו' אתה תהיה באמצע ותכלול שלשתם דכתיב תתן אמת ליעקב ומאי אמצע היינו שלום והא כתיב תתן אמת ליעקב אמת ושלום חד הוי וכו' ולפיכך אמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה אבן שמאסו אברהם ויצחק שבנו את העולם היתה עתה לראש פנה. להבין למה מאסו בה אברהם ויצחק ולמה יעקב רצה בה ולא נתנו לו רק דוד בחר בה ונתנו לו הוא על פי מה שנאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו שעסק אברהם ויצחק היה ההשתדלות וההילוך בעבודת ה' ע"ד מה שנאמר כי הולך האדם אל בית עולמו שכל חיי האדם הוא הולך עד לעולם הבא שאז הוא הנייחא שאז בימי אברהם התחיל הב' אלפים תורה שמקודם היה ב' אלפים תהו שיה' הקב"ה זן בחסדו ואברהם התחיל בהשתדלות שיתפרסם שהוא אלהי הארץ וכן אמרו (ב"ר פ"ב) יהי אור זה אברהם ושם (בפ' נח סו"פ ל') בא והאיר לפני בא"י ואברהם היה הראשון שקיים כל התורה כולה כמ"ש (יומא כ"ח:) ואיתא ריש ב"ר התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה ואחר כך גם כן בטובו מחדש בכל יום מע"ב ואיתא (ב"ר פ' מ"ט) אין יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בב"ד של מעלה וכו' ובזה מחדש בכל יום מעשי בראשית ואחר מתן תורה מסר חידושי הלכות לישראל ולכן נקראו הת"ח בוני עולם כמו"ש (סוף ברכות) אל תקרא בניך אלא בוניך. ובגמרא (שבת קי"ד.) מאי בנאין אלו ת"ח שעוסקין בבנינו של עולם ואברהם היה הראשון שזכה לתורה שבכתב שהיה כלול בה גם התורה שבעל פה והלכות שהקב"ה מחדש בכל יום היה גם כן אברהם יודע. ומדת מלכות היינו שבת מורה על יום המנוחה שאין לאדם לעשות שום השתדלות רק הכל מהשי"ת וכמו"ש בפסיקתא על מאן דאמר לא נתנו שבתות אלא להתענג הוא לת"ח והיינו כמו שאמרנו שהת"ח שעוסקין בתורה כל ימי המעשה הם זוכין בשבת לד"ת בלא השתדלות רק בדרך תענוג מצד השי"ת כמו שנאמר אז תתענג על ה' ושדבת הוא מעין עולם הבא שהוא המנוחה. וזה שאמר בס' הבהיר הנ"ל אבן שמאסו אברהם ויצחק שבנו את העולם שעסק אברהם ויצחק היה ההשתדלות בכוחם בעסק בנינו של עולם היינו הדברי תורה ולא רצו במדה זו המורה על הנייחא מצד עצמו רק לקבל האור מהשי"ת בבחינת סיהרא דמקבלא משמשא. וזה ענין מה שא' באברהם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה ומתרגום לי' לזכו והק' הרמב"ן ז"ל מה זכות הוא לנביא שמאמין בנבואתו ששמע מהשי"ת. ואמרנו שהוא קאי על ההבטחה כה יהיה זרעך שיהיה ככוכבי השמים] והיינו על פי מה שאמרו (מגילה ט"ז.) כשהן עולין עולין עד לכוכבים והיינו שיהיה במדרגה גדולה. וזה הוא נגד הבחירה שנתנה לאדם ואיך יתכן ההבטחה שיהיה ככוכבי השמים ומכל מקום האמין אף שהוא למעלה מהשכל. וזה שאמר ויחשבה לו צדקה לו דייקא לפי מדתו שהיה עיקר השתדלות מצדו ושיעשה האדם בבחירתו ומכל מקום האמין בהבטחת השי"ת שיהיה זרעו ככוכבי השמים. וזה האמונה לפי מדתו היה נגד השכל וזה פי' ויחשבה לו צדקה. ויעקב אבינו אמר על עצמו האלהים הרועה אותי מעודי וגו' והיינו שהוא היה מכיר שכל ההשתדלות הוא רק מהשי"ת לכן אמר שהוא רצה במדה זסו אך לא נתנוה לו שגם בו בחר השי"ת שיעסוק בהשתדלות וכמו שמצינו (סנהדרין צ"ו.) כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים וכו' היינו בהשתדלות וכלול גם יעקב עמהם שהיה גם עסקו בהשתדלות והילוך בעבודת ה' וא"ל שהוא יהיה הבריח התכון הכולל קדושת אברהם ויצחק ותכלול שלשתם. רק דוד המלך ע"ה שאמר ה' רועי והיינו שהוא לית ליה מגרמי' כלום רק מה שהשי"ת מופיע בו הוא בחר במדה זו. ואף שיעקב אבינו אמר גם כן האלהים הרועה אותי רק יעקב זכר שם האלהים שמורה שהוא בעל הכוחות כולם והיינו שידע שעסקו ההשתדלות רק שאמר שהשתדלות שלו הוא גם כן מהשי"ת והוא בעל הכחות כולם. אבל דוד המלך ע"ה אמר ה' רועי בשם הוי"ה שמורה על הי' הוה ויהיה אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם והיינו שלית לי' מגרמי' כלום רק מה שמופיע בו השי"ת כמו קודם שנברא העולם. ואחד שהיו כבר מקודם האבות שעסקו בהשתדלותם שרצו לפני כסוסים אז היתה האבן לראש פנה שעל ידי מדה זו מ' מלכות זוכין לאור הראשון שגנזו לעולם הבא. ובשבת וכן מדה זו הוא מעין עולם הבא וכמו שאמר בראש דבריו שלקח הקב"ה מזיוה וכו' וכן במאמר הב' לקח שביעי ושם להם במקומו:
2