פרי צדיק, חקת ז׳Peri Tzadik, Chukat 7
א׳בשבת בשחרית בפסוקי דזמרה אומרים נשמת כל חי תברך את שמך ה"א ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך וכו'. ואיתא בזוהר הקדוש (ח"ב קל"ח א') שזה קאי על הנשמה יתירה של שבת. הענין דאיתא בזוהר הקדוש (פרשה זו קפ"ג ב') ע"פ ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ויהי ביום השלישי דאתחליש חילא דגופא והא קיימאברוחא בלא גופ כדין ותלבש אסתר מלכות וכו' דאתלבשת במלכות עלאה קדישא ודאי לבשה רוח הקודש וכו'. ופירש בנצ"א שעל הגליון הזוהר הקדוששם שהוא מפני חולשת התענית קיימא ברוחא בלא גופא. והנה כמה שמתענים ששה ימים משבת לשבת והם עוד בגוף. אך הענין הוא על דרך שאמרנו על מה שנאמר בפ' בהעלותך ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וגו' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים שזה מוסב על שלשה המדות שהמדות נקראים ימים כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג צ"ד ב') דכתיב כי ששת ימים עשה ה' וגו' ולא כתיב בששת דששת ימים שם ששת המדות כנגד שבעת ימי בראשית וכנגד ז' הרועים. ושלשת ימים היינו ג' המדות חג"ת שהאבות אי"ו מרכבה להם והם כנגד ג' מדות רעות הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם. וזה שאמרה אסתר צומי עלי וגו' שלשת ימים דהיינו אחר שגזר המן להשמיד להרוג ולאבד שהוא בודאי כנגד ג' מדות רעות האלו שמוציאין את האדם מן העולם אמרה שיצומו שלשת ימים לתקן הג' מדות האלו שלא ידעה באיזה מהם שפגמו אז. ולזה כתיב ויהי ביום השלישי היינו כאשר זכתה להתברר בכל הג' מדות הקדושות מהג' אבות שהם כנגד ג' מדות רעות האלו ואז אתחלש חילא דגופא שהם הג' מדות רעות האלו שהם מהגוף הקנאה והתאוה שהם בעצם כחות הגוף וכן הגאות הוא גם כן מחמדות הגוף. וזה שאמר בזוהר הקדוש הנ"ל והא קיימא ברוחא בלא גופא כדין ותלבש אסתר מלכות היינו רוח הקודש וכמו שדרשו גם בגמרא (מגילה י"ד:) והוא רוח מהאי קודש דלעילא (כמ"ש זח"ג ס"א ע"א). וכן שבת ש' בת בת מתעטרא באבהן (זח"ב ר"ד א') היינו שזוכה הישראל בשבת לקדו' הג' אבות הוא גם כן קיימא ברוחא בלא גופא וכמו שכ' בזוהר הקדוש (שם ר"ה א') והאי יומא יומא דנשמתין איהו ולא יומא דגופא. והנה פסוקי דזמרה שהם שירי דוד המלך ע"ה שהוא רבן של בעלי רוח הקודש (כמ"ש האריז"ל) וכן השירה אז ישיר איתא במכילתא ובמ"ר (בשלח פ' כ"ג) בזכות האמונה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה לכן אחר הפסד"ז ואחר השירה אומרים נשמת כל חי תברך את שמך ה"א. כל חי היינו מי שיש בו רוח חיים שמורה על חיי עולם זוכה לנשמה יתירה בשבת. תברך את שמך ה"א הוא על פי שאמרו (פסחים נ.) זה שמי לעלם נכתב אני בי"ה והיינו שם הוי"ה וזה פי' שמך ה' אלהינו. ורוח כל בשר הוא ע"פ שכ' בזוהר הקדוש (ח"ב קנ"ו קנ"ז) הו"ל למיכתב כל רוח או כל נשמה מהו כל בשר וכו' מאי ויתרון ארץ בכל הוא האי כל הוא רוח להאי גוף והיינו הנפשות שעל זה א' נשמות שבגוף (כמו שנת' במ"א) וזהו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך וכו' זכרך הוא ע"פ הגמרא הנ"ל (פסחים שם) וזה זכרי לדור דור נקרא אני באדנ"י וזהו תפאר ותרומם זכרך שהוא שם אדנ"י שהוא מדה אחרונה מ' מלכות. ולשון ותרומם מורה על בחי' עתיקא כמו שמורה תמיד לשון גדול ורם אצל השי"ת על למעלה משכל ותפיסת בני אדם דאם לא כן אינו בגדר רם למה שלמעלה ממנו. והוא כמו שאנו אומרים בזמירות דהאר"י הק' ז"ל צרורא דלעילא דבי' חיי כולא והיינו מדה זו מ' מלכות שהוא צרור החיים את ה' אלהיך שמורה על מדה זו כמו דאיתא בזוהר הקדוש את ה' דא שבת דמעלי שבתא את ה' הטפל לשם הוי"ה הוא מ' מלכות מבקשים שיתרבי חילא ותיסק עד רישא עד מדת כ"ע והיינו כ"ע דאיהו כתר מלכות וזהו הפירוש תפאר ותרומם זכרך שהשם של אדנ"י תרומם עד מדת עתיקא שהוא כ"ע וכנ"ל:
1