פרי צדיק, חקת ח׳Peri Tzadik, Chukat 8
א׳עוד בזוהר הקדוש (פ' זו הנ"ל) מ"ט זכתה להאי אתר בגין דנטרא פומא דלא לחוואה מידי וכו' מאן דנטר פומי' ולשני' זכי לאתלבשא ברוחא דקודשא. משמע דאף שכבר זכה להיות קיים ברוחא בלא גופא (כנ"ל במא' הקו') עדיין אינו מועיל להשיג רוח הקדוש רק על ידי דנטר פומא ולשני'. ובכתוב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב וחיים היינו חיי עולם שהם דברי תורה וכן לראות טוב היינו האור כי טוב ואין טוב לא תורה (ברכות ה.) נצור לשונך מרע שהוא לשמור רק מרע וכאן באסתר לא היה דבר איסור רק רשות. רק אפשר כיון שמרדכי ציוה עליה שלא תגיד והוא היה מהסנהדרין היה ציווי שלו כמו מצוה דרבנן ואיסור דרבנן. אך לשון הזוהר הקדוש דנטרא פומא דלא לחוואה מידי לאו דוקא דברי איסור. אך איתא בגמרא (שבת קי"ג:) על פסוק ממצוא חפצך ודבר דבר שלא יהיה דיבורך של שבת וכו' פירש רש"י כגון מו"מ והיינו דברים האסורין ובתוס' הביא ממדרש רשב"י הו"ל אימא סבתא דהויא משתעי סגי אמר לה אימא שבתא הוא ושתקה נראה שאין לדבר אף דברי רשות. והנה איתא בזוהר הקדוש (ח"ג ר"א ב') על שבת אתקדש יומא סליק פומא דסליק על כלא פי' ה'. ובזוהר הקדוש (בראשית ל"ב א') והאי דבור אקרי שבת ובנין דשבת אקרי דבור דבור דחול אסור בשבת ובס' יצירה יום שבת בשנה ופה בנפש. וכבר אמרנו שאין הפי' שנברא הפה בשבת שהרי אדם הראשון דיבר גם בערב שבת. וכן כל קריאת השמות שקרא אדם הראשון לכל הברואים היה בערב שבת. רק הפי ה' נברא בשבת היינו הכח שידבר האדם דברי תורה ויהיה נקרא דברי אלהים חיים. וזה פי' ודבר דבר ולא כתיב ומדבר דבר כמו שנאמר ממצוא חפצך שהיה צריך לומר ומדבר דבר שלא ידבר דבר האסור לפי פירוש רש"י הנ"ל. רק הפירוש שידבר דבר רק שיהיה דבר ה' וזהו פי ה'. וזה שאומרים בשם הרבי רבי בער זצ"ל שאפשר אף בדברי תורה ותפלה שלא יהיו דברים אף שבודאי לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה גם כן כמו"ש בגמרא (פסחים נ:) וכש"כ כשעוסק סתם ואין לי שום כונה. אך מכל מקום לענין רוה"ק ולהשיג השגות יזיק אף דברים כאלו כל שלא ידבר בבחינת פי' ה' כנ"ל. והיינו כמו שמצינו בגמרא (עירובין נ"ד:) שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה וזהו ודבר דבר שכל מה שידבר יהיה דברי תורה ופי ה'. ושם אצל רשב"י לא מצינו כלל שאמר לאמו שאסור לדבר בשבת רק הוה אמר לה שבתא הוא והות שתקא. רק רשב"י שכל שיחתו תורה כשאמר שבתא הוא הופיע עלי' קדושת השבת שצריך לדבר רק דבר שיהיה דברי ה' פי ה' והיא שלא היתה בת תורה לא דבר כלל. ובשבת יוכל כל אחד מישראל לזכות לדבר דבר שיהיה פי ה' דברי אלהים חיים דשבת הוא נגד מדת מלכות ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה והוא רוח מקודש דלעילא מטלא דעתיקא וכמו"ש הרמב"ן (ב"ב י"ב.) חכם עדיף מנביא היינו ברוח הקודש והם דברי אלהים חיים פי ה':
1
ב׳ובזוה"ק (ח"ב קס"ז א') מקשה גם כן כקושית ס' הבהיר (שזכרנו לעיל מא' ו') כיון דאמר יהי אור אמאי כתיב ויהי אור דהא בויהי כן סגיא אלא יהי אור דא אור קדמאה דהוא ימינא וכו'. ויהי אור דמימינא נפיק שמאל וכו' מכאן דויהי קדמאה דאוריתא בסטרא דשמאלא הוה וכו' מ"ט בגין דמני' נפיק ההוא חשך דאחשיך אנפי עלמא וסימנא דא כד אתגלי רזא דעשו ועובדוי בהאי ויהי הוה דכתיב ויהי עשו איש יודע ציד לפתאה בני עלמא וכו'. והוא לכונה אחד עם מ"ש בס' הבהיר (במא' ו' לעיל) והוא כמו שכ' למעלה שם בזוהר הקדוש (קס"ו ב') כי נר מצוה דא איהו משנה כד"א והתורה והמצוה והתורה זו תורה שבכתב והמצוה זו משנה וכו' וכן נדרש גם בגמרא (ברכות ה'. ) תורה זו מקרא והמצוה זו משנה (וכ"כ גם בספר הבהיר שם) ואמר עוד בזוהר הקדוש שם אור דא אתכלל במאתן ושבעה עלמין וכו' ואמר בחשבון ש"י עולמות ר"ז אינון מסטרא דימינא ק"ג אינון מסטרא דשמאלא והיינו בתורה שבעל פה דשם יש מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא ומהם מסתעף שיש גם דרכים מיצר הרע שיכול לשום חשך לאור וכמו"ש (חולין צ"א.) כת"ח נדמה לו שעושה עצמו כרב שאמר על ויהי אור דלאו איהו סימן ברכה וכו' דמני' נפק ההוא חשך וכו' דכתיב ויהי עשו יודע ציד לפתאה בני עלמא דלא יהכין באורח מישור. וכמו שמצינו (סנהדרין ק"ג:) ירבעם מאה ושלשה שירבעם היה שונה בתורת כהנים ק"ג פנים כמנין עג"ל והיה מראה פנים שלא כהלכה שענין עגלי זהב שלו הם ח"ו עבודה לה' הכתוב בתורת כהנים וזהו שמים חושך לאור. אך מי שזוכה לתורה שבעל פה זוכה לגלות האור מתוך החשך ולזכות לטלא דעתיקא מאור הראשון. ותורה אור היינו ר"ז מימינא כמנין אור שזהו תורה שבכתב יהיה אור שבה כלול באמת האור הראשון. ואלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה כו' כמ"ש (נדרים כ"ב:) והיו מוצאים בתורה שבכתבהכל רק על ידי הרב כעס הוצרך לרב חכמה. וזה ענין שפי' יהי אור על תורה שבכתב ויהי אור על תורה שבעל פה והיינו שנגנז האור הראשון ונגנז לעמלי תורה שבעל פה (כמ"ש תנחו' נח) שהם יוציאו האור מתוך החושך כמו שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול והוא כעין מ"ש בס' הבהיר על מ' מלכות (עיין לעיל). וכן מ"ש שם לקח שביעי ושם להם במקומו דשבת הוא מדה ז' מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ויום השביעי דא תורה שבעל פה דעם יום השביעי דא אשתכלל עלמא (כמ"ש זח"א מ"ז ב') והכל אחד. וזהו אבן מאסו הבנוים אברהם ויצחק שבנו העולם שהם היו עיקר התורה שבכתב שהתחיל בה' אלפים תורה אחר הב' אלפים תוהו לכן מאסו מדה זו. מה שאין כן דוד המלך ע"ה שהקים עולה של תשובה כמו"ש (מו"ק ט"ז:) והיה רבן של בעלי רוח הקודש לכן הוא נעשה מרכבה למדת מלכות בחינת תורה שבכתב לתקן הרב כעס ברב חכמה ורק על ידי התורה שבעל פה זוכין להוציא אור מתוך החושך דוקא לזכות לאור הראשון שנגנז דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא (כמ"ש בזוהר הקדוש תצוה) וזה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. ובשבת כל אחד מישראל יכול לזכות שיהיה ודבר דבר שיהיה דבריו דברי אלהים חיים פי ה' שכל שיחתן דברי תורה ויוכלו לזכות לרוח הקודש שהוא בחינת תורה שבעל פה וכמו שאמרנו:
2