פרי צדיק, דברים י״בPeri Tzadik, Devarim 12
א׳כבר אמרנו די' הפטורת אלו עד ר"ה הם כנגד עשר מדות. והתחלקותם לג' דפורענו' וז' דנחמתא הם כנגד ז' מדות תחתונות והג' ראשונות שהם כח"ב והם הפטורת דברי. שמעו. חזון. לתקן בהם הדיבור ושמיעה וראי'. וחכמה ובינה אי' בתיקו' בפתח אלי' ועל אילן תרין כתיב הנסתרות לה' אלהינו וכ"ע הוא שכל הנעלם מכל רעיון כידוע. וזה הענין מה שא' (חגיגה ה':) במסתרים תבכה נפשי מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו וכו' ומי איכא בכי' קמי הקב"ה והא אמר ר"פ אין עצבות לפני הקב"ה שנא' הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי. ובמהרש"א ז"ל הביא מספר ישן בתי גואי הסתרים הפנימיים וכו' ובס' אוצר הכבוד (לרבינו טודרוס) מפורש יותר דבתי גואי היינו ג' ראשונות ובתי בראי הם ז' מדות התחתונות. ולכאורה הי' צריך להיות להיפך אך כיון דכתיב עוז וחדוה במקומו ומקומו הם ז' מדות התחתונות שהם כנגד ז' ימי בראשית שהאציל השי"ת לבריאת והנהגת העולם וזה נקרא מקום וע"ש זה נקרא הקב"ה מקומו של עולם. אבל בג' ראשונות שהם הנסתרות לה' אלהינו שם לא שייך לשון מקום ששם הוא בבחי' אין סוף. ואף דבז' תחתונות ג"כ כתיב ברוך כבוד ה' ממקומו ואי' (חגיגה י"ג:) מכלל דמקומו ליכא דידע לי'. היינו שבכל מדה אפי' מדה אחרונה כיון שהוא כלולה מכל עשר כידוע שייך ג"כ לומר מקומו ליכא דידע. אבל בג' ראשונות עצמם שם אין שייך שם מקום כלל. ואמר במסתרים תבכה נפשי מפני גווה ואמרו בגמ' מפני גאוותן של ישראל שנטלה מהם ונתנה לאו"ה רשב"נ אמר מפני גאוותה של מלכות שמים ושניהם אחד. והנה בז' מדות שהאציל השי"ת להנהגת עוה"ז אף בגלות רק השי"ת הוא המנהיג וכמו"ש (מגיל' י:) ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים מלך זו ושתי וכו' וכמו שא' (שם כ"ט.) שבכל מקום שגלו שכינה עמהן. ובאמת עיקר העולם הם ישראל כמו שדרשו בראשית בשביל ישראל רק עולם כמנהגו נוהג והוא בהסתר ונראה כמו שנמסר ח"ו ההנהגה להם אבל באמת השי"ת המנהיג ורק שהוא בהסתר ועי"ז סובל הישראל צער. אבל לעוה"ב יתגלה הג' ראשונות הנסתרות ואז יכירו וידעו שאתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם שגם אחר שנברא העולם השי"ת הוא המנהיג כמו קודם שנברא העולם ואז יהי' ה' למלך על כל הארץ. ובעוה"ז הוא בהסתר הג' נסתרות ואין יכולים להכיר זאת. ובשבת שהוא מעין עוה"ב מרגיש ג"כ הישראל נייחא בלב מעין עוה"ב. וכמו שנדרש ע"ז בזוה"ק ביום הניח ה' לך וגו' ומן העבודה הקשה שיש הרגשה בלב ישראל בשבת ויש לו נייחא אף שהוא עוד בעבודה הקשה ויודע שרק השי"ת הוא המנהיג. אך השגה זו הוא רק ע"י מדת אמונה שבשבת מאמין הישראל שהכל מהשי"ת ויש לו הרגשה בלב מזה. והנסתרות הם בהסתר שעדיין לא נגלה מפורש הג' ראשונות שיהיה אתה הוא כמו עד שלא נברא העולם. וזה במסתרים תבכה נפשי שהם הג' ראשונות שנק' נסתרות שהם בהסתר. וכנגד זה הם ג' דפורענותא שצריך לתקן אז שנזכו שיתגלו הנסתרות שהוא הג' ראשונות שיהי' כתר עליון איהו כתר מלכות כמו שיהי' לעוה"ב. וזהו במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שנראה בהסתר כאלו נתנה לאו"ה. וכן מפני גאוותה של מלכות שמים. וזהו כל זמן שלא נתגלו הג' ראשונות הנסתרות. אבל בהז' מדות שנאצלו להנהגת עוה"ז באמת מלכותו בכל משלה ושמתי כסאי בעילם רק שכן גזרה חכמתו ית' להנהיג ולכן עוז וחדוה במקומו. ומק' בגמ' שם ובבתי בראי לא והכתיב ויקרא ה' צבאות ביום ההוא וגו' ומשני שאני חורבן בהמ"ק דאפי' מלאכי שלום בכו. והיינו דבשעת החורבן באותו שעה לפי רגע הי' נראה אף במקומו היינו בז' תחתונות שניטל ח"ו גאוותן של ישראל וניתן לאו"ה אך תיכף לאח"ז נולד משיח כמ"ש (במ"ר איכה פ"א) ונטלו ישראל אפוכי שלימה כמ"ש (במ"ר שמיני פ' י"א) והי' כאשר נלכדה ירושלים אף הוא אינה צרה שבו ביום נטלו איפופסין וכו'. והי' זאת רק כדי שיולד נפש משיח. ומש"ה עוז וחדוה במקומו. וכנגד הז' מדות הם הז' הפטורת דנחמתא. אך במסתרים שהם הג' ראשונות לא נתגלו עוד כמו שיתגלה לעתיד שיהי' כתר עליון איהו כתר מלכות כנ"ל. ובעוה"ז הם בהסתר נסתרות לה' אלהינו ונראה כאלו נטלה גאוותן של ישראל וכו':
1
ב׳עוד כתב בס' אוצר הכבוד וכן הובא במהרש"א מס' ישן שי"א בתי גואי ה' ראשונה וכו' והכל אחד והוא ע"פ מה שמצינו בזוה"ק (יתרו פ"ח ב') דקרי לסעודה שני' דשבת סעודתא דעתיקא וברע"מ (שם צ"ב א') קרי לסעודה זו שבת עלאה דחשב הג' קדושות שבת עלאה שבת דיומא שבת דלילא וסעודה שני' כנגד שבת עלאה דהיינו בינה. רק באמת בינה כולל כל הג' ראשונות דמדה ג' בינה לבא. והיינו שהתחלת היראה ג"כ נקרא לב וכמו שנדרש (יומא ע"ב:) על מי שאין בו יר"ש ולב אין והוא שע"י שמצייר שממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו יגיע אליו היראה (כמ"ש ריש או"ח) ואח"כ נכנס בכל פעם יותר ללב עד שהיראה יהי' מפורש בלב ויהי' כמו שעומד לנגד עיניו. וכמו שנדרש (מגילה ט"ו:) וכל זה איננו שוה לי שכל גנזיו של אותו רשע חקוקים על לבו היינו שמלת זה מורה כמראה באצבע וכשחקוק על לבו הוא כמו שהוא מפורש לנגד עין ויתכן לשון זה וזה נקרא בינה לבא שנכנס ללב ורואה מפורש שממ"ה עומד לפניו. וכעין שמצינו (ברכוח כ"ח:) שיהא מורא שמים עליכם כמורא בו"ד והיינו שיראה אותו מפורש ותלמידיו אמרו ע"כ הלא יש מדרגה גבוה מזה והשיב להם שהוא ג"כ מדרגה וכתיב אם תבקשנה ככסף וגו' אז תבין יראת ה' שיכנס למעמקי הלב יותר ויותר ויש מ"ט שערי בינה ושער הנ' הוא בחי' הדעת. רק בפי' מדרגת הדעת של משרע"ה הי' גבוה מזה (כמו שנת' במ"א) ושער הנ' הוא תושבע"פ שנגלה לר"ע והוא מקום שבע"ת עומדין (ונת' במ"א) וע"ז נא' ודעת אלהים תמצא שיזכה לבחי' הדעת וסוד הדעת הוא שמחבר חכמה ובינה ודעת הוא פנימיות מכ"ע והיינו מה שמופיע התגו של יוד מכ"ע להיוד שהוא חכמה וכמו"ש ברש"י (פ' תשא) ובדעת זה רוח הקודש וזה שנא' כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם חכמה היינו חכמה מוחא מה שמשיג בשכל וכשנכנס מהמוח למעמקי הלב אז זוכה לבחי' הדעת שהוא פנימיות מכ"ע. ולכן מדה ג' נקרא בינה והוא בחי' דעת ג"כ שכולל כל הג' ראשונות. וזה שא' בזוה"ק הנ"ל שסעודה זו נקרא שבת עלאה היינו בינה והוא סעודתא דעתיקא והכל אחד:
2
ג׳וכן שבת זה שהוא הפטורת חזון הוא נגד ראיה בינה לבא וכמו שנא' ולבי ראה וגו' כשנחקק בלב הוא כמפורש לנגד עין כנ"ל ואז הוא כולל כל הג' ויכולים לתקן בזה הראי' והשמיעה והדיבור שהם כנגד ג' ראשונות וכמו שנת' ובסעודה זו השני' אומרי' ישדר לן שופרי' שבסעודה זו דעתיקא שהוא שכל הנעלם מבקשים ישדר לן שופרי' דרך שליחות ונחזי' ביקרי' אומרים בלשון תרגום שהוא בחי' אחוריים של לשון הקדש כמו"ש האר"י הק' וזה ג"כ נקרא ראי' וכמו שנא' וראית את אחורי וכן אומרים ביקרי' שהוא תרגום של כבודו. ויחוי לן סתרי' (כפי הנוסח שאמר בעצמו) הם הנסתרות לה' אלהינו והם בהסתר בעוה"ז אומרים ויחוי והיינו ברמז וכמו שא' (חגיגה ה':) אחוי לי' וכו' גברא דלא ידע מה מחוי לי' במחוג וכו' וכן מצינו (ב"ב קנ"ב:) ואחוי לי' וכו' מה אחוי לך וכו' במיפה את כוחו ופירשב"ם בפי' ב' שרמז לו כעין יפוי כח וזהו ויחוי לן סתרי'. ואח"כ אומרים צרורא דלעילא שהוא מדת מלכות דבי' חיי כולא כמו שנא' צרור החיים את ה' אלהיך את ה' דא שבת דמעלי שבתא שהוא מ' מלכות וכמו"ש בס' הבהיר וינפש שמשם פורחים כל הנפשות. ותיסק עד רישא שהוא בחי' כ"ע דאיהו כתר מלכות היינו שיתגלו מהנסתרות וזהו מפני גווה מלכות שמים וגאוותן של ישראל שהכל אחד בחי' כנס"י:
3