פרי צדיק, דברים י״דPeri Tzadik, Devarim 14
א׳בהפטרה לפ' זו הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי וגו' ואצרוף כבר סגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה. בפסיקתא דר"כ (הנדפס מחדש) דרש מצרי שתים ומאויבי שתים והאברבנאל הביא בשם הפסיקתא מצרי שתים בבל ופרס ומאויבי שתים יון ורומי. ואח"כ אמר ואשיבה שופטיך כבראשונה זה משה ואהרן ויועציך כבתחלה זה דוד ושלמה. והנה פי' מצרי מה שהאומות מצירים ומעיקים לנקודת ישראל כמ"ש (וי"ר פ' י"ג) כל האומות נקראו ע"ש מצרים על שם שמצירין לישראל שבמצרים העיקו והצירו ביותר שהקליפה הקיפה את ישראל והיו שם כעובר במעי אמו. רק גלות מצרים הי' הכנה למתן תורה שע"ז היו היסורים שיזכו לתורה על ידם כמ"ש (ברכות ה'.) ואז כשבא זמן התגלות התורה בעולם הי' מקודם חכמת מצרים שהי' החכמה שם בגלות והוציאו משם הקדושה והחיים שזה המכוון במה שנא' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וזכו למ"ת (וכמו שנת' כ"פ). וכן בגלות בבל שם התחיל עיקר ושורש בחי' תושבע"פ שגלו לשם החרש והמסגיר כמ"ש (תנחומא פ' נח) שעליהם נאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול וכו' וכן (סנהדרין כ"ד) במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל. וראו אור גדול היינו האור הראשון. וכן א' (סוכה כ'.) עלה עזרא מבבל ויסדה וכו'. וכן בגלות פרס שם היו אנשי כנסה"ג שאמרו עשו סייג לתורה והעמידו תלמידים הרבה וכל הסייגים והגזירות מאנשי כנסה"ג ואי' (עירובין כ"א:) הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר משגזרת עלי. ושם הי' הגזירה להשמיד ולהרוג ולאבד ולא להעביר על דת. ואי' (שבת פ"ח.) אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש והמכוון הוא על תושבע"פ שע"ז הי' הכפיית הר כגיגית כמ"ש (במד' תנחומא נח שם) שתושב"כ קבלו ואמרו נעשה ונשמע. ואי' (מ"ר שה"ש ד' ג') בחורבנה העמידה לי צדיקים דניאל וחבורתו מרדכי וחבורתו עזרא וחבורתו וכו' הוי צדיקים העמדת לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמדת לי בבנינה. וזה המכוון בפסיקתא הנ"ל הוי אנחם מצרי זה בבל ופרס שבהם הי' תיכף הנחמה שהי' הכנה לתושבע"פ וע"י הגלות זכו לתושבע"פ. ואנקמה מאויבי זה יון ורומי שביון התחיל עיקר התפשטות פלפול תושבע"פ ע"י שמעון הצדיק שהי' משיירי כנסה"ג ואז בזמנו היה אלכסנדרוס מוקדון והתחיל אז חכמת יונית. שבבבל הי' עדיין נביאים וכמו במצרים שהי' אז הזמן להתגלות תושב"כ הי' לעומת זה בקליפה חכמת מצרים שהי' עיקרם כישוף וכדומה שאינו עפ"י שכל רק מכוחות הטומאה. וכן בבבל שהי' באנשי כנסה"ג עוד נביאים אחרונים הי' לעומת זה עוד חרטומים ואשפים ופותרי חלומות שלא ע"פ שכל רק בכוחות הטומאה. ואח"כ כשהתחיל עיקר התפשטות תושבע"פ משכל החכמים שהופיע עליהם אז התחיל לעומת זה חכמת יונית שהי' ג"כ ע"פ שכל שלהם. והם רצו להכניס מינות וחכמת שלהם ח"ו בישראל. ובחכמת יונית הי' בו ג"כ ניצוץ מועט מהטוב שמזה הוציאו מהם הרמב"ם וכדומה מחכמי ישראל. אך עיקר חכמתם הי' מינות ורצו להכניס זאת בישראל ח"ו. וכן גזרו מלכות יון גזירות שמד להעביר על דת וכן בגלות אדום היו ג"כ שמדות הרבה וזה הפי' אויבי שתים שהם נקראו אויבי ה' שרצו עיקר להחטיא את ישראל ומהם אומר השי"ת ואנקמה מאויבי:
1
ב׳ואמר אח"כ ואצרף כבר סגיך ואסירה כל בדיליך ואי' (סנהדרין צ"ח.) אי בטלי יהורי בטלי אמגושי ופירש"י סיגיך כמו רב דמתרגמינן סגיא. והוא דסיגיך היינו סיגים מכסף והיינו שכל זמן שנמצא באומות החכמות יונית והמינות עי"ז נמצא גם בישראל סיגים והיינו שמתגאים. אבל התורה הוא להיפך שנמשלה למים שמניחין מקום גבוה והולכים למקום נמוך כמ"ש (תענית ז'.) והחכמה מאין תמצא אין ד"ת מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו (כמ"ש סוטה כ"א:) ואי בטלי יהורי בטלו אמגושי שיבטל כל המינות וזה שא' ואסירה כל בדיליך מלשון הבדלה שמבדילים אותך מהשי"ת וכמו"ש בפירש"י בגמ' שם ג"כ בדיליך הבדלים וכו'. ואח"כ אמר ואשיבה שופטיך כבראשונה זה משה ואהרן והוא כנגד תושב"כ שהוא חלקו של משה רבינו ובאהרן כתיב הוא יהיה לך לפה והיינו שיכניס התושב"כ של משה בלב ישראל שע"ז נקרא שושבינא דמטרוניתא. והתושבע"פ של משה רבינו הוא ג"כ הלכה למשה מסיני וזה נקרא שופטיך מלשון משפטים היינו מה שברור לשכל וידוע שהם מהשי"ת כמו התושב"כ וכל הכתוב בספר הוא מעין תושב"כ שהוא החכמה כמו אפי' כל מה שכתוב בשו"ע ובפוס' בזמן הזה וזהו כנגד מה שנא' אנחם מצרי. ויועציך זה דוד ושלמה והוא דדוד הוא רבן של כל בעני רוה"ק כמ"ש האר"י הק' ז"ל ורוח הקודש הוא רוח מקודש דלעילא כמ"ש בזוה"ק (ח"ג ס"א רע"א) והוא בחי' תושבע"פ כמ"ש (ב"ב י"ב.) דמתאמרה הלכה למשה מסיני כוותי' שבשם אין שום שכל יוכל להשיג שהוא כהלכתא בלא טעמא ורק למשה רבינו נגלה הטעם והוא יש לו הבנה בלב ומכוון להללמ"ס וזהו ע"י רוה"ק וכמ"ש הרמב"ן (שם בב"ב). ושלמה המלך זכה לכל החכמה תתאה שנק' חכמת שלמה והוא ג"כ בחי' תושבע"פ וזה נקרא עצה כמו שנא' לי עצה ותושי' דעצה נקרא מה שמופיע לאדם מלמעלה מהשכל וכמו שנא' פלא יועץ. דחכמה מוחא הוא מה שיש תפיסה בהשכל ובינה לבא הוא שמרגיש בלב שכן ראוי להיות וכליות יועצות היינו כמו שנא' הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני שהוא בסתום היינו למעלה מהשכל וזה מה שנא' הפליא עצה הגדיל תושי'. ובגמ' (סנהד' כ"ו:) למה נקרא שמה תושי' וכו' דברים של תוהו שהעולם משותת עליהן ופי' רש"י דיבור וקריי' בעלמא וכל דיבור אין בו גשישה כתוהו הזה. ויתכן ע"פ מה שא' (ב"ר פ' ב') והארץ היתה תהו משל למלך שהי' לו ב' עבדים וכו' ישבה הארץ תוהא ובוהא אמרה העליונים וכו' ופי' תוהו שמתפלא. וכן כאן דברים של תוהו היינו שאין אדם מבין מהיכן בא לו שנפל בשכלו וזכה לכוין להלכה למשה מסיני וזהו הפליא עצה הגדיל תושי' דברים של תוהו שהאדם תוהה עליהם והעולם משותת עליהם וכמו שאמרנו בענין מ"ש (בר"ר פ' מ"ט) אין יום שאין הקב"ה מחדש הלכה בב"ד של מעלה. והוא שהעולם נברא בד"ת כמ"ש (ריש ב"ר) אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה ואח"כ בטובו מחדש בכל יום מע"ב הוא ע"י חידוש הלכה בכל יום ואחר מתן תורה נמסר חידוש הלכה לחכמים שהם מחדשים תושבע"פ והוא מה שהשי"ת מופיע בלב החכמים בכל פעם חדשות בתושבע"פ ומש"ה נקראו חכמים בוני עולם וכמ"ש אל תקרא בניך אלא בוניך. ובגמרא (שבת קי"ד.) בנאין אלו ת"ח שעוסקיו בבנינו של עולם כל ימיהם וזהו שהעולם משותת עליהם שזהו בנינו של עולם וזה שאמר ויועציך כבתחלה זה דוד ושלמה שהם שרש תושבע"פ כאמור והוא פלא יועץ מאור הראשון שנגנז והוא פל"א ואף בעוה"ז מתגלה זאת לחכמים. ובשבת דאי' בס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו הוא זמן התגלות תורה שבע"פ שהוא נגד מדת מלכות פה תושבע"פ קרינן לה:
2