פרי צדיק, דברים ט״וPeri Tzadik, Devarim 15
א׳הנה פ' דברים קורין לעולם קודם ט' באב וכתבו הטעם מפני שמתחלת בתוכחת משה רבע"ה וכן הפטורת חזון. והנה בפ' ואתחנן יש יותר תוכחות ופ' כי תוליד ולמה לא תקנו שיהי' הפטורת חזון בפ' ואתחנן. אך הענין ע"פ מ"ש במ"ר (ריש איכה) ג' נתנבאו בלשון איכה משה ישעי' ירמי' וכו' משל למטרונה שהי' לה ג' שושבינין אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה כך משה ראה אותם בכבודם ובשלותם ואמר איכה אשא לבדי טרחכם וכו'. והנה בנמשל הוסיף לשון בכבודם מה שלא נאמר במשל. והנה בודאי לא רק על שיווי הלשון איכה נתכוין המדרש רק דאיכה הוא לשון קינה לשון תוכחה פי' איכה נהיתה כזאת. וזה ענין תוכחת משה כשראה את ישראל בכבודם היינו כשהיו במעלה הגדולה ובשלותם בעוה"ז כמו שנא' בהתחלת הפרשה ה' אלהינו דיבר אלינו בחורב רב לכם שבת בהר הזה והיינו הרבה גדולה ירשתם בהר הזה (כמ"ש בספרי) ורב לכם היינו שאתם במעלה גדולה שכן מורה לשון רב. פנו וסעו וגו' באו ורשו את הארץ וגו' היינו לקבל קדושת א"י ואור תושבע"פ כמו שאמרנו. ואח"כ כתיב ואומר אליכם בעת ההוא לאמור לא אוכל לבדי שאת אתכם והנה ב' תיבות בעת ההוא מיותרים ואין להם הבנה גם יש מחלוקת בין הראשונים מתי הי' מינוי הסנהדרין. אך הענין שאמר להם ואומר אליכם בעת ההוא שהייתם בגדולה ובמעלה עליונה שכבר זכיתם לתושב"כ בחורב והייתם מוכן לכנוס לא"י להשיג האור קדושת תושבע"פ לא אוכל לבדי שאת אתכם שעדיין יש סכנה מהיצה"ר שהרי ראינו שהיה יכול לכנוס גם לג"ע לפתות לאדה"ר. וכן במתן תורה שבדיבור לא יהי' לך נעקר יצה"ר מלבם אעפ"כ חזר אח"כ למקומו (כמ"ש שהש"ר פ' ישקני) ולכן לא אוכל אנכי לבדי לשאת אתכם שיוקבעו בכם הד"ת לעולמי עד. ואמר ה' אלהיכם הרבה אתכם על דייניכם (כמ"ש בספרי) ואתם גדולים כ"כ והנכם היום ככוכבי שמים וגו' והוא מעלה הגדולה שאין למעלה הימנה שע"ז א' (מגילה ט"ז.) וכשהן עולין עולין עד לכוכבים. ואמר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם בגדולה ומעלה ככם כמעלתכם אלף פעמים וגו' איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם שאחר כל הגדולה הזאת יש בכם טרחנים ורגזנים ורוגנים (כמ"ש ספרי הובא ברש"י) שאף בגדולי עולם יכול היצה"ר לכנוס כשיש נגיעה מממון או מתאוה כמו שמצינו אף בתנאים (קידושין פ"א.) לולי ה' שעמד להם ושמרם וכן באמוראים (סוכה נ"ב.) ולא אוכל אנכי לבדי לשאת אתכם שיתקע ת"ת בלבבכם לעולמי עד. לכך הבו לכם אנשים וגו' וידועים לשבטיכם שכל אחד יהיה ידוע וכן יהיה מכיר לאנשיו ויכול יותר לפעול במקורביו שיוקבעו הד"ת אצלם. ואשימם בראשיכם שאשמותיהן של ישראל תלוי בראשים (כמ"ש ספרי ומ"ר) וע"י שיש להם ג"כ שייכות בהחסרון יוכלו יותר לתקן הקלקול ולהכניס ד"ת בקביעות שיהי' לעולמי עד. וזה יהי' ע"י הכח שיתן משה רבינו לשופטים וכמו שנא' אח"כ ואצוה את שופטיכם בעת ההוא לאמור שנתן כח בהם לאמור שיכניסו בלב כל אנשים המיוחדים לו. ואח"כ כתיב ותענו אותי מלת אותי מיותר אך הוא מרמז למה שא' (בספרי הובא ברש"י) הי' לכם לומר ממי נאה ללמוד תורה ממך או מתלמידך וכו'. וזה שנא' ותענו אותי שהתשובה הי' לנגדי. וזה ענין דכתיב אתי חסר ו' שמרבע"ה הוא עמודא דאמצעותא בחי' ו' אות אמת כיעקב אע"ה ויותר (כמ"ש תי"ז תי' י"ג וש"מ) ובתשובה זו חסרו הו'. אך הי' ע"י פיתוי היצה"ר (כמ"ש בפירש"י מספרי) וכל זה הקדמה לבאו ורשו את הארץ שיכנסו לא"י לרשת כח תושבע"פ שיוקבעו הד"ת לעולמי עד. וזה כונת המד' משה ראה את ישראל בכבודם היינו במעלה ובשלותם בעניני עוה"ז ואמר איכה שצעק איכה נהיתה כזאת שבמעלה גדולה כזו יכול עוד היצה"ר לכנוס. ואמר השושבין להזהיר את ישראל שיוקבעו ד"ת בלבם לעולמי עד שאל"כ יכול ח"ו לבוא לפחזותם וניוולם. וזה שייכות הפ' דברים קודם ט"ב שזה דברי השושבין הראשון שהזהיר את ישראל בהיותם במעלה שלא יבאו ח"ו למה שבאו אח"כ שראה ישעי' אותם בפחזותם וירמי' בניוולם. וע"י קריאת פ' דברים בשבת הקודם זוכין שיוקבעו ד"ת בלב ולתקן בשורש את הקינה שקונן ישעי' בפחזותם ולזכות שיתוקן האיכה של ירמי' בניוולם שנא יהי' עוד הצום ט' באב ויהפך לששון ולשמחה ולמועדים טובים ב"ב אמן:
1