פרי צדיק, אמור ד׳Peri Tzadik, Emor 4
א׳ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת וגו'. בכל המקומות שנזכר שבת נזכרו מקודם ששת ימי המעשה לבד ממקום שנאמר שבתותי דהיינו שבתות ה' והוא כמו שאמרנו שכפי קדושת ימי המעשה כן קדושת שבת, והנה בדברות הראשונות כ' ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת וגו' והיינו דבדברות ראשונות כ' זכור ואיתא בזוהר הקדוש (ח"ב צב ב) אתר דלית בי' שכחה כו' ואז בא המצוה נוחו בי' כי היכי דנחי בי' אנא (כמ"ש במ"ת בראשית משאלתות) כמש"נ כי ששת ימים עשה וגו' וז"ש במכילתא זכור מלפניו שעל ידי ימי המעשה יכניסו קדושה לשבת, וכמו בשבת של השי"ת שהי' ימי המעשה מקודם ואחר כך הנייחא בשבת. ומש"ה כ' ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שכל מה שיעשה יהיה בו קדושה מכוון לש"ש. דכיון שבדבור אנכי נתקע ת"ת בלבם ובדבור ל"י נעקר יצר הרע מלבם (כמ"ש שיר השירים פ' ישקני) ובדברות אחרונות כ' גם כן כלשון הזה אך שם נאמר שמור ואיתא במכילתא שמור לאחריו. והיינו אחר הקלקול ניתן להם השבת שיתקן ימי המעשה הבאים אחריו שיהיו בקדושה. וכמו באדם הראשון שניתן לו השבת ואחר כך ימי המעשה. שעל ידי השבת יתקן ימי המעשה. וכמ"ש בגמרא (שבת סט:) מ"ס כברייתו של עולם ומר סבר כאדם הראשון. ומ"מ אחר השבת כ' ג"כ תעבוד ועשית כל מלאכתך שיהיה כל מלאכת עולם הזה בקדושה במכוון לש"ש, והיינו בימי המעשה שאחר השבת על ידי השמור דלאחריו. ובפ' משפטים כ' ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות. ושם מדבר משנת השמיטה שאז פנוים כל השנה לתורה ועבודה שמה"ט הו"א שלא יוצטרך כלל שבת וקמ"ל שלא תעקור שבת בראשית ממקומה (כמ"ש במכילתא) והיינו דאף ת"ח דדמיין לשבתות ויו"ט (כמ"ש רע"מ צו כ"ט ב) מ"מ צריכים לשבת שבו זוכין לקדושה יתירה, ומש"ה נאמר מקודם ששת ימים תעשה מעשך והיינו מעשים שהיה בהיתר המותרין בשמיטה ואז הכל בקדושה ובפ' תשא ופ' ויקהל דכ' ששת ימים יעשה מלאכה וכן ששת ימים תעשה מלאכה, דשם נצטוו על מלאכת המשכן והיה כל מעשה ימי המעשה מלאכת המשכן בקדושה, ונכתב יעשה תעשה עפמ"ש במדרש (ריש שיר השירים) והבית בהבנותו מאליו היה נבנה, וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"ב רכ"ב ב') במלאכת המשכן איהי אשתלימת מגרמה כו' דכ' ותכל כל עבודת וגו', אך כאן למה כ' ששת ימים תעשה מלאכה ומדבר לדורות, אך הוא הקדמה למש"נ אח"ז שבת היא לה' בכל מושבותיכם ובגמרא (קידושין לז:) הקשה מושב דכתב רחמנא גבי שבת ל"ל, סד"א הואיל ובענינא דמועדות כתיבי תיבעי קידוש כי מועדות, ולפמ"ש בפירש"י בקיצור א"ל פירוש לכאורה, האיך ס"ד דתיבעי קידוש כיון שאינו תלוי בחודש, אך דרשה זו איתא גם כן בגמרא (ב"ב קכא.) מפסוק אחר מועדי ה' צריכין קידוש ב"ד שבת בראשית א"צ קידוש ב"ד ושם פי' רשב"ם דקידוש המועדים הוא מה שראש ב"ד אומר בר"ח מקודש ונפ"ל מדכ' מקראי קודש, והמכוון כמו שאמרנו כ"פ שמטעם זה נקרא ראש חודש ולא תחלת חודש מפני שהוא ראש של החודש ובו כלול כל הקדושה שיהיו בחודש זה, דבתר רישא גופא אזיל (כמ"ש עירובין מא.) והיינו דכ' מקראי קודש דהראש ב' ד אומר בר"ח מקודש מקודש ועל ידי זה נקרא הקדושה להמועד שיהיה בחודש זה, וממילא נפ"ל דבכל ר"ח צריך לקדש אף בחודש אין מועד. דבאמת גם ר"ח איקרי מועד (כמ"ש פסחים עז.) ובתורה לא מצינו ונלמד מכתובים, ועיקר הקידוש הוא לחדשים שיש בהם מועדות. וסד"א דגם שבת תיבעי קידוש ב"ד שיוצטרך ראש ב"ד לקדש אחד בשבת כדי שיהיה שביעי שלו שבת. וזה היה ס"ד משום דגם בשבת כ' שבתון מקרא קודש. וזה היה גם כן כוונת רש"י רק קיצר כדרכו. וע"ז בא הכ' למעט מדכ' שבת הוא לה' בכל מושבותיכם אפילו במקום שאין ב"ד היא שבת לה' שנתקדש בשימ"ב, אבל מ"מ עכ"פ כל אחד מישראל צריך לקדשו מא' בשבת שהרי כ' בו מקרא קודש, ועז"נ ששת ימים תעשה מלאכה והיינו שמעשה ימי המעשה יהיו בקדושה ויהיו בכלל מעשה ידיהם של צדיקים שנקראו מע"י של הקב"ה (וכמ"ש כתובות ה.) דמקודם קרי מעשה צדיקים מש"נ מקדש ה' כוננו ידיך, ושם ניחא דקאי אמקדש שנעשה ע"י השי"ת וכמש"נ והבית בהבנותו וכאמור. אך אחר כך ומעשה ידיו מגיד הרקיע ה"ק מעש"י ש"צ מי מגיד וכו' ומ"מ נקרא מעשה ידיו, אך כמו שאמרנו כ"פ דכ' בפיך ובלבבך לעשותו, ולא כ' במעשיך, הוא מפני שעיקר השתדלות האדם בפיך ובלבבך, אבל גמר המעשה הוא על ידי השי"ת ומש"ה כ' לעשותו, וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב שם) וכן בכל עבידתא דאיהי קודשא איהי אשתלימת מגרמה וכמש"נ מה ה"א שואל מעמך כ"א ליראה, ובזוהר הקדוש (שלח קס א') קוב"ה לא בעי מינן רק לבא, אבל השלמת המעשה הוא מהשי"ת, וזש"נ ששת ימים תעשה מלאכה והיינו שיהיה מעשה ידיהם של צדיקים שיהיה המכוון לש"ש לקבוע עתים לתורה ולגדל בניו לת"ת שאז נעשה הכל מעשה המצוה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל וזה נקרא מעשה ידיו של הקב"ה שנעשה מאליו וכאמור. ועל ידי זה תזכו לקרוא הקדושה לבבת כפי ההכנה מצדו בשיה"מ וזהו שבת הוא לה' בכל מושבותיכם שיוכל כל אחד לקדש השבת מחד בשבת לשביך:
1