פרי צדיק, אמור ג׳Peri Tzadik, Emor 3
א׳מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש. ופירש"י (בפ' בא) מקרא קודש שם דבר קרא אותו קודש וכן פירש"י כאן עשה מועדות וכו' והוא שעל ידי שב"ד מקדשין החודש נקבעו ממילא המועדות. וכן בזוהר הקדוש פ' זו (צד א') זמינין מקודש. הוא גם כן מלשון קריאה והזמנה. ובת"א מתרגם די תערעון יתהון מערעי קדיש וכ' הרמב"ן שהוא מלשון אשר יקרא אתכם באחרית הימים דשם גם כן לשון מקרא כמש"נ כי יקרא קן ציפור לפניך ודרשו (חולין קלט:) במאורע לפניך פרט למזומן. והוא לשון מאורע שבכל יום שיארעו אותו תעשו אותו קודש, וזה יתכן על יו"ט שנקרא לפני קידוש החודש ואין קבוע ליומו. אבל שבת דקביעא וקיימא ואינו משתנה לעולם למה נכלל במקראי קודש, אך מקרא הוא תמיד בה' וכאן כ' בא', ובקהלת מצינו דכ' מקרא א' יקרה את כולם וגו' כי מקרה בני אדם ומקרה בהמה ומקרה א' להם וגו' וכן (סי' ט') מקרה א' לצדיק ולרשע וגו' כי עת ופגע יקרה את כולם וגו' וצריך להבין איך תלה ח"ו הכל במקרה והלוא כל דבר בא בהשגחה מהשי"ת ואף בבהמה ובע"ח אינו במקרה ח"ו וכמ"ש בירושלמי (פ"ט דשבועות וב"ר פ' עט) ברשב"י כד שמע ב"ק מן שמיא דימוס פסגא ואשתזוב כו' ומכ"ש באדם, אך באמת גם בתורה מצינו שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה היקרך דברי אם לא, וכן מצינו באליעזר שאמר הקרה נא לפני היום, וכן יעקב אבינו ע"ה אמר כי הקרה ה"א לפני אך הענין מקרה היינו מה שהאדם אינו מצפה שיבא ובא בהיסח הדעת, והוא דכל מאורעות העולם חיי ובני ומזוני לא בזכותא תליא אלא במזלא (כמ"ש מו"ק כח.) ומ"מ מצינו (תענית כא.) ש"מ לדידי קיימא שעתא. וכן (שם כה.) אפשר דמתיליד בשעתא דמזוני וברשעים מצינו (ברכות ז:) רשע שהשעה משחקת לו. והיינו דמדה אחרונה נקרא עת. וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א קטז ב) עת דא כנסת ישראל דאיקרי עת. והיינו כ"ע איהו כתר מלכות שהשי"ת האציל מזה המדות לבריאת העולם ומדה זו נקרא שעתא וזה מקרה בה', שהוא ה' אחרונה כנסת ישראל, וזש"נ כי עת ופגע קרה את כולם, שבאמת הכל מהשי"ת וכן באליעזר שאמר הקרה נא לפני אף שיבא בהשגחה מהשי"ת מ"מ הנערה מצדה לא תדע דבר ותלך לפי תימה ושייך לשון מקרה, וכן ברות דכ' ויקר מקרה חלקת השדה אשר לבועז וגו' אף שהיה בהשגחה להוציא על ידי זה שלשלת דוד המלך ע"ה ומשיח מ"מ מצדה היה דרך מקרה אבל היה בהשגחה מהשי"ת, וענין מקרה שבא על ידי עת שהוא מדה אחרונה, ובזה יש כ"ח עתים לטובה ולהיפוך, וכן בענין הבשר שבאמת לא היה כן רצון השי"ת רק שיסתפקו במן, רק על ידי שאלתם אמר השי"ת לתת להם בשר ולזה קרא הדבר גם מצד השי"ת בשם מקרה ואמר היקרך דברי:
1
ב׳והנה מצינו בציווי השי"ת למשה כ' לך ואספת את זקני ישראל וגו' ובאת אתה וזקני ישראל וגו' ה' אלקי העברים נקרה עלינו בה', ואחר כך כשבאו משה ואהרן כ' אלקי העברים נקרא עלינו בא', והיינו שבאם היו הזקנים הולכים עמהם והיו מאמינים, אז היה הענין בא על ידי מדת מלכות כנסת ישראל שהיה בשלימות על ידי האמונה ולכן בציווי כ' מקרה בה', אך אחר כך שנשמטו הזקנים א' א' אז הוצרך להיות על ידי אל"ף שהוא פל"א עליון נפלאות מעתיקא אף שלא היו ראוים לגאולה, וכן קי"ס שהיה קטרוג עליהם וכמ"ש (שמות רבה פ' כא) ובזוהר הקדוש (ח"ב ק"ע ב') הוצרכו שיהיה על ידי התגלות עתיקא, וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב נב ב) דקי"ס בעתיקא תליא וכמש"נ עושה פל"א, וכן מ"ש יעקב אשר יקרא אתכם באחרית הימים דביקש לגלות להם הקץ, והיינו דאין ב"ד בא עד שיתייאשו מן הגאולה כמ"ש (סנהדרין צז.) במטותא מיניכי לא תרחקוהו דתנינין ג' באים בהיסח הדעת וכו', והיינו קץ בעתה דקת אחישנה אין לו זמן רק היום אם בקולו תשמעו (כמש"ש צח.) רק ביקש לגלות להם קץ בעתה שיהיה אף אם לא יהיו ישראל כדאין וז"ש (בתנחומא ויחי) ביקש לגלות להם את הקץ למה"ד לעבד כו' וכו' ולומר להם היכן דייתקי שלהן והאוני שלהן כו' היינו קץ בעתה שהוא האוני שלהם שאף אם יהיו ח"ו דור שכולו חייב מכל מקום בעתה יעשה ה' למענו, וכמו שהיה ביציאת מצרים ולכן כ' אשר יקרא דרך מקרה בהיסח הדעת אשר לא יעלה על לב. וכ' באל"ף שהוא מפלא עליון נפלאות מעתיקא. וכן בעמלק כ' אשר קרך בדרך שהיה בדרך מקרה שלא עלה על לב אחר שראו ושמעו כל האומות יציאת מצרים וקי"ס וכ' שמעו עמים ירגזון וגו' ומי יבא עליהם, והוא פסע ת' פרסי (כמ"ש במ"ת תצא). וכן כח קליפה זו להטעות האדם במקום שלא יעלה על לבו. ואמר לשון קרך. כדרך היקרך דברי וגו' דכל הגליות היה בהשגחה פרטיות שלוח מהשי"ת שאף גלות מצרים גלהו השי"ת מקודם לאברהם אבינו ע"ה, וא"ל אחרי כן יצאו ברכוש גדול שהיה מהשי"ת לכונה זו. וכן בגלות אשור אף שעשרת השבטים נטמעו ביניהם מ"מ כ' אשור שבט אפי שהם שלוחים מהשי"ת. מה שאין כן קליפת עמלק שהוא קליפת כלב שהוא פנימיות משור וחמור כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב סה א) דשור וחמור קלי' עשו וישמעאל והפנימיות משור שהוא ו' וחמור שהוא מ"ו היא בגי' כלב. שהוא כלב נובח מקטרג על ישראל. והשי"ת אוהב משפט. וכשיש מקטרג אז השי"ת עושה משפט ודין אף שלא היה רצון להענישם. וזהו לשון אשר קרך. וכן נדרש על המן (אסת"ר) אשר קרהו בן בנו של קרהו בא עליכם שהיה גם כן דבר שלא עלה על לב שכל המצירים סנחרב ונ"נ הגלו אותם אבל מי שמע כזאת להוציא אומה שלימה להרג על לא דבר. ואף אחשורוש שעלה על לבו כמ"ש בגמרא (מגילה יד.) במשל בעל התל ובעל החריץ מ"מ לא יכול להעלות זאת על שפתיו עד שבא המן וזה גם כן מקרה אשר לא יעלה על לב, והוא הראשית גוים עמלק שורש הקליפות שהוא למעלה מהשגת השכל. והיה מקטרג גם למעלה על ישראל (כמש"ש יג:) ישנו מן המצות. את בהו רבנן עם א' הן. דכ' ואת דתי המלך אינם עושים ואיתא במד' (אסת"ר ג') כ"מ שנאמר במגילה וכו' למלך סתם משמע קודש וחול והיינו דתי המלך ממ"ה גם כן, ומה שאמר אשקול על גנזי המלך, אמרנו שהיה כונתו שהוא גם כן יכול לשקול סך רב כזה לצדקה, שזה קלי' עמלק שמקטרג שאין ישראל טובים כ"כ, ושעז"א בגמרא (שם) הקדים שקליהם לשקליו ועל ידי הקטרוג גרם ח"ו פרעניות על ישראל. ולכן אמר בן בנו של קרך בא עליכם וכאמור, וכן ענין קדושת המועדים, שבאמת היו הימים מתוקנים לגאולה מששת ימי בראשית פסח דכ' ליל שימורים לה' וכבר מימי אברהם הוכן הלילה וכמ"ש במד' (ב"ר פ' מ"ג). וכן הוכן יום ז' דפסח לקי"ס וכמ"ש (סוטה יב:) שאמרו המלאכים מי שעתיד לומר שרה על הים ביום זה כו', וכן ו' בסיון מי שעתיד לקבל תורה מה"ס ביום זה כו' וכן כ' במע"ב יום השישי המרמז על ו' בסיון (כמ"ש ע"ז ג.) אך עכ"ז תלוי קדושת המועדות בישראל, שהם מכניסין הקדושה בימים ההם על ידי קבועות הר"ח וזאת הוא למעלה מתפיסה שיוכלו להכניס קדושה בהזמן ואתם אפי' שוגגין אפילו מזידין אפילו מוטעין (כמ"ש ר"ה כה.) ושוגגין ומוטעין בודאי נקרא מקרה אשר תקראו אותם דרך מקרה והזדמן, מ"מ מכניסין קדושה להזמנים האלו, ומזידין גם כן מהס"ת יש להם טעם וכמש"ש (כ.) מאיימין על העדים על החודש שנראה וכו' וכפי שיזדמן להם היום שיקראו יכניסו בו קדושה ולכן נקראו מערעי קודש, וכל המועדות זכר ליציאת מצרים שהיה גם כן בלא הכנה ולא היה שום השגה איך יהיו נגאלין וכמ"ש (שיר השירים שם) האיך אנו נגאלין וכו' והשיבם
2
ג׳משה מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, שהוא מפל"א עליון ולכן נאמר מקרא בא', וכן בשבת דבאמת הקדושה קביעא וקיימא. ממע"ב. ובדברות הראשונות בא המצוה זכר למע"ב, נוחו בי' כי היכי דנחי בי' אנא (כמ"ש תנחו' בראשית משאלתות). אך בדברות שניות אחר הקלקול שבא המצוה שישראל יכניסו קדושה לשבת, ועל ידי זה יזכו לקדושת השבת של השי"ת ובמה אתה מקדשו במאכל ומשתה וכסות נקיה כמ"ש (מ"ר נשא פ"י וכ"כ בבעה"ט מקרא קודש בגי' משתה כו' במאכל וכו') והוא גם כן מקרה למעלה מהשכל שעל ידי זה יכניסו קדושה לשבת, וכמ"ש (מ"ר ר"פ עקב) אתה מהנה נפשך ומקבל שכר גם כן שעל ידי הנאת הגוף מכניסין קדושה לשב ולזה הוא גם כן זכר ליציאת מצרים שהיה במקרה למעלה מהשכל, ומש"ה הוזכר בדברות השניות זכר ליציאת מצרים והמקרא קודש על ידי הסעודות וכאמור:
3