פרי צדיק, אמור ב׳Peri Tzadik, Emor 2
א׳אמור אל הכהנים בני אהרן. מקשה בזוהר הקדוש (פ"ח א) וכי לא ידענא דבני אהרן נינהו, אלא בני אהרן ולא בני לוי, דאהרן דהוא שירותא דכל כהני דעלמא וכו', וצריך להבין התי' הא ידענא דמאהרן התחיל הכהונה ולא מלוי, ובתנחומא פתח אמרות ה' אמרות טהורות כל מה שהקב"ה מזהיר את ישראל בשביל קדושתן וטהרתן וכו' וצ"ב איך נזכר כאן קדושתן של ישראל. הא מדבר רק מקדושת כהנים, וכן מ"ש אחר כך בתנחומא משל לה"ד לטבח וכו' דקדקנו דטעם זה שייך בזמן שבית המקדש קיים. ולא בזמן הזה. אך הענין דבזה"ק (שם ע"ב) אמור אל הכהנים בלחישא וכו' כך אמירה דלהון בלחישא וכו', דאמירה היינו תורה שבעל פה כמש"נ תזל כטל אמרתי ואמרנו דהענין הוא דגשם ניכר כשיורד מן השמים ומרוה את הארץ, מה שאין כן טל אינו ניכר בשעת ירידתו, רק אחר כך כשרואין שהארץ לחה ניכר שירד הטל מלמעלה, וכן תורה שבעל פה שבאמת הוא דא"ח שמסך השי"ת בלב החכמים ונראה לו כמו שמחדש מלבו וזה אמירה בלחישא, ובזוהר הקדוש (ח"א רלד ב) ויאמר כד"א ואמרת בלבבך אמירה בחשאי. וביארנו בזה דברי הגמרא (שבת קל.) כגון מילה דכתיב שש אנכי על אמרתיך וכו' ומה משמע שאמרתיך קאי על המילה, אך בישראל נאמר ועמך כלם צדיקים ואיתא בזוהר הקדוש (ח"ב כג א) וכל מאן דאתגזר איקרי צדיק, אף שמצות מילה אין האדם עושה מדעתו. כי הוא ילד בן ח' ימים כשמל אותו אביו, ורק האב מקיים אז המצוה לדעתו, מ"מ מכניס בו קדושה דאיקרי צדיק, והוא מצד השי"ת אמירה בלחישא, ואף דאיכא כמה חייבא דעברן על פקודי דאורייתא מ"מ כיון דאתגזר ועאלו בהאי חולקא איקרי צדיקים (כמ"ש בזח"א צ"ג א') ולכן סתם אמרתיך קאי על המילה לח', וכן באהרן הכהן שזכה לקדושת הכהונה שכל מי שבא מזרעו אף שעושה כמה מעשים גרועים מישראל, מ"מ יש בו קדושה זו ואסור להטמא למתים ומש"ה פתח הכ' בלשון אמירה ויאמר אמור ואמרת, וזה כונת המד"ת שפתח בפ' אמרות ה' וגו' שמזהיר על קדושתן של ישראל דכיון דאתגזר איקרי צדיק, ומה"ט נמי הכהנים מוזהרין על טומאת מת אף דלא עביד עובדא דאהרן, ואמר אחר כך המשל, דהי' מהדין לאסור רק לכהן העובד ורק מקדושת אהרן זכה לכל תולדותיו שיהיה קדושה זו, וזה כונת הזוהר הקדוש דמש"ה כ' בני אהרן ולא בני לוי דאהרן דאיהי שירותא דכל כהני זכה לכל זרעו בין ראוי בין שאינו ראוי יהיה בו מקדושת כהונה לאזהרה זו:
1
ב׳ובזה"ק (פ"ח ב') כך אמירה דלהון בלחישא אמור ואמרת זמנא חד ותרי זימנין וכו' נראה שמיישב בזה מש"נ ב' פעמים לשון אמירה וכמו שדקדק במתן תורה (א' ג') והענין הוא כאמור, דאמירה היינו תורה שבעל פה והיינו שיופיע בלב הכהנים האור תורה שבעל פה, ואיתא בזוהר הקדוש (קדושים פ' ב') ודכיותא אשתכח באוריי' כו' דקיימא תדירא בהאי דכיותא ולא אתעדי מי י' לעלמין, ובמדרש (רבה פ' כ"ו) יראת ה' טהורה עומדת לעד מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה זכה ונתנה לו פרשה זו שאינה זזה ממנו ולא מבניו כו' עד סוף כל הדורות ואיזו זו פ' המת כו', והיינו דכ' ואתנם לו מורא וייראני, ולכן כאן שנצרך לקבוע הקדושה בארן ובניו לעולמי עד, נאמר אמירה ב"פ, כמו שמצינו בהיפך (יומא פו:) כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה כו' נעשית לו כהיתר, ומדה טובה מרובה, וכשנשנה נקבע בלבם לעולמי עד, ועל ידי זה יזכו לטהרה שיהיה יראת ה' טהורה עומדת לעד, והפ' זו לא זזה מאהרן ובניו עד סוף כל הדורות, ואף דגם פרשת לא יקרחו קרחה וגו' וכן אשה זונה וחללה וגו' גם כן נוהג לעולם בכל זמן עד סוף כל הדורות, אך ההבדל דפ' הטהרה כ' בלשון יחיד לנפש לא יטמא וגו' ואף דכ' ואמרת אליהם בלשון רבים מ"מ לא כ' לא יטמאו, וכמו שהק' גם בזה"ק (פ"ט רע"א) אך פרשת טהרה זכו שיוקבע בכל א' בלשון יחיד, ואיתא בזוהר הקדוש (ח"ג פד ב) בקדמיתא אנכי ה' אלקי וכו' בלשנא יחידאי והכא כו' בלשנא דסגיאין אלא ת"ח מיומא דהוו ישראל שכיחין חדא כמה בההוא יומא דקיימו בטורא דסיני וכו' והיינו שבמעמד ה"ס כ' מקודם ויחן ישראל כנגד ההר ואיתא (במכילתא) כאיש אחד בלב אחד, ועל ידי זה זכו שנאמר להם בלשון יחיד, ואז נקבע לעולמי עד, שבמאמר אנכי נתקע ת"ת בלבם ובדבור לא יהיה נעקר היצר הרע מלבם (כמ"ש שיר השירים פ' ישקני). מה שאין כן בפ' קדושים דכ' בלשון רבים, (ונת' קדושים מא' ג') וכן ההבדל כאן שפ' טומאת מת נאמר בלשון יחיד שנקבע להם לעולמי עד סוף כל הדורות הטהרה שהוא יראת ה' טהורה עומדת לעד. דקיימא תדירא בהאי דכיותא ולא אתעדו מיניהו לעלמין, מה שאין כן פ' לא יקרחו קרחה וגו' וכן אשה זונה וחללה וגו' לא יקחו זה כ' בלשון רבים שזה לא זכו במעלה כזאת שיהיה נאמר בלשון יחיד, רק כ' קדושים יהיו וגו', אך מ"מ כ' אחר כך בסוף גם כן בלשון יחיד כי קדוש הוא לאלוקיו וקדשתו וגו' שלסוף יזכו גם לזה שיהיה בלשון יחיד ויוקבע לדורות, אך פ' הטהרה זה הופיע בהם משה רבינו שנאמר להם בלשון יחיד. שכל אחד מהכהנים כל שהוא מבני אהרן זוכה שיוקבע בו הטהרה לעולמי עד כמש"נ עומדת לעד. וזה היה על ידי האמירה ב"פ שהיא אמירה בחשאי שהיא תורה שבעל פה כאמור, וזה המכוון בזוהר הקדוש דאהרן הוא שירותא כו' דבי' אתרעי קוב"ה מכולא בגין למיעבד שלמא כו' והיינו דעסק אהרן היה תורה שבעל פה וכמש"נ כי שפתי כהן וגו' ותורה יבקשו מפיהו וכן והוא יהיה לך לפה, וכמו דיוסף דמדתו שלום הוא המחבר שמים וארץ דאחיד בשמיא וארעא תורה שבכתב ותורה שבעל פה ועל ידו ההמשכה מתורה שבכתב לתורה שבעל פה, כן אהרן מדתו שלום וכו' ומקרבן לתורה, ועל ידו זכו בני אהרן הכהנים לדורות עולם שיהיה הטהרה עומדת לעד:
2