פרי צדיק, אמור א׳Peri Tzadik, Emor 1
א׳אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם. בתנחומא אמירה ב' פעמים מלה"ד לטבח כו' אמר המלך גוזר אני עליך שלא תראה את המת כו' מפני שאתה יוצא ונכנס וכו' שלא תטמא את הפלטרין שלי כך גזר הקב"ה על הכהנים הנכנסים לבית המקדש שלא יטמאו למת, ולפי טעם זה לא היה צריך להיות איסור טומאת כהנים רק בזמן שבית המקדש קיים שנכנסין לעבוד עבודה ולא בזמן הזה, וגם איך יטמא הכהן את בית המקדש אם בימי טומאתו הא אסור לבוא למקדש ולא דוקא כהן הא כל ישראל מוזהרין ע"ז, ולכשיטהר מותר לבוא ומה בכך שהוא רגיל לבוא לבית המקדש כשיטמא לא יבוא הוא ויקריב אחר ובלא"ה היו חלוקים לכ"ד משמורים ולששה בתי אבות וכל אחד מקריב רק ביומו ולא היה בא לבית המקדש ולמה א"י לטמא אז והרי לא יטמא את הפלטרין, וגם מה זה תשובה על מה שנאמר לשון אמירה ב' פעמים, אך הענין עפמ"ש במ"ר וכ"ה במדרש תהלים (מזמור י"ט) על הפסוק יראת ה' טהורה עומדת לעד מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה כמש"נ ואתנם לו מורא ויראני (וכשנ"ד בויקרא רבה פ' ג') זכה וניתנה לו הפרשה זו שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות ואיזו זו פרשת המת וכו' והיינו דשאר מצוות אינם נוהגין בכהנים רק בזמן שבית המקדש קיים וטומאת כהנים נוהג לדורות בכל זמן, וצריך להבין הא גם איסור גרושה וזונה גם כן נוהג לדורות לעולם, אך נראה שאמר לרבותא שאיסור טומאת מת שהוא מטעם שנכנס לבית המקדש וכמ"ש בתנחומא והיה ראוי להיות רק בזמן שבית המקדש קיים, מ"מ ע"י היראה שנתיירא אהרן זכה לזה שיהיה נוהג לבניו ולבני בניו לעולם. והענין הוא עפמ"ש בזוהר הקדוש (בהקד' ה' ב') ומקדשי תיראו דא שבת דמעלי שבתא דאיהו יראה ושריא בה יראה והיינו דמדת מלכות כנסת ישראל כנגד שם א"ד שמורה על יראה כמש"נ ואם אדונים אני אי' מוראי וכמ"ש (בקידושין לב:) מלך שתהא אימתו עליך, ואמרו (שיר השירים ה' יב) מנין שהקב"ה לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, והוא הנאמר אני ה' השוכן בתוך בני ישראל, שבלב הוא משכן הקדושה וזהו ומקדשי תיראו. ואהרן הכהן דכ' ואתנם לו מורא ויראני זכה על ידי היראה שהשי"ת שוכן תמיד בלבו והוא תמיד במקדש, ולכן נאסר לו ולבניו עד סוף כל הדורות טומאת המת אף בזה"ז, שהם תמיד כמו במקדש, וזהו אמור אל הכהנים וגו' ואמרת אליהם שאף שיש להם קדושה זו צריך משה רבינו ע"ה להכניס בהם קדושה זו, וכמו בקידוש בכורות דאף דבכור קדוש מאליו מ"מ מצוה להקדישו (כמ"ש עירובין כ"ט.) וכ' וידבר ה' אל משה קדש לי כל בכור שמשה רבינו הוצרך להכניס הקדושה בבכורות, כן קדושת הכהנים שיהיו תמיד כמו שהם בבית המקדש זאת הקדושה הוצרך משה רבינו ע"ה להכניס בהם. ועז"נ אמור אל הכהנים וגו' ואמרת עליהם אמירה בלחישא כמ"ש בזוהר הקדוש (פ' זו פח ב') להכניס בהם הקדושה שיהיה נוהג פ' זו לדורות אף בזמן שאין בית המקדש קיים, וזה שהביא המשל הזה שהאיסור הוא מפני שנכנסין למקדש ומ"מ איסורו נוהג לעולם אף בזמן שאין בית המקדש קיים, וע"כ מפני שהם תמיד כמו נכנסים למקדש וכאמור, ולכן נאמר ב"פ אמירה שהוצרך משה רבינו ע"ה להכניס בהם הקדושה, ובשבת כל ישראל נקראים יראי שמי (כמ"ש תענית ח:) וכל ישראל כמו כהנים שהם במקדש תמיד וכמ"ש בזוהר הקדוש (הנז') ומקדשי תיראו דא שבת דמע"ש דאיהי יראה וכו' ושבת בזמן כמו מקדש במקום. רק כיון שאינו רק בשבת ולא לעולם לא נאסר להם טומאת מת אף בשבת, דכן במקדש גם כן יש לפי שעה שנכנס ישראל למקדש, ורק כהנים מפני שהם תמיד כמו שהם במקדש דכ' יראת ה' טהורה עומדת לעד לכן אין הפ' הזו זזה מהם לעולם, וישראל בשבת הם ככהנים, שהם פנוים אז רק לתורה וכמש"נ להם במ"ת ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' וכמו שיהיה לעתיד ואתם כהני ה' תקראו שיהיו פנוים אז רק לתורה ועמדו זרים ורעו וגו' ועז"נ ומקדשי תיראו:
1