פרי צדיק, פסח שני ג׳Peri Tzadik, Pesach Sheni 3
א׳מ"ש בשם רבותינו הק' זצוקללה"ה דסעודת פדה"ב כפ"ד צומות שהם לתיקון פגם הברית נגד פ"ד שנים של יעקב אבינו שלא ראה כו' (כמ"ש ב"ר פ' צח וגמ' יבמות עו.) ואמר כחי וראשית אוני והענין הוא כי התיקון בשלימות בזה יהיה בעת שיתבטל המיתה מן העולם שהיה מסיבת פגם הראשון, ובפרטות בעולם הזה מי שמברר עצמו בזה ביותר הוא נקרא חי בשורש, ואלי' מלאך הברית חי וקיים לעולם, ויעקב אבינו ע"ה הועמד בעולם לתכלית התיקון הזה של הפגם הראשון מהק"ל שנים של אדם הראשון (עירובין יח:) ועליו אמרו רז"ל (תענית ה.) יעקב אבינו לא מת. וע"ז נאמר בו כחי וראשית אוני שבירר א"ע כ"כ עד שהיה נעדר מתאוה היו כמו אדם הראשון קודם החטא שנאמר בו ולא יתבוששו, ולכן גם יעקב אבינו אמר מה שקל שבקלים אינו אומר ופירש"י כדי להעמיד תולדות אמר כן, שלא היה בו שום הרגש בושה בדבר הזה וכמו שיהיה לעתיד בעת שיהיה התיקון בשלימות ונתתי לכם לב בשר ואי' בזה"ק לב להוציא בשר, ופרטות התיקון בזה שנתקן בשורש ואז זדונות נעשין לו כזכיות וזה דייקא בישראל שקשורים בשורש ובמקור הקדושה למעלה מן הדעת יועיל להם תשובה להפוך הזדונות כזכיות, מה שאין כן באו"ה אין מועיל להם תשובה כזה רק שדנים אותם באשר היו שם, והנה ידוע שעשר ספירות הקדושים, הם העשרה מאמרות למע"ב ועשרת הדברות במ"ת ובגמרא (ר"ה לב.) בראשית נמי מאמר כי המאמר הראשון בפועל שנאמר ויאמר אלקים יהי אור הוא סוד הצמצום הראשון בחי' חכמה שהוא יש מאין כמש"נ והחכמה מאין תמצא, ובראשית הוא ראשית המקור שהוא האין, ונגד זה הוא גם כן מאמר הראשון של עשרת הדברות אנכי וגו' ועמד הרמב"ן הק' מה שלא נאמר בלשון ציווי. מפני שהוא ענין אמונה בהשורש למעלה מן הדעת לכן אין שייכות בזה שום ציווי כי ממנ"פ אם אינו מאמין לא יועיל הציווי, רק שלנפשות ישראל נשפע להם במאמר אנכי אמונת אלוקות להיות דבוקים בהשורש למעלה מן הדעת, וגם העשר מכות שבמצרים שהיו גם כן נגד עשר ספה"ק נגוף למצרים ורפוא לישראל. ובמכת החושך היה הבירור במדת חכמה שנכנסו ישראל למצד זו ולכן נארמ ולכל ב"י היה אור במושבותם, ובמכת בכורות היה תכלית הבירור לקדושת ישראל שהמה דבוקים בשורש האין ונעשים בני בכורי ישראל שהוא ראשית המחשבה בשורש ובכור של ההיפוך נתבטל אז מכל וכל, ועל ידי זה דייקא נתקדשו אז בכורי ישראל לפדיונם:
1
ב׳והנה ענין פסח שני לטמא ושהיה בדרך רחוקה הוא מרמז על תשובה ותיקון בשורש שזדונות נעשין כזכיות כמ"ש בזוהר הקדוש (בהעלותך קנב ב) מאי בדרך רחוקה בגין דב"נ דמסאב גרמי' וכו' והוא עוד יותר ריחוק מטמא לנפש וכמ"ש (בזה"ק שם) כאן עד דלא מסאבין לי' וכאן לבתר וכו' ועיקר טומאה הנדחה לפס"ש הוא רק בטומאת מת שאיננה כשאר טומאות היוצא מגופו שבא על ידי קלקול בחטא פרטי כענין צרעת שבא על עון לשון הרע (כמ"ש עירובין טז.) אבל טומאת מת הוא ע"פ רוב ע"י מה שמטמא עצמו למת מצוה וכמ"ש (בגמרא סוכה כה.) דאותן אנשים נושאי ארונו של יוסף היו או מישאל ואלצפן שנטמאו בנדב והאביהו ובודאי שכל ישראל היו שומרים א"ע מאד בעתותי פסח מטומאת המת זולת בעת ההכרח ע"י מצוה, וכן בודאי לא היה שום ישראל פורש א"ע לדרך רחוקה קודם הפסח רק בהכרח לצורך מצוה רבה, ועכ"ז נרמז מזה בפנימיות התרחקות גדול מהקדושה כידוע מזה"ק הנ"ל, והיינו כי ענין טומאת מת ידוע שבא מפגם הראשון שהביא מיתה לעולם, וגם ענין דרך רחוקה שנעשה על ידי ביטול מצות הפסח שבא על ידי פקוח נפש וכדומה הוא גם כן מסיבת פגם הראשון, וגם כשמבטלין איזה מצוה לצורך מצוה אחרת עכ"פ נעדר האור מצוה הראשונה וכידוע מזה"ק שהריח בלבושיהם שלא קרו ק"ש בזמנם הגם שעסקו במצוה אחרת והיו פטורים ואם היה התיקון בשלימות לא יארע לעולם להתבטל משום מצוה, וממילא האנשים ההם כשנזדמן כזאת לפניכם לבם מתמרמר עליהם מאד למה אירע לפניהם כזאת להיות נדחים מכלל קדושת ישראל, הגם שלא היה בשאט נפש עכ"ז צעק לבם למה נגרע לבלתי הקריב וגו', ובאמת גם ממשה רבינו ע"ה נעלם תוכן ענינים ואמר להם עמדו ואשמעה וגו' כי ע"פ שורת הדין לא היה שום תיקון לזה דעבר יומו בטל קרבנו, והמה פעלו תיקון לזה על ידי שבירת לבם המשכת התורה פרשת פסח שני והוא בחי' נעשה ונשמע שעושין תורה חדשה ומגלגלין זכות על ידי זכאי ולכן נתגלגל לאמור על ידיהם ענין פסח שני, ולרמז זה אמרו חז"ל (פסחים סו:) איש נדחה ואין ציבור נדחין דכל ענין קדושת פסח שני הוא דייקא על פרטי נפשות שהמה רחוקים בנפשם מבחי' כלל קדושת ישראל ועל ידי תשובה כזו נתקנו בשורש להיות נעשים זדונות כזכיות:
2
ג׳והנה איתא בזוהר הקדוש (שם) דקדושת פסח ראשון הוא מתתא לעילא דסליק ולא נחית ופסח שני נחית מעילא לתתא דנחית ולא סליק, דעיקר קדושת פסח מצרים הוא רק מכח אתעדל"ע שהופיע עליהם הקדושה בתכלית להוציאם בתכלית הריחוק לשורש הקדושה בעצם כנודע, וזהו בחי' אתי' דכה (כמ"ש סוטה ה:) היינו שהשי"ת מקרב אז נפשות ישראל להקדושה כמש"נ ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי וזהו ענין דסליק מתתא לעילא, אמנם ענין פסח שני היא דייקא על ידי אתעדל"ת שמרגיש בנפשו שנתרחק מאד מכלל קדושת ישראל ולבו נשבר בקרבו ועל ידי זה זוכה לתכלית התיקון להיות נתקן הכל בשורש והוא ענין אני את דכה אשכון (גמרא שם) שכביכול מרכין קדושתו לתחתית המדרגה, והנה כלך הל' יום שמפסח ראשון עד פסח שני המה שייכים לקדושת הפסח (כדאי' בזוהר הקדוש שם) כל אילין תלתין יומין כו' וכל אותו הזמן היו אבותינו נזונים מהחררה שהוציאו מצרים משיורי מצה ואכלו מן הבצק ס"א סעודות (קידושין לח.) עד פסח שני, והיינו שטעמו עוד טעם קדושת המצוה מהיציאה הראשונה שהופיע עליהם השי"ת מהארת שכינתו ית' מלעילא עד שלא היה ביכולת להבצק לבוא לידי חימוץ, והוא בחי' ביטול היצר הרע מכל וכל לפי שעה שהוא השאור שבעיסה (ברכות יז.) אמנם מכאן ולהבא פסקה החררה וניתן להם בט"ו באייר המן לחם מן השמים שהוא ענין הכנה לקבלת התורה מצד האדם שיתעצם לקדש ולטהר א"ע איך שהוא גם בבחי' הריחוק מצד היצר הרע שבנפשו, וי"ל גם בענין ספירת השבע שבתות שבפסח שני מתחיל ספירת הוד מדת אהרן, וידוע שמשה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא וענין שושבינא דמלכא הוא ענין המשכת הקדושה מלעילא מבחי' אתעדל"ע, ושושבינא דמטרניתא הוא הזדככות בהקדושה מצד המקבל. ועד פסח שני נשפע הקדושה מצד אתעד"ע שהוא ענין קדושת פסח ראשון, ומפסח שני ולהבא מתחיל מדת הוד שהוא ענין התקדשות האדם מצדו להתקרב להקדושה והוא ענין שושבינא דמטרניתא והחודש הזה נקרא חודש זיו שהוא ענין הזיו וההוד של קדושת ישראל שמרמז על תיקון פגם הברית כמש"נ ביוסף יפה תואר ויפה מראה וכל ענין יופי וזיו קלסתר פנים הנזכר בתוה"ק הוא מכוון על קדה"ב וכמו שאמרו על ר' יוחנן שהיה משפירי ירושלים (ב"מ פד.) ואמר ע"ע אנא מזרעא דיוסף קאתינא (ברכות כ:) והחודש אייר הוא נגד מדת יסוד לכן נקרא בשם זיו כמבואר בזוהר הקדוש (ח"ג קי"ז סע"ב) ותכלית התיקון נגמר בחודש זיו ואמרנו רמז ע"ז במדר' (שיר השירים ב' ה') למה לא נתנה תורה מיד ביציאת מצרים משל למלך שחלה בנו וכו' אמר להם עדיין לא בא בני לזיוו וכו' (ונה' ר"ח אייר מא' א') ובחודש זיו נגמר הרפואה ותיקון הנפש בשלימות ועל ידי זה נעשים מוכנים לקבלת התורה:
3