פרי צדיק, פסח שני ב׳Peri Tzadik, Pesach Sheni 2
א׳בזה"ק (בהעלותך קנב ב') מתמה אי רזא דפסח שלטא בניסן איך יכולין אילין דאסתאבן למעבד בירחא תניינא דהא איעבר זמני' עי"ש. אך הענין דידוע כי יש ששים רבוא אותיות לתורה וכנגדם ס"ר נפשות ישראל, וכל נפש מישראל יש לו חלק באותיות התורה, והנה בעת עמדם על הר סיני והיו כלם כאיש אחד בלב אחד כלו לה' חפיצים ומשתוקקים מאד בשמחה רבה לקבל עליהם עול מלכותו והקדימו נעשה לנשמע לשון שמה"ש משתמשין בו (כמ"ש שבת פח:) היינו כי אמרו נהיה כמלאכים שלא נוכל לעשות דבר נגד רצונו ית' כמו המלאך שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות כי לא יוכל לשנות עצמו מתכלית הבריאה שנברא לאותו שליחות, וכמו"כ אמרו ישראל גם כן נעשה רק רצון השי"ת את אשר יצוה לנו ולא נוכל לעשות שום דבר נגד רצון השי"ת, ובכח הדברים האלו ובהתשוקה רבה הזו המשיכו את התורה מן השמים לארץ על ידי מרע"ה, והנה האנשים שהיו טמאים לנפש אדם היו אנשים צדיקים כמ"ש בגמרא (סוכה כה.) או שהיו מישאל ואלצפן או שהיו נושאי ארונו של יוסף, והיו פטורין מן הדין מפס"ר מטעם עוסק במצוה ומה לחצם לקרב לפני מרע"ה בצוחה רבה למה נגרע וגו' ומה היה הגרעון מצדם. אך צעקתם היה כי המה היו משתוקקים מאד לקיים מצות הקרבת הפסח בזמנו בתוך כלל ישראל וע"ז הצר להם מחד שלא זכו לעשות לקודש בתוך כלל ישראל במועדו, וע"ז השיב להם משה רבינו ע"ה עמדו ואשמעה וכמ"ש (ברכות כו:) אין עמידה אלא לשון תפילה, היינו התפללו להשי"ת מעומק לבבכם ע"ז ועל ידי הצעקה והתשוקה שלכם תמשיכו דבר ה' אלי כמו שהמשיכו ישראל את התורה כולה בגודל תשוקתם ועי"ז אשמע מה יצוה ה' לכם, וכן היה כי פעלו בתפלתם התחדשות הדין מהקרבת פס"ש המרמז כי יש תקוה לכל נפש מישראל אפילו לטמא ושהיה בדרך רחוקה במזיד שהתרחק עצמו מלגשת אל הקודש ואפ"ה עושה פס"ש וכמ"ש (שבת פט:) אם יהיה חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות משו"ב כשלג ילבינו להיות זדונות כזכיות (ונת' ל"ג בעו' מא"ב):
1
ב׳וזמן הקרבת פס"ש הוא ביום ראשון מספירת הוד המרמז על תורה שבעל פה שנאמר עליו (בגמרא נדרים כב:) כי ברב חכמה רב כעס שעל ידי הרב כעס זכו לרב חכמה לתקן הרב כעס, והנה ידוע כי בליל ראשון של פסח כ' ופסח ה' וגו' והי' אתדל"ע מצד השי"ת להזריח בלבות בני ישראל אור קדושתו ית' בבהירות גדולה ואח"ז נסתלק אותו האור ונשאר בלבות בני ישראל תשוקה לאותו האור שזכו בליל פסח כידוע ולזה נצטוינו לספור שבעה שבועות שהם ז' מדות הקדושים בכדי שנטהר נפשותינו מצד אתערותא שלנו שנהיה מזוקקים שבעתיים עד חג השבועות להיות מוכן לקבלת התורה בקדושה ובטהרה. והז' מדות הם כנגד שבעה רועים שהמשיכו את התורה בעולם וארבעה הראשונים המשיכו את התורה שבכתב, כי אברהם אבינו ע"ה ממנו התחיל השני אלפים תורה (כמ"ש ע"ז ט.) והוא מדת חסד ימין וכ' מימינו אש דת למו היינו אף על פי שהתורה הוא אש דת ההתחלה היא מימין, ויצחק אע"ה מדתו גבורה ואורייתא מגבורה נפקת. ויעקב אבינו ע"ה מדתו אמת דכ' תתן אמת ליעקב ואמת זו תורה (כמ"ש ברכות ה:) והמה היו יחידים שקיימו את התורה, ומשה רבינו ע"ה הוא מדת נצח שהמשיך את התורה בהתגלות לכל ישראל אחרי אשר נעשו אומה שלימה ס"ר נפשות, ואהרן הכהן מדת הוד הוא נגד תורה שבעל פה כמש"נ שפתי כהן וגו' ותורה יבקשו מפיהו ומדת יסוד היא המשכת תורה שבכתב לתורה שבעל פה, ויהושע שקבל את התורה שבכתב ממשה רבינו ע"ה וממנו התחלת התורה שבעל פה אחר משה רבינו ע"ה, וגם בירבעם שבא מזרע יוסף היה בו התפשטות מתורה שבעל פה כמ"ש בגמרא (סנהדרין קב.) מלה"כ ושניהם לבדם בשדה שכל טעמי התורה מגולה להם כשדה. ומאבי' בנו יצא משיח בן יוסף, ומדת מלכות דוד המלך ע"ה מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה, והנה בזוהר הקדוש (ח"א קכט ב) איתא באתר דמאריהון דתשובה קיימין צדיקים גמורים לית לון רשו לקיימא וכו' כמ"ד בגמרא (ברכות לד:) מקום שבע"ת עומדין אין צ"ג יכולין לעמוד, וכאן אמר בזוהר הקדוש דאינון דעבדין פסח שני לאו איהו כמאן דנטיל פסחא בזמני' כמ"ד בגמרא (שם) כל הנביאים וכו' אלא לבע"ת אבל צ"ג עין לא ראתה כו', ובאמת או"א דא"ת כי צדיק גמור ההולך מחיל אל חיל כל ימי חייו בלי מחסור כמ"ש בזה"ק (שם) ואברהם זקן בא בימים עובדוי קריבו לי' בכל יומא מדרגא לדרגא, המדרגה שלו גדול מבע"ת. ואמנם הבע"ת הפורש ממעשיו ומדלג בחושך לאור קדושתו ית"ש שלא כסדר אורחות החיים וכמ"ש (מנחות כט.) תליא כרעי' דה' דאי הדר בתשובה מעייל לי' ופריך וליעול בהך ומשני לא מסתייע מילתא והיינו שלא יוכל לשוב בדרך שיצא משם רק בכח שלמעלה הימנו ומהשגת אדם והקב"ה מרחם עליו ופתאום יביאנו להיכלו וכמ"ש בזוהר הקדוש (שם) בע"ת בשעתא חדא וברגעא חדא נתקרב להש"י, ובמדרגה זו הוא גדול מצדיק גמור:
2
ג׳(לפדה"ב בפס"ש)
3