פרי צדיק, פסח שני א׳Peri Tzadik, Pesach Sheni 1
א׳בזה"ק (בהעלותך קנ"ב ב) דאי תימא דבדרגא עלאה יתיר קאי בירחא תנינא לאו הכי כו' ויש להבין דלמה היה ס"ד שיהיה מעלה יתירה לעושה פסח שני באייר דאצטרך למימר לאו הכי כו', אך הענין על פי מ"ש (בזוהר הקדוש שם) מקודם איש איש תרי זימנא אלא איש דאיהי איש ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה כו' והיינו בשורש שהוא בחי' כ"ע, והוא כמו התינוק במעי אמו דאיתא (נדה ל:) ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוה"ע עד סופו. והוא בחי' אור הראשון שהיה אדם הראשון צופה בו מסוף העולם ועד סופו (כמ"ש חגיגה יב.) וגנזו לצדיקים לע"ל והוא בחי' כ"ע. ותינוק במעי אמו שאין בו עוד שליטת יצר הרע עד יציאתו מרחם (כמ"ש סנהדרין צא:) מקרא דלפתח חטאת רובץ והנשמה נתינה בו משעת פקידה (כמש"ש) וזהו נר ה' נשמת אדם שדלק לו על ראשו וזוכה אז לאור הגנוז לצדיקים לע"ל (ונת' במ"א). ואמר איש דאיהו איש עפמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א ס' א) טוב איש דא קוב"ה דאיקרי טוב כו' וכ' ה' איש מלחמה כו' ד"א טוב איש דא צדיק כו' ר"ח אמר כלא חד עייש"ה (ונת' מח מא' ז') ויעקב ויוסף כחדא אינון ודיוקנא חדא להו (זח"א קע"ו סע"ב) והיינו בריח התיכון מבריח וגו' בחי' קו האמצעי, ובגמרא (ברכות נד:) אבני אלגביש כו' עמדו על גב איש זה משה דכ' והאיש משה וגו' ירדו על גב איש זה יהושע דכ' איש אשר רוח בו, והיינו דמרע"ה איש עניו מרכבה למדת אין, והיינו עתיקא סתימאה דכל סתימין דאקרי אין (זח"ב ס"ד ב' ובאדר"ז) וע"כ זכה משה לכתרים כמ"ש (שבת פח.) וכלן זכה משה ונטלן כו' וזה נר דלוק על ראשו. [ומטעם זה מייתי רש"י ז"ל (שם) אהא דיליף מקרא דכ' ומשה יקח את האהל מלשון בהלו נרו עלי ראשי (איוב כ״ט:ג׳) ולא מייתי מפסוק הן עד ירח ולא יאהיל המוקדם לו (שם כה) וקרוב יותר ללשון האהל, אך מפ' בהלו נרו וגו' יליף דנר דלוק לו וכו' וכמ"ש], וזהו סוד מ"ש (סנהדרין לא:) לדזיו לי' כבר בתי' תלאו במרע"ה ע"ש הנר שהיה דלוק על ראשו כמ"ש רש"י (שם) ותוס' (שבת נו:) והוא מרכבה לשם הוי"ה כיעקב אבינו ע"ה וכמ"ש בתיקו"ז (תי' י"ג) מסטרא דעמודא דאמצעיתא כו' והיינו שהיה כולל כל ס"ר שרשי נפשות ישראל, יהושע איש אשר רוח בו ודרשו (בספרי הובא ברש"י) שיכול להלוך נגד רוח של כל א' וא', והוא עפמ"ש (נדרים כב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם כו' וס' יהושע בלבד שערכה של א"י הוא וביארנו דארץ היינו שכינתא (כמ"ש רע"מ פנחס רמ"ג ב) והיינו מלכות פה תורה שבעל פה וכל שבט יש לו קדושה מיוחדת בתורה שבעל פה. וכן כל נפש מישראל י"ל חלק בתורה שבעל פה וכנגד זה חלקו בארץ וע"ז נתייסד ס' יהושע ערכה של א"י, שהיא מברר שורש כל שבט ושורש כל נפש מישראל בתורה שבעל פה, והוא מעין העתיד דכ' ולא ילמדו עוד איש וגו' שישיג אז כל אחד חלקו בתורה שבעל פה, וזש"נ ונתת מהודך וגו' והיינו מהכתרים שזכה משה ונטלן דאי' בתוס' (שבת פח.) דשל הוד היו וזה גם כן עד השורש נר דלוק על ראשו, וז"ש בזוהר הקדוש דע"כ נאמר איש איש ב"פ אלא איש דאיהו איש ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה והיינו עד השורש מכ"ע כנ"ל, והוא פגום גרמי' כו' דבאמת גם עשו נקרא איש איש כמ"ש (זח"ג פט א') דלא חולקי' דעשו ולא הוות בעדבי' דההוא דכ' בי' איש יודע ציד איש שדה גם כן ב"פ איש, מפני שהוא משורש שהוא ראשית דקליפה ומלכות דקליפה וכמש"נ ראשית גוים עמלק ואחריתו וגו' ונקרא מלכות הרשעה והוא בקליפה עד השורש, ואחר כך אמר בזוהר הקדוש וע"ד איש איש איש דיתחזי למיהוי איש והיא מסאב גרמי' וכו' והוא עפמ"ש (פסחים צג.) גר שנתגייר בין שני פסחים כו' ר' נתן אומר כל שזקוק לראשון זקוק לשני וכו' וס"ל לזוהר הקדוש כר"נ וז"ש איש דיתחזי למיהוי איש וכו' ולאפיקא גר וקטן שלא היו ראוים לפסח בראשון, ואמר והוא מסאב גרמי' דלא ישרי עלי' קדושה דלעילא היינו פסח בחי' קדושה דלעילא עד השורש, שכן במכה עשירית נתבררו ישראל בני בכורי וגו' והיינו שקשורים בשורש עליון, וזה ענין שהפסח נקרא קדושה דלעילא וזהו איש דאיהו איש שראוי היה לקדושת הפסח, שמורה שקשור בשורש כנ"ל, ואחר כך אמר או בדרך רחוקה בגין דב"נ דמסאב גרמי' מסאבין לי' לעילא כו' אר"י והא כ' או בדרך רחוקה דאתחזי תרין מילין כו' כאן עד לא מסאבין לי' כאן בתר דמסאבין לי' כו' האי או האי לא ישרי עלי' קדושה דלעילא כו' והיינו דקרבן פסח ראשון בזמנו הורה על קדושה דלעילא שקשור בשורש בכ"ע וכאמור, ואמר עוד אי לא מתקן גרמי' לא אלא כיון דאתדכי ומתקן גרמי' הא ירחא תנינא כו' מכאן כל ב"נ דמדכי גרמי מדכאין לי' כו' והיינו שעשוה תשובה כראוי ואמר שמביא פסח שני והיינו לאפוקי ממ"ד דזבין וכהא"ג בשני עושין בטמאה, ועז"א בזוהר הקדוש דאי תימא דבדרגא עלאה יתיר קאים בירחא תניינא, והיינו כמ"ד (ברכות לד:) מקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין ועז"א לאו הכי דהא ישראל זרעא קדישא דעבדו פסחא בזמני' נטלו לי' לסיהרא ושימשא כחדא והיינו במדרגת איש איש משה ויהושע שמשא וסיהרא (כמ"ש ב"ב ע"ה.) פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה והם מרכבה לשמות הוי"ה תורה שבכתב וא"ד מלכות פה תורה שבעל פה:
1
ב׳ואמר אחר כך ומאן דנטיל יסודא וכו' מאי יסודא לא תימא יסודא עלאה דצדיקא דעלמא בחי' יוסף צדיק יסוד עולם, אלא יסודא דאבן טבא כד"א אבן מאסו הבונים וגו' והיינו מדת מלכות וכמ"ש (בס' הבהיר נד' סוזח"א) מאסו הבונים אבן שמאס אברהם ויצחק שבנו את העולם כו' ודוד המלך ע"ה ה' מרכבה למדת מלכות, כ"ע איהו כתר מלכות, וז"ש ומאן דנטיל יסודא בקדמיתא נטיל בנינא. והוא ענין מ"ש בגמרא (פסחים צה:) ליל המקודש לחג טעון הלל כו' דפסח שני שאינו מקודש לחג אינו טעין הלל באכילתו, דבמד"ת (בשלח י') שחשבו עשר שירות נחשב הא' במצרים שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ולשון התקדש חג ולא כ' מקודש לחג, הוא שאז נתקדש מהשי"ת ענין קדושת החג והיינו שאז נעשה בחי' מלכות כנסת ישראל שקבלו ישראל מלכותו ית'. וז"ש דנטיל יסודא דאבן טבא בחי' מלכות קודש תתאה וזהו יסודא דבנינא מדה אחרונה, וכשנוטל יסודא בקדמיתא נטיל כלא סיהרא ושמשא. ובפסח שני גם כן זוכה לבחי' שמשא וסיהרא שהוא שזוכה לבחי' סיהרא בשלימות ושמש מופיע לירח, אך אינו עד השורש עדיין, ואחר כך (בזוהר הקדוש שם) ר' יהודא פליג דבפסח שני גם כן נטיל כולא רק בקודש ולא מורידין ובפסח שני נחית מעילא לתתא כו' והיינו עפמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קפו א) ירחא דלכון כסדרא דאתוון אבו"ב י"ב רזא דג' אב"ג כו' ירחא דילי מסופא דאתוון תשרי אתוון למפרע, מ"ט אתון מתתא לעילא כו' וזה סוד ואביא אתכם אלי, וז"ש בזוהר הקדוש דדא סליק ולא נחית וכמש"נ ואשא אתכם על כנפי נשרים, וזהו למי שזוכה לפסח ראשון בזמנו, מה שאין כן בפסח שני נחית מעילא לתתא כתשרי שהוא על ידי תשובה שימשיך אליו קדושת השי"ת. וכענין אני את דכה (סוטה ה.) וזהו ההבדל בין פסח ראשון שזוכה לבחי' איש איש כנ"ל ומאן דמסאב גרמי' דלא ישרי עלי' קדושה דלעילא כיון דאתדכי ומתקן גרמי' ע"י תשובה כנ"ל נטיל גם כן כלא רק ההבדל כאמור ולכן בפסח שני באכילתו אינו טעין הלל שאז הזמן לתקן על ידי תשובה, ובפרט כשחל בשבת דכ' טוב להודות לה' ובפרדר"א (פ' י"ט) איתא שכל מי שמודה פשעיו ועוזב ניצול מדינה של גיהנם עדמש"נ מודה ועוזב ירוחם ובמד' (ב"ר פ' כ"ב) כך הוא כחה של תשובה כו' מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת וגו':
2