פרי צדיק, אמור ח׳Peri Tzadik, Emor 8
א׳בקידוש היום אומרים תחלה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים, ובאמת רק המועדים נק' מקראי קודש וכמ"ש בזוהר הקדוש (פ' זו צד א) שבת לאו מקודש היא זמין וכו' ודאי קודש איקרי וכו' לאו זמין הוא כו' אבל גם בלשון הכ' דפתח במקראי קודש דמועדים והתחיל מיד אחר כך בשבת ואחר כך חזר לומר אלה מועדי וגו' ובשבת א' שבת שבתון מקרא קודש הנה קורא הכ' גם לשבת מקרא קודש והוא נגד דברי הזוהר הקדוש הנ"ל, אבל ענין מ"ש זמינן מקודש ובזוהר הקדוש (כ"פ) א' חכמתא עלאה קודש איקרי, היינו דהשם קודש הוא בכ"מ שיש התגלות שכינתו יתברך שמו כמש"נ למשה רבינו ע"ה המקום וגו' אדמת קודש הוא מפני שהיה שם התגלות שכינתו ית'. וכן במשכן ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם מחמת השראת השכינה נקרא מקדש, וכן בישראל כי כל העדה כלם קדושים מחמת כי בתוכם ה', והתגלות שכינתו ית"ש היינו שיש השגה והרגשה בכבוד אלקותו וזהו הקדושה הנקראת אור חכמה עלאה, דקודם המאמר יהי אור הוא מדת הכתר שהוא למעלה מהשגה ושכל אנושי ואז ישת חושך סתרו, ומהתחלת המא' יהי אור הוא המדה הראשונה שנק' חכמה עלאה כמ"ש (ב"ר פ"ג) עוטה אור כשלמה מלמד שנתעטף הקב"ה באורה והבריק את העולם כי המדות הם לבושין לעצמות הא"ס כמ"ש מלך בי' לבישין לבוש, והלבוש הא' שבא להתגלות דע"כ נאמר בו ויאמר היינו שכבר יש השגה להתגלות היא המא' יהי אור. ואמנם כשראה שאין הרשעים כדאים להשתמש בו גנזו לצדיקים לעת"ל (כמ"ש ב"ר פי"א) ואיתא בס' הבהיר לקח שביעי ושם לה במקומו היינו שלישראל מתגלה מאור זה בכל שבת, וכן איתא במדרש (ב"ר שם) כיו ששקעה חמה בע"ש התחילה האורה משמשת וכו' ואחר כך (שם) דברכו באורה משמע דכ"ה לדורות גם כן. וזהו דשבת איקרי קודש עצמו. וזה מ"ש נהורי' ישרי בה בסעודתא דעתיקא שממנו בא לבקיעות האור החכמה (וכמ"ש כ"פ) וזהו ויקדש אותו דשבת והוא המתנה טובה שנתן לישראל כמש"נ כי אני ה' מקדשכם (שבת י:) הכל על ידי הארת אותו האור דיום א', וזה הרגשת הקדושה ונעשה קודש כי בשבת הקב"ה משפיע לישראל אור הקדושה שקביעא וקיימא. אבל אף שעיקר קדושת שבת הוא הקדושה דקביעא וקיימא מהשי"ת דהתגלות אור הגנוז כנ"ל. מ"מ ציוה השי"ת זכור וגו' לקדשו שהאדם צריך לקדשו בקה"י בפה שהוא מ"ע דאורייתא וכ"א (במדרש רבה עקב) במה מקדשו במאכל ומשתה כי השי"ת רוצה שיהיה הכל בבחירת אדם ועל ידי האתערותא דלתתא. וע"ש זה נקרא גם שבת מקרא קודש. ועיקר מקרא קודש דמועדות הוא מ"ש אשר תקראו אותם וכמ"ש דישראל מקדשו לזמנים. ועיקר קדושת המועדות גם כן מצד ישראל. פסח שיצאו ממצרים שבועות שקבלו את התורה, ר"ה שנידונים, יום הכפורים שתנכפרו עונות, סוכות כי בסוכות הושבתי וגו' ונק' גם כן חג האסיף ע"ש שמחתם באסיפת התבואה אז ועל כן נק' זמן שמחתינו, ועל כן קביעות הזמן גם כן תלוי בהם, ובזוהר הקדוש אמר דזמינן מקודש עלאה ומה דישראל מקדשין דגם הם נק' קודש והיינו כי מ"ש קודש ישראל וגו' ואנשי קודש וגו' כי עם קדוש וגו' שנק' קודש הוא מפני השראת השכינה בתוכם כנז"ל דזה נקרא קודש, ועיקר השם קודש להם הוא על ידי קדושת השבת דאני ה' מקדשכם כנ"ל וז"ש מקדש ישראל והזמנים שהשי"ת מקדש לישראל ועל ידי זה הם מקדשו לזמנים וכמ"ש (בשמות רבה ספט"ו) ללמוד מכלי חול דמכניסים בו קודם שנעשה קודש ע"ש וגם עיקר הקדושה הוא קדש במותר ודבר הרשות כמ"ש הרמב"ן (ר"פ קדושים) ועל ידי שהם קודש יכולים לעשות גם מיום חול קודש וע"כ כשהתחיל בפ' המועדות, ובזהר קרו להו שושבינן לשבת ומתקשרי ומתעטרו בה ע"ש כי עיקר הקדושה שלהם על ידי השבת שהוא הקודש עצמו והם זמינין ואשפוזין, כי האשפוזין הוא מזדמן לפי שעה ואז יש בו קדושה והרגשת האור ואחר כך מסתלק, מה שאין כן שבת הוא קודש עצמו וגם ירותא דקודש ר"ל שאין לו הפסק דעכ"א כאן על שבת ל' שבת שבתון, ופתח בל' תעשה מלאכה הלשון תעשה משמע שנעשה מאליו והוא (כמ"ש לעיל במ' ד') דכל מעשה קדושה המעשה נגמרת מאיליו (כמ"ש בזח"ב רכ"ב ב') וכל עבודתא דאיהי קידשא איהי אשתלימת מגרמה וכו' ועז"נ ששת ימים תעשה מלאכה דכפי הכנת האדם מצדו בששת ימי המעשה כן מקבל קדושת השבת, ומקדושת השבת נמשך קדושת המועדים כנז"ל. ועל כן נמסר קידוש החודש לב"ד הגדול דישראל שהם המשתדלים באוריי' ואצלם גם ימי החול כשבת דעוסקים רק בהכנת קדושה ואצלם הוא שבת שבתון ועל כן יכולים להכניס קדושה במועדים, ונקרא כאן השבת מקר"ק דרק על ידי זה שגם השבת תלה הקב"ה קדושתו בישראל שרוצה שיהיה נקרא על שמם שהם המקדשים על ידי זה יכולים גם כן לקדש המועדים, ועכ"א בקידה"י הל' תחלה למקראי קודש שהוא התחלה שעל ידי זה נעשים כל המקראי קודש, ועל כן גם בכ' במועדים מתחיל בשבת, זכר ליציאת מצרים כמ"ש דקדושת השבת רצה השי"ת שהאדם יזמין הקדושה באתערותא דילי', והקדושה הוא התגלות האור יום א' מחכמה עלאה דע"כ קודש איקרי כנז"ל, ואור זה שנגנז איך אפשר ביד אדם להזמינו ולהמשיכו עז"א בקידה"י להזכיר יציאת מצרים דגם אז המשיכו הם את האור הזה כמ"ש ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה אף על פי שהיו בתכלית השיקוע בחושך דמצרים שהם ממש היפוך אותו האור אבל די בהתעוררות מועט כחודו של מחט:
1