פרי צדיק, קדושים י״אPeri Tzadik, Kedoshim 11
א׳בתפלת המנחה בשבת אומרים ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כי בשבת הוא הפריסת סוכת שלום ובזמן סעודה שלישית נגמרה הפריסת סוכת שלום בתכלית השלימות דאיתא בזוהר הקדוש [ח"ג בתוס' ס"ס ח] שמוסף שבת היא נגד מדת היסוד מדת יוסף הצדיק ע"ש שהוא גם כן מדת השלום כידוע מכמ"ק בזהר ס"פ מקץ [קצ"ז סע"ב] ובהשמטות זח"א סי' ג' [רכ"א סע"ב] ובחקותי (קט"ו ב') וזהו מדתו של יוסף וכמש"א ז"ל במדרש (ב"ר פ' צ"א) ויכר יוסף את אחיו כשנפלו בידו הכירם וריחם עליהם ועוד כלכל אותם שמדתו הוא שלום, ובסעודה ג' שהוא כנגד יעקב אבינו ע"ה שהוא מדת אמת כמש"נ תתן אמת ליעקב, ואיתא בזוהר הקדוש בהשמטות ח"א סי' ל"ז [רס"ד סוע"א] אמת ושלום חד הוי כד"א כו' והיינו דכתיב והאכלתיך נחלת יעקב אביך ע"ש ובזהר ויקרא [י"ב רע"ב] דאמת ושלום קשיר דא בדא יעו"ש וזה גם כן מ"ש בזהר וישב [ק"פ סע"א] דדיוקנא דיוסף הוא דיוקנא דיעקב ושם [קפ"ב ב'] סד"ה אלה דאינון רזא חדא ודיוקנא חדא ע"ש, דיעקב ויוסף דרגא חדא דכתיב האמת והשלום אהבו דמצד האמת נמשך השלום כמש"ד (קידושין ל:) עה"פ ואת והב בסופה ואינם זזין משם עד שנעשו אוהבים זל"ז מפני שוויכיחם הוא רק לבקשת האמת נעשה אחר כך שלום ביניהם, ולכן בסעודה זו שיש השפעת האמת והשלום ונשלמה הפריסת סוכת שלום בתכלית השלימות, אנו אומרים בתפלת המנחה ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, כי שינוי נוס' התפלות דשבת היא כשינוי קדושת הסעודות כמ"ש כבר כ"פ, ובזהר יתרו [פח ב'] דבסעודה ג' כתוב והאכלתיך נחלת יעקב אביך כו' דא הוא בשלימותא וכלהו שיתא יומין מההוא שלימו מתברכאן ע"ש דמשלימות קדושת סעודה זו נמשך גם בכל ששת ימי המעשה, וזהו על ידי נחלת יעקב שהוא אמת ושלום כנ"ל, ועכ"א בתפלה זו יעקב ובניו ינוחו וגו' מנוחת אמת וגו' מנוחת שלום וגו' דזהו עיקר השלימות כמ"ש (בברא"ר פ"ח) דאמת ושלום היו מקטרגים בבריאת אדם דכולו שקרים וקטטות, ובשבת דיש להש"י נייחא מעולמו מישראל דבת אתעטרא באבהן ומאיר בהם קדושת יעקב אבינו ע"ה (שכתוב בו שמירת שבת) דכולל כולם, ואיתא בירוש' (פ"ד) דדמאי אהא דשואלו ואוכל על פיו דאפילו ע"ה אימת שבת עליו וא"י לומר שקר, וכן השלום בשבת הוא הפריסת סוכת שלום עלינו ועל כל ישראל, ועז"נ לא תבערו אש בכל וגו' אזהרה מיוחדת ופי' הקדמונים על אש המחלוקת, ובת"ז [תי' מה] על כעס [מ"ש דהוא אש של גיהנם הוא כמ"ש בנדרים (כ"ב ב') דהכועס כל מיני גיהנם שולטין בו] ושם תי' כ' (מ"ט א') שינוי מעשה בשבת אי הו"ל קטטה כו' יהא לי' שלמא, ועי' בגיטין [נ"ב א'] בהכי דאיגרו בהו שטן דמינצו כל בי שימשא ועבד ר"מ שלמא ואמר וי דאפקי' מביתא יעו"ש ואמר שטן והיה ראוי יותר לומר יצר הרע, אבל שטן הוא שעולה ומקטרג והוא המלאך רע שאומר יצר הרע שיהא לשבת אחרת כן כמ"ש בשבת [קי"ט ב'] ועיקר כונתו היה על הקטרוג בשבת ששקולה ככהת"כ כמ"ש במדרש ובזוהר הקדוש ישמור מעבירות כמ"ש במכילתא ובזוהר הקדוש מקרא דשומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, ורצה העיקר לקטרג גם על שבת אחרת שלא יעלה לעולם בשלימות וכשעשו שלום והוכרח הוא לעשות אמן שיהיה לשבת אחרת כן, כמ"ש באבות שמצוה גוררת מצוה וכן עבירה, ועכ"א וי דאפקי' כו', כי כבר נעשה בעולם הבא כמ"ש בהחליל (סוכה נב:) לסוף בע"ה והוא אפקי', וכמ"ש בשבת (קי"ח:) דבשתי שבתות מיד נגאלין ובכלל ישראל יזכו לגאולה שלימה ממלכיות ויצר הרע ומה"מ, וכל יחיד השומר ב' שבתות כראוי, הגם דהעולם נידון אחר רובו, הוא לעצמו זוכה עכ"פ גאולה מיצר הרע דעל ידי זה שמור מעבירות ובפע"ח דניצול מקטרוג היצר, וב' שבתות י"ל נגד ב' מדות הנ"ל כי הם שורש הרע שבא מאכילת עה"ד טו"ר, דיעקב קלט כל הטוב וע"כ לא מת ועשו קלט כל הרע, דזהו חלוקת העולמות שאז"ל דזה לקח העולם הבא וזה העולם הזה שהוא עלמא דשקרא, ועכ"א בב"ר (תולדות) שנקרא עשו הא שוא והוא גם כן שונא בריות כמ"ש שם בב"ר עה"פ דם שנאת ששונא דמו של אדם בגופו וכ"א בב"ר דהם שנאיהון דעלמא דהכל שונאים גם לעשו, וזהו מפני שהוא שונא כל הבריות, כי יש רע לשמים ורע לבריות ולשמים הוא על ידי השקר דה' אלקים אמת, וע"ז נקרא שקר בלה"כ בפירוש, וכן כל תאות עולם הזה נקרא לחם שקר כי הוא רק עד ארגיעה והנאת רגע, וג' שורשי קליפות דרע [נגד ג' אבות דקדושה] ע"ז ג"ע ש"ד והם קנאה תאוה וכבוד, ב' הראשונות ושקר הם רע לשמים והאחרונה הוא לבריות והפיכה שלום [ויעקב אבינו ע"ה כולל כל הג' כמ"ש בזהר כ"פ וכ"ד במדרש ע"פ יעקב חבל נחלתו אין החבל נפקע פחות מג'] ועל ידי האמת בא השלום. וכמ"ש כבר בביאור עמ"ש שם [בב"ר פ"ח] דהשליך אמת ארצה ול"א על שלום דבא ממילא ע"י האמת, וד' לשונות מנוחה א' מנוחת אהבה ונדבה הוא מצד הש"י שהוא נתן לנו יום מנוחה זו וכמ"ש יכירו וגו' כי מאתך הוא מנוחתם והוא על ידי אהבה לישראל ובנדבת לבו בלא שיגיע להם מתנה זו וכמ"ש באהבה וברצון הנחלתנו, ומנוחה שלימה שאתה רוצה לא במנוחת רשעים על ידי שלות עולם הזה דסופה יגון ואנחה והקב"ה מואס במנוחה זו אבל מנוחת שבת הוא יום מנחה וקדושה וא' המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו:
1
ב׳והנה אז"ל [בתו"כ ומובא ברש"י] ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, ומה שייכות זה לכלל כל התורה הלוא היא רק מצוה שבין אדם לחבירו. ובגמרא (שבת לא.) בגר שבא להתגייר שילמדו כל התורה כולה על רגל אחת ואמרו לו דעלך סני לחברך לא תעביד פירש"י ז"ל לחברך זה הקב"ה, ואמנם כאן אין שייך לומר כן כי לאהבת ה' יש מצוה מיוחדת ואהבת את ה' אלקיך, והנה בתדבא"ר [ס"פ י"ח] לא תשנא את אחיך וגו' ואהבת לרעך וגו' שאינו מדבר אלא כנגד הקב"ה שאין לו אחים אלא ישראל כו' שנאמר למען אחי ורעי וגו' יעו"ש והנה הרמב"ן ז"ל פי' הוכח תוכח את עמיתך ולא תשא עליו חטא כמו והוכיח אברהם את אבימלך ואה"כ אל תשנא את אחיך בעשותו לך שלא כרצונך אבל תוכיחנו מדוע ככה עשית, ולא תשא עליו לכסות השנאה בלבך ע"ש, וכן הש"י מתנהג עם ישראל וכמש"נ אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, והש"י אוהב לכלל ישראל וכמש"נ אהבתי אתכם אמר ה', והתגלות האהבה לכל פרט נפש מישראל הוא תלוי בהתנהגות האדם וכידוע מהבעש"ט והוא גם כן במדרש ע"פ ד' צילך שכמו שהאדם מתנהג עצמו כן הקב"ה מתנהג עמו כמו הצל שנוטה עצמו כפי נטיית האדם, ובגמרא (ר"ה יז.) למי נושא עון למי שעובר על פשע בשביל שהאדם מתנהג ברחמנות לעבור על פשע כמו כן הקב"ה מתנהג עמו ונושא לו עון ג"כ, וי"ל דזהו כונת לה"כ ואהבת לריעך כמוך אני ה' ומה ענין הסיום אני ה' בזה, אבל ר"ל שאם אתה מתנהג עם אחיך וריעך באהבה ושלא תשא עליו חטא כן אני ד' אתנהג עמך גם כן בן ומצד הזה היא שאמרו דואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה היינו לקיום התורה, דיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו' ואלמלא הקב"ה עוזרו א"י לו (סוכה נב:) ואיך יזכה לזה דה' לא יעזבנו בידו הו על ידי ואהבת וגו' כמו שהוא מתנהג עם הבריות בדרך הטוב להטיב לזולתו כן הש"י נגדו משים עין השגחתו עליו להטיב לו ולהדריכו בדרך הטוב והישר. ע"כ מכתי"ק:
2