פרי צדיק, כי תבוא ו׳Peri Tzadik, Ki Tavo 6
א׳בבעל הטורים ר"פ זו אי' דבפ' ביכורים אין אות ס' רמז לביכורים א' מס'. רק ברמז נרמז בתיבת טנא שעולה בגימ' ס' עי"ש. וכן בפ' וידוי מעשר אין אות ס' ואות ס' הראשון הנזכר בפ' זו הוא בפסוק וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה. ומצינו כעין זה שדקדקו גם במד' (בר"ר פ' י"ז) מתחלת הספר עד כאן אין כתיב סמך כיון שנבראת נברא שטן עמה ואם יאמר לך אדם הוא הסובב תאמר לו בנהרות הכתוב מדבר. והטעם שאין כתיב בפרשת בכורים ובפ' וידוי מעשר אות ס' הענין הוא ע"פ שא' במד' (תנחו' פ' זו) בא וראה כמה מתחטאין וכמה יש להם פתחון פה לעושי מצות וכו' אבל הקב"ה אינו כן אדם יורד לתוך שדהו ראה אשכול שביכר וכו' ולא עוד אלא שהי' אומר איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה שכתוב אחריו היום הזה וכו' ואף שפסוק זה כתיב אחר וידוי מעשר דרש לי' ג"כ לענין ביכורים כיון דשניהם טעונין וידוי (כמ"ש ביכורים פ"ב מ"ב) שגם בביכורים כתיב וענית ואמרת וגו' ועתה הנה הבאתי וגו' שזהו כוידוי שקיים מצות ה'. ואמר את"כ במד' כמה מתחטאין עושי מצות לפני הקב"ה שהקב"ה גוזר גזירה והצדיקים מבטלין אותה וכו' מי הוא שומר מצוה לא ידע דבר רע וכו' וכן אי' (תנחו' ראה י"א) בזכות ב' דברים ישראל מתחטאין לפני המקום בזכות שבת ובזכות מעשרות וכו' מתחטאין היינו ע"ד שא' (תענית י"ט.) בחוני המעגל שאמר איני זז מכאן עד שתרחם על בניך. ואי' שם מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו ופי' מתחטא מתגעגע. והוא דענין תפלה הוא בבחי' כעבד לפני המלך (כמו"ש ברכות ל"ד:) והוא כמו שנא' הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו' כן עינינו וגו' עד שיחננו וזה הי' כח רחב"ד שהי' כוחו בכח התפלה. משא"כ חוני המעגל שהי' כוחו בכח התורה כמו שא' (תענית כ"ג.) נהירין שמעתתין כבשני חוני המעגל ות"ח קרוים בנים למקום כמו שנא' ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך שהם הת"ח ובן הוא מתגעגע לפני אביו ועושה רצונו. ונראה דהמד"ת (פ' ראה הנ"ל) דרש סמיכת היום הזה לפ' וידוי מעשר שאיני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה. ואמר שם שבזכות השבת מתחטאין לפני המקום שנא' אז תתענג על ה' וכן א' (שבת קי"ח:) כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנא' והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך וכו' ואי' (מד' תהילים כ׳:ה׳) יתן לך כלבבך זו תפלה שאין מתפללין על כל אדם לפי שלפעמים יש בלבו של אדם לגנוב וכו' אלא ע"י שלבו שלם לפני בוראו נתפלל עליו כך. ובשבת שאז הזמן לתקן כל קלקול הנחש כמו שאמרנו אז נותנים לו כל משאלות לבו שאז לבו שלם לפני בוראו. וכן בביכורים דכתיב ושמחת בכל הטוב היינו שמתקן כל קלקול הנחש שלא יהי' ערבוב רע רק טוב לבד נותנים לו ג"כ כל משאלות לבו. וכן דרש לענין מעשר דבו כתיב והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך שדרש לכל הפסוקים לענין מעשר (בפ' ראה שם) והוא ג"כ מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא לפני אביו ועושה רצונו ולכן נדרש סמיכות היום הזה לענין ביכורים ומעשר:
1
ב׳וזה הענין שלא נכתב אות סמך בפ' ביכורים ובפ' וידוי מעשר שאות ס' מורה על שטן כמו שנזכר לעיל (מבר"ר) וכאשר הישראל הוא כבן לפני המקום אין שום שטן וקטרוג דמי יעיז בנפשו לקטרג על הבן לפני אביו ובודאי לא ישמע לקטרוגו. ואות ס' ראשונה בפ' זו נאמר בפ' וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה ופי' סגולה אומרים בשם רבינו היהודי הקדוש זצ"ל שהוא כדבר סגולה בלא טעם וזה שנא' והייתם לי סגולה מכל העמים והוא ע"ד שנא' הלוא אח עשו ליעקב וגו' ואוהב את יעקב היינו באהבה אף בלא שום טעם ע"ד שא' (תנחו' צו ב') ולעוה"ב מה עשו עושה מתעטף בטליתו כזקן ויושב לו אצל יעקב שרוצה ג"כ להתדמות ליעקב ואם בין כוכבים שים קנך מה כתיב אחריו משם אורידך נאום ה'. וכן אם ח"ו עשה יעקב כמעשה עשו מ"מ אומר השי"ת ואוהב את יעקב שהשי"ת מעיד על ישראל שהם קשורים בשורש בהשי"ת וא"א להנתק ח"ו כמו שא' (ברכות י"ז.) גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצוניך וזה רק כסגולה בלא שום טעם. וזה שמרמז בפ' זו שלא נאמר אות ס' בפ' ביכורים ובפ' וידוי מעשר שמרמז על שטן להורות שבזכות ביכורים ומעשר אין שום שטן וקטרוג. רק נזכר בתיבת סגולה לרמז שהס' הוא סומך ה' לכל הנופלים ולהיות כסגולה בלא שום טעם רק ואוהב את יעקב. וכן נדרשו הפסוקים בטח בה' ועשה טוב שדרש (בתנחו' ראה שם) לענין מעשר הוא נדרש ג"כ לענין שבת. שכן ארץ שדרש שם שכן השכינה בארץ והוא ג"כ בשבת דכתיב ושמרו בנ"י את השבת וגו' לדורתם ואי' בתיקונים (תי' מ"ח) לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצה"ר וכו' ורעה אמונה שסעודת שבת סעודתי דמהימנותא שלימתא כמו"ש בזוה"ק וכתיב אחריו והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך שנדרש בגמ' (שבת שם) עונג זה איני יודע מהו וכו' הוי אומר זה עונג שבת. לכן בשבת ג"כ אין שום קטרוג ונותנים לו כל משאלות לבו כבן המתחטא ועושה רצונו:
2
ג׳ומה שמרמז בבעה"ט הנ"ל על תיבת טנא שבגימ' ס' הענין הוא כי ג' אותיות הללו מרמזים על כללות ג' קדושות ישראל שהם נגד הג' שמות הק' שהם בגימ' יב"ק ומרמזים על ג' בחי' יחוד ברכה קדושה שהם נגד ג' סעודות של שבת כדברנו (במא' הקודם). כי אות אל"ף מרמז על בחי' פל"א עליון שהוא שורש המקור דעתי"ק והוא השם אהי'. ואות ט' מרמז על קדושת שם הוי"ה כי אות ט' מרמז על האור כי טוב כמ"ש (בב"ק נ"ה.) שנזכר ראשונה בפ' בראשית [מכתי"ק] והאור הוא התגלות שם הוי' כמ"ש ה' אורי כ וגו' ה' אור לי וע"כ רמזו בברא"ר ה' פעמים אור על ה' חומשי תורה כי הוא עצמו אור תורה דאורייתא וקוב"ה חד ויעאע"ה מרכבה לשם זה והוא מדת האמת ואין אמת אלא תורה [ע"כ] והיינו בחי' הארת האמיתות הוי' שהוא בחי' יעקב אע"ה. ואות נ' מרמז על שם אדנ"י שהוא בחי' כנס"י היינו כללות נפשות ישראל. כי משיח נקרא בר נפלי ע"ש נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל והיינו סוכת דוד הנופלת. וע"ז ארז"ל (ברכות ד':) שלא נזכר נ' באשרי מפני שיש בה מפלה לשונאי ישראל ואעפ"כ חזר דוד וסמכן ברוה"ק שנא' סומך ה' לכל הנופלים והיינו באות ס' דייקא נמצא ג"כ רמז סמיכה להנפילה כי מרמז ג"כ על סוד ה' ליריאיו. והוא כענין ששמענו מרבינו הק' מאיזביצא זצ"ל בשם רב אחד על מכת הארבה ששרש בריאת הארבה מאות ס' לכן גם קול הברת פריחתם הוא סָא. והיינו כי שורש בעל חי מדבר הוא מכל הכ"ב אותיות התורה וכל בעל חי יש לו שורש מיוחד באות אחת ושורש הארבה הוא מאות ס' המרמז על סוד. ולכן נאמר במכה זו הלשון למען תספר באזני בנך כי כל מכה הי' בזה לעומת זה כמו שמרמז בזוה"ק על נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל. וכמו שהם היו מתלחשים בבחי' ההיפך ויערימו סוד על ישראל וע"י נגיפתם במכה זו מכת הארבה ששורשם אות ס' נעשה עי"ז רפוא לישראל בסוד ה' ליריאיו למען תספר באזני בנך את אשר התעללתי במצרים. כי ביואל נאמר על הארבה ואת הצפוני ארחיק מעליכם ודרשו חז"ל (סוכה נ"ב.) זה יצה"ר שהוא צפון ועומד בלבו של אדם פי' שמטמין עצמו ומערים סוד על לב האדם לבל יכירו בו כענין אמרם ז"ל (חולין צ"א.) ביעקב אע"ה כת"ח נדמה לו היינו שמתחפש על האדם לפתותו שכוונתו לשמים ואומר לרע טוב לשום חושך לאור. ולעומת זה מכניעין אותו ע"י בחי' בינה לבא שבפנימיות נקודה שבלב שזהו מה רב טובך אשר צפנת ליריאך והיינו סוד ה' ליריאיו. וי"ל שעל רמז זה היתה מכת הארבה שמיני להעשר מכות שהם כנגד העשר מדות כידוע מתתא לעילא ומכת הארבה הוא כנגד מ' בינה לבא והיינו שנכנס הבינה בפנימיות נקודת הלב ועי"ז נכנע הצפוני שבלב ונעשה סמיכה להנפילה ע"י סוד ה' ליריאיו:
3