פרי צדיק, כי תבוא ז׳Peri Tzadik, Ki Tavo 7
א׳הנה שבת לאו זמן תפילין מפני שקדושת שבת הוא בעצם אות של תפילין. ויש לומר בזה דהנה אי' בתיקונים שעור דתפילין המה נגד כתנות עור ועור התפילין של ראש הוא נגד קדושת שם אהי"ה והד' פרשיות נגד קדושת שם הוי"ה ב"ה ותפילין של יד נגד קדושת שם אדנ"י. וקדושת ג' סעודות של שבת מרמזים ג"כ לקדושת ג' השמות הקדושים הנ"ל כידוע. וע"י הארת קדושת שבת נעשה מהם כתנות אור בא' כמו שא' (בבר"ר פ' כ') בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור בא' היינו שהאדם מזכך עצמו ומאיר על עצמו קדושתו ית' וכדאי' במד' (במד"ר פ' ד') על ויעש ה' אלהים וגו' כתנות עור וילבישם בגדי שבת היו. וי"ל שגם בענין ביכורים נמצא רמז ליחוד ג' שמות הקדושים אלו. בהבין מה זה ענין חדש בהבאת ביכורים שאומר להכהן הגדתי היום היום דייקא כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו. וגם הלשון שאומר להכהן הגדתי וגו' לה' אלהיך ולמה לא יאמר לה' אלהינו כמו שנא' בפרשה זו שמונה פעמים ה' אלהיך שמוסב על האדם המביא את הביכורים משא"כ בזה שחוזר על הכהן. אמנם הענין שעיקר התחלת הקדושה שלנו התחיל מאברהם אע"ה והוא קרא את שמו ית' אלהי הארץ ופירושו שגם בכל מיני ארציות עד הדיוטא התחתונה נמצא השגחת השי"ת ואין שום מקום פנוי מהשגחתו ית'. ולכן הדביק אליו גם את לוט מפני שהי' מרגיש בו שרש מלכות ב"ד שיצא ממנו ונתן נפשו עליו נגד הד' מלכים להצילו. ולאחר זה עמד משתומם מאחר שראה שאין השארה ממנו ולכן צווח מה תתן לי ואנכי הולך ערירי מפני שעיקר מגמתו הי' להשריש את קדושת השי"ת בארץ לדורות עולם. ובן משק ביתי דמשק אליעזר הגם שהי' דולה ומשקה מתורת רבו לא הי' לו נייחא ממנו. רק כאשר נאמר לו לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך נאמר והאמין בה' כי ע"ז הי' חזק באמונתו ית' שיהי' לו זרע קודש. אבל כאשר הבטיח לו השי"ת ירושת הארץ היינו שגם אם יהי' האדם ח"ו משוקע בתחתיות הארציות גם משם יהי' ביכלתו לחזור להופיע אליו השגחתו ית"ש ע"ז שאל במה אדע כי אירשנה כי מפני שדבר זה נתלה בבחירת האדם לכן שאל במה אדע היינו באיזה אופן יהי' הדעת והכרה לדורות גם בשפלות הארציות. וע"ז נא' לו קחה לי עגלה משולשת ונא' והנה אימה חשיכה וגו' שנדרש (בר"ר פ' מ"ד) על הד' מלכיות. והיינו שע"י צירוף ובירור של שיעבוד מצרים וד' גליות יזכו לירושת הארץ היינו להכרת בחי' מלכות שמים אף בשפל המדרגה כנ"ל:
1
ב׳והנה ענין הבאת ביכורים הוא כידוע שכל חיי הבלו של אדם הוא טורח להרבות הון ובעת שיוצא לפועל הריוח ממעשה ידיו יכול לומר בלבו שכוחו ועוצם ידו עשה לו החיל הזה ונעשה משוקע בהבלי העוה"ז והשגחת השי"ת נשכח מלבו ח"ו. וע"ז בא מצות השי"ת ולקחת מראשית פרי האדמה אשר תביא מארצך שבזמן שישראל היו יושבים על אדמתם הי' זה עיקר הרוחת העושר ממעשה ידיהם בעת שהוציא הארץ פירותיו. ואז דייקא בתכלית השיקוע בארציות הי' המצוה להניח את הכל ולבטל א"ע מכל וכל ולילך עם ראשית פירותיו לירושלים ושם אומר הוידוי הזאת להכהן הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו. היינו שבמעשה הזה של המצוה זו באתי אל תכלית המכוון של ירושת הארץ היינו לראות בחוש את השגחת השי"ת אפי' בארציות שהוא בתחתית המדרגה ולא יהי' נשאר משוקע בה חלילה. ובזה מרומז תכלית היחוד של בחי' אח"ד היינו שהשגחת השי"ת הוא בשמים וארץ פי' מרום המעלות עד תחתית המדריגות שע"ז מרומז תיבת אח"ד לקדושת ויחוד ג' שמות הק' הנ"ל. כי האות א' מרמז לשם אהי"ה בחי' פלא עליון בחי' עתיקא. ואות ח' מרמז לשם הוי"ה ב"ה שהוא נגד הח' ספירות הק' הממוצעים ממ' עתיקא עד מדת מלכות המשפיעים בה ואות ד' נגד השם הק' אדנ"י מ' מלכות המקבל שע"ז מרמז ג"כ ה' אחרונה דשם הוי"ה כדאי' בזוה"ק ה' ד' הוית עד דלא קבילת דכר. וי"ל שזה המכוון מה שנא' בפ' זו ח' פעמים ה' אלהיך נגד הח' ספירות הק' שעל ידם יש לנו התקשרות בהשם הוי"ה ב"ה שהוא אלהינו. והפסוק הגדתי היום לה' אלהיך שאומר להכהן ירמז על אות א' בחי' עתיקא כדאי' בזוה"ק דהגדה הוא רזא דחכמתא היינו בחי' פלא עליון שהוא למעלה מהשגת אדם. וזה שאומר בלשון לה' אלהיך שרק להכהן יש תפיסא והתגלות אלהות גם בבחי' זו מה שהוא למעלה מתפיסת הישראל. ואח"ז אומר כי באתי אל הארץ. ארץ מרמז לאות ד' בחי' מ' מלכות המקבל השפעת השגחת השי"ת מרום המעלות עד הארץ שהוא תחתית ושפלות המדריגות כנ"ל וזה דייקא נתגלה ע"י הבאת הביכורים כנ"ל:
2
ג׳ובזה יש להבין גם שאר הפסוקים וענית ואמרת ארמי אובד אבי וירד מצרימה שבאמת הוא פלא מה שלא נמצא כזה להזכיר חסדי המקום ב"ה דוקא מה שניצול מלבן ויותר הי' שבח להזכיר שניצול מיד עשו שבא כנגדו עם ד' מאות איש. אמנם כידוע שעיקר קדושת יעקב אע"ה הי' בבחי' אמת הקיים לעד כש"נ תתן אמת ליעקב. וידוע שעיקר שליטת כח האומות על ישראל הוא כשיש טענה על ישראל ג"כ שיש בהם חסרון באותה מדה שיש באומה זו אז יוכל להיות להם שליטה עליהם כדי לבררם במדה זו. והנה על יעקב אע"ה הי' יכול להיות על הגוון טענה קצת שיש בו נגד בחי' קדושתו בחי' אמת שעל הגוון הי' התנהגותו עם עשו ולבן בדרך רמאות היפך מבחי' אמת. וזה הי' כח לבן הארמי כדאי' במד' שהי' רבן של רמאים. ולזה נקרא כאן דייקא בשם זה ארמי כי ע"י כוחו בזה הי' לו שליטה וטענה גדולה על יעקב אע"ה. וכמו שאמר לו יש לאל ידי לעשות עמכם רעה היינו ע"י טענה הנ"ל. ולכן נאמר שם גם אח"כ בפ' שני' ויאבק איש עמו כידוע שזה הי' שרו של עשו והי' ג"כ בא בטענה גדולה נגדו כנ"ל. אך עכ"ז ביעקב אע"ה בעצמו לא הי' לו שום שליטה כמו שנא' וירא כי לא יכול לו וכמו שנא' בו ויעבר את מעבר יב"ק וכידוע שתיבת יב"ק מרמז על יחוד ג' שמות הק' הנ"ל (כדברנו במא' הקודמים) מפני שיעקב אע"ה בעצמו הי' בכח קדושתו לייחד השגחתו ית' מריש כל דרגין עד תחתית המדריגה כנ"ל. רק ויגע בכף יריכו היינו בהדורות שיצאו ממנו יש לו איזה אחיזה וטענה. וע"ז הי' נצרך להיות הצירוף והבירור של גלות מצרים והד' גליות כדי להתברר גם לדורות קדושת ויחוד ג' שמות הק' הנ"ל. וע"ז מתוודה בשעת הבאת ביכורים שבא על יחוד ג' שמות הק' כנ"ל ארמי אובד אבי וע"י טענה זו וירד מצרימה כדי להתברר ויהי שם לגוי גדול וגו' ועתה הנה הבאתי וגו' שע"י סיבה של גלות מצרים נפעל לבא לקדושה זו לדורות. ואי' במד' (בר"ר פ' ע"ה) שאמר לו יצחק ליעקב בא ואברכך ברכה של גליות וכו' בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. י"ל בשש צרות מרמז על הששה גליות שהם מצרים ואשור של עשרת השבטים וגלות הד' מלכיות וע"י השש צרות יצילך מהמנגד כנ"ל ועי"ז בשבע לא יגע בך רעה היינו בעת מלחמת גוג ומגוג לעתיד לבא שהיא השביעית יתברר שמעולם לא נגע בך רעה. ויש לומר בזה ג"כ ענין סמיכות הפ' שאחר זה היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו' ושמרת ועשית אותם ואי' במד' כל העושה מצוה לאמיתו מעלה עליו הכ' כאלו הוא נתונה מהר סיני שהוא מרמז ג"כ על מצות ביכורים שבא על ידה לבחי' היחוד הנ"ל. וכדאי' בגמ' (קידושין ל"ג.) על מצות ביכורים בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדים מפני ת"ח אין עומדים. והיינו ג"כ כנ"ל שבשעה זו הוא בא על עיקר היחוד מהשגחתו ית'. וכן הפי' את ה' האמרת היום וה' האמירך היום וכאמרם ז"ל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. והיינו ענין בחי' קדושת תפילין שהוא ענין התגלות היחוד ה' אלהינו ה' אחד כנ"ל. ותפילין דמארי עלמא נא' בהם ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ והוא ענין היחוד של מצות ביכורים כנ"ל. ובפ' וה' האמירך נא' ולשמור כל מצותיו שזה ג"כ ענין הבטחה מהשי"ת שע"י היחוד הזה יזכה לשמור כל מצותיו לעולם. וכדאי' במד' בת קול מברכתו הבאת ביכורים היום תשנה לשנה הבאה. וע"ז נא' ג"כ לשון ושמחת בכל הטוב כי דייקא עי"ז באים להשמחה אמיתית כדאי' בברכות על דקבדח טובא א"ל תפילין הא מנחנא והיינו שבעת התגלות היחוד בלב מזה נולד השמחה כמו שנא' שמחו צדיקים בה' וגו':
3