פרי צדיק, כי תבוא ח׳Peri Tzadik, Ki Tavo 8
א׳בזוה"ק (תרומה קל"ה ב') צלותא דמעלי שבתא דהא אתאחדת כורסיא יקירא קדישא ברזא דאחד וכו'. הוא ע"פ שא' (תנחו' תצא ועוד) כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם כמו שנא' כי יד על כס י"ה וגו'. דקליפת עמלק שהוא ראשית גוים עמלק ונאמר עליו אשר קרך לשון קור שהצנינך. וזה הי' תחלת הסתת הנחש שאמר לחוה אף כי אמר אלהים לא תאכלו וגו' כלומר מה כ"כ שאמר אלהים ועשה אותה קר לאזהרת הש"י. וזה ראשית גוים עמלק שקליפתו להיקר את האדם שלא יחוש כ"כ לציווי השי"ת. והנה ד' אותיות הוי"ה הנה שתי אותיות הראשונים י"ה הוא שם בפ"ע ונהגה. רק כשהוא יחד עם אותיות ו"ה שבפני עצמו אינו שם אעפ"כ כשהוא ביחד עם י"ה אינו נהגה. והענין דאותיות י"ה מרמזים על יראה ואהבה ואותיות ו"ה על תורה ומצות (כמו"ש רע"מ נשא קכ"ג ב') ובעוה"ז אפי' יוכל לזכות ליראה ואהבה. וכן יוכל לזכות לתורה ומצות אך לזכות שיהי' התורה ומצות רק ביראה ואהבה לזה צריך להיות מזוכך מכל וכל. ובחי' זו אינה נהגה בעוה"ז שכל זמן שזרעו של עמלק בעולם עם כח קליפתו איננו מניח להיות מזוכך בכל המדות שיוכל להיות קיום התורה ומצוה בדחילו ורחימו כהוגן שבזה יהי' השם שלם:
1
ב׳וכן כסא אי' (שמו"ר פ' כ"ג) נכון כסאך מאז אע"פ שמעולם אתה לא נתיישב כסאך וכו' עד שאמרו בניך שירה וכו' משל וכו' מלך עומד על הלוח ואגוסטוס יושב וכו' משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז מאז ישיר. והיינו כשקבלו ישראל עול מלכותו וכמו שא' (ויק"ר פ' ב') הן שהמליכוני תחלה על הים ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד ואז נעשה מלך יושב על הכסא. ודרש לה מדכתיב נכון כסאך מאז והוא ע"פ שא' בזוה"ח (ח"ב נ"ד א') בלשון אז א' אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר וכו' ומטו לזיין דאל"ף אותיות פל"א שהוא שכל הנעלם מכל רעיון. ופי' א"ז היינו כשאות א' מאיר לכל המדות עד מ' מלכות מדה ז'. וכל זמן שיש מציאות לקליפת עמלק בעולם אינו מניח לייחד מלכותו מכל וכל באז והכסא אינו עם האלף אותיות פלא וזה כס שאין הכסא שלם. ואי' בתיקונים כרסיא דא בינה. ובינה לבא ובלב יש תרי חללי לבא לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. וכל זמן שיש מציאות ליצה"ר וקליפת עמלק אינו מניח שיקבלו עול מלכותו בשלימות שיהי' הכסא שלם בא'. וזה יהי' רק לעתיד שיתבטל קליפת הנחש שהוא בחי' עמלק לגמרי ואז יהי' השם שלם וכסא שלם. ושבת הוא מעין עוה"ב א' מס' לעוה"ב (כמו"ש ברכות נ"ז:) לכן בשבת הזמן למחות זכר עמלק. וזה שא' הכ' והי' בהניח ה' אלהיך לך וכו' תמחה את זכר עמלק. בהניח היינו ביום השבת וכמו שדרש בזוה"ק (ח"א מ"ח ב' ועוד) ביום הניח על יום השבת שהוא יום מנוחה שנותן השי"ת נייחא לישראל. ואז ביום השבת שהוא מעין עוה"ב יכולים לזכות למחות זכר עמלק ויהי' נעשה השם שלם והכסא שלם. וזהו מה שא' בזוה"ק (תרומה הנ"ל) דהוא אחד ושמו אחד וכו' דהא אתאחדת כרסיא יקירא קדישא ברזא דאחד.
2
ג׳והנה פרשת תצא הקודמת מסיימת במחיית עמלק ופרשה זו מתחלת בפ' ביכורים שנקרא ראשית והוא כנגד ראשית דקליפה ראשית גוים עמלק. ועל ידי הביכורים שמכירים שהראשית הוא של השי"ת ורק הוא הראשית עי"ז יכולים לתקן קלקול הנחש שהי' אשר קרך כנ"ל ועי"ז נסתעף הקלקול בתחלה באכילה שהכניס בהם ערבוב טו"ר. ובאכילת ביכורים מה שהכהן אוכל מתקן כל האכילות שיהי' רק מסט' דהטוב. וע"ז נא' ושמחת בכל הטוב שיהי' כל האכילות רק מצד הטוב ולא יהי' בהן ערבוב רע. ולכן נאמר בזה לשון שמחה שכן ביין שבו הי' תחלת הקלקול כמו שא' (בר"ר פ' י"ט) סחטה ענבים ונתנה לו. ואי' בגמ' (יומא ע"ו) זכה משמחו לא זכה משממו שמי שזוכה ליהנות מהטוב משמחו וזה ושמחת בכל הטוב. וזה מועיל אכילת הכהן הביכורים לתקן כל האכילות שיהי' מהטוב. וע"ד שא' בזוה"ק (תרומה קנ"ד ב') בגין ההוא לחם מזונא דהוי לקטי כהנא אתברכא כל מזונא ומזונא כו' דלא לקטרגא בהו יצה"ר. וכמו שהועיל אכילת לחה"פ לכל האכילות שיהי' בקדושה כן הועיל אכילת הביכורים לכל האכילות. וזה שא' הכתוב ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם ופירש"י אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא. והק' הרמב"ן ז"ל דבענין השופט יתכן לומר אשר יהי' בימים ההם אע"פ שאינו גדול כדורות הראשונים צריך לשמוע לו יפתח בדורו כשמואל בדורו. אבל בכהן למי יביא הביכורים אם לא לכהן שבימיו. ולפי האמור יובן שבענין לחה"פ מצינו שהי' תלוי בקדושת הכהן גדול כמו שא' (יומא ל"ט.) שבימי שמעון הצדיק נשלחה ברכה בלחה"פ וכל כהן שמגיעו כזית וכו' ואח"כ הצנועין מושכין את ידיהן. ואיך יתכן שדבר שהי' מועיל שיהי' על ידו כל האכילות אף של חולין בקדושה כנ"ל יהי' הצנועין מושכין ידיהן. ונראה מזה שזה הי' רק כפי קדושת הכה"ג שהוא הי' מכניס קדושה לכל הכהנים שיועיל אכילתן מלחה"פ לתקן כל אכילתם של חולין שיהי' ג"כ בקדושה. והי' תלוי בקדושת הכהנים האוכלים ובקדושת הכה"ג שמכניס קדושה לכל הכהנים. וע"ז אמר הכ' כאן באכילת ביכורים כיון שמועיל ג"כ לתקן כל האכילות שיהי' רק מן הטוב ובקדושה שזהו בכל כהן וכהן. וזה פי' הפ' ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם שכל כהן שיהי' בימיך יהי' לו כח זה שיועיל אכילת ביכורים שלו לתקן כל האכילות שיהי' בקדושה. וכמו שנא' ושמחת בכל הטוב. ובמד' (תנחו' ר"פ זו) מביא פסוק שומר מצוה לא ידע דבר רע על מצות ביכורים שמצות ביכורים מועיל לתקן קלקול הנחש שכיון שמכיר שהשי"ת הוא הנותן והמשפיע ומפי עליון לא תצא הרעות ואין נותן רק מהטוב וכמו שנא' ושמחת בכל הטוב שיהי' האכילות בשמחה ובכל הטוב ולא ידע דבר רע היינו שלא יהי' בהם ערבוב רע. ובשבת אכילת שבת הוא כמו אכילת ביכורים שבשבת כל אדם מישראל בבחי' ת"ח וכמו שאמרנו מהגמ' (שבת קי"ט.) מי עדיפת לן מינה דהנשמה יתירה דשבת הוא כת"ח. ובתיקונים (הקד' ד"ה דרגא תמינאה ביראת ה') דאוקמוה מארי מתני' כל המשתמש בתגא חלף המשתמש במי ששונה הלכות כש"כ בשבת מלכתא דשבת הוא כת"ח. ואי' בגמ' (כתובות ק"ו:) כל המביא דורון לת"ח כאלו מקריב ביכורים. דאכילת ת"ח כקרבנות שהת"ח חשיב כמזבח שהוא מיוחד לעבודת השי"ת (כמו שנת' במק"א) ממה שא' (סנהד' ז':) ובמקום שיש ת"ח כאלו נטעו אצל מזבח. ומה"ט אי' (ברכות י':) כל המארח ת"ח בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו כאלו מקריב תמידין ואי' (יומא ע"א.) הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של ת"ח יין. נמצא בשבת הישראל הוא כמקריב ביכורים ואוכל ביכורים ומועיל אכילת שבת לתקן כל האכילות של ישראל שיהי' בכל הטוב שלא יהי' בהם ערבוב רע כמו שנא' בביכורים ושמחת בכל הטוב ויוכל לתקן כל קלקול הנחש וקליפת עמלק ויוכל לזכות שיהי' הכסא שלם. וזה שא' בזוה"ק הנ"ל דהא אתאחדת כרסייא יקירא קדישא ברזא דאחד. שבשבת יש התגלות עתיקא שבכל הסעודות דשבת אומרים ועתי"ק אתיין לסעדא בהדה. והוא בחי' אל"ף פל"א עליון שע"י שישראל מקבלין עול מלכותו עליהם בשבת וכ"ע איהו כתר מלכות שהשי"ת נכתר עי"ז בכתר מלכות ואז הוא בבחי' יושב על הכסא כמו שנא' נכון כסאך מאז:
3