פרי צדיק, כי תצא א׳Peri Tzadik, Ki Teitzei 1
א׳כי תצא למלחמה על אויביך בזוהר חדש פ' זו ר"ש פתח זנח ישראל טוב אויב ירדפו מאי זנח ישראל טוב דא יצ"ט דשלמה מלכא קריי' טוב דכתיב טוב ילד מסכן וחכם אויב ירדפו דא יצה"ר דאיהו שנאי' דב"נ דשלמה מלכא קריי' שונא דסגיאין שמהן אית לי' דכתיב אם רעב שונאך האכילהו לחם ודא הוא אורייתא קדישא וכו' דלית לי' קטרוגא ליצה"ר בר מילין דאורייתא וע"ד כתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך על תרי יצרך א"ל ר"י יצ"ט מאי בעי מילין דאוריי' א"ל יצ"ט אתעטר בהו ויצה"ר אתכנע בהו וע"ד כי תצא למלחמה על אויביך דא איהו יצה"ר דאנן צריכין למיפק לקבליה במילין דאורייתא ולקטרגא לי' וכדין יתמסר בידא דב"נ כמה דאתמר ונתנו ה' אלהיך בידך. והנה בפסוק לא נזכר שהנצחון הוא ע"י התורה רק ונתנו ה' אלהיך בידך. אך הענין ע"פ שא' (ברכות ה'.) לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר שנא' רגזו ואל תחטאו. משמע מזה שיש כח בהאדם מעצמו להרגיז יצ"ט על יצה"ר שכן נברא באדם תרי חללי לבא לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו והלב חכם נוטה תמיד לטוב לאהבת ויראת השי"ת והיצה"ר להיפך. ויכול בעצמו להרגיז ולהחריד את היצה"ר במה שיזכיר אותו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו ומיד יגיע אליו היראה וההכנעה מפחד השי"ת (כמ"ש בהג"ה דריש או"ח) וימנע עי"ז מלחטא. אך לפעמים לא יועיל זה כמו שא' (נדרים ל"ב:) דבשעת יצה"ר לית דמדכר לי' ליצ"ט ע"ז א' העצה יעסוק בתורה וכמו שא' (סוכה נ"ב:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד שהתורה תבלין ליצה"ר כמו שא' (קידושין ל':) בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. ועיקר התבלין הוא התושבע"פ שבא לתקן הרב כעס כמו שנא' כי ברב חכמה רב כעס וזהו הפי' משכהו לבהמ"ד בית המדרש נקרא מקום שדורשין ומחדשין בו חידושי תורה שהוא תושבע"פ. וזה תבלין ליצה"ר לתקן הלב כסיל לשמאלו וכמו דאי' בזוה"ק לית לך מידי דמתבר ליצה"ר אלא אורייתא. ומ"מ אמרו ג"כ בגמ' (סוכה שם) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וכו' ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שהיצה"ר יכול לכנוס לפעמים אף בהעוסק בתורה ע"ז א' בגמ' (ברכות הנ"ל) העצה אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש דבק"ש ע"י שיכניס בלבו שה' אחד שאתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם ואין שום כח מבלעדי השי"ת אז בזה בוודאי יוכל לנצח היצה"ר. ולכן זכר בזוה"ח הנ"ל פסוק זה והיו הדברים האלה וגו' על לבבך דכתיב בפ' ראשונה דק"ש שהוא יחוד ואהבת ה' שלזה היצ"ט נוטה מעצמו לטוב היינו ליחוד ואהבת ה'. דכל מצות שבתורה קראם בזוה"ק עצות כמו"ש (זח"ב פ"ב ב') תרי"ג זיני עיטין יהיב אורייתא לב"נ וכו' ולמה הן עצות רק הן עצות שעל ידם יקבע בלבו המאמר אנכי ה' אלהיך שהוא כללא דכל אורייתא. וכאן דכתיב ונתנו ה' אלהיך בידך היינו ע"י שיקיים והיו הדברים האלה על לבבך דהיינו שיוקבע בלבו היחוד ה' אחד שהוא ק"ש וגם אלהיך היינו שידע שהוא בעל הכוחות כולם והוא מורה לאדם דרכו איך ללכת בדרכיו והיינו בד"ת שהם דרכיו של הקב"ה. וכן הדיילים ושופטים נקראו אלהים כמו שנא' עד האלהים יבא דבר שניהם על שהם מורים לאדם את הדרך שילך בה וזה פי' אלהיך שהוא תורה ועי"ז ינצח ליצה"ר. ולכן שאל ר"י יצ"ט מאי בעי מילין דאורייתא שאם הי' מביא הפסוק ולעבדו בכל לבבכם שבפרשה שני' דק"ש אף דשם ג"כ נא' בכל לבבכם שהוא בשני יצריך לא הי' שואל למה לי' ליצ"ט מילין דאורייתא דשם מיירי בקיום המצות כמו שנא' והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' ולזה צריך הד"ת לידע הדרך ילכו בה כמו שנא' אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' ומבלעדי התורה לא ידע הדרך הטוב במה לבחור. אך כיון שמביא הפסוק והיו הדברים האלה שנא' בפ' ראשונה שבפ' זו נאמר רק יחוד ואהבת ה' וכתיב על לבבך ודרש על שני יצרך שאל ר"י יצ"ט כיון שהוא נוטה לטוב הלא הוא נוטה דרך כלל לאהבת ויחוד השי"ת ואידך הוא פירושא דזה הוא המהות של יצר טוב היינו חשק טוב ולמה לו לזה מילין דאורייתא. ע"ז א' דיצ"ט אתעטר בהו דע"י הד"ת שנכנסין ונקבע בלב נעשה עטרה לראשו כמו שא' (מגילה ט"ז:) ויקר אלו תפילין שבראש היינו שהוא קשור בהם בשורש ויצה"ר אתכנע בהו:
1
ב׳ואח"כ אמר בזוה"ח ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים דא הוא ירחא דאלול דבי' סליק משה לטורא למבעי רחמין קמי קוב"ה דישתביק לישראל על עגלא וכו' ובס' עבודת ישראל להמגיד הק' מקאזניץ זצלה"ה דרש ג"כ הפ' הזה על חודש אלול ונתכוין מדעתו הרחבה לדברי הזוה"ח. והיינו שמקודם צריך להרגיז ולנצח היצה"ר לעזוב הרע ולבחור בטוב שהעיקר הוא מקודם עזיבת החטא וע"ז נא' ונתנו ה' אלהיך בידך היינו ע"י ק"ש ותורה שע"ז מורה ה' אלהיך כנ"ל ואח"כ לתקן העבר כתיב ובכתה את אביה ואת אמה על מה שלא נצח עד עתה ליצה"ר ע"י העצה של ונתנו ה' אלהיך. ודרש שמרמז אביה על קוב"ה ואמך על אורייתא והמכוון על תושבע"פ כמו שדרשו (ברכות ל"ה:) גוזל אביו ואמו על הקב"ה וכנס"י דכנס"י הוא בחי' מלכות כידוע ומלכות פה תושבע"פ קרינן לה שהיה לו עצה מקודם כמו שא' בגמ' הנ"ל משכהו לבהמ"ד מקום שמחדשין בו תושבע"פ ולא נצח. וע"ז הם ימים אלו בחדש אלול שהם ימי רצון שעלה משרע"ה להר לכפר הקלקול ולקבל הלוחות אחרונות שבהם הי' גם התושבע"פ כמו"ש (שמו"ר פ' מ"ז) אין אתה מפסיד וכו' עכשיו שנצטערת אני נותן לך מדרש הלכות ואגדות וכו'. וע"י תושבע"פ יכול לתקן הרב כעס כמו שנא' כי ברב חכמה רב כעס שהרב חכמה נצרך לרב כעס לתקנו וכמו"ש (נדרים כ"ב:) ואז באלו הימים יכול לתקן את העבר וע"ז נא' ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים עד יוהכ"פ שמתכפר הכל. ומסיים כד"א ואחר כן תבא אלי' ובעלתה דגזרו קיימא עם קוב"ה. ויוהכ"פ הוא יום שנתנו בו לוחות אחרונות שאז ניתן למשה גם הלכות מדרשות ואגדות. וביוהכ"פ הכה"ג נכנס לקה"ק ומזכיר השם הק' ככתבו והוא לעומת ונתנו ה' אלהיך. ובשבת כל ישראל קרויין יראי שמי כמו שא' (תענית ח':) דאפי' ע"ה אימת שבת עליו ואז יוכל לשום אל לבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו. וגם שבת יעשה כולו תורה כמו דאי' בתנדב"א. ושבת זמן תשובה כמו שנא' טוב להודות לה' ואמר בפרדר"א כד"א ומודה ועוזב ירוחם והשבתות שבחודש זה מסוגלים לתקן הכל כנ"ל:
2