פרי צדיק, כי תצא ב׳Peri Tzadik, Ki Teitzei 2
א׳כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלהיך בידך וגו' בזוה"ח ר"ש פתח זנח וגו' וע"ד כי תצא למלחמה על אויבך דא איהו יצה"ר דאנן צריכין למיפק לקבלי' במילין דאורייתא ולקטרגא לי' וכדין יתמסר בידא דב"נ כמד"א ונתנו ה' אלהיך בידך. וצריך להבין היכן הוזכר כאן שכבישת מלחמת היצר הוא ע"י ד"ת. אך הענין ע"פ מה שאמרנו כ"פ דהתורה נקרא שם ה' וכמו שנדרש (ברכות כ"א.) לברכת התורה לפניה מדכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל וגו' וכמ"ש בזוה"ק כ"פ מאן דאשתדל באורייתא אשתדל בשמא קדישא. וזה הפי' ונתנו הוי"ה אלהיך היינו ע"י ד"ת שהוא שם הוי"ה ואלהיך מורה שהוא בעל הכוחות שלך והיינו שהד"ת יהי' המנהיג אותך עי"ז תוכל לכבוש את היצר להבא שעיקר התשובה עזיבת החטא מעתה וזה יוכל להיות רק ע"י ד"ת ושתדע שהשם ה' שהוא הד"ת הוא מנהיג אותך. וכמו"ש בזוה"ק (ח"א ר"ב א') דלית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא. וזה מ"ש בזוה"ח הנ"ל דלית לי' קטרוגא ליצה"ר בר מילין דאורייתא. וכתיב ונתנו ה' אלהיך בידך ע"פ שא' (סוכה נ"ב:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד וכן (קידושין ל':) בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין. ומ"מ באותו מקום בגמ' (סוכה שם) אי' יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו וכו'. והיינו שהאדם בעצמו אין בכוחו לנצח היצה"ר אפי' ע"י ד"ת שהיצה"ר יכול להתגבר עליו אף כשהוא עוסק בד"ת רק צריך תפלה להשי"ת שיעזור לו שיכנסו הד"ת לתוך לבו. אך אחר תפלה להשי"ת אם זוכה לכבוש היצה"ר העיקר הוא ע"י כח התורה שנקרא שם ה' כמו שנא' ונתנו ה' אלהיך בידך דהא לית לי' קטרוגא ליצה"ר בר מילין דאורייתא. וזה הפי' בגמ' אלמלא הקב"ה שעוזר לו היינו ע"י ד"ת שהוא שם הוי"ה קוב"ה. ושבית שביו מפרש הזוה"ח על היצ"ט שהיה בשביה וראית בשבי' אשת יפ"ת מפרש דא הוא נשמתא כד"א אשה יראת ה' היא תתהלל וכו' והבאתה אל תוך ביתך דאתרכת מתמן וכו' הוא כמו שאמרנו בכונת התיקונים (תי' ו') גם צפור מצאה בית ודא ב' מבראשית דאתמר בה בחכמה יבנה בית שהמכוון הוא על יראה דכתיב הן יראת ה' היא חכמה והיינו בחי' שכינתא תתאה. וזה שא' בהקדמה מצאה בית דכתיב בגינה כי ביתי בית תפלה דא בי כנישתא והיינו יראה והוא תרעא לאעלא גו מהימנותא. ועי"ז יזכה שיכנסו הד"ת לתוך לבו:
1
ב׳ואמר עוד בזוה"ח והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרני' ותדכי מההוא זוהמא דאטיל בה נחש. והיינו דהשערות והצפרניים מורים על המותרות שבגוף פי' שלא די בזה שיתקן מעשיו על להבא דכל שלא תיקן העבר אינו בטוח עדיין שלא ישוב היצה"ר ויתגבר עליו רק צריך לתקן את העבר מה שעשה כנגד רצונו ית"ש. והסירה את שמלת שבי' מעלי' מפרש בזוה"ח מאינון כסו דמסאבו וזינין בישא מחובא דעגלא וכו'. וזה מוסב על כל זמן כמו שאמר הרבי ר' בינם זצלה"ה שמה שמפרשים בכל הספרים כי תצא למלחמה על אויבך על היצה"ר אינו דרך דרש ורמז לבד רק פשט הפשוט הוא כן דעיקר המלחמה תמידית הוא נגד היצה"ר שנקרא אויב ושונא דשלמה קראו שונא (כמו שא' סוכה נ"ב. ובזוה"ח כאן) וזהו והסירה את שמלת שבי' ע"ד שנא' הסירו הבגדים הצואים מעליו וגו'. ואמר עוד בזוה"ח ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים דא הוא ירחא דאלול דביה סליק משה לטורא למבעי רחמין קמי קוב"ה בגין דישתביק לישראל על עגלא וכו' ודרש אביך קוב"ה ואמך אוריי' והיינו כנס"י שהוא תושבע"פ וכעין שדרשו בגמ' (ברכות ל"ה:) וע"ד אמר פלגי מים ירדו עיני וגו' והיינו שאחר כל אלה צריך לבכות ולבקש מהשי"ת כמו שא' דהמע"ה פלגי מים ירדו עיני וגו'. ואמר והוו ישראל רחיקין ממלכא עד יומא דכפורי וכו' היינו שאז ביוהכ"פ זוכין למ' בינה בחי' אמא עלאה שהוא עלמא דחירו ואז בטוחים מקטרוג היצה"ר. דיוהכ"פ נקרא שבת שבתון היינו השבת שעושין ישראל שנתן השי"ת כח לישראל שיוכלו לקבוע מצידם גם קדושת שבת. ויוהכ"פ הוא נגד קדושת שבת שיש ו' ימים יו"ט שמותר בהם מלאכת אוכל נפש ויוהכ"פ הוא יום השביעי והוא נגד יום השבת וכמו"ש מהרש"א (ח"א ריש יומא) בטעם שם מס' יומא וזה ענין שא' (שבת קי"ח:) אלמלא משמרין ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין וכו' והיינו דשבת הראשון הוא בבחי' ונתנו ה' אלהיך בידך דבשבת זוכה האדם ליראה דאימת שבת על ע"ה וכל ישראל נקראו בשבת יראי שמי (תענית ח:) וזוכין לד"ת ועי"ז זוכין לתשובה על להבא לתקן מעשיו כמו"ש בפרדר"א על הפ' טוב להודות לה' כד"א ומודה ועוזב ירוחם. ואח"כ בימי המעשה לקיים ובכתה את אבי' ואת אמה ירח ימים לתקן את העבר. ואח"כ בשבת הב' זוכין לשבת עלאה שהוא בינה אמא עלאה שיכנס היראה והד"ת למעמקי הלב ואז הוא משומר מקטרוג היצה"ר וכמ"ש במכילת' ובפע"ח שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שהשומר שבת משומר מן העבירה וזה הפי' מיד נגאלין שנגאלין בשלימות מקטרוג היצה"ר שהוא השטן הוא היצה"ר הוא המה"מ (כמו שח' ב"ב ט"ז.). ומי שהוא זוכה בשבת אחד לשתי השבתות שהוא שבת תתאה ושבת עלאה ע"ד שא' בתיקונים (תי' מ"ח) תרין זמנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עלאה ותתאה לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא זה זוכה ע"י שמירת שבת א' כהלכתו שנגאל מיד מכל וכל. ומטעם זה אמרו בכמה מקומות דאם שמרו שבת א' כהלכתו מיד נגאלין (ונת' כ"פ) היינו שתיכף בשבת הראשון יכולין לזכות לשבת עלאה ג"כ אך בגמ' על הכלל אמרו שקשה לזכות לשבת עלאה אם לא שיוקדם לו שבת תתאה כהלכתו בשבת אחד וימי המעשה ואח"כ לשבת הב' יכולין לזכות לשבת עלאה שיהי' מיד נגאלין רק העולם נידון אחר רובו. אבל כל פרט נפש מישראל המשמר שבת כהלכתה או ב' שבתות כנ"ל וזוכה לשבת עלאה הוא בפרט נגאל בשלימות מכל וכל:
2