פרי צדיק, כי תצא ה׳Peri Tzadik, Ki Teitzei 5
א׳פעם ראשון ובערת הרע וגו' שבפר' זו נזכר בפ' בן סורר ומורה וכתיב בי' ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו. והענין דכתיב כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ולכאורה מיותר תיבת לאיש גם לשון סורר ומורה כפול ובספרי נדרש סורר על דברי אביו ומורה על דברי אמו וכו' גם מה שנא' איננו שומע בקול אביו ובקול אמו יש להבין דהול"ל איננו שומע לאביו ואמו ועכ"פ הול"ל בקול אביו ואמו ובתורה אין אות אחת מיותר. גם מה שנא' בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו אינו מובן. וכאן נזכר הלשון זולל וסובא ובראש הפרשה לא נזכר כלל זולל וסובא. ובספרי אי' וכי בשביל שאכל זה ממון אביו וכו' ימות אלא נידון על שם סופו מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב וכו' וסופו להמיתו מיתה משונה שנא' וכי יהיה באיש חטא משפט מות. ויש להבין איך ימות זכאי הלא גנב מבית אביו וכי יש היתר לגנוב מבית אביו. ואי מפני שמתודה ועושה תשובה גם כשיהי' בסופו חייב מיתה ג"כ יתודה שכל המומתין מתודין (כמ"ש סנהד' מ"ג:). אך הענין דכתיב כאן כי יהיה לאיש וגו' ומצינו בזוה"ק (ח"א ס' א') איש דא קוב"ה דכתיב ה' איש מלחמה וכו' איש דא צדיק וכו'. והפי' כאן כי יהי' לאיש שהוא אדם גדול וצדיק כמו שמצינו בדוד המע"ה שנשא יפת תואר והוליד בן סורר ומורה (כמ"ש סנהד' ק"ז.). בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו הוא ע"ד שא' (ברכות ל"ה:) ואין אביו אלא הקב"ה וכו' ואין אמו אלא כנס"י וכו' והיינו חכמי ישראל שתקנו הברכות (כמ"ש רש"י סנהד' ק"ב.) וזה שנא' בקול אביו ובקול אמו קול הוא חיות של הדיבור (כמ"ש זח"ג רס"א א') והיינו בקול אביו קוב"ה בחי' תושב"כ (כמו"ש זח"ב ס' א') קוב"ה תורה איקרי והיינו תושב"כ. ובקול אמו הוא כנס"י מ' מלכות פה תושבע"פ קרינן לה והם ב' קולות שהם חיות של הדיבור. וזה שנא' סורר ומורה ובספרי סורר על דברי אביו ומורה על דברי אמו סורר על ד"ת ומורה על דברי הנביאים. והכל אחד דברי אביו היינו ד"ת בחי' תושב"כ קוב"ה תורה איקרי כנ"ל. ומורה על דברי אמו על דברי הנביאים והנביאים נתנבאו בכה אמר ה' כה מדת כנס"י כידוע. ויסרו אותו מלקין אותו ולא ישמע אליהם אף שהאב הוא איש דהוא צדיק כנ"ל ואמו ג"כ צדיקת ע"ד שא' (קידושין ל"א:) כי הוה שמע קל כרעי' דאימי' אמר איקום מקמי שכינה וכו' וע"ד שנזכר ואין אמו אלא כנס"י ובכחם להכניס ד"ת בלבו והוא לא ישמע אליהם. ע"ז כתיב והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו שהם יכניסו ד"ת בלבו ואמרו וגו' בננו ז"ה היינו שמראין באצבע לראות בחוש שיש בכחם להכניס בו ד"ת מצד אביו ויראת ה' מצד אמו. וזה שנא' ז"ה שהשפיעו בו ד"ת ומ"מ הוא סורר על דברי אביו ומורה על דברי אמו. וזה שנא' איננו שומע בקולנו זולל וסובא הוא ע"ד שנא' אל תהי בסבאי יין בזללי בשר וגו' יין מרמז על בחי' תושבע"פ כמ"ש (זח"ג רע"א ב') יינא דאורייתא דבע"פ בשר מרמז לבחי' תושב"כ וע"ד שמצינו (ב"ק ע"ב.) דלא אכלי בשרא דתורא ופירש"י לא דקדקתי טעמו של דבר היינו הטעם שיש בדברי תורה של תושב"כ להרגיש הטעם כעין שא' (פסחים קי"ט.) ומאי ניהו טעמי תורה היינו תושבע"פ הכלול בתושב"כ ע"ז מרמז בשר. ומיד שהביאו אותו לסנהדרי גדולה יועיל שיכניסו הם ד"ת בלבו טעמי תושב"כ ותושבע"פ ומ"מ כתיב ורגמוהו וגו'. וזה שנא' אח"כ וכי יהיה באיש חטא משפט מות וגו' ואי' בסה"ק שבזה הפסוק הספיד האר"י הק' ז"ל להרה"ק ר"מ קורדובירו ז"ל ואמר וכי יהי' באיש איש דא צדיק חטא משפט מות חטא לשון חסרון שיחסר בו הטעם למה מגיע לו משפט מות ואעפ"כ והומת ותלית אותו על עץ היינו על חטא של עץ הדעת שהוא עטיו של נחש. ויש להבין לפי זה מה שנא' לא תלין נבלתו על העץ הלא קאי על איש הנא' למעלה ולמה נקרא נבלתו והול"ל לא תלין אותו על העץ. אך הוא ע"ד שאמרו (כתובות קי"א.) יחיו מתיך מתים שבא"י נבלתי יקימון מתים שבחו"ל. אף שהוא רק בס"ד דגמ' אך לפי מה דמשני אדר"א דמתים שבחו"ל יחיו ע"י גלגול מחילות שפיר נדרש נבלתי יקימון על מתים שבחו"ל דמתים שבא"י יחיו תיכף משא"כ מתים שבחו"ל נקראו נבלתי מפני שלא תקנו עדיין שורש קלקול הנחש שגרם המיתה וכאן שנא' ותלית אותו על עץ שהוא עטיו של נחש מכלל שלא תיקן עוד שורש הפגם לכן עדיין כתיב בי' לא תלין נבלתו. וזה הטעם ג"כ דדרש בגמ' הנ"ל נבלתי יקימון בנפלים הוא דכתיב דנפלים ג"כ נולדו ע"י עטיו של נחש שהוא הרגש הנאת הגוף ולא תקנו עוד זה הפגם. ואף שלא חטאו בעוה"ז מ"מ שורש הפגם של עטיו של נחש יש בהם מלידה כמו שנדרש (מ"ר ר"פ תזריע) על הפ' הן בעוון חוללתי בעוון מלא אפי' חסיד שבחסידים וכו' מש"ה נקראו נבלתי. וזה נסמך לפרשת בן סורר ומורה שבאמת הוא יוצא מכלל כל הרוגי ב"ד שמתודין ומיתתן כפרה עליהם ויש להם חלק לעוה"ב. משא"כ בן סורר ומורה מיד שבא לסנהדרי גדולה הם מסייעים לאביו ואמו ומכניסים בו קדושת תושב"כ ותושבע"פ ומ"מ ממיתין אותו וזה יועיל שיהי' ובערת הרע מקרבך וכדרשת הספרי בער עושי הרעות מישראל שיועיל לבער הרע מכל ישראל. ויועיל זה כמו שנא' וכל ישראל ישמעו ויראו שיכניס יראה בכלל ישראל וגם הרהור תשובה בכל ישראל. אך מ"מ עדיין יכול לחזור יצה"ר למקומו כל שהוא בעוה"ז וזה שא' בספרי ימות זכאי היינו שעוד קודם מיתתו נעשה זכאי ע"י שהסנהדרי גדולה יכניסו בלבו אור תושב"כ ותושבע"פ. ואל ימות חייב היינו אם יתחייב מיתה ככל חייבי מיתות אף שכל המומתין מתודין ויש להם חלק לעוה"ב היינו שהמיתה מכפרת מכל וכל ונכנס לעוה"ב אבל עכ"פ מיתתו הוא כשהוא חייב. וזה דמסיק בספרי אביו של זה חשק יפ"ת וכו' ונעשה בנו סורר ומורה וסופו להמיתו מיתה משונה שנא' וכי יהי' באיש חטא משפט מות. היינו שזה נקרא מיתה משונה שכל חייבי מיתות מומתין כדי שתהיה מיתתו מכפרת עליהן וזה הבן סורר ומורה שהב"ד הגדול מכניסין בו האור תורה שבכתב ושבע"פ כנ"ל והוא באמת עתה זכאי ומ"מ ממיתין אותו וזהו מיתה משונה אך מועיל כדי שכל ישראל ישמעו וייראו היינו לתקן שורש פגם הנחש. וע"ז מסיק שנא' וכי יהי' באיש חטא משפט מות שיחסר אצלו משפט המות למה יומת הזכאי ותלית אותו על עץ עץ הדעת טו"ר היינו כדי שיתקן שורש פגם עטיו של נחש ולתקן בכל ישראל שישמעו וייראו להכניס היראה בלבם כנ"ל:
1