פרי צדיק, כי תצא ו׳Peri Tzadik, Ki Teitzei 6
א׳אי' בגמ' (ביצה ט"ז.) נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת וכו' שנא' שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש. והנה לפי הדרש הזה הי' צריך לומר נפש יתירה ולמה קראוה בגמ' נשמה יתירה. ובזוה"ק (ח"ב ר"ד ב') דקדק ווי גופא איצטריך למימר דמיני' אבדת נפש ומתרץ בזוה"ק דהנפש יתירה בריבויא ותועלתא שמשיג אז בחי' רוח ומי שזוכה זוכה להשיג לנשמה כיון דנפיק שבתא ווי נפש דאבדת מה דאבדת אבדת ההוא עטרא וכו'. אך מהגמ' נראה שדרש שאבד הנפש יתירה במוצש"ק. והענין הוא ע"פ שא' בתיקו"ז (תי' ו') בכל עץ דא צדיק וכו' ודא יום השבת דתמן זווגא דשכינתא עם קוב"ה וכו' אשר פריו יתן בעתו דא עתו דצדיק דאיהו ליל שבת דצדיק מיניה פרחין נשמתין חדתין בישראל דאתקריאו פנים חדשות. והוא שבאדם יש ג' מדרגות נפש רוח ונשמה והוא כנגד מחשבה דבור ומעשה. וכמו שסידר האר"י הק' לענין ג' יומין דבתר שבתא וג' יומין דקמי שבתא שביום ד' מופיע בחי' הנפש יתירה משבת הבאה שהוא כנגד מעשה וביום ה' מופיע בחי' הרוח שהוא כנגד דיבור וביום ו' מבחי' נשמה שהוא כנגד מחשבה וכן נשאר לג' ימים דבתר שבתא. והוא דהנפש שהוא הדם כמו שנא' כי הדם הוא הנפש מזה בא כל פעולות האדם שהוא במעשה. והרוח הוא בחי' דיבור וכדמתרגם לנפש חי' לרוח ממללא. ונשמה הוא במוח כמו שא' מחשבה מוחא. ובשבת כל הנפש רוח ונשמה המה פנים חדשות וכמו שאומרים ברם אנפין חדתין ורוחין עם נפשין. דנפש שהוא במעשה ובכל יום השבת שהוא שובת מכל מלאכה ועשי' הוא פנים חדשות שע"י ששובת ממלאכה שהוא רגיל בה כל ששת ימי המעשה הוא כבא לידו דבר עבירה וניצול ממנה והרי הוא כעושה מצוה כמ"ש (קידושין ל"ט:) עי"ז זוכה לנפש יתירה. ובדיבור דכתיב ודבר דבר וא' (שבת קי"ג:) שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול ולאו דוקא דיבורים אסורים רק אפי' בדברי רשות וכמ"ש תוס' ממד"ר (סו"פ בהר) וכמו שאמרנו לדקדק מדכתיב ודבר דבר ולא כתיב ומדבר דבר כמו דכתיב ממצוא חפצך מזה מוכח שהפי' שבשבת צריך לדבר רק שיהיה דבר היינו לדבר בד"ת ובמילי דשמיא (כמו שנת' כ"פ). ולכן בשבת שהדיבור ג"כ בשינוי וזה בחי' הרוח הוא ג"כ פנים חדשות. וב' הדברים אלו הוא מצד האדם שע"י מה ששובת במעשה זוכה לנפש יתירה וע"י השינוי בדיבור שהוא מקיים ודבר דבר זוכה לרוח יתירה והנשמה שהוא נגד מחשבה זהו מצד השי"ת שנותן באדם שיהי' לו בשבת רק מחשבות קדושות בתוספות קדושה. וזה שדקדקו בגמ' הנ"ל נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת וכו' שזה נותן הקב"ה:
1
ב׳והנה הנפש שהוא כח העשי' ניכר בשבת במה שהוא שובת מכל מלאכה וניחא שנקרא פנים חדשות וכן בחי' הרוח שניכר ג"כ בשבת שמשונה בדיבור שמדבר רק בד"ת ובמילי דשמיא ולכן הוא פנים חדשות משא"כ הנשמה יתירה שהוא מחשבה שבמוח ובלב במה זה ניכר שיהי' נקרא פנים חדשות. אך הוא ע"כ שא' (נדרים מ"ט:) מורה ורוי וכו' אלא חכמת אדם תאיר פניו שחכמה שבמוח ניכר ג"כ על הפנים. וכן כתיב לב שמח יטיב גהה וניכר על הפנים. וזה שא' בתיקונים הנ"ל מיני' פרחין נשמתין חדתין בישראל דאתקריאו פנים חדשות. ומטעם זה בשבת אין צריך פנים חדשות דשבת חשיב פנים חדשות (תוס' כתובות ז'.) שבשבת יש לכל אחד מישראל פנים חדשות. וכן היראה הגם שהוא בלב ניכר ג"כ על הפנים כמו שנא' ולבעבור תהי' יראתו על פניכם ונדרש (נדרים כ'.) זו הבושה וכו' ומי שאין לו בושת פנים בידוע וכו'. והיינו שהישראל ע"י היראה מהשי"ת יש לו בשת פנים שע"י שמצייר לפניו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו הוא בוש לעשות דבר נגד רצון השי"ת. וכן אי' בתיקונים (תי' ז') יר"א בש"ת ושם (תי' ט') יר"א שב"ת ובהקד' (ד"ה דרגא תמינאה) ובג"ד בראשית יר"א בש"ת וכו' והפוך בש"ת ותשכח שב"ת והיינו בראשית ירא שבת. שבשבת כל אחד מישראל משיג היראה כמו"ש (ירוש' דמאי) אימת שבת על ע"ה וכל ישראל נקראו יראי שמי (תענית ח':) וניכר גם על הפנים כמו"ש בעבור תהי' יראתו על פניכם וזהו פנים חדשות. וזה שא' ברם אנפין חדתין שהוא הנשמה יתירה ורוחין עם נפשין שזה ניכר לכל שהם חדשים בשבת וכאמור. ומה שנראה כאן בתיקונים (תי' ו' שם) שע"י הזיווג פרחין נשמתין חדתין לישראל והוא בשבת כשיש זיווג קוב"ה ושכינתי' ע"י מצות שמירת שבת וכמו שא' עתו דצדיק דאיהו ליל שבת ובגמ' אמרו נותן הקב"ה באדם ערב שבת. וכן נראה בזוה"ק בכ"מ שבע"ש משיג האדם תיכף הנשמה יתירה. הענין דהזיווג הוא ע"י תורה ומצות וכמו"ש בתיקונים (שם) ובזמנא דאינון עסקין באוריי' או במצוה דאינון קוב"ה ושכינתיה וגרמין לחברא לון כחדא ירתין מתמן נשמתין וכו'. והיינו שבכל מצוה או ת"ת אומרים מקודם לשם יחוד קוב"ה ושכינתי'. וכן תיכף בכניסת שבת שהוא בעת תוספות שבת והתוספות הוא ג"כ מצוה ואף במצות דרבנן אומרים אשר קדשנו במצותיו ויש אז ג"כ יחוד קוב"ה ושכינתי'. לכן תיכף בע"ש כשמקבל הישראל התוס' שבת ונעשה היחוד והזיווג אז פרחין נשמתין חדתין בישראל שהוא הנשמה יתירה. וזה שא' בגמ' נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת היינו בזמן תוספות שבת שאז משיג הישראל הנשמה יתירה:
2