פרי צדיק, כי תצא ז׳Peri Tzadik, Ki Teitzei 7
א׳אזמר בשבחין פתח האר"י הק' הזמר לסעודת ליל שבת בלשון זה ע"פ שא' בתיקונים (תי' י"ח נ"ה ב') צלותא דערבית אתה קדשת ודא שכינתא תתאה דאיהי מסטרא דשמאלא דתמן ליואי דאתמר בהון וקדשת את הלוים. הוא כמו שאמרנו דטעם אחד להם מה שבשבת יש שינוי בתפלה שכל תפלה הוא בנוסח מיוחד אבל ביו"ט נוסח אחד לכל ג' התפלות. וכן ביו"ט קדושת כל הסעודות אחד כמו שאומרים בכל סעודה דא הוא סעודתא דקוב"ה ושכינתי' משא"כ בשבת חשב בזוה"ק לכל סעודה קדושה מיוחדת בסעודה ראשונה דחקל תפוחין קדישין ושני' דעתי"ק וסעודה ג' דז"א קדישין. ולפי זה גם הסעודה ראשונה הוא מסט' דליואי ונאמר ולוים בשירה ובזמרה לכן פתח הזמר בסעודה זו אזמר בשבחין. אך להבין מה שאמר דתמן ליואי דאתמר בהון וקדשת וגו' ולמה לא אמר מסט' דכהנים כמו דאי' בזוה"ק (ח"ג קע"ו ב') ואת הקדוש דא כהנא וכו' תרין דרגין אינון קדוש וטהור כהן קדוש לוי טהור ולמה אמר כאן דקדושה מסטרא דליואי ולא מסט' דכהנא. אך הענין כידוע שהג' סעודות דשבת נחלקו לג' קדושות דאי' בזוה"ק שבת ש' ב"ת בת מתעטרא בג' אבהן. וקדושת הג' אבות נחשב אברהם מסט' דכהן דכתיב ואתה כהן לעולם שהיה מרכבה למדת החסד. ויצחק נגד קדושת הלוים שהיה מרכבה למדת גבורה ויראה שהוא לסטר שמאלא כמ"ש בזוה"ק ויעקב שנקרא ישראל הוא נגד קדושת ישראל. ולכאו' נראה מזה דקדושת אברהם ויצחק גדולה מקדושת יעקב ובזוה"ק נקרא יעקב תושבחתא דאבהן. אך באמת קדושת ישראל כלול מכולם דאברהם היה מרכבה למ' החסד שהיה מדתו מדת אהבת השי"ת שפנה עצמו להשי"ת שלא הי' לו שום אהבה זרה רק אהבת הש"י. ומ"מ בזה לבד יש עוד פסולת שיכול להיות מי שאינו מפנה עצמו להשי"ת ולכן יצא ממנו ישמעאל שהוא הי' הפסולת ובחר באהבת זרות. וכן יצחק שהיה מרכבה למדת הגבורה בחי' יראה ופנה עצמו להשי"ת ונקרא פחד יצחק שהי' יראתו רק מהשי"ת מ"מ יש בזה עוד פסולת שיש מי שאינו מפנה עצמו להשי"ת ויצא ממנו עשו שהוא הפסולת שהוא הקנאה ורציחה גבורה רעה. משא"כ יעקב שזכה לשם ישראל ע"ש כי שרית וגו' והוא לא הרגיש כלל הנאת עצמו והי' כמו אדה"ר קודם החטא שלא ידע כלל מיצה"ר הוא פעל שיהיה מטתו שלימה ולא הי' בו שום פסולת. וכן קדושת ישראל כולל כל הקדושות גם קדושת לוי וכהן כמו שא' (חולין נ"ו:) כרכא דכולא בי' ממנו כהניו וכו' שנא' ממנו פנה וכו' וכן בלוים כתיב קח את הלוים מתוך בני ישראל והבדלת את הלוים מתוך בני ישראל והיו לי הלוים. וכן בפר' קרח ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל. וכן בזוה"ק (ח"ג שם) את אשר לו סתם דא ליואי דהלוי נבחר להיות מיוחד לה' תמיד וכמו שנא' והיו לי הלוים. שבאמת במתן תורה כתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים והי' המכוון שכל ישראל יהיו בבחי' כהנים שיהיו מיוחדים רק לעבודת השי"ת וכמו שיהי' לעתיד כמו שנא' ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו ולא יהי' להם שום עסק בעניני עוה"ז ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'. אך לאחר הקלקול שמוכרח להיות עוסקים בו' ימי המעשה בעניני הגוף ג"כ. בחר השי"ת לעצמו השבט לוי מתוך בני ישראל שיהיה כל השבט פנוי רק לעבודת השי"ת ולא יהי' טרודים כלל בעניני עוה"ז ויהי' להם מעשר וחלק לא יהי' להם בארץ רק אני חלקך ונחלתך. וכן כל מי שזוכה ומפנה עצמו לגמרי להשי"ת אקרון בזוה"ק אילין דמשתדלי באורייתא אינון כשבתות וימים טובים. רק כל האומה אי אפשר שיעסקו כל השבוע רק בתורה ורק בשבת יעשה כולו תורה (כמ"ש בתנדב"א) ובחר השי"ת בשבט לוי שיהיה כל השבט מיוחד לעבודתו. ולכן בפסוק ואתנה את הלוים נתונים לאהרן מתוך בני ישראל וגו' נזכר בו ה' פעמים בני ישראל להודיע חבתן שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד ה' פעמים כנגד ה' חומשי תורה (כמו שכ' ברש"י ממד"ר) ולמה דוקא בפסוק זה. רק במקום שהוזכר שהבדיל הלוים מתוך בני ישראל זכר גם קדושת ישראל שלא תאמר שקדושתם קלה מהלוים רק שהלוים קדושתם נובע מקדושת ישראל דקדושת ישראל כולל כל הקדושות ולכן דוקא רמז בזה הפ' שנזכרו בני ישראל ה' פעמים כנגד ה' חומשי תורה. וכן הכהנים נקראו קדוש וגם כל ישראל נקראו קדושים כדכתיב כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכן קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. וכן בדברי רז"ל נזכר (חולין ז':) ישראל קדושים הם רק באהרן כתיב ויבדל אהרן וגו' קודש קדשים. וסעודה ראשונה דשבת נסדר בזוה"ק ובפע"ח נגד קדושת יצחק אע"ה שהיה מרכבה למדת היראה פחד יצחק. ולכן אומרים בתפלה אתה קדשת ואמר בתיקונים הנ"ל ודא שכינתא תתאה היינו מדת מלכות שזה הי' תכלית מעשה שמים וארץ כמו שנא' ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יום השבת לישראל (כמו שא' תדב"א פ"א) שיהי' אומה ישראלית שיכירו כח מלכותו. ונגד מדה זו הוא שם אדנ"י שמזה נצמח היראה וכמ"ש ואם אדונים אני אי' מוראי דאיהי מסט' דשמאלא דחסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא דתמן ליואי. וכמו שכ' בזוה"ק (קרח שם) לוי טהור כהן קדוש דלואי מסטרא דשמאלא שהוא בחי' טהרה לטהר הלב כסיל לשמאלו ולהוריק ממנו הרע. וכהן קדוש להכניס קדושה ללב חכם לימינו דכהן מסטרא דחסד לימינא והוא קדוש. ולואי מסט' דשמאלא יראה וכתיב יראת ה' טהורה ואיקרי טהור שע"י היראה מטהר הלב כסיל. ובמשה רבינו ע"ה כתיב ותרא אותו כי טוב הוא ואמרו (סוטה י"ב.) שבשעה שנולד נתמלא הבית אור כתיב הכא כי טוב וכתיב התם וירא אלהים את האור כי טוב. היינו שמשרע"ה לא קלקל כלל מעולם והי' כמו אדה"ר קודם החטא. משא"כ באהרן שנכתב עליו שהוא עשה את העגל וכמו שנא' מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה וכן כתיב ובאהרן התאנף ה' וגו' רק שהשי"ת ידע שכונתו היה לש"ש וכמו שא' (ויק"ר פ' י') מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל וכו' משל לבן מלך וכו' אמר לו פדגוגו אל תייגע עצמך וכו' הציץ המלך עליו אמר לו יודע אני להיכן היתה כוונתך וכו' חייך מן פלטין דידי לית את זיע וכו'. וזה שא' הכתוב קרב אל המזבח ופירש"י לפי שהי' אהרן בוש וירא לגשת מפני אותו דבר שבא על ידו ואמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת. שמפני זה שהי' מלא בושה לכך נבחר שהוא יכול לתקן ולהיות כהן מכפר. והיינו שיכול לתקן שיתברר שישראל קשורין בשורש והוא כנגד מדת אאע"ה שזכה למדת זקן מדת עתיקא וכנגד זה סעודת שחרית סעודתא דעתי"ק ועובדי' בחשאי וכו'. ולוואי לסטר שמאלא לארמא קלא כמו שא' בזוה"ק (ח"ג ל"ט א') ולכן פתח בזמר לסעודה זו בלשון אזמר בשבחין:
1